שנה לבלוג

לפני שנה – חודש מאי, אחרי ל"ג בעומר וקצת לפני שבועות – נפתח הבלוג פוליטאה. מאז הועלו כ-70 פוסטים שבהם פרסמתי הגיגים על פוליטיקה ישראלית, עולמית ובכלל. אני מוכרח לציין שהכתיבה לא מאוד קלה לי, אם כי גם לא מאוד מייגעת. עיקר הקושי הוא להקפיד להביא את עצמי, בדרך כלל בסוף היום, למחשב לכתוב. אולם זו בדיוק המטרה שהצבתי לעצמי ושבגינה פתחתי את הבלוג: להכריח את עצמי לכתוב דברים שבדרך כלל אני רק חושב אותם.

העניין לפעמים קצת מתסכל: קורה הרבה שאני רוצה לכתוב על נושא מסויים אבל מוצא שאו שהנושא כבר מוצה בתקשורת, או שאין לי באמת משהו מקורי במיוחד להגיד. וזה כלל שהצבתי לעצמי: גם אם יש לי הרבה מה להגיד בנושא כלשהו, אני לא אעלה עליו פוסט לבלוג אלא אם יש לי תובנה מעניינת להוסיף לו. זה לא תמיד קל והרבה פעמים מאתגר, אבל אתגרים זה טוב.

כך לדוגמא בימים אלה של ויכוח מדיני ונאומים חשובים, מתבקש לכאורה שאכתוב על מה שקורה בוושינגטון ועל ראש ממשלתנו. אבל מה אני עוד יכול להוסיף שלא כתבתי כבר בעבר. אני מאמין שביבי מעוניין בשימור הסטאטוס קוו ויעשה הכל בשביל להכשיל כל יוזמה להתקדמות מדינית. את המחשבות שלי על ביבי פירטתי בפוסט החביב עלי ביבי א' וביבי ב'. החלקים המעניינים יותר בנאום אובמה היו דוקא החלקים שלא נגעו לישראל, ועליהם אני מקווה עוד לכתוב בכל זאת השבוע פוסט (אם אני אגיע לזה לפני שהעניין ימוצה).

הפוסט הנקרא ביותר מאז ייסוד הבלוג הוא הפוסט על תנועת אם תרצו שבו ביקרתי את דו"ח הסילבוסים ההזוי שלהם. הפוסט השני הנקרא ביותר הוא פוסט על מה רוצה ליברמן מחיינו. הפוסט הנצפה ביותר ברבעון האחרון הוא הפוסט על רעידת האדמה ביפן. לא יודע מה כל זה אומר. הפוסט הכי יעיל לקוראים חדשים הוא לדעתי הפוסט על שיטות בחירה.

מה מחכה לבלוג בעתיד? מקווה להמשיך לכתוב ולעדכן לפחות באותו קצב השנה. בחצי השנה הקרובה אני אמור לעבוד חזק על התזה שלי אז צפו להרבה פוסטים אנליטיים על שיטות בחירה ובתי מחוקקים. לקראת תחילת 2012 תצבור תאוצה מערכת הבחירות האמריקאית כשיתחילו הפריימריז הרפובליקנים (בנתיים נראה שאף אחד לא רוצה להתמודד מול אובמה). בזירה הישראלית לא נראה שיקרה משהו דרמתי מידי. הקואליצה יציבה במיוחד ואין לה שום סיבה להתערער בהעדר אג'נדה (מדינית, כלכלית, חברתית, או בכלל). הפתעות, אם יהיו, אולי יבואו מכיוונה של האופוזיציה שכרגע פשוט לא קיימת. אבל בחירות לראשות העבודה בספטמבר ובעוד שנה לכל המאוחר בקדימה אולי יעוררו אותה קצת מהתרדמה. אני מניח שלכל הנושאים הללו אתייחס יותר מפעם אחת.

בנתיים אני רוצה מאוד להודות לכל הקוראים. זה תמיד נחמד לדעת שמישהו קורא אותך, גם אם זו לא תכלית בפני עצמה (כרגע).  אם יש משהו שחסר לכם והייתם רוצים שאוסיף או אשנה בבלוג, אשמח לקרוא הערות בתגובות לפוסט זה. זו הזדמנות טובה.

להתראות בפוסט הרגיל הבא…

6 תגובות

  1. רז- יומולדת שנה שמח, הבלוג שלך הוסיף הרבה תוכן ועניין אצלנו בשנה זו. מאחלת לנו שתכתוב עוד הרבה ולבלוג שתגדל תפוצת הקוראים שלו.
    מזל טוב. דליה

  2. מזל טוב~
    אני חושב שזה היה רעיון מצוין לפתוח בלוג.

    אם לא תמיד יש לך תובנה מרגשת שאתה רוצה לכתוב, תמיד אפשר לשים לינק למאמר\כתבה שאהבת במיוחד עם התייחסות והסבר על הכותב\המאמר עצמו. לדעתי זה יכול להוסיף.

  3. אתה נפלא

  4. כה לחי !
    ויום הולדת שמח לבלוג.
    הרעיונות שלך מבריקים , יש לך את זה
    ואתה צריך להתמקד בכתיבה עיתונאית.

    למרות שאני לא תמיד מסכים לדעותיך
    תמיד תענוג לקרוא אותך.

  5. רז, לאחרונה התחלתי לקרוא את הבלוג, אני נהנה מאוד לקרוא ועל כך תודה, שמתי לב שלא כתבת פוסט על משאל העם הנוגע לשינוי שיטת הבחירות בבריטניה שנערך מייד לאחר החתונה המלכותית, אתה לא סבור שזה מצריך תגובה מצדך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: