סיכום 2010- חלק ד'

אוקיי אז אחרי כמה ימי הפוגה, סוף סוף אני מפרסם את החלק הרביעי והאחרון בסיכום השנה שלנו. אנחנו כבר בסוף היום השני של 2011, אבל לא מאוחר לאחל שנה טובה לכל הקוראים ובכלל!

וגם אני מצטער על הצהרה שהצהרתי כאן בשבוע שעבר, ליתר דיוק, אני חוזר ממנה לחלוטין: בעקבות פסק הדין הדרמתי והחשוב ביום חמישי אני מכניס את משפט קצב לרשימת הסיכום השנתית במקום גבוה. על כן צריך לעדכן את הרשימה הישראלית והיא תתחיל היום שוב מהמקום השישי.

אירועי השנה בישראל, מקומות 1-6

מקום 6- ההקפאה ו/או כשלום המו"מ

לא שזה צריך להפתיע את קוראי הבלוג, אבל הקפאת הבנייה והמו"מ של נתניהו עם הפלסטינים הם האירוע הגדול ביותר שלא יצא ממנו שום דבר השנה. ביבי דוקא, כן השיג את מבוקשו; שנה של להרגיש עם ולהיות בלי, לדבר ולא לעשות כלום. ועכשיו עוד יותר טוב- גם לא מדברים וגם לאף אחד לא אכפת. בנתיים לפחות. מתי כל זה יתפוצץ לנו בפנים? ומאיזה כיוון? ל-2011 הפתרונות.

מקום 5- פרשת בנות עמנואל

והחזרה של מאבקי דתיים-חילוניים בסוגיות דת ומדינה בישראל. שלוש שנים של ש"ס חזרה בשלטון, וארבע שנים ללא "שינוי", הספיקו בשביל להחזיר את נקודת הרתיחה של יחסי חילונים דתיים בישראל לנקודה בה היתה לפני ששינוי קיבלו 15 מנדטים בבחירות 2003.  נדמה שהאירוע המרכזי שהחזיר את האג'נדה הפוליטית הזו לחיינו הוא פרשת בנות עמנואל. זוהי גם הפרשה שהרב חיים אמסלם הציג כנקודת המפנה שלו למרידה בתנועתו ש"ס. אין ספק שהנושא החילוני-דתי ימשיך להעסיק אותנו ב2011 יותר ויותר וככול שהבחירות הבאות יתקרבו.

מקום 4- פסק הדין במשפט קצב

יום גדול ומרגש התרחש בשבוע שעבר. פסק הדין של השופט ג'ורג' קרא לא השאיר מקום לספק או תהיות. האמון המוחלט שנתן בית המשפט למתלוננות הוא אור בוהק וסימן למערכת אכיפת החוק בישראל. על הפרקליטות, ובמיוחד הפרקליטים הבכירים הפחדנים שהיו שותפים להחלטתו של היועמ"ש לשעבר מני מזוז על עסקת הטיעון, ללמוד שבית המשפט לא מטומטם כפי שהם עשו ממנו. בית המשפט יודע להבדיל בין אמת לשקר, בין מניפולציה של עורכי דין שמקבלים אלפי שקלים לשעה לבין שורה של מתלוננות מפוחדות. יום עצוב לא היה שבוע שעבר; יום עצוב היה לפני ארבע שנים שלמדנו על המקרים לראשונה, ועצוב עוד יותר היה היום בו נבחר משה קצב לנשיאות המדינה במקום פרס. אבל יום חמישי שעבר לא היה עצוב- הוא היה שמח מאוד. שמחה על האמון שזכו לו שורה של מתלוננות אמיצות ושמחה על כך שעדיין יש בית דין של צדק במדינת ישראל.

מקום 3- הפליטים ומהגרי העבודה

לאו דוקא אירוע ספציפי- אם כי אפשר לציין את פרשת גירוש ילדי העובדים הזרים כאירוע מכונן, או את ההפגנות האחרונות בבת-ים ואשדוד בקריאה לגרש עובדים זרים. הסיבה למיקום הגבוה ברשימה היא ששנת 2010 היא השנה שבה הפכו מהגרי העבודה לאוכלוסייה בישראל. מהשנה הם כבר לא עוד נושא זניח שמעלים מידי פעם שרוצים לדבר על אבטלה, אלא אוכלוסייה אמיתית עם שמות ומספרים. עם זכויות, ומחאות, ואג'נדות פוליטיות הנקשרות בהם. בעצם הם כבר ישראלים. הם חלק מהחברה הישראלית לכל דבר ועניין. חלק שאין לו אזרחות ואין לו זכויות פוליטיות. חלק נרדף ומנוצל. החלק החלש ביותר בחברה. ברוכים הבאים.

מקום 2- השריפה בכרמל

למרבה האירוניה, אסון האוטובוס שהביא למותם של יותר מ-40 אנשים, הביא מצד אחד לעלייתו של אירוע השריפה בכרמל למעמד לאומי בתודעה הישראלית, ומרכזי ביותר בשנה האחרונה ובממשלת נתניהו עד כה בכלל. אך מצד שני, האירוע עצמו נבלע ונעלם בתוך אירוע השריפה. האוטובוס העצים את השריפה,  והשריפה העלימה את האוטובוס. ב-1997, בזמן ממשלת נתניהו הראשונה, התרחש אסון המסוקים בישראל. האסון קיבל מיידית שם משלו, הממשלה הכריזה על יום אבל לאומי ואזכרה ממלכתית לכל הרוגי האסון. שר הבטחון מינה מיידית ועדת חקירה לאסון. באסון האוטובוס בכרמל נמחק מסלול שלם של צוערי שב"ס, ובנוסף נהרגו כבאים צעירים ומפקדת משטרת חיפה. אף אחד לא הכריז על יום אבל. אף אחד לא חקר, ולא חוקר, את הסיבות והמחדלים שהביאו לאסון. כולם מתרכזים (לכאורה) בשריפה עצמה. כאילו מה שקרה לאוטובוס הוא פועל יוצא דטרמיניסטי של הדליקה. ובכל זאת, יש משמעות פוליטית אדירה גם לשריפה עצמה. הוכח לנו, בדרך טרגית, כמה לא מוכנה מדינת ישראל לסטנדרט בינלאומי מערבי של בטיחות בסיסית. ובמה השרים האחראים שלנו אמורים להתעסק. מה יהיה האסון הגדול של 2011? ומי יהיה השר האחראי שלא ייקח עליו אחריות? זהו גם המקום להזכיר את מי שנקשר בלפחות ארבע אירועים מרכזיים ברשימה הזו באופן הישיר ביותר, ומי שהוא ללא ספק איש השנה בפוליטיקה הישראלית- אלי ישי. בואו נקווה שהשיא של האיש הזה  כבר מאחורינו.

מקום 1- המשט לעזה

וגם התדרדרות היחסים עם טורקיה. בשנת 2010 איבדנו את מי שהייתה בעלת הברית המוסלמית הגדולה ביותר שלנו. וגם המצב הדיפלומטי העגום שישראל הביאה את עצמה אליו בשנה האחרונה. שלושת הדברים קשורים קשר הדוק זה לזה. פרשת המשט לעזה היא אולי האירוע שמסמל בצורה הטובה ביותר את הפוליטיקה הישראלית הנוכחית: פועלים מתוך הרגשת כבוד בלי לחשוב על תוצאה, מבצעים פעולות  ללא תכנון וללא תנאים מתאימים, לא לוקחים שום אחריות (מהותית או מיניסטריאלית) אחרי כשלון, אין שום יכולת להתמודדות דיפלומטית עם משברים (שר החוץ וסגנו הם אישיות בלתי רצויה ברוב מדינות העולם), הציבור הישראלי מגיב באלימות כלפי כל ביקורת חיצונית: אחרי המשט יצאו הפגנות בהמיות מול העיתונות הזרה, "אם תרצו" ארגנו הפגנות בקמפוסים (לא ברור נגד מי) וכמעט הרביצו במשכן הכנסת לחברת הכנסת חנין זועבי. כן הספינה מרמרה היא המטפורה הטובה ביותר למצב החברה הישראלית ב-2010: שטה לשום מקום, חמומת מוח ובעלת צוות מלחים וקפיטן חסרי אחריות.

* סיכום הרשימה הישראלית:

10. צעדת משפחת שליט, ופרשת הולילנד

9. "אם תרצו" נגד האקדמיה

8. ההתנקשות במבחוח

7. מכתב הרבנים והגזענות נגד ערבים

6. הקפאת ההתנחלויות וכשלון המו"מ לשלום

5. פרשת בנות עמנואל ויחסי דת ומדינה בישראל

4. פסק הדין במשפט קצב

3. מהגרי העבודה והפליטים

2. אסון האוטובוס והשריפה בכרמל

1. המשט לעזה

זהו תם הסיכום השנתי ותמה גם שנת 2010. הבלוג יחזור לפעול כרגיל מהפוסט הבא. מקווה שנהניתם לקרוא את סיכום השנה ומקווה שתמשיכו לקרוא את הבלוג גם ב-2011. להתראות.

 

סיכום 2010- חלק ג'

ווי-נט פרסמו רשימת אירועי השנה משלהם. כלומר משהו שמבוסס על סקר גולשים שקר כלשהו. אבל יצא להם לא רע לדעתי. שישה מתוך הרשימה שלהם מופיעים גם בשלי. אבל במיקומים אחרים לגמרי. כמעט, המקום הראשון שלהם רעידת האדמה בהאיטי הוא בהחלט מועמד ראוי (ועצוב) לתואר אירוע השנה בעולם. האם גם ברשימה של פוליטאה יהיה האסון בהאיטי במקום הראשון? בואו נראה:

אירועי השנה בעולם, מקומות 5 עד 1

מקום 5- ויקיליקס

ג'וליאן אסאנג'. מזמן לא היה אדם שנראה ונשמע כמו וילין קלאסי של ג'יימס בונד, נכון? אולי בגלל זה הציע שר בכיר בקנדה לשלוח סוכן שיחסל אותו. מכל האנשים שהציבו הטיים כמועמדים לאנשי השנה, אסאנג' הוא אולי היחיד שזכאי לשאת בתואר. המושג "ויקיליקס" פרץ לעולמנו בסערה רק לפני חודש! אך מאז ועד היום האתר הסורר ממשיך לספק כותרות על בסיס יומי. האמת שהגילוי הראשון של האתר היה כבר בחודש יולי, אז פרסם האתר אלפי מסמכים על הפעילות האמריקאית באפגניסטן. אבל רק שרשרת הרכילויות הבינלאומיות מהחודש האחרון הביאו לתהודה התקשורתית הגדולה. העומס מחייב וגדול מסך חלקיו. לא, לא נפתחה מלחמה ולא התפטר אף פוליטיקאי חשוב בעקבות הפרסומים. אבל החשיבות שלהם היא בדיוק בכך; הם מציפים על פני השטח מה שהיה ידוע ומוסכם לכולם אבל בשתיקה. לרענן קצת את הדיפלומטיה העולמית, אולי לא יזיק.

מקום 4- בחירות בבריטניה

מולדת הדמוקרטיה (עם אחת משיטות הבחירה הדפוקות בעולם) הלכה לבחירות במאי האחרון. אבל בעוד שהשיטה אולי דפוקה, הביצוע! איזו קלאסה: גורדון בראון הודיע על פיזור הפרלמנט והליכה לבחירות ב-6 לאפריל, ובדיוק חודש לאחר מכן הלכה בריטניה לבחירות כלליות. ממשלת הלייבור שהחזיקה בשלטון 13 שנים הפסידה- מהפך. לראשונה בעידן המודרני הוקמה ממשלת קואליציה אמיתית בבריטניה בראשות השמרנים. גורדון בראון הלך למלכה, ומיד נכנס לבית ראש הממשלה, ראש ממשלה צעיר וחדש- דיויד קמרון. הבחירות הללו גם מסמלות את סוף עידן טאצ'ר לחלוטין; המערכת הפוליטית השלימה מעגל שלם כאשר השמרנים אימצו מדיניות חברתית יותר, ובלייבור בחרו במקום בראון את אד מיליבנד (היהודי) שמגדיר את עצמו סוציאליסט. הניו-קונסרבטיזם של טאצ'ר, והניו-לייבור של טוני בלייר (בשניהם הכוונה ב"ניו" היא "אולד-ליבלריזם") מתו. תחי הפוליטיקה הבריטית החדשה.

מקום 3- רפורמת הבריאות בארה"ב

או כפי שכינה אותה סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, בטקס חתימת החוק על ידי הנשיא בחודש מרץ האחרון: "A Big Fucking Deal"!  אחרי כל הביקורת שהוטחה באובמה בשנה האחרונה צריך לזכור- הוא עשה מה שאף נשיא אמריקאי לא הצליח לעשות במשך מאה השנים עליהם מדברים על רפורמה בחוקי הבריאות בארה"ב. הוא העביר את הרפורמה בשני בתי המחוקקים וחתם עליה בחגיגיות. נכון היא לא מושלמת. ונכון הרפובליקנים כל כך כועסים שהם מאיימים לבטל אותה. אבל ההישג הוא עדיין אחד ההישגים הגדולים בפוליטיקה העולמית בשנה האחרונה, בלי שום ספק.

מקום 2- רעידת האדמה בהאיטי

הטרגדיה הגדולה של השנה. ממש בתחילת השנה, ב-12 לינואר 2010, פקדה רעידת אדמה חזקה אי קריבי שגם לפני הרעידה היה אחד העניים והמוזנחים בעולם. יותר מ-10 מיליון איש חיים בהאיטי בעוני גדול והאסון רק הזכיר לעולם, ולו לרגע, את המקום המקולל הזה. רבע מיליון הרוגים, כפול מזה פצועים. וזה לפני שהזכרנו את המגפה שהתפרצה שם לאחר מכן. כן, כמו שהתחלנו את הרשימה, אנו שוב נזכרים כמה חסרי אונים אנחנו מתגלים כל פעם שקורה אסון טבע. לאנושות יש עדיין לאן לצעוד. הקידמה, שוב, חשובה מתמיד.

מקום 1- PIGS

ובמקום הראשון!!! משבר האיחוד האירופי. PIGS הם ראשי תיבות לפורטוגל, איסלנד, יוון וספרד. ארבעתם פחות או יותר פשטו רגל בשנה האחרונה והכניסו את האיחוד האירופי למשבר (ולאתגר) הגדול ביותר מאז היווסדו. מכל האירועים שקרו השנה זהו המרכזי והמשמעותי ביותר, בעל ההשלכות המרחיקות ביותר על עתיד העולם. אין מערכת בחירות אחת באירופה שלא הושפעה או תושפע מזה. אנגלה מרקל בגרמניה כבר הרגישה זאת היטב בבחירות האמצע השנה שם הפסידה מפלגת השלטון. בשנות ה-90 היו מי שחזו שהאיחוד האירופי יהפוך למעצמה שתתחרה בדומיננטיות העולמית שלה בארה"ב. בשנת 2000 בחגיגיות יצא האירו, המטבע האירופאי האחיד, לאוויר העולם. עשור אחד בדיוק אחרי מסתבר שהוא הכניס את אירופה לצרה צרורה. לאן הולכים מכאן? קדימה כמובן. יותר אינטגרציה, יותר פיקוח, יותר התערבות של האיחוד בתוך המדיניות הפיסיקלית בתוך המדינות. כמו כל דבר בהיסטוריה של האיחוד האירופי, זה יקרה לאט לאט ומהר.

בסוף העשור הנוכחי, שנסתכל אחורה על השנה הראשונה בעשור, אין לי ספק שנזהה את משבר האירו באירופה כנקודה החשובה ביותר שהתחילה תהליך שישפיע ויעצב את העשור כולו.

* והנה הרשימה העולמית כולה:

10. וווזלה- גביע העולם בכדורגל בדרום אפריקה

9. עיקר הכוח הצבאי של ארה"ב נסוג מעיראק

8. התפרצות הר הגעש באיסלנד

7. זיהום נפט במפרץ מקסיקו

6. בחירות אמצע בארה"ב והעלייה של "מסיבת התה"

5. הדלפות ויקיליקס

4. הבחירות והמהפך בבריטניה

3. רפורמת בריאות בארה"ב

2. רעידת אדמה בהאיטי

1. משבר באיחוד האירופי

*ועוד לא סיימנו, כי בחלק הרביעי של סיכום 2010- חמשת האירועים המרכזיים בישראל בשנת 2010.

סיכום 2010- חלק ב'

סיכום השנה של פוליטאה ממשיך, והפעם נעבור לרשימה הישראלית. מה היו האירועים הפוליטיים המרכזיים והחשובים של השנה בישראל 2010? להזכירכם, הרשימה הינה אינטואיטיבית בעיקרה ואיננה מבוססת על מדד או קריטריונים מדויקים.

אירועי השנה בישראל, מקומות 6-10

מקום 10- צעדת משפחת שליט

בסוף יוני, בעיצומו של המונדיאל, יצאה משפחת שליט לצעדה מביתה שבמצפה הילה לבית ראש הממשלה בירושלים. הצעדה נמשכה שבוע וסחפה השתתפות פוליטית מרשימה של המונים בכל רחבי הארץ. מדובר היה בשיא של אירועי מחאה נגד העדר המדיניות של הממשלה והזדהות עם המטרה של שחרור גלעד שליט. נדמה אבל שלא השתנה דבר במדיניות הממשלה בעקבות הצעדה. אחת המחאות האזרחיות הגדולות ביותר והארוכות בתולדות המדינה הביאה לאפס השפעה פוליטית- כשלון מוחלט. האלקטורט של המוחים לא היה האלקטורט הנכון, והאיש אליו כוונה המחאה לא היה האיש הנכון (האיש עם היכולת, אבל לא עם האינטרס). אחרי חודש בערך גם התקשורת נטשה את הספינה השוקעת. מאז ועד היום משפחת שליט עדיין יושבת שם באוהל מידי יום. נדמה רק בשביל להעניש את עצמם על דבר שהם האחרונים שאשמים בו. לראש הממשלה שלנו אגב, כפי שהתברר שוב אתמול בראיון לערוץ 10, לא אכפת.

מקום 9- הולילנד

בחודש אפריל אחת מפרשיות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה, התפוצצה. מאז לא ברור מה ההשלכות הפליליות שלה. בנתיים לא הוכיחה הפרקליטות יכולת נחושה להגיש כתבי אישום משמעותיים בפרשה. אבל בזמנו, במשך יותר מחודש, סיפקה הפרשה כותרות ראשיות על בסיס יומי. ההשלכות האתיות והתפיסתיות כנראה משמעויות יותר (יש לקוות) מההאשמות הפליליות. האם ישתנה משהו במדינה בקלות שבה טייקונים מושחתים משתלטים בשוחד על הנוף הציבורי? יכול להיות שלא, אבל אולי לפחות מבחינה אסטטית הובן שגשרים עליונים בבניינים זה מכוער נורא. גם זה משהו.

מקום 8- "אם תרצו" נגד האקדמיה הישראלית

מה עוד אפשר להוסיף על תנועת אם תרצו. עם כל הביקורת, מדובר יש לזכור באחת התנועות החוץ-פרלמנטאריות החזקות והמרשימות שקמו כאן. מרשימה לפחות במהירות שבה היא הצליחה להחדיר את מסריה ואת תפיסותיה לחברה הישראלית. הרבה פחות מרשימה בתפיסות השטחיות עצמן. עסקתי רבות בתנועה בבלוג בשנה האחרונה, ולא בא לי כרגע לדבר עליהם שוב בהרחבה, מי שמעוניין להיזכר מוזמן לקרוא בקישור.

מקום 7- ההתנקשות במחמוד אל מבחוח בדובאי

בחודש ינואר לפני שנה התנקשה ישראל (על פי פרסומים זרים וכ"ו) בבכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי. אלא שבניגוד לחיסולים רגילים, הפעם נתפסה ישראל עם המכנסיים למטה. דובאי עברה בשנים האחרונות רפורמה של אבטחה שהפכה אותה לאחד המקומות המפוקחים ביותר בעולם. כל פינה ציבורית בדובאי מצולמת על ידי מצלמת אבטחה. זה לא מנע את ההתנקשות, אבל זה הביא לחשיפת כל רשת הסוכנים המתנקשים ולמבוכה גדולה לישראל בעולם. החשיפה שמה את ישראל במצב בעייתי לא רק ביחס לעולם הערבי והאיסלמי אלא גם מול מדינות מערביות כמו גרמניה, אירלנד ובריטניה. נדמה שמבוכה דיפלומטית תהפוך להיות אחד מסימני ההיכר המובילים של ישראל בשנת 2010.

מקום 6- מכתב הרבנים

מכתב הרבנים והגזענות הגואה כלפי ערבים בישראל הם אולי התופעה המדאיגה ביותר בחברה הישראלית בשנת 2010. המקום הנמוך יחסית ברשימה הוא רק בגלל שמדובר בסימפטום בלבד (חשוב ככל שיהיה) ולא באירוע ספציפי. שנים של הסתה, הקצנה וגזענות מצאו את דרכם להתפרצות אלימה של ימניות קיצונית קלאסית מהסוג הירוד (והאירופאי) ביותר: קריאה לא להשכיר דירות, להוציא מהשכונות, ולהגן על בנות ישראל התמימות. אירועים אלו, שהתרחשו רק בחודש האחרון, הם בודאי האירועים המבישים ביותר שיצרה החברה הישראלית השנה (ובכלל).

* מה יהיה בחלק העליון של הרשימה הישראלית? נאלץ לחכות ולראות בהמשך השבוע. בנתיים בונוס (ורמז לבאות); האירועים שלא נכנסו לרשימה הישראלית. ובניהם 3 פרשות משפטיות מביכות במיוחד:

* מסמך גלנט או מסמך הרפז, ומינוי הרמטכ"ל החדש למדינת ישראל.

* פרשת הרפז, החשיפה הפומבית של אורלי אינס, ומינוי המפכ"ל החדש למדינת ישראל.

* פרשת קצב, שעתידה להגיע לשיא חדש ביום חמישי הקרוב עם פרסום פסק הדין.  זוהי אגב הפרשה שהייתה הכי קרובה להיכנס לרשימה שלי, אבל בגלל שעיקר ההתרחשות השנה עדיין לא קרתה החלטתי בסוף לותר עליה לטובת פרשת הולילנד (לעיל).

* גם גילויי הגז, או ליתר דיוק ההכרזות על גילוי הגז והמאבק על התמלוגים, לא נכנסו לרשימה. מצטער, לא מבין בזה מספיק.

בפעם הבאה נשלים את הרשימה העולמית עם מקומות 5 עד 1 באירועי השנה 2010 חלק ג'.

 

סיכום 2010- חלק א'

חג מולד שמח לכולם. מולד השמש כמובן! בימים אלה הימים מתחילים להתארך והלילות להתקצר. זהו החג האוניברסאלי (בחצי הכדור הצפוני) מהעתיקים והחשובים בעולם. חגיגת השנה החדשה ב-1 בינואר התחילה ברומא במאה השנייה לפני הספירה. עד היום אנו קובעים את תחילתה של שנה אזרחית חדשה על פי לוח השנה הרומי; וחוגגים את התחדשות השנה, התחדשות השמש, בדרך לעוד שנה בת 365 ימים (ורבע).

מאז שיש עיתונות כתובה, זהו גם זמן של רשימות וסיכומים. השנה כמובטח, בפעם הראשונה, רשימת סיכום השנה של פוליטאה! לאורך השבוע אפרסם כאן רשימה של עשרת האירועים החשובים שקרו השנה בעולם, ורשימה נוספת של עשרת האירועים החשובים בישראל. האירועים נבחרו מכלל האירועים בעלי המשמעות הפוליטית בעולם בשנת 2010.

הרשימות אינן מדעיות. ולא הושקעה מחשבה מדוקדקת ו/או קביעת קריטריונים למדד מדויק. הרשימות מבוססות על התרשמות אישית שלי, ושלי בלבד. אני אשמח לקרוא ביקורת, טיעונים, תיקונים והמלצות לשינויים שלכם בתגובות.

והיום:

אירועי השנה בעולם מקומות 10-6

מקום 10 – גביע העולם בכדורגל בדרום אפריקה

טורניר הכדורגל שהתחיל ב-11 ביוני השנה היה אירוע פוליטי חשוב ששם, לפחות למשך חודש, את דרום אפריקה על מפת העולם המערבי. הטורניר עבר בשלום וכבר זה היה הישג חשוב. אבל מעל לכך, הוא הזכיר לכולנו את היבשת השחורה הגדולה שכ-15 אחוז מתושבי כדור הארץ גרים בה. היבשת הענייה, האלימה, המסוכסכת, המושחתת והחולה ביותר בעולם. לא, לא הרבה השתנה באפריקה מאז המונדיאל (ובגלל זה האירוע לא נמצא גבוה יותר ברשימה). אבל בכל זאת, קרה משהו בעל פוטנציאל משמעותי.

מקום 9- ארה"ב יוצאת מעיראק

טוב בעצם זה לא ממש קרה. אבל ב-31 לאוגוסט הכריז נשיא ארה"ב ברק אובמה על סיום הפרק הצבאי של הלחימה האמריקאית בעיראק ועל השלמת נסיגת עיקר הכוחות המזוינים מהמדינה. ארה"ב עדיין בעיראק- אבל פחות. האם עיראק מתייצבת? האם מלחמת בוש הסתיימה? עוד חזון למועד.

מקום 8- התפרצות הר הגעש באיסלנד

הר הגעש Eyjafjallajökull באיסלנד התפרץ באמצע אפריל ולימד את אירופה ספציפית ואת העולם בכלל כמה שבריריים אנחנו ולא מוכנים לתופעות טבע. מאות טיסות בוטלו ואלפי אנשים נתקעו, ביניהם רוב מנהיגי העולם החופשי. אף מטוס לא התרסק למרבה המזל, או למרבה ההיסטריה.

מקום 7- זיהום הנפט במפרץ מקסיקו

ב-20 לאפריל התפוצצה אשדת קידוח נפט ממול לחוף הדרומי של ארה"ב. 11 אנשי צוות נהרגו. אבל הנזק העיקרי היה למפרץ מקסיקו כולו שבמשך חודשיים זוהם על ידי דליפה בלתי פוסקת של נפט ממעמקי הים. האירוע היה, אם תשאלו אותי, רגע השפל הגדול ביותר של ממשל אובמה. אובמה נכנע לרפובליקנים ובניגוד להבטחת הקמפיין שלו הכריז על המשך המדיניות המסוכנת של קידוח נפט בלב ים פחות מחודש לפני האירוע. הזמן הממושך שעבר לפני שבחר הממשל להתערב בנעשה היווה סיומת לא מרשימה להתמודדות כושלת עם משבר אקולוגי שאמור להיות באג'נדה של נשיא דמוקרטי.

מקום 6- בחירות האמצע בארה"ב

יום שלישי הראשון של כל חודש נובמבר הוא יום בחירות בארה"ב. השנה היו "בחירות אמצע" בהן נבחר כל בית הנבחרים מחדש ושליש מהסנאט. הבחירות השנה אופיינו על ידי חזרתה המדהימה של המפלגה הרפובליקנית. כשלון המפלגה הדמוקרטית למקסם ולקבע את הנצחון הסוחף לפני שנתיים הביאו לכך שהרפובליקנים השתלטו מחדש על בית הנבחרים ויצרו מצב של תקיעות בסנאט (אף צד לא יכול להעביר חוקים). את ניצני השינוי רואים בימים אלו- הרפובליקנים מזה חודש לא מאפשרים העברה של שום חוק בקונגרס בנסיון לסחות מאובמה לאשר את המשך רפורמת המיסוי של בוש במלואה. בחירות האמצע גם מסמלות את עלייתה של סיעה חדשה ישנה בארה"ב; הסיעה' שמכונה "מסיבת התה", היא גרסא מחודשת לאגף המשיחי של תנועת השמרנות החדשה משנות ה-80. בלי המשכילים, האגף הימני קיצוני מובל על ידי מערכת ההפחדה המשומנת של פוקס ניוז ושני הפוליטיקאים השדרנים שלהם- גלן בק ושרה פיילין. השניה עתידה להכריז בשנה הבאה על התמודדותה לנשיאות ארה"ב.

*אם הרשימה קצת מוטת לכיוונה של ארה"ב, זה יתאזן בחצי השני והעליון של הרשימה העולמית. ובכל זאת צריך לזכור שארה"ב היא עדיין המעצמה העולמית הגדולה והחזקה ביותר, כל מה שקורה בארה"ב משפיע על כולנו.

בפעם הבאה- סיכום השנה חלק ב': מקומות 10-6 ברשימה הישראלית.

 

מגיירים מתחים

אבסורד משהו המאבק התורן על דת-ומדינה בישראל שמתרכז סביב נושא של גיור. כלומר, החילונים דואגים למידת הדתיות של החיילים ורוצים שיהיו יותר דתיים אבל הדתיים לא רוצים. משונה מאוד, כמעט מצחיק.  הכל כמובן חלק מבעיית הזהות הישראלית; למרות שאנו חיים בשנת 2010, הדרך האמיתית להיכנס לחברה הישראלית היא דרך המרת הדת וכניסה רשמית ליהדות אורתודוקסית. הויכוח הוא על כמה רשמי התהליך צריך להיות ולמי תהיה השליטה עליו. מעורב כאן כסף, כבוד וסתם צרות עין. הטיעונים המופרכים כאילו בנות ישראל לא יוכלו להתחתן עם המתגיירים ברבנות הצבאית אינם רלונטיים: זאת מכיוון שלכל האוכלוסיות בישראל זה ממש לא משנה איך עברת את הגיור. לא לחילונים, לא לדתיים, ובטח שלא לחרדים- בנות החרדים ממילא לא יחותנו עם מתגייר גם אם המלאך גבריאל עצמו יגייר אותו.

אבל שלא תתנו לתקשורת להטעות אתכם, אין כאן שום מחלוקת אמיתית ובטח שאין כאן משבר קואליציוני. זה משבר קואליציוני? זה כבר באמת מצחיק. מדובר בלא יותר משחרור קיטור מבוקר לחלוטין בממשלה. כמו שקורה בכל פעם שהמפלגות הדתיות מקבלות כוח לא פרופורציונאלי לכוחם באוכלוסייה בממשלה, מתבצעת חקיקה שמשנה את הסטאטוס קוו על ימין ועל (שמאל) ימין, בכל שני וחמישי. הרוב הלא חרדי במדינת ישראל מתחיל להתמרמר. בסקרים עולה הכוח האלקטוראלי של המפלגה האנטי דתית התורנית. במטבחונים של חברות ההיי-טק מתחילים לדבר על יאיר לפיד. במצב הזה "ישראל ביתנו", שחלק גדול מהאלקטורט שלה הוא ציבור דובר רוסית, מרגישה שהיא צריכה להציג איזשהו הישג נגד הדתיים. כמה קל לקחת את נושא הגיור של חיילים. מי לא אוהב חיילים? (שמאלנים רדיקליים אולי…). זה בכלל לא חשוב על מה מצביעים ומה המשמעות של הצעת החוק. רוב מוחלט של צופי החדשות לא יתעניינו ולא יכנסו לפרטים, וגם אם כן עד מחר הם ישכחו אותם. הדבר היחיד שיישאר הוא שישראל ביתנו נלחמה בש"ס ונצחה. זה טוב לכולם- ישראל ביתנו מראה את כוחה לכאורה לקהל הבוחרים שלה ומצטיירת כזו שעמדה על העקרונות שלה. ש"ס מצטיירת כזו שמצדה עמדה על העקרונות שלה, וחוץ מזה ממילא לא קרה שום נזק מבחינתם, ולכאן או לכאן בנושא הזה ממש לא אכפת להם מה תהיה התוצאה. ולביבי? הזדמנות מצוינת לפרוק מתחים בתוך הקואליציה ולאפשר לסיעות השונות יכולת ביטוי עצמית, ויכוח, ואפילו הצבעה נגדית. כל עוד זה מתבצע על הנושאים השוליים ביותר זה ממש לא משנה לו, להיפך הוא ככה מרגיע את המערכת לעוד כמה שבועות או חודשים.

 

* מגזין טיים פרסם את איש השנה שלו לשנת 2010. מסיבות נוסטלגיות עדיין מתייחסים לזה, פעם זה היה חשוב והאנשים אותם טיים בחרו היו אנשים רציניים שבאמת עיצבו את השנה. אם נסתכל על רשימת האישים שבחרו בטיים לאורך המאה ה-20 נראה תמונה הוגנת ומעניינת של מעבר הזמן משנה לשנה. אבל בשנים האחרונות, מתוך רצון לא ברור להיות נורא נחמדים כנראה, הלכו הבחירות של טיים ונהיו לא רלוונטיות לחלוטין או מתחנפות מידי. אחרי סולן יו-2 בונו ב-2005,  גולש האינטרנט הממוצע (או אתה! כפי שהציגו זאת) ב-2006, השנה החליטו לבחור במרק צוקרברג- מנכ"ל ומייסד פייסבוק.

פייסבוק אולי חשובה, יתכן שבאמת מדובר בסוג של מהפכת דורות מסוימת, אבל הפריצה הגדולה של פייסבוק ממש לא היתה השנה. ובכל מקרה עוד מוקדם לדעת אם באמת יש לפייסבוק השפעה משמעותית על העולם. לדעתי עד היום, ליו-טיוב היתה השפעה פוליטית משמעותית הרבה יותר מפייסבוק. הדבר היחיד שקרה השנה, זה שמרק צוקרברג הפך לסלבריטי. רבות בזכות הסרט הרשת החברתית, שבדרך לזכיה באוסקר השנה (אם נאום המלך, או ברבור שחור לא ייקחו ממנו את התענוג). יש מישהו שחושב שאם לא היה יוצא הסרט ומעורר את הרעש והדיון שהוא עורר על דמותו האישית של צוקרברג, הוא עדיין היה מקבל את התואר איש השנה מטיים?

אבל הזויה עוד יותר זה רשימת ה- runner ups של טיים אחרי צוקרברג: אנשי מסיבת התה באמריקה, ג'וליאן אסנג' מייסד ויקיליקס, נשיא אפגניסטן חאמיד קראזאי, והכורים מצ'ילה!! כן כן, כנראה שהסיפור המלודרמטי שסחף את העולם בספטמבר אוקטובר הוא מספיק הוליוודי בשביל להיות מועמד רציני לאיש השנה בעולם. אבל על פרס הסרט הטוב ביותר איש השנה זוכה בכל זאת הסרט על פייסבוק כנראה.

*  אז אני לא מרוצה מהבחירות של טיים. לכן כמובן אני נענה לאתגר ולקראת סוף השנה האזרחית תפורסם כאן הרשימה השנתית, המסורתית, הראשונה של פוליטאה. לא אנשים כי זה מפרך מידי. אבל אירועי השנה בעולם ובישראל כן. יש למה לחכות.