יפן- שלושה אסונות

תכננתי לכתוב על הימין באירופה, אבל זה יאלץ לחכות לפחות לשבוע הבא. אחד מאסונות הטבע הגדולים ביותר בהיסטוריה המודרנית התרחש בסוף השבוע האחרון ביפן; לפחות בעוצמת האירוע ובהיקף הנזק שלו. מספרי ההרוגים בהאיטי ובחופי אסיה (שני האסונות העצומים הקודמים) אולי היו גדולים יותר, אבל האירועים היו קטנים יותר בעוצמתם הגולמית. כנראה שכל מדינה אחרת, זולת יפן, היתה ניזוקה הרבה יותר מרעידת אדמה כזו. כל מדינה שבה הסטנדרים של הבנייה לא מעולים (כמו כל מדינות העולם השלישי, או כמו ישראל) היתה נחרבת לחלוטין.

שלושה אסונות פקדו את יפן. האסון הראשון הוא רעידת האדמה. יפן רגילה ברעידות אדמה. מידי שנה מתרחשות בה עשרות ומאות רעידות אדמה קטנות עד בינוניות. אבל זו היתה רעידת האדמה החזקה ביותר בהיסטוריה המתועדת של רעידות אדמה ביפן. אף על פי כן מוכנות היפנים לרעידות הוכיחה את עצמה. על אף שהרעידה הורגשה בחוזקה בכל איי יפן, ובמיוחד במרכז הונשו (האי המרכזי שבליבו טוקיו), אף בניין לא קרס (אוקי בדקתי והיו כמה מקרים חריגים ספורים, דווקא במערב האי). לשם השוואה רעידת האדמה בהאיטי לפני שנה, שהחריבה עיירות שלמות באי, היתה בעוצמה של פחות מ-6. בישראל סטנדרט הבנייה (שאינו נאכף כהלכה, ובכל המבנים שנבנו לפני שנות ה-80 ולא עברו חיזוק לא קיים) נועד להתמודד עם רעידות של עד 6.5 בסולם ריכטר. תצלומי הוידיאו שדלפו לרשת של יפנים המעבירים את רעידת האדמה החזקה והארוכה בשקט מופתי ובסדר מעורר כבוד, הדהימו את העולם. זה בעיקר קשור לאופי היפני שגם אם מפחד מהטבע, לא נכנס ממנו להיסטריה.

האסון השני היה חמור בהרבה- אסון הצונמי. צונמי היא מילה ביפנית שמשמעותה גל ענק. אחד מהציורים המפורסמים ביותר מיפן המסורתית, ציור שהפך לסמליל והוכנס עמוק בתרבות הפופולארית היפנית, הוא ציור של גל צונמי כזה. אבל בניגוד לציור היפה, ההרס שהשאיר הצונמי על חופיה המזרחיים של יפן הוא בלתי נתפס. עיירות (שנבנו עץ) שלמות נהרסו כליל. אין הרבה מה להגיד- מי שלא ראה את התמונות מומלץ לפנות למאגר המהמם והמפחיד של NYtimes של תמונות החורבות שהשאיר אחריו הגל. אפילו סרטי אסונות ההוליוודיים לא הכינו אותנו למראות כל כך סוריאליסטיים בקנה מידה כזה.

אסון הצונמי הוא אסון טבע שכמעט שאין לאדם שליטה עליו. בניגוד לרעידת אדמה שלא הורגת איש (בתנאי שהוא לא נמצא בבניין מעשי יד אדם שקורס) הצונמי הוא אסון שאי אפשר להתמודד איתו. רעידת האדמה קרתה ליד החוף וההתרעה (שעבדה) היתה קצרה. הנזק הפיזי לבתים ולרכוש היה בכל מקרה בלתי נמנע. ההתמודדות אחרי האסון היתה כנראה למופת: הצבא היפני, שמורכב רובו מיחידות חילוץ והצלה בהתאם לחוקה הפציפיסטית של יפן, גויס מיד ונכנס לפעולה. גם תמונות ממעשי החילוץ ניתן לראות בקישור קודם.

אבל האסון השלישי הוא כבר אסון מעשי ידי אדם. אסון שהיה צריך להימנע, ואסון שמלמד על כשלון מוחלט: האסון הגרעיני. בניגוד לטבע אותו היפנים מקבלים בהבנה והכנעה, את אסון הגרעין הם לא ישכחו ולא יסלחו עליו במהרה. מישהו עוד יידרש לעשות חרקירי על זה בבוא הזמן. כורים ישנים מאוד שלא תוחזקו כראוי והוחזקו בידיים פרטיות של חברות שנתפסו בעבר כנגועות בשחיתות- התפוצצו ומסכנים אוכלוסיות שלמות. גם על מעטה הערפל וחוסר השקיפות בהתמודדות עם התקלה מישהו יאלץ לשלם.

סיפור היחסים בין יפן לגרעין הוא מעניין ומוזר. המדינה היחידה בעולם שספגה על שטחה התקפה גרעינית הפכה למובילת המאבק העולמי בהפצת נשק אטומי אחרי המלחמה. מאות אלפי הרוגים בשתי ההפצצות הישירות, ועוד כפול מזה נפגעים במשך השנים הרבות אחרי האירוע, השאירו ביפן רושם עמוק וצלקת. יפן הפכה למדינה היחידה בעולם שהפציפיזם מופיע אצלה בחוקה (לעומת סתם ביזור נשק). בהירושימה הוקם מוזיאון לפצצת האטום ובו מפורסמים מכתבי גינוי שנשלחו לכל מנהיג עולמי שביצע ניסוי גרעיני. בסמוך למקום ההתפוצצות הראשון הוקמה אנדרטה בצורת היכל סגור ובו שמות כל המשפחות שנהרגו;  ההשוואה ברורה- יד ושם. ההתייחסות של היפנים לפצצות האטום היא כמו שלנו לשואה- לזכור ולהזכיר לעולם. כשנשאל מדוע יפן, מעצמה כלכלית השנייה בעולם בשנות -80, לא מכניסה לשטחה פצצות גרעין כנגד הגוש המזרחי- קבעו המומחים שליפנים יש "אלרגיה גרעינית".

אך האלרגיה לא מתיישבת עם עובדה אחרת והיא שיפן היא המדינה היחידה שנסמכת על אנרגיה גרעינית להפקת אנרגיה (תיקון: למעט צרפת, ראו תגובות). לא שאין עוד מדינות שמפיקות אנרגיה גרעינית, אך אף מדינה לא מתקרבת אפילו לאחוז האנרגיה שהיפנים מפיקים ממתקני גרעין- יותר משליש מכלל האנרגיה ביפן. לא שהדבר עבר בלי ויכוח נוקב בזמנו ביפן. הציבור הרחב התנגד למהלך שהובילה בשעתו מפלגת השלטון. אך מאז עברו דגי סלמון רבים בנהר, יותר מ-40 שנה ליתר דיוק מאז תחילת הפרויקט הגרעיני. היפנים הביאו בשורה של אנרגיה "זמינה", "נקייה" ומתקדמת ביותר שלא תלויה בייבוא חיצוני של נפט. אך הנה עכשיו החלום נשבר. היפנים נזכרים בימים אלה בצד השני של המטבע הגרעיני: ביום-יום אולי הכל בסדר אבל שקורה משהו לא בסדר- ההשלכות מפלצתיות. בלי להיות נביא גדול אפשר לנחש ש"האלרגיה הגרעינית" עומדת לעשות קמבק. מהפכת האנרגיה הבאה תבוא מיפן, ויותר מהר ממה שאנחנו חושבים.

מילה אחרונה על שיקום לשמירה על אופטימיות: אם יש משהו שהיפנים טובים בו זה פרויקטים לאומיים. בשנים האחרונות מקובלת התפיסה שיפן בדעיכה. היפנים הם הראשונים להודות בכך. התחושה ביפן כבר כמה שנים טובות היא שהם עברו את השיא ולא מצליחים להגיע לרמות החדשנות וההצלחה של שנות ה-80 ותחילת ה-90. פרויקט השיקום בעקבות האסון הוא אולי בדיוק מה שהיפנים צריכים בשביל לצאת מהמשבר הכלכלי והמנטאלי בו הם שרויים. אם יש מישהו שמסוגל לצאת מחוזק מאסון כזה, זה הם.

3 תגובות

  1. 70 אחוז ממקורות החשמל של צרפת הם כורים גרעיניים.

    • צודק, אפילו קצת יותר מ70 אחוז מתצרוכת החשמל היום. לא הצלחתי למצוא כמה בסך הכל ממשק האנרגיה אבל אני מניח שלא רחוק. צרפת יפן וארה"ב ביחד מיצרות יותר מ-50% מהאנרגיה הגרעינית בעולם. בארה"ב זה מהווה קצת פחות מ20% ממשק האנרגיה. יפן בין 30 ל40 אחוזים, וצרפת מעל %70. תודה על התיקון.

  2. […] מחיינו. הפוסט הנצפה ביותר ברבעון האחרון הוא הפוסט על רעידת האדמה ביפן. לא יודע מה כל זה אומר. הפוסט הכי יעיל לקוראים חדשים הוא […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: