מחאה

"המחאה" זועקות כותרות העיתונים. כבר שבוע שזה הדבר היחיד שמעסיק את כולם. אתמול הקדיש ערוץ 2 את כל הפריים טיים שלו לתוכנית תמיכה במחאה. כיכר תחריר, מהפכת סטודנטים, יוון מאחורינו. מכיוון שאפילו ראש הממשלה שלנו אמר שהמחאה מוצדקת (בדיחה עצובה), וסקר בעיתון הארץ מהיום מראה על 87% תמיכה במחאה (שבמונחי סקר זה אומר קונסנזוס מוחלט), נשאר רק לשאול אם כך על מה בדיוק מוחים ונגד מי? נגד המצב? נגד הגורל? מחאה חייבת לבוא כנגד משהו, זה חלק טבעי ממחאה. אי אפשר לעשות מחאה סתם. בכיכר תחריר למשל המחאה הייתה נגד המשטר. אני מאוד מקווה שהמחאה אצלנו היא לא נגד המשטר כי המשטר שלנו דמוקרטי (אם כי בנסיגה) ואני מקווה שאף אחד מהמוחים לא רוצים להפיל אותו.

המחאה ומנהיגי המחאה בתל אביב מתנהגים כמו שובתים. הם מציבים דרישות ומודיעים שלא יתפנו עד שדרישתם לא תענה. זו מוטציה מוזרה של מחאה. בשביתה מפסיקים לעבוד, מעלים דרישות ונכנסים למשא ומתן מול הבעלים על מנת להגיע לפשרה שתאפשר חזרה לעבודה. במחאה רגילה מבטאים מורת רוח מהתנהלות קיימת ומביעים דעות בשביל להציף סוגיה, להעלות אותה לסדר יום פוליטי, לקוות לשינוי ולפחות להפוך סוגיה מסוימת לנושא פוליטי בעל כוח אלקטוראלי. אני מודה שאני לא מומחה בתנועות מחאה, אבל נדמה לי שבמחאה שלפנינו יש משהו חדש, מעין שילוב של שביתה ומחאה רגילה. המוחים מתנהגים כשובתים, מקימים משהו רציף, ובאים בדרישות קונקרטיות (אם כי לכל דובר יש דרישות שונות) כלפי ממשלה. אולי הם גם רוצים לבוא במו"מ עם הממשלה בשביל להפסיק את המחאה? ראש הממשלה הציג היום בבוקר תוכנית שלדעתו האישית לפחות עונה מענה למחאת הדיור. לשיטתו זה אמור להספיק. הוא לא חייב למוחים דבר מלבד זה.

אבל מה שאני באמת לא מבין זו השנאה שיוצאת ממאהל המחאה לפוליטיקה. הם צעקו והשפילו כמעט כל פוליטקאי שהגיע לשם, בין אם מהקואליציה ובין אם מהאופוזיציה. אם יש מסר אחד שכל הדוברים של התנועה חוזרים ואומרים בכל כלי תקשורת הוא שהמחאה אינה פוליטית, וכמעט מקיאים שהם אומרים את המילה פוליטיקה. כאשר מגיע למאהל חבר כנס הם מגרשים אותו בקריאות שלא יעשה על גבם רווח פוליטי. סליחה? איזו מין מחאה זו? מטרתה של מחאה אפקטיבית היא אך ורק להפוך לנושא פוליטי. השאיפה הגדולה ביותר של המוחים צריכה להיות שחברי כנסת יחשבו שתמיכה בהם משמעה רווח פוליטי. ההתייחסות לפוליטיקה כאילו היא משהו בזוי שבא ללכלך את ההפנינג הטהור של המארגנים הנאורים מלמדת שמדובר יותר בפסטיבל אנרכיסטי מאשר במחאה ציבורית (=פוליטית).

* זה שאני מאוד לא אוהב את ההתנהלות, לא אומר שאני לא תומך במסר העקרוני. לא צריך להיות מומחה נדל"ן גדול (כפי שכולנו הפכנו בימים האחרונים) בשביל לדעת שמחירי הדירות בארץ, בכל הארץ, גבוהים בכל קנה מידה.  זה רק חלק מבעיה רחבה יותר של יוקר המחייה בארץ והעלמות מנגנוני הרווחה במדינת ישראל. ממשלת נתניהו מתלוננת שלוקח זמן לבנות בתים, ושהמחאה נפלה במקרה במשמרת שלהם. אבל האמת היא שמאז שנת 96 ברצף (למעט הפסקה של פחות משנתיים ב99), כל שרי האוצר היו אנשי ליכוד. המעצב המרכזי של מדיניות האוצר בעשור האחרון הוא ראש הממשלה נתניהו עצמו – שגם מכהן כזכור כשר על לאסטרטגיה כלכלית. ניצלנו ממשבר חמור? העשירים אולי, אבל לא נראה לי שמישהו משמונת העשירונים התחתונים לא מרגיש במשבר כלכלי; אם המדינה כולה נצלה [בממוצע] כפי ששר האוצר שב ומזכיר לנו, הרי שהמעמדות הנמוכים ספגו כנראה את מלוא הפגיעה. העשירון העליון ממש בסדר אבל, תודה.

* הימין צודק, באמת מדובר במחאה שמאורגנת על ידי השמאל. אולם לא השמאל שהם חושבים. נתניהו ניצח (בנתיים) בויכוח האידיאולוגי בסוגיה המדינית. נאומו בוושינגטון קיבל 75% תמיכה. הציבור היהודי בישראל קנה את הקביעה שלישראל אין יותר מה לעשות בנושא הפלסטיני,השאלה היא לא שאלה של מדינה פלסטינית כי אם שאלה של מדינה יהודית וזהו. המילה פלסטינים לדעתי לא הוזכרה בעמוד ראשון של עיתון או פתחה מהדורת חדשות כבר חודשים. (עד גל הפיגועים או המלחמה הבאה) הציבור אדיש לנושאים המדיניים. בכל העולם הסוגיה שמפרידה בין ימין לשמאל היא הסוגיה הכלכלית-חברתית, ישראל עוף מוזר לאורך כל השנים בכך שהסוגיה המדינית-בטחונית אפיינה את קווי השסע. בנצחונו של נתניהו ובמחיקת הקו המדיני הוא חשב שהוא מבטיח את שלטון הימין סופית. האלטרנטיבה השלטונית היחידה מבחינתו היתה אביגדור ליברמן שיגנוב את קולות העוד יותר ימין. אבל נתניהו לא לקח בחשבון שבואקום פוליטי, יקום שמאל חדש. שמאל וימין אינן הגדרות קבועות, הן משתנות כל הזמן ולנצח יחצו כל חברה. תנועות המחאה החדשות, מהעובדות הסוציאליות, דרך הקוטג' ועד הדיור הן תנועות שמאל. שמאל במובן של התנגדות אידיאולוגית כלכלית חברתית למדיניות הימין הניו ליברלית שמוביל משרד האוצר (ונתניהו מיטיב כל כך ליצג).

יחד עם זאת אני לא אופטימי כרגע באשר להצלחה של התנועות הללו להתגבש לכדי כוח פוליטי מנצח. ראשית בגלל מה שכבר הזכרתי והוא הניכור הרב העקרוני שכל המוחים מדביקים לפוליטקה. ושנית בגלל שאף גוף פוליטי קיים לא מצליח לצאת מהקווים המדיניים בטחונים וליצר אג'נדה חברתית כלכלית שתחזיק מספיק מים בשביל לבסס קמפיין פוליטי. מפלגת העבודה היא כמובן המועמדת הטבעית, אבל בתור מפלגה שנמצאת חודשיים לפני בחירות פנימיות, תקופה שאמורה להיות הסוערת והיצרית ביותר, היא פשוט לא קיימת. רדומה לחלוטין. מישהו שמע את שלי יחימוביץ, עמיר פרץ או בוז'י הרצוג בשבוע האחרון? הנושאים הכלכלים חברתיים הללו אמורים להיות להם לחם חם. משונה ועצוב משהו.

אם לסכם, המחאה מעניינת מאוד, אבל אם היא לא תצא קצת מהתחומים הנעימים של הקונצנזוס המוחלט ותבחש בפוליטיקה האמיתית אז לא יצא ממנה שום דבר.  הפלת נתניהו צריכה להיות מטרה מוצהרת, מציאת אלטרנטיבה לנתניהו צריכה להיות מטרה מרכזית לא פחות. המוחים צריכים למצוא את ברק אובמה שלהם ולהריץ אותו על כתפיהם עד שישיג להם את הנצחון הפוליטי. במקרה כזה, באמת תשתנה המדינה.

 נ.ב. ואפרופו מחאה, שלחו לי מייל ממארגני הפגנה נגד החקיקה הפרועה האנטי דמוקרטית של הכנסת. הנושא ראוי, מוצאי שבת, 30.7 ההפגנה שוב ברחבת מוזיאון תל אביב (ממש הלב האלקטוראלי של הממשלה…), אני אשתדל להגיע בכל זאת, אתם?

*עדכון 27.7, קלעתי לדעת גדולים (בכל זאת למדתי באוניברסיטת תל אביב בחוג למדע המדינה): מאמר של פרופ' מיכל שמיר בעיתון הארץ היום. וגם המאמר של אבירמה גולן אומר דברים לא רחוקים ושווה קריאה. במיוחד אני מסכים עם החלק האחרון על כחלון ואיך שמצד אחד אם נתניהו  ישתמש בו זה יכול למוסס את המחאה, ומצד שני הוא צריך להיות מוקד למחאה כאלטרנטיבה פנימית ליכודית לנתניהו. המסר צריך להיות שאם הליכוד חפץ שלטון עליו להחליף את נתניהו. נתיהו טוב בטקטיקה של הפרד ומשול, זו בדיוק הטקטיקה שצריך להשתמש נגדו. אם הלחץ יגבר וימוקד כך שיום וילילה שבוע אחר שבוע יקראו בכל הארץ להחלפת נתניהו בתוך הליכוד זה עוד יכול להצליח.

תגובה אחת

  1. […] חידוד העמדות עשוי בהחלט להוביל לנשירה של אנשים מהמאבק, שרצו לשפר את המצב שלהם, אבל אין להם שום כוונה לתמוך בהגדלת מיסים או בפגיעה בטייקונים על-ידי חקיקה. למרות שהפגנות עצומות הן מרגשות, מי שבאמת תומך במאבק הזה, צריך לקוות שאלה שהצטרפו אליו מהסיבות הלא-נכונות יפרשו בזמן. בהקשר זה, כדאי לקרוא גם את הדברים של רז שיינרמן. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: