בחירות 2013 – תחזית מנדטים אחרונה

ארבעה ימים לפני הבחירות והיום התפרסמו הסקרים האחרונים של מערכת הבחירות 2013. ממחר ועד יום שלישי בעשר בלילה, אסור על פי חוק לפרסם כל דבר סקר חדש באופן פומבי.  בעיתון הארץ (קמיל פוקס) ובידיעות אחרונות (מינה צמח) התפרסמו שני סקרים לפיהם הימין נחלש והפער הבינגושי עומד על שישה מנדטים בלבד (63 מול 57).  אולם מנגד התפרסמו אתמול שני סקרים במעריב וברשת ב' ולפיהם הימין מקבל יותר מ-70 מנדטים. אכן סטיית התקן בין הסוקרים השונים זינקה השבוע פי שתים מ1.7 בשבוע שעבר ל3.5 היום (עבור ממוצע המנדטים של גוש הימין).  רגע לפני הבחירות הסקרים לבסוף מעט התפצלו ונוצר סוג של מתח מי יצדק אחרון; נצחון סוחף ומוחץ לימין או נצחון דחוק, כמעט תיקו, לשני הגושים והפסד של כ-10 מנדטים לחיבור הליכוד-ישראל ביתנו.  הבעיה היא שנדמה שהסקרים התפצלו לפי השיוך הפוליטי של העיתונים – וזה אף פעם לא בריא לאף אחד. אולי בגלל זה ידועה התופעה שבה סקרים של עשרה ימים לפני בחירות הרבה פעמים מתבררים כקרובים יותר למציאות מסקרים של חמישה ימים לפני.

ניחא, ננסה בכל זאת לעשות לסקרים של השבוע בדיוק מה שעשיתי לסקרים בפעמים הקודמות ולחשב מנדטים מחדש על סמך ממוצעי הסקרים, 65% הצבעה, ושיטת חישוב המושבים בישראל (בדר-עופר). התוצאות מוצגות בטור הראשון בטבלה למטה. בממוצע, הימין התחזק השבוע ביחס לשבוע שעבר בשני מנדטים שלמים. התחזקות של שני מנדטים נרשמה אצל ש"ס – הגיוני בהחלט ממה שאנחנו מכירים מההתנהגות של מפלגה זו וסקרים במערכות בחירות קודמות. ההחלשות הגדולה ביותר היא של התנועה של ציפי לבני שאיבדה שני מנדטים שלמים בשבוע בממוצע. כאמור המדד שעושה ממוצע של סקרים שונים ואז מחשב מושבים מחדש הוא מדד שמרני יותר ושינויים של שני מנדטים בשבוע למפלגה הם שינויים גדולים מאוד.

* אבל בואו ננסה ללכת מעבר לנתונים הללו. עיתון הארץ פרסם היום נתונים מלאים מהסקר האחרון שערך עבורם קמיל פוקס ובהם נתונים מאוד מעניינים לגבי מידת הבטחון של אנשים בהצבעה שלהם. כלומר את כל האנשים שאמרו שיצביעו למפלגה מסוימת שאלו גם "האם את/ה בטוח/ה שתצביע/י עבור המפלגה שציינת או שאת/ה מתלבט?". מתוך כלל המדגם 68% מהמשיבים בטוחים בהצבעתם ו32% עדיין מתלבטים בין ההעדפה הנוכחית שלהם לבין מפלגה אחרת או יותר. כלומר כ-32% מהאנשים שיש להם מפלגה מעודפת, ממש לא מתלהבים לתמוך בה. אפשר להסתכל על הנתונים הללו גם כאינדיקציה של שיעור התמיכה הריאלי במפלגה ביום הבחירות: אנשים שבטוחים יותר בהצבעתם יטו ללכת בפועל להצביע בסבירות גדולה יותר. במקביל מפלגה עם  שיעור מצביעים בטוח גדול יותר צפויה להיות בעלת יכולת גיוס פעילים ומצביעים ביום הבחירות טובה יותר. בטור החמישי בטבלה למטה אפשר לראות את שיעור ההצבעה הבטוח למפלגה על פי הסקר של קמיל פוקס בהארץ. בואו נעשה על סמך הנתונים הללו סימולציה חדשה של מספר המנדטים והפעם ניתן לכל מפלגה שיעור הצבעה שונה על סמך המצביעים הבטוחים שלה (יתר הנתונים נשארים דומים מהתחזית בטור השני).  על סמך הסימולציה הזו (המוצגת בטור השישי בטבלה) הימין זוכה בלא פחות מ-76 מנדטים. כל מפלגות הימין מתחזקות ובמיוחד ש"ס שמתחזקת בשני מנדטים נוספים (שוב עדיין הגיוני בהתחשב במערכות בחירות קודמות). בשמאל רוב המפלגות נחלשות. מרצ היחידה ששומרת על כוחה וחד"ש היא היחידה שמתחזקת. המצביעים הבטוחים של ציפי ליבני לעומת זאת שווים בקושי שלושה מנדטים.  תוצאה כזו היא בהחלט אפשרית ביום הבחירות והיא עשויה לשקף הבדלים שבין אנשים שאומרים בסקר שהם הולכים להצביע לבין האנשים שבפועל הולכים להצביע. בואו נזכור שכ-68% הצבעה הם בהחלט נתון סביר ליום הבחירות בשבוע הבא (ומכאן והלאה התחזית הרשמית של פוליטאה לשיעור ההצבעה ביום הבחירות).

לבסוף בטור האחרון בטבלה אני מביא את התחזית הסופית של פולטיאה על סמך הסקרים והסימולציה ליום הבחירות. ההיגיון של התחזית הוא כפול: ראשית, אני חושב שיש משהו בתוצאות של הסימולציה על סמך שיעורי הצבעה שונים, אבל האפקט הוא מוגזם ולא יהיה כה חד גווני. שנית, יש לדעתי ערך שווה לסקרים של לפני שבוע ולסקרים של השבוע וצריך לקחת את שניהם בחשבון. התחזית הסופית על כן היא פשוט ממוצע של התחזית מהשבוע הזה, התחזית משבוע שעבר, והתחזית על סמך שיעורי הצבעה שונים לכל מפלגה. עד כמה זה נכון? האמת אין לי מושג. אני לא יודע עד כמה חברות הסקרים מכניסות מראש כל מיני הנחות על שיעורי הצבעה לתוך הסקרים שלהם. בהעדר מידע מינימאלי בנושא אני נאלץ פשוט לסמוך על הסקרים הקיימים. אני בכל אופן הולך על זה (ומקווה ברמה האישית לתוצאה שקרובה יותר לסקר בהארץ מהבוקר).

* לבסוף אוסיף תחזית על המפלגות שלא תעבורנה את אחוז החסימה.  קדימה היא המפלגה שהכי קרובה לכך על פי כל הסקרים מהשבוע ושבוע שעבר. למעשה היא הייתה מאוד קרובה לעבור את אחוז החסימה גם בממוצע השבועי עם תחזית של 1.77%. אם קדימה תעבור את אחוז החסימה ותקבל שני מושבים בכנסת, על פי הבדיקה שעשיתי השבוע הם יבואו אחד על חשבון ש"ס ואחד על חשבון מפלגת העבודה (כראוי למפלגת מרכז אמיתית כנראה). שוב נא לא להתבלבל, זה לא בגלל שיעברו מצביעים מש"ס והעבודה למופז, זה פשוט נגזרת של שיטת חישוב המושבים בכנסת על סמך הסכמי עודפים.

עוצמה לישראל היא המפלגה השניה בחוזקה בסקרים, ואחריה עם שלם וכוח להשפיע. התחזית שלי לאחוזי ההצבעה למפלגות שלא תעבורנה על אחוז החסימה מעט פחות "מדעית" ומתבססת רק בחלקה על הסקרים וחלקה על מערכות בחירות קודמות, וקצת "תחושות" מהאינטרנט. כמו כן רציתי לשמור על הסך הכללי של הקולות המבוזבזים באזור ה-6.5% (מהגבוהים בהיסטוריה בארץ). אם קדימה (או עוצמה) תצלחנה להיכנס בסוף לכנסת אז נהיה בממוצע או אפילו מתחתיו. להלן טבלה עם תחזית מסכמת למפלגות אלו.

בחירות 2013 – עוד 10 ימים

שבוע וחצי לפני הבחירות ומעט מאוד השתנה בשבוע האחרון – לפחות בכל הקשור לסקרי דעת הקהל. גם השבוע ביצעתי עיבוד נתונים לסקרי השבוע. את הנתונים שוב לקחתי מהפלוג של טל שניידר. בממוצע הסקרים ירד הימין השבוע ב0.14 אחוזים (מה שיתורגם למנדט אחד בהמשך). גם בחזית המפלגות אין שינויים דרמתיים. הממוצע מבוסס על תשעה סקרים שהתפרסמו מאז תחילת השבוע. כמו בשבוע שעבר גם הפעם חישבתי את כל המושבים מחדש על פי שיטת בדר-עופר המשמשת בישראל לתרגום הקולות למושבים ביום הבחירות עצמו. להלן תוצאות השבוע:

ש"ס מאבדת השבוע מנדט אחד, ביחד עם כל גוש הימין. בשמאל יש עתיד מקבלת מנדט נוסף כמו גם מרצ, והתנועה נחלשת באחד. שימו לב, לא, לא עברו מצביעים מש"ס ליאיר לפיד או מרצ – מה שקרה זה שגוש הימין ככלל נחלש בשברי אחוזים משבוע שעבר, עוצמה לישראל התחזקה מעט אבל עדיין לא עוברת את סף החסימה (בממוצע) וכתצואה מהסכמי העודפים השמאל מקבל מנדט נוסף אחד בסוף השבוע הזה וש"ס אחד פחות. אם אתם רוצים את התוצאות בשתי מילים: ללא שינוי.

אלו חדשות רעות מאוד לכל המפלגות הזעירות שרוצות לעבור את אחוז החסימה. בדרך כלל מפלגה שעתידה לעבור את אחוז החסימה בבחירות, תראה לפחות בחלק גדול מהסקרים שבוע וחצי לפני מועד הבחירות. בנוסף, השבוע ערכו רוב חברות הסקרים סקרים גדולים יותר שכללו גם טלפונים סלולאריים ותיקוני אינטרנט. בהתחשב בכך נדמה לי שאבדו התקוות של ארץ חדשה, הירוקים, גימאלים, עלה ירוק, וכל שאר המפלגות הזעירות להכנס לכנסת. יש לציין שעלה ירוק כן נכנסו בסקר אחד של אבי דגני מגיאוקטוגרפיה, אותו אבי דגני שחזה לעוצמה לישראל שישה מנדטים בשבוע שעבר (והשבוע חוזה לה 0 מנדטים) – מישהו שם צריך לעשות בדק בית למודל.

מה שמשאיר לנו רק שלוש מפלגות בעלות פוטנציאל לעבור את אחוז החסימה: עם שלם של הרב אמסלם, עוצמה לישראל מהימין הכהניסטי, וקדימה של שאול מופז. שתי האחרונות מקבלות בממוצע השבועי כאחוז אחד מקולות הבוחרים כל אחת. עם שלם מאחור עם חצי אחוז. כזכור אחוז החסימה הוא שני אחוזים, שזה נמצא בתחום של טעות סטטיסטית אבל עדיין פחות סביר. עם שלם וקדימה אגב חתמו על הסכם עודפים – אבל הסיכוי ששתי המפלגות תכנסנה לכנסת הוא אפסי. מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה לא נחשבת גם להסכם העודפים. אני אגב מעריך שאף אחת מהשלושה לא תעבור את אחוז החסימה ביום הבחירות.

בנוסף, בכל מערכות הבחירות האחרונות הסקרים היו תמיד לרעת ש"ס ולטובת מרצ. מדוע להניח שדוקא הפעם יהיה שונה? אני לא רואה סיבה מיוחדת ועל כן מעריך שש"ס יקבלו לפחות 12 מנדטים. לגבי מרצ, יתכן וההתחזקות של השבועיים האחרונים מצביעים על מגמה חיובית אמיתית. צריך לזכור שבפעם שעברה ליבני שברה חזק  לשמאל לפני הבחירות וגנבה למרצ מנדטים על קו הסיום. אני לא בטוח שבמידה מסויימת זה לא קורה גם הפעם, מפלגות השמאל נאבקות בינהן בזמן המועט שנותר ויתכן שהשבירה שמאלה תבוא שוב על חשבון מרצ. אני חוזה 4 מנדטים למרצ כרגע.

* לבסוף, להלן טבלה עם הפרשי מכוני הסקרים השונים מהממוצע השבועי. גם הפעם מינה צמח היא בעלת ההטייה הגדולה ביותר לטובת השמאל (2 נקודות). אבי דגני שבשבוע שעבר הביא תוצאה חריגה שהוציאה אותו מתחומי הממוצע הסביר, מתיישר הפעם עם יתר הסוקרים ומנפיק תוצאה זהה לממוצע הכללי (לפחות בכל הקשור לגוש הימין). הסקר עם ההטייה הגדולה ביותר לטובת הימין הוא הפעם סקר של מאגר מוחות שפורסם במעריב (4.8 נקודות שהופכות את הסקר לחריג מאוד). בשבוע שעבר אגב היתה להם הטייה זניחה בלבד לטובת הימין מה שמוכיח שכל מכון סקרים יכול לפשל פעם אחת (או דוקא לדייק?).

בחירות 2013 – עוד 17 יום

ושוב כולם מדברים על גושים. בעקבות הכרזתה, מוטב מאוחר מלעולם לא, של שלי יחימוביץ על כך שלא תשב בממשלת הימין הבאה של נתניהו, יצאה ליבני ביוזמה של מפגש משולש עם יאיר לפיד ויחימוביץ להקמת גוש חוסם מול נתניהו. עבור מצביעי המפלגות הללו כבר מזמן קיים גוש כזה, ויפה שסוף סוף המפלגות מישרות קו עם ציבור המצביעים שלהן. אבל רגע מה זה בעצם גוש חוסם? קודם כל מוטב להוריד ממנו את המילה השניה; אלא אם יקרה נס בלתי יאמן, גוש השמאל לא יחסום אף אחד מהימין מהרכבת ממשלה. המשמעות של גוש חוסם במקרה זה היא תאורטית, הכרזה משותפת ששלוש המפלגות ההלו מעדיפות שותפות אחת עם השניה על פני שותפות עם ראש הממשלה נתניהו והקואליציה הימנית שלו. יאיר לפיד היה מעדיף לראות את שלוש מפלגות הגוש השמאלי מצטרפות יחדיו לקואלציה "חילונית" עם הליכוד ונגד בנט והחרדים. כנראה שגם ליבני היתה חותמת על עסקה כזו. זה כמובן לא יקרה, רק בחלומות של כמה פובליציסטים בעיתון תסריט כזה הוא אפשרי. זאת מסיבה פשוטה אחת: הליכוד, מפלגת השלטון שעתידה לזכות בבחירות, היא מפלגה (לפחות) חצי דתית וימנית מאוד מאוד. כאשר הליכוד תצטרך להכריע בין קואליציה ימנית בראשותה לבין קואליציה שמאלית הבחירה של הליכוד תהיה פשוטה מאוד. הבחירה של נתניהו עצמו תהיה לא פחות קלה – אם מישהו עדיין לא הפנים את העניין: נתניהו ימני (!). הוא אינו שמאלי בתחפושת, הוא אינו רוצה ולא יכול, לא שבוי בליכוד, אפילו לא רואה משם מה שלא רואים מכאן. הוא באמת באמת ימני. לא היתה, אין לו, ולא תהיה לו שום כוונה להקים קואליציה שמאלית ("מרכזית").   משמעות הגוש השמאלי אם כן היא קודם כל הצהרתית. גם זה חשוב, זה יכול לדרבן פעילים ומצביעים אדישים לחזור ולהתעניין קצת בבחירות. לבוחרים יש גם זכות לדעת אם קולם הולך בששון לקואליציה של נתניהו ואצל אילו מפלגות הוא בטוח לא ילך לקואליציית ימין צרה.  ביום שאחרי הבחירות, ההצהרות מעכשיו עתידות לרדוף את חלק מהפוליטיקאים, ובמיוחד את לפיד שכרגע נראה כחוליה החלשה ביותר בגוש.

אבל שכל זה לא יבלבל אף אחד. הליכוד עומדים לזכות בבחירות. הליכוד אמנם איבד כ-20% עד רבע מכוחו בשבועות האחרונים, אך כל האבדה נשארה עמוק בתוך גוש הימין. הסקרים, מאז חודש מאי נמצאים בקפאון מצב כמעט מדהים (בהתחשב בנסיבות). גוש הימין מוביל בהתמדה עם כ-55% מקולות הבוחרים. סדר המפלגות בתוך כל אחד מהגושים גם כן נשמר פחות או יותר, גם אם ההפרשים ביניהן מצטמצמים. בואו נסתכל על ממוצע הסקרים מהשבוע האחרון. הממוצע מבוסס על שבעה סקרים שהתפרסמו מאז יום שלישי. את הנתונים לקחתי מהפלוג של טל שניידר שאוספת בתמדה את הסקרים באתר שלה. להלן הממוצעים וסטיות התקן:

טבלה050113א

על פי ממוצע הסקרים הליכוד ביתנו נמצאת בשפל הגדול ביותר שלה מאז תחילת מערכת הבחירות – 33.8 מנדטים בלבד, כ-10 מנדטים פחות מהסקרים של חודש אוקטובר. אולם, גוש הימין נשאר ללא שינוי 66.29 מושבים. שימו לב שסטיית התקן עבור כל המפלגות נמוכה מאוד ומצביעה על הבדלים קטנים ביותר בין כל חברות הסקרים. בטבלה הבאה סיכמתי את ההפרשים (במנדטים מגוש הימין) של כל מכוני הסקרים מהממוצע:

טבלה050113ב

הטבלה מסודרת על פי ההפרש מהממוצע לטובת גוש הימין מהקטן לגדול). מכון הסקרים בעל ההטייה השלילית ביותר נגד הימין הוא מכון דחף של מינה צמח. זו לא הפעם הראשונה שאני בודק את זה ספציפית על מינה צמח ובאופן תמידי מאז תחילת מערכת הבחירות יש לה הטייה לטובת השמאל. מנגד עם הטייה משמעותית מאוד וחריגה ביותר לטובת הימין נמצא הסקר של אבי דגני לרשת ב'. יש לציין שבגלל חריגותו לא הכנסתי אותו לחישוב הממוצע הכולל (בסקר של דגני 'עוצמה לישראל' שבקושי עוברת את אחוז החסימה בסקרים האחרים מקבלת 6 מנדטים).

יחד עם זאת שימו לב, הטייה בסקרים אינה אומרת הטעייה. אנחנו לא יודעים בודאות מי צודק יותר. מבחינה סטטיסטית יש סיכוי רב יותר שסקרים שקרובים לממוצע הם סקרים מדויקים יותר. אולם, יתכן שמדובר במודלים שמרניים יותר שביום הבחירות יתבררו כלא נכונים. בכל מקרה, בהעדר מידע אחר (כמו ממה נובעים ההבדלים במודלים) אין לנו אלא להעדיף את הסקרים הממוצעים.

בטבלה האחרונה להיום ערכתי תחזית מנדטים על פי ממוצע הסקרים. את ממוצע המנדטים הפכתי לאחוזים, ומהם ערכתי סימולציה של כמות הקולות על פי 60 אחוזי הצבעה בבחירות מכלל בעלי זכות הבחירה. את המושבים חישבתי על פי שיטת תרגום הקולות למושבים בישראל על פי נוסחת ד'הונדט והסכמי עודפים (בדר-עופר). כמות המושבים הסופית שמתקבלת מוצגת בטבלה:

טבלה050113ג

נוסחת חישוב המושבים הישראלית (על שם המחוקקים בדר-עופר) נותנת יתרון בחלוקת הקולות למערכי מפלגות גדולים (בהסכמי עודפים) על פני מערכים קטנים יותר. על פי הסימולציה שערכתי הליכוד ביתנו שחתמו על הסכם עודפים עם הבית היהודי יקבלו ביחד תוספת של שני מנדטים. מפלגת העבודה תזכה גם כן במנדט נוסף וזאת בזכות הסכם העודפים החכם שערכה יחימוביץ עם יאיר לפיד. לא מצאתי בשום מקום הודעה על כך שש"ס ויהדות התורה חתמו על הסכם עודפים (אם מישהו מוצא שיגיד לי איפה, גם ועדת הבחירות המרכזית לא פרסמה את  ההסכמים באופן רשמי) אבל לצורך המודל הנחתי שהם חתמו על הסכם כזה – מכיוון שכך גם הם מקבלים מושב אחד נוסף. בסך הכללי מקבל גוש הימין 67 מנדטים.

זה נכון להיום ועל פי המודלים הקיימים בסקרים. זה לא אומר שאלו יהיו התוצאות ביום הבחירות. קיימות שלוש סיבות מרכזיות להבדלים בין סקרי בחירות לתוצאות אמת. הראשונה היא טעות שיטתית בדגימת הסקרים. הסוקר קמיל פוקס פרסם השבוע שיש אצלו הפרש מאוד גדול בין הסקרים הטלפונים לסקרי האינטרנט שהוא עורך לצרכי מחקר. המודל שלו עושה תיקונים לסקרי הטלפון בהתבסס על סקרי האינטרנט אבל תיקון קטן על פי מודלים ממערכות בחירות קודמות. יכול להיות, בדגש על יכול להיות, שהשנה התוצאות בפועל יתנהגו אחרת ויהיו יותר קרובות לאינטרנט. כך למשל הבית היהודי, עוצמה לישראל, מרצ ויש עתיד חזקות באינטרנט הרבה יותר מאשר בסקרי הטלפון. הליכוד לעומת זאת חלשה עוד הרבה יותר.

הטעות השניה האפשרית היא שיעור הצבעה סלקטיבי. אנחנו יודעים ששיעורי ההצבעה ביום הבחירות נמוכים בהרבה מכמות האנשים שאומרים בסקרים שהם יגיעו להצביע. השאלה היא עד כמה מוטת אי ההגעה לקלפי על פי נטיה פוליטית. נסיון מהעולם מלמד אותנו שככול שתוצאות הבחירות צפויות יותר (פחות תחרות או מתח) ככה שיעורי ההצבעה יורדים באופן דרמתי. כפי שכתבתי כאן בעבר, השנה צפויה להיות מערכת הבחירות הראשונה זה שנים שבהן זוכה הגוש השולט ביותר מנדטים מאשר היו לו בכנסת היוצאת. בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא וכולם יודעים זאת. מסיבה זו צפויים שיעורי ההצבעה להיות הפעם נמוכים במיוחד. במקרים אלה, מי שלא עומד לזכות בבחירות צפוי להפגע יותר.

לבסוף, הסקרים לא מנבאים במדויק את תוצאות הבחירות פשוט בגלל שאנשים משנים את דעתם ברגע האחרון. זה מה שמכונה הפתעת הבחירות. יש לא מעט אנשים שמרגישים מיאוס כל כך גדול ממערכת הבחירות ומהפוליטקאים הצפויים שהם הולכים לקלפי ומצביעים למישהו אחר – ככה רק בשביל להיות מיוחדים. הצבעת מחאה, הצבעת אופנה, הצבעת דוקא, הצבעת סתם, גימלאים – תקראו לזה איך שתרצו. זה הלחם והתקווה של המפלגות הזעירות. הפעם על הפרק: עם שלם של חיים אמסלם, ארץ חדשה של אלדד יניב, ואולי משומה קדימה של מופז. יחד עם זאת, אף אחד לא מבטיח שתהיה מפלגה כזו. יתכן בהחלט שהפתעת הבחירות תהיה התחזקות נוספת של הבית היהודי על חשבון הליכוד, או פריצה מפתיעה של אחת משלוש מפלגות השמאל על חשבון האחרות.

תחזית כזו תהיה הרבה פחות מדעית מצידי (אם כי אפשר להכניס גם מגמות לתוך המודל) אבל אולי יותר מעניינת. לא אעשה את זה הפעם, אבל אולי בפעם הבאה.