הערות על שחיתות, טמטום ודמוקרטיה

אירועים לא נעימים חווינו בשבועיים האחרונים מצד חברי כנסת ישראל כמו אורן חזן (שיימינג לחברת כנסת נכה), קרין אלהרר (שענתה בבריונות 'זבל תמות' לאותו חזן), ומעל הכל יינון מגל שפרש מהכנסת אחרי האשמות בהטרדות מיניות לכאורה כנגד לפחות שתי נשים. אירועים מבישים לא פחות מתרחשים בועדת הכלכלה של הכנסת בה חברי כנסת מהקואליציה שלא עסקו בנושא הגז ולא מבינים בו דבר מדקלמים דפי מסרים כלשונם שהועברו אליהם מחברות הגז ומלשכת דובר רה"מ לענייני אנרגיה (שר) יובל שטייניץ. אירועים אלה ואחרים הביאו פובליציסטים, פרשנים וסתם אנשים ברחוב להתלונן שוב על רמת חברי הכנסת ואחדים אף קראו לערוך שימוע לנבחרי הציבור. אכן המצב לא נעים, אבל היחס השלילי הכולל לכל חברי הכנסת ולשיטה הפרלמנטרית הייצוגית כולה אינם במקום. לא מדובר בכנסת הרעה ביותר שידענו ולא ניתן בשום שיטה למנוע באופן הרמטי פרשיות שחיתות, עליבות וסתם טמטום של נבחרים. למזלנו השיטה הדמוקרטית מאפשרת לנו לא לבחור בפעם הבאה שוב באותם אנשים שסרחו.

יינון מגל הוא דוקא דוגמא טובה – הוצנח, נבחר, נחשף ציבורית (ברשתות חברתיות) והתפטר מהכנסת בתוך פחות משנה. בנט, מי שהצניח את מגל לפוליטיקה, נפגע פוליטית וציבורית מכך. מגל היה הדובר החילוני של בנט. איש התקשורת התל אביבי שנשלח לחזית להגן על הבוס ועל מפלגת הבית היהודי שבין בצלאל סמוטריץ לאורי אריאל נראית לפעמים הזויה לחלוטין. אבדתו התקשורתית משאירה את בנט עם שולי מועלם והכובע. העובדה שמגל עוד היה מינוי אישי של בנט תפגע בו גם בתוך המפלגה. ככה זה עם פרזנטורים, שהם טובים הם משרתים את המותג, אבל שהם סורחים המותג כולו נפגע. אם תרצו יש לנו כאן נצחון דמוקרטי והוכחה שהשיטה עובדת, לא שהיא דפוקה.

פריימריז הן אחת מהאופציות להעביר מועמדים לבחירות בדיקה מקדימה ציבורית לפני הבחירה. ועל אף שאני תומך בשיטות פריימריז (מסיבות אחרות של העדפת כוח מבוזר ולא מרוכז בידי מנהיג מפלגה) יש להודות ביושר ששיטות אלה לא בהכרח מקדמות שקיפות ודוחות שחיתות. כפי שיחשוף היום דו"ח מבקר המדינה גם בפריימריז האחרונים במפלגות הגדולות היו מעשי שחיתות ועבירות על חוקי הבחירות. פריימריז עולים הרבה מאוד כסף, ובשביל להגיע להרבה בוחרים יש צורך בפעילים, מודעות, ומה שמכונה קבלני קולות. כל אלה הם פתח מזמין גדול לשחיתות. וגם אם לא מושחתים, פריימריז לא מבטיחים נבחרים ראויים. כמו שהציבור הכללי לא בהכרח מצביע למפלגות נאורות שמשרתות אותו, ככה גם גופים בוחרים במפלגות. אורן חזן יש לזכור נבחר בשיטת פריימריז, וכך גם פואד בן אליעזר שבביוגרפיה שלו התגאה בכך שהוא היה מלך הפוקדים במפלגת העבודה.

בשום מדינה דמוקרטית בעולם לא התפתחה שיטה שתייצר פרלמנט נקי לחלוטין משחיתות או טמטום. גם בארה"ב בה נבחרים כל הפוליטיקאים בבחירות אישיות אחרי (לרוב) שנים של בחירות מקדימות ומסננים ציבוריים, נבחרים בלי עין הרע לא מעט מטומטמים גמורים, מושחתים, סוטים וסתם אנשים מוזרים לפרלמנט. כוח השלטון מושך אנשים כוחניים, ואלה אולי יצליחו להתגבר ולזכות בבחירות. זו מחלה שהאנושות לא יכולה להיפטר ממנה. היתרון של דמוקרטיה הוא בדיוק זה שהיא מעודדת את החשיפה הציבורית של מעשים לא ראויים של נבחרים, ומרגע שנחשפו נותנת לציבור הזדמנות טובה להדיח את אותם סוררים.

הביקורת הציבורית עכשיו על חברי הכנסת הבודדים היא מוצדקת, אך על הכנסת בכלולותה ועל השיטה היא מוגזמנת ומופרכת. בכלל מעט אבסורד שחלק גדול  מהקריאות הללו וזעקות "הלמה הכנסתם אותם לכנסת" מגיעות עכשיו מהתקשורת עצמה. להזכיר, יינון מגל חבר כנסת בסך הכל חצי שנה. לפני זה הוא היה עשורים איש תקשורת, מגיש בכיר בערוץ 10 ובערוץ 1, עורך ראשי של אחד מאתרי האינטרנט החדשותיים המובילים בישראל. שחיתות, פשע, וטמטום קיימים גם בתקשורת וגם במגזר הפרטי – פשוט שם יש פחות מנגנונים ורצון לחשוף ולטפל בה.   

במשטרים אוליגרכים ואוטוריטרים לדוגמא פשוט לא חוקרים, לא מגלים, ממילא לא חושפים, ואין דרך להדיח. ולדימיר פוטין וטאיפ ארדואן מעמידים לדין עיתונאים וגורמי אופוזיציה שמעיזים להעליב (לבקר) את השלטון. הסכנה בביקורת המוגזמת על כל הנבחרים שלנו ועל השיטה שבה אנחנו בוחרים אותם רק בגלל כמה סוררים ומושחתים היא שהביקורת חותרת כנגד הדמוקרטיה עצמה ומעודדת קריאות לא דמוקרטיות לחיזוק המשילות, למנהיג חזק, ולדיקטאטורה של פקידות כמו הצבא או האוצר. בנוסף על דרך אגב ביקורת כזו מעודדת את המגזר הפרטי לעשות מה שהוא רוצה ומחלישה את אלה שקוראים לרגולציה ממשלתית. בדיוק כפי שקורה עכשיו עם מתווה הגז. המגזר הפרטי יש לזכור מתנהל לרוב הרבה יותר כמו דיקטאטורה מאשר דמוקרטיה והוא לא חסין מכל התופעות הפסולות שמעכירות את הכנסת. גם ואולי במיוחד בשעה לא נעימה זו עלינו לחזק את הכנסת ואת נבחרינו. לבקר את מי שצריך לבקר אבל לא לשכוח לתמוך בכל הנבחרים שמראים התנהגות טובה וראויה ושמייצגים את האינטרס שלנו (כפי שכל אחד מאיתנו רואה אותו). באורן חזן ויינון מגל לא נבחר בפעם הבאה, במקומם נקווה לקבל חברים ראויים יותר בכנסת ישראל. תקלות ופרשיות חדשות עוד יתגלו ויחשפו, טוב שכך – זה אומר שהשיטה עובדת.

* ובעניין אחר, הבקר התפרסמו בכל אתרי האינטרנט ובכל ערוצי הטלוויזיה בעולם ידיעות על כך שמרק צוקרברג פרסם בפייסבוק סטאטוס לפיו הוא יתרום 99% מהון מניותיו בפייסבוק לקרן למען ילדי העולם. לא אגזים אם אומר שידיעה זו הגיע הבקר למאות מיליוני אנשים. עד הערב למילארדים. המולטי מילארדר הצעיר המפורסם בעולם יהיה קצת יותר מפורסם והרבה יותר חביב. מהיום והלאה יזכר כמי שתרם את כל הונו (כמעט) לצדקה.

אבל תרשו לי להיות מעט ציני: לא שזה לא מעשה ראוי, בעיקר הוא טוב כי הוא מודה בתפיסה שעל העשירים להחזיר חזרה לחברה שעשתה אותם כאלה. אבל בכל זאת, בואו לא נגזים. ראשית צוקרברג לא מתכוון למכור את מניותיו לציבור ולדלל את אחזקתו (שעומדת על 40%) בפייסבוק. מהלך כזה היה מביא לצניחה דרמטית בשווי המניה של פייסבוק ולסכנת השתלטות עויינת על החברה.  עניין כזה היה ראוי לכותרות ראשיות אף יותר, אבל זה לא המצב. אם כן אולי תהנה הקרן רק מהדיבידנטים של פייסבוק? אבל פייסבוק לא מחלקת דיבידנטים – החברה רק צוברת רווחים בשווי מניות בחברה. אם כן המניות של פייסבוק שוות משהו (הרבה מאוד) רק אם מוכרים אותן, וצוקרברג לא מתכוון למכור אותן. בהבהרה לתקשורת הסבירו שהוא מתכוון לתרום את "שווי המניות" לאורך חייה של בתו שהשבוע נולדה. במילים אחרות צוקרברג בסך הכל הודיע היום שהוא מתכוון לתרום כנראה הרבה כסף במשך שנים. יופי, מצויין באמת. אבל רחוק מאוד מהידיעה הראשית והפוש שקיבלתי בבוקר לטלפון על 99% מהונו.  

יש דעה בפייסבוק

מאז שהתחיל סיבוב הלחימה הנוכחי, התמלא הפייסבוק של כולנו בשיח מתלהם כזה או אחר כלפי המצב, כלפי עזה, כלפי עצמנו וכלפי החמאס. אני בטוח שלכל אחד יצא לראות פוסטים מביכים ותמונות תעמולה זולות שהיו מביישות אפילו את תעמולני החמאס האינפנטילים. מעט מידי מהשיח בפייסבוק הוא שיח ענייני ששווה קריאה (יחד עם זאת, בהחלט יש כמה דיוני טעם שמעלים סוגיות חשובות ומעניינות יותר ממה מהקשקשת בטלויזיה מציעה). רוב הדברים לא שווים תגובה כלשהי מכיוון שהם לא יותר מהסתה פרועה, גזענות לשמה, או סתם פריקת אלימות מילולית. כמה דברים אחרים הם בגדר הפשטות בורות והבאת טיעוני סרק בצורה קלוקלת. בכל זאת חשבתי לשמש דוגמא ולהגיב לגופו של עניין לשלוש טענות פייסבוק טיפוסיות כאלה שבמקרה ראיתי אתמול (בלי קשר אחת לשניה) ואני חושב שמייצגות יפה את אוסף הפוסטים בסגנון בימים האחרונים. נדמה לי שמצאתי גם חוט מקשר בהן. שלוש דוגמאות:

* "מה פוטין היה עושה". מדובר בדברים לכאורה (לא ראיתי) שאמר פוטין, והתפשטו ברשת החברתית כאש, בתשובה לכתב טלויזיה לפיהם אם הוא היה במצב של נתניהו הוא היה נותן לחמאס אולטימטום מאיים של 24 שעות. הידעה הסתמית נפוצה במהרה ואפילו כבר נפתח דף פייסבוק סאטירי בשם "מה פוטין היה עושה" שבו מאדירים ספק בצחוק ספק בהערצה את העוצמה המצ'ואיסטית של פוטין. הדברים מתחברים היטב גם לאוסף של בדיחות על חשבון בנימין נתניהו על החלטת הפסקת האש משלשום (שמהר מאוד הפכה ללא רלונטית). בדיחות שברובן מבוססות על אלמנטים של ביצים והעדרן.

נכון, פוטין לא היה סובל מצב של רקטות על מוסקבה משטח קטן במצור ליד רוסיה. סביר מאוד להניח שפוטין היה נכנס לשטח כזה עם טנקים ומחריב אותו עד היסוד. נו אז? זה אומר שפוטין צודק? פוטין, מי שלא מעט באירופה מכנים הדיקטאטור המסוכן ביותר מאז היטלר; פוטין שפלש לאוקריאנה ולגיאורגיה, מדינות שלוות בהרבה מעזה;  פוטין שמסמל את ההתנגדות העזה ביותר שיש היום בעולם לליברליזם ולזכויות אדם. אותו פוטין הוא לא דוגמא מוסרית לשום דבר.

אבל גם אם נגיד שלא אכפת לנו ממוסר וזה לא שיקול במלחמה (זה כן, אבל אני לא רוצה לפתח את זה בפוסט על תגובות בפייסבוק) – גם מבחינה ריאליסטית קרה, מה שמותר לפוטין אסור לנו. גם פוטין זכה לגינויים מקצה לקצה בעולם המערבי והיו להחלטותיו על פלישה לאוקריאנה משמעויות כלכליות ומדיניות לרוסיה. ופוטין מייצג מעצמת על עולמית. ומה אנחנו? בקושי קולוניה אחת, קטנה ומבודדת, של ארה"ב. בואו נגיד שהיינו שוברים את כל הכלים הבינלאומיים ומתנהגים בדיוק, אבל בדיוק כמו שפוטין היה עושה: ראש הממשלה היה מורה לצבא להפציץ ללא הבחנה בעזה, להכנס עם טנקים ולהשמיד שכונות, לאחוז בשטח ולהכפיף שלטון צבאי קשה על כל הרצועה. זה מה שפוטין היה עושה, אין שום ספק בכלל. ועכשיו מה, אחרי אלפי הרוגים בעזה? חרם בינלאומי זה כבר חדשות ישנות… אם המצב הדמיוני לחלוטין שנמצא רק בהזיות של כמה מתלהמים בפייסבוק היה קורה, ישראל היתה ניצבת בפני התערבות בינלאומית. ואתם יודעים מי היה הראשון להתערב? כנראה שאותו פוטין. כי פוטין הוא נשיא רוסיה ולא ישראל. הוא שונא אותנו, הוא כנראה גם קצת אנטישמי, ובלי קשר הוא בברית אסטרטגית נגד המערב עם הגרועות שבאויבותינו. אם היינו מתנהגים כמו פוטין בעזה, הדבר היה משמש תירוץ לחיסולה של מדינת ישראל וסוף המפעל הציוני. ורק למען הבהרה, אני לא חושב לרגע שדבר כזה איי פעם עלה על הפרק או שהיה קורה. אף ראש ממשלה נורמלי לא היה מקבל החלטה כזו, אף ראש מוסד או שב"כ לא היה תומך בה, ואף רמטכ"ל לא היה מאשר תוכניות פעולה כאלו. ככה שהשמדת עזה, והשמדת ישראל כתוצאה מכך, הם לא סכנה אמיתית. רק בפייסבוק.

* "דני דנון כן, חנין זועבי לא". עוד אמרה לא משעשעת שראיתי בעקבות פיטוריו המוצדקים מאוד של דני דנון מתפקיד סגן שר הבטחון. השאלה שנשאלה בפייסבוק בהתרסה היא איך זה שדני דנון שדואג לאינטרסים הישראלים ותומך בצה"ל מפוטר מתפקידו, וחנין זועבי שתומכת בטרור ובחמאס נשארת בתפקידה. וזה בא מלווה בהאשמה כללית לנתניהו, לשמאל ולעולם בכלל. אם כן רק תזכורת, חנין זועבי (ושוב נניח את הדיון על האם היא תומכת בטרור או לא בצד) היא חברת כנסת נבחרת. היא לא חברת ממשלה חלילה, היא לא חברת קואליציה, היא חברת אופוזיציה שמצייגת את המיעוט הכי מרוחק מתפקידי שלטון במדינת ישראל. הזכות שלה להביע את דעתה ולבקר את הממשלה היא השריד האחרון למה שהופך את המדינה שלנו לדמוקרטית. בניגוד למה שאפשר ללמוד מההתלהמויות בפייסבוק, אין שום נזק בכך שהיא מקבלת פתחון פה. ההיפך הוא הנכון, זה אינטרס ישראלי ממדרגה עליונה שיהיה לה אפשרות להביע את דעתה בחופשיות. בכל מקרה, מכיוון שהיא חברת כנסת נבחרת, אין שום אפשרות חוקית, חוקתית, משפטית או מעשית לפטר אותה. רק הציבור ששלח אותה יכול לא לבחור בה בפעם הבאה (בהנחה שהיא לא עוברת על חוקי הבחירות בצורה מהותית שתאפשר את פסילתה מראש על ידי בית המשפט, והיא לא).

גם לדני דנון, כחבר כנסת מכהן וכאזרח במדינה דמוקרטית, שמורה הזכות המלאה לבקר את הממשלה ואת המדיניות הישראלית. זכותו, ואף חובתו, להגיד לציבור את כל מה שאשר על ליבו. גם את דני דנון כמובן לא ניתן, ואף אחד לא הציע, לפטר מתפקידו כחבר כנסת. יחד עם זאת, דנון היה גם חבר ממשלה, וזה סיפור אחר לגמרי. את הממשלה באופן רשמי ממנה ראש הממשלה והוא רשאי להעביר מתפקידו כל שר או סגן שר. דנון יכול לאמר מה שהוא חושב ולהעביר ביקורת, אבל הוא לא יכול לבקר בחריפות (ובעוקצנות מתרסת) את המדיניות הבטחונית של הממשלה בזמן מבצע צבאי, ולהמשיך לשמש בתפקיד בטחוני רשמי מטעם אותה ממשלה. אם לדנון היתה יושרה ציבורית הוא היה מתפטר בעצמו, ואז אומר את הדברים. או לחילופין מבטא אותם בצורה קצת יותר אלגנטית ובונה כנגד הממשלה שהוא עצמו חבר בה. בטח לא שאתה סגן שר בטחון. דנון פוטר בצדק מהממשלה, כחבר כנסת עוד נשמע ממנו.

* "הפגנה הזויה, זה לא הזמן להפגין". ועוד בעצם באותו נושא אבל מהצד שני של המטבע, אם אתה ימני אז מותר לך לבקר את הממשלה, לקרוא לביבי פחדן, להפגין בפייסבוק וברחובות נגד הפסקת אש ושיחות, להפגין נגד מדיניות הממשלה בזמן מבצע בפועל, ולהעלות תמונות של חיילים חסרי פנים מוחים נגד מפקדיהם. אבל אם חלילה הביקורת הזו באה מהצד השמאלי יותר של המפה הפוליטית אז זה במקרה הטוב "לא תזמון נכון" ובמקרה הרע "בגידה ותמיכה בטרור". שוב, זה בסדר גמור לבקר את הממשלה ולהביע דעה נגד מדיניותה. אבל במדינה דמוקרטית זה חייב להיות בסדר לשני הכיוונים. זכותם של אנשים מילטנטים יותר להביע מורת רוח ממדיניות הממשלה הפייסנית מידי לטעמם, וזכותם של השלומנים להביע מורת רוח ממדיניות הממשלה הברוטלית מידי להשקפתם. אלה ואלה דואגים לשיטתם לטוב מדינת ישראל, לאופיה ולשלומה. כל צד חושב שהוא צודק, ויכול להיות ששניהם טועים. אבל זה היופי בדמוקרטיה, שכולם יכולים להביע את דעתם, והמדיניות הנבחרת נקבעת על ידי נציגי הפלגים בצורה מבוקרת וללא אלימות. זו מהותו של שלטון נבחרים. לעמדה הימנית אין מונופול על דאגה לאזרחי ישראל, ולעמדה השמאלית אין בלעדיות על רצון בשלום. אני נוקט בעמדה אחת, דעתי איתי, אני משתדל לנמק אותה ולהעלות שאלות נכונות ולוגיות כאן ובמקומות אחרים. לאנשים אחרים דעה נגדית, מנומקת יותר או פחות. זה לא אומר שמישהו מאיתנו לא רוצה בחיים בשלום בארצנו כתקווה הציונית בת שנות האלפיים.
*ומעכשיו גם לפוליטאה יש דעה בפייסבוק! היום פתחתי את העמוד הרשמי של פוליטאה ברשת החברתית. אז מי שרוצה לעקוב אחרי פוליטאה גם שם מוזמן לעשות לייק. וכמובן לשתף לחברים ומכרים. בואו נדון בדברים בצורה מכובדת ועניינית ונוכיח שהפייסבוק טוב גם לויכוחים מחכימים. עוד עדכונים שם בימים הקרובים: https://www.facebook.com/thepoliteia