• אני

  • מי אני

    רז א' איזנברג (שיינרמן), מוסמך המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית ירושליים. מתמחה בפוליטיקה אלקטוראלית. razshein@gmail.com

  • כלים

  • Follow פוליטאה on WordPress.com

המילה הנכונה היא שמאלי

התחלתי את זה אתמול בפייסבוק, אבל החלטתי לרשום פוסט שלם על היוזמה הלשונית לקרוא לכל מי שעמדותיו או עמדותיה בשמאל הפוליטי "שמאלי" ו"שמאלית" ולא "שמאלן" ו"שמאלנית". "שמאלן", שזה בעצם שמאלי קטן, היא מילה לא נכונה ובעלת קונוטציה לשונית שלילית בצדק. איש ימני הוא "ימני" לא בגלל שהוא מהימין הקטן אלה בגלל שהמילה באה מהשורש ימן. הביטוי בעברית לאיש שמאל צריך על כן להיות שמאלי. כך גם אגב על פי מילון אבן שושן: שמאלי הוא אדם בעל השקפות פוליטיות שמאליות, בעוד ששמאלני הוא כינוי גנאי שבא להאשים אדם בדעות שמאליות (או שמאלניות) קיצוניות תוך הבעת זלזול. לא לחינם לאנשי ימין אין שום בעיה להגיד על עצמם שהם ימנים, אבל תתקשו למצוא אנשים שיגידו בגאון "אני שמאלן". זה פשוט לא נשמע טוב. אגב, לפני שתתחיל הציניות על כך שזה בגלל שהשמאל קרס, הסכמי אוסלו, פרס, וכ"ו צריך לציין שהדבר היה נכון גם בעבר, וגם כאשר השמאל היה חזק ובשלטון. הביטוי שמאלן הוא ביטוי גנאי מיסודו, הרבה לפני הקריסה התדמיתית של השמאל בציבוריות הישראלית. גם, ואולי אפילו לא פחות חשוב, המילה שמאלי היא מילה יפה מאוד ומתנגנת הרמונית, בניגוד למילה שמאלני שמתנגנת צורמת.

 בכל זאת הנושא עורר דיון ונשאלתי שאלות גם בפייסבוק וגם בפרטי שמחייבות הסבר. ראשית לשאלה: מה זה בכלל שמאל וימין ולמה אנחנו צריכים בכלל את ההגדרות הללו?

שמאל וימין הן הגדרות פוליטיות לרצף אידיאולוגי על מימד נושאי מסוים. במקור זה בא מצרפת בימי המהפכה כאשר תומכי הרפובליקה ישבו משמאל למלך בפרלמנט ותומכי הסדר הישן ישבו מימינו. מבחינה תיאורטית מדובר בהגדרה אופראציונלית ולא שיפוטית שבה שמאלי הוא כל מי שנמצא משמאל לחציון הפוליטי, וימני הוא כל מי שנמצא מימין לחציון. אם נבחר נושא ספציפי, למשל בעד ונגד הפלות, ונסדר את כל העמדות כלפי הנושא שאוכלוסיה מסוימת מחזיקה בהן על פני מימד אחד, נמצא את הנקודה החציונית על המימד הזה ונקבע שכל העמדות שמשמאלה הן עמדות שמאליות באוכלוסיה, וכל העמדות מימינה הן עמדות ימניות באוכלוסיה. ההגדרה על כן תלויה בשני דברים: אחד בנושא (או המימד הפוליטי כפי שמקובל לכנות את זה בספרות המקצועית) ושתיים בעמדות האוכלוסייה הרלוונטית בנושא.על כן עמדה שמאלית בנושא כלכלי במדינה מסויימת יכולה להחשב עמדה ימנית במדינה אחרת. בנוסף, אדם שמאלי בנושא אחד במדינה מסוימת יכול להיות ימני באותה מדינה בנושא אחר.

על אף האמור לעיל, במדינות בעלות רקע סוציו אקונומי ותרבותי דומה בהחלט יהיו קשרים והקבלות בין הימין לשמאל. יתרה מזו, גם בתוך אותה מדינה ועל פני מדינות שונות, יהיו קשרים בין עמדות שמאליות וימניות בנושאים שונים. הניתוק הוא תיאורטי, אבל הסוציולוגיה והפסיכולוגיה מסבירות לנו את הקשרים.

עמדות ימניות הן עמדות שנוטות לשמרנות, שמות דגש על יציבות, שמירה על סטאטוס קוו או שיווי משקל, וגם לפעמים כמיהה לעבר, תפיסה כוחנית של מציאות, פאטריאכליות ושוביניזם. לא, זה לא אומר שכל מי שימני הוא שמרן ושוביניסט; הכוונה היא שאחרי שסידרנו את העמדות בנושא כלשהו על פני מימד אחד אז נגדיר את הצד שהעמדות הקיצוניות בו הן שוביניסטיות וכוחניות כצד הימני. ככול שרצף העמדות יותר ארוך ככה יתכן מרחק רב יותר של עמדה מהגרסא הקיצונית שעדיין תהיה ימנית לאוכלוסייה הספציפית. השמאל מנגד נוטה לכיוון הפרוגרסיבי, מדגיש את הקדמה, מאמין בתיקון, וגם לפעמים אידיאליסט, אוטופיסט, אנרכיסט, ופמיניסט. שוב, כל מה שנכתב על הימין למעלה נכון גם לשמאל; הכל תלוי בפרספקטיבה: השמאל הפוליטי באנגליה דומה הרבה יותר לימין בשבדיה, השמאל בארה"ב דומה לימין השמרני בגרמניה,  וכן הלאה.

איך יקבע אדם אם הוא שמאלי או ימני בהנחה שיש לו עמדות במיקומים שונים באותה מדינה?

קודם כל לא חייבים לקבוע. אבל כן חשוב להבין שזה שאדם הוא בעל עמדות בכיוונים שונים בנושאים שונים לא הופך אותו למרכז, או חציון. זה פשוט אומר שבדברים מסוימים הוא בעל השקפות ימניות, אולי קיצוניות אולי מתונות, ובאחרים שמאליות. יש אנשים שזה לגמרי מבלבל אותם וגורם להם להתייאש מהפוליטיקה. במיוחד כאשר המערכת הפוליטית לא מתאימה כלל לתרכיב האידיאולוגי שלהם עצמם. זה קורה די הרבה, ויכול להיות שבישראל ביתר שאת. יש פתרונות לעניין: הפתרון הפשוט ביותר הוא פשוט לתעדף את המימדים. לקבוע איזה מימד הכי חשוב לי וללכת לפיו. ככה פועלות רוב המערכות הפוליטיות ורוב השיח התקשורתי (פשוט בשביל לקלוע לטעם הכללי ביותר). ככה שמאל וימין בישראל הפכו כמעט בלבדית בתקשורת לשם נרדף לתמיכה או התנגדות להתיישבות בשטחים.  זה לא תמיד היה ככה אגב, ואני בכלל לא בטוח שזה גם ככה היום, למרות התפיסה המקובלת. אבל ניחא. דרך אחרת היא לקבוע לפי רוב המימדים שחשובים לי.

דרך אחרת, שלא מספיק משתמשים בה, היא לקבוע לפי התוצאה הצפויה ולא העמדות: לאיזו עמדה פוליטית יש את הסיכוי הרב ביותר להשפיע בכל הכיוונים שאני רוצה. ככה למשל, שוב בדוגמא של ההפלות הרחוקה מישראל, יכול להיות שאדם תומך בהפלות אבל יודע שהסיכוי שנשיא רפובליקני יפעל אקטיבית לאיסור הפלות נמוך מאוד ועל כן הוא לא יתחשב בנושא הזה בבחירה שלו. או, לחילופין, יכול להיות שאדם בעד צמצום הוצאות הממשלה, כמו שלכאורה טוענים הרפובליקאים, אבל יודע שהמדיניות הביטחונית הרפובליקאית מאז דוקטרינת בוש דוקא מגדילה את הוצאות הממשלה על רקע צבאי שאותו אדם מתנגד לו. על כן הוא יבחר בעמדות שמאליות יותר (של הדמוקרטים באמריקה) מתוך מחשבה על מקסום התוצאות הרצויות מבחינתו (תעשו לבד את החישובים על ישראל).

אז מה בעצם רע במילה שמאלני?

כאמור הסיומת "ני" מסמלת בשפה העברית סיום גנאי. בדרך כלל לגמד מילת תואר, או לציין גרסא מעוותת או קיצונית של מילה אחרת. למשל: מוסרי מול מוסרני, משפטי מול משפטני, קטן מול קטנוני וכ"ו. שנית יש ביטוי הרבה יותר נכון ותקין בעברית: "שמאלי", כמו מרכזי וימני. לבסוף, המילה שמאלני הפכה למילה מוקצית בשיח הפוליטי ובדיון הציבורי במאבק על עמדות הציבור.

אנשים מתביישים להגיד שהם שמאליים לא בגלל המילה כי אם בגלל שהשמאל פשוט איבד את התמיכה הציבורית שלו.  שינוי המילה "שמאלני" אמור לעזור לתדמית השמאל?

לא. שימוש במילה שונה לא יפתור את כל בעיות ההסברה של השמאל. לא מדובר בפתרון כולל ואפילו לא בפתרון חלקי. מדובר בכלי. כלי לשוני וסמלי שנועד לאפשר לאנשים בעלי עמדות שמאליות להשתמש במילה הסמלית עצמה במהלך דיונים, שכנוע, וקביעת עמדות. המבחן של השמאל הפוליטי והציבורי יהיה אם יצליח להפוך את העמדות הללו חזרה לרלוונטיות ולבעלות משקל פוליטי אמיתי. לכשזה יקרה, מוטב שאנשים ידעו באילו עמדות מדובר – עמדות שמאל.

מקווה ששכנעתי אתכם לפחות בהוגנות של השימוש במונח. בין אם אתם שמאליים, ימנים או ממש לא סגורים על עצמכם, אמרו בבקשה מעכשיו (על כל מי שאתם מכבדים אותו ואת דעותיו גם אם לא תמיד מסכימים איתן):

הוא שמאלי, היא שמאלית, הם שמאליים, עמדות שמאליות

והפיצו את הבשורה.

תודה, שמאלי.

11 תגובות

  1. אולי, במקום שמאלי, יש לומר, ימינני?

    • ברצינות, ימני ושמאלי הן מילים יפות ובעלות משמעות ומראות על כיבוד עצמי והאחר. אם מישהו רוצה לאמר על מישהו שהוא בעל עמדות קיצוניות והזויות זכותו להגיד עליו שמאלני, ימנני, מתנחלי, רדיקל, או קיצוני. אבל בשיח הרגיל, שאין כוונה להעליב, בתקשורת הרישמית, כלפי עמדות לגיטימיות – מדוע לא להשתמש במילים הנכונות והסמליות.

      • אויש מצב שאתה צודק, אבל מכיוון שאנחנו לא בונים גשרים, זה ממש לא משנה אם תגיד שמאלני או שמאלי, לא יקרה כלום לאף אחד

  2. אני חולק עליך. בשנות ה-90 לא היתה בעיה לאנשים להגיד שהם שמאלנים. הבעיה נוצרה לא בגלל קריסת הסכמי אוסלו, אלא בגלל הסתה שיטתית ומכוונת מלמעלה כנגד שמאלנים. זה התחיל כבר לפני 15 (!) שנה עם נתניהו, שניצל את כהונתו הראשונה בעיקר כדי להכפיש את השמאל, ומאז ועד היום ההכפשה נותרה שיטתית ומכוונת, אך לא ישירות ע"י הנושאים במשרות הבכירות, אלא בעקיפין ע"י ארגונים "עצמאיים" לכאורה, כמו אם תרצו וישראל שלי (כתבו על זה רבות יוסי גורביץ' ושלום ב').

    יתר על כן, זה לא רק המילה שמאלי/שמאלני. שים לב מה עשה ה"שיח" הציבורי (לא באמת שיח, יותר כמו קרקס קללות) לביטויים "מוסר", "זכויות אדם", "משפט בינ"ל", "בג"ץ", ואפילו "דמוקרטיה".

    יחד עם זאת, יוזמתך ברוכה בעיניי.

    • אני מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבת חוץ מזה שאתה חולק עלי 😛 אני לא חושב שאנחנו חלוקים בכלל.
      זה לא סותר את זה שתמיד היתה בעיה מהותנית עם המילה שמאלן, גם כאשר היא לא עשתה לאנשים חום. רבין בחיים לא היה אומר על עצמו שמאלן. ואולי בעצמו היה משתמש בזה כמילה נגד פרס. למרות שכולם היו ב"מחנה השלום" ולא במחנה השמאלי.

      • אז אני חוזר בי 🙂
        הזכרון הפוליטי שלי מגיע רק עד אמצע שנות ה-90, אבל נראה לי שהמושגים ימין/שמאל לא היו בשימוש נפוץ בשנות ה-80. אז דיברו על מערכניק/ליכודניק (ובאופן דומה הודבקו להן קונוטציות).

        רבין אכן לא היה אומר על עצמו שהוא שמאלן, אבל האם פרס, או אפילו ביילין, העידו על עצמם בציבור ככאלה? גם נתניהו לא אומר על עצמו בפומבי שהוא "ימני". הם מעדיפים להשתמש במושגים אחרים: "מחנה השלום", "המחנה הלאומי", "סוציאל-דמוקרטיה" וכד'. אבל זה רק כדי להעיד על עצמם. בביטויים האלה הם מעידים רק על אחרים: "ימין קיצוני" ו"סמול".
        (אגב, שמת לב שהמושג "שמאל מתון" נעלם, כבר אין כזה כיום, בניגוד לשנות ה-90).

  3. ההורים שלי כל הזמן אומרים שמפא"י והמערך בכלל לא נחשבו לשמאל, וממש לא ברור להם למה היום מפלגת העבודה נחשבת לכזו.
    וכדי ללמד על המשמעות של התוויות האלה פעם, כשעברתי על סקרים לאורך תקופות מצאתי שבשנות ה-60 וה-70 לשאלה "לאיזה זרם פוליטי אתה משתייך" התשובות האפשריות היו: שמאל, שמאל מתון, מרכז, ימין ודתי. רק אחרי עליית הליכוד לשלטון נכנסה גם ההבחנה בין ימין לימין מתון.

  4. תודה לך רז! משמאלית

  5. […] גבולות השמאל ובכלל רוב האנשים השמאליים (יותר מימנים) מסרבים להגדיר את עצמם ככאלה מראש. שימו לב, אני בכלל לא מדבר (רק) על […]

  6. זאת לא הסיומת "ני" שפגעה בשמאל. שוב, בשנות התשעים לרבים לא הייתה בעיה לומר על עצמם "שמאלנים". זה דברים שונים בשמאל עצמו שהביאו אותו עם השנים לירידה תדמיתית עד כדי ההתרסקות שחווה זה עתה בבחירות 2019. גם אם נאמר "שמאלי" במקום "שמאלני" מייד יצוץ לאנשים בראש אותו צד שמאל של המפה הפוליטית על כל המשתמע מכך. ממש באותה מידה.

כתוב תגובה לrazshein לבטל