* הגירת עבודה היא תופעה שכיחה מאוד בעולם. פרופיל המהגרים הוא לרוב גברים צעירים, חסרי השכלה פורמאלית, ממדינות עולם שלישי בהן שורר מצב כלכלי ופוליטי בעייתי, שמהגרים לארצות מערביות עשירות יחסית במטרה להיכנס לשוק העבודה. ישראל, כמדינה מערבית החברה בOECD ומתגאה חדשות לבקרים על המצב הכלכלי המצוין שיש בה, לא צריכה להתפלא אפוא שגם אליה מבקשים להגיע מהגרי עבודה. על "יהודית ודמוקרטית" והפוביות האתנו לאומיות שלנו כנראה שלא שמעו באפריקה מוכת הרעב והאלימות. מה גורם לאדם לקום בוקר אחד, לעזוב את משפחתו, את הכפר בה נולד, את האזור בו גדל, ולצאת למסע רגלי בן ימים רבים, בתנאים לא תנאים, תוך נקיטת סיכונים גדולים לבריאותו וחיו, ולנסות להגיע למדינה מערבית בצפון – בין אם דרך הים לאירופה, או דרך היבשה לישראל? לא ציונות, לא שאיפה לאומנית לשנות את אופייה של מדינתנו הקטנה, לא במטרה לפתות את בנותינו, אפילו לא שאיפה צינית להתעשר. שלא כמו מהגרי העבודה הישראלים לפלורידה, מהגרי העבודה מאפריקה לא מקווים למכור כמה שנים מוצרי רוכלות בקניון ממוזג תוך כדי שיחות סקייפ יומיות הביתה, לעשות בוכטה, להתחמק משירות צבאי, לעשות טיול קצר בדרום אמריקה, ולחזור למולדת (או להתחתן עם יהודיה עשירה). מהגרי העבודה מאפריקה זונחים הכל, שבעצם זה כמעט שום דבר, בתקווה קלושה שאולי יצליחו לשרוד במערב העשיר ולא ימותו ברעב, במחלה או במלחמה בארצם. על כן ממש לא אכפת לי מה החוק הבינלאומי, או החוק במדינת ישראל, או במצרים, או בראש של אלי ישי, אומר – מבחינתי כל אחד ואחד ממהגרי העבודה מאפריקה הם פליטים. גם האנשים שלא מגיעים מארצות עם מלחמה אתנית קשה, הם אולי לא פליטי מלחמה, אבל הם פליטי עוני (אני ממליץ כאן על מאמר של נועה לנדאו היום בהארץ שמדבר על נקודה שאני לא נוגע בה כאן על הקשר בין התעלמות המערב העשיר מהבעיות באפריקה והדרך שבה הבעיות הללו רודפות אותו).
* על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2010 (הנתונים מתפרסמים בחודש יולי העוקב) היו בישראל כ-116 אלף מהגרי עבודה (או עובדים מחו"ל כלשונם) שנכנסו לישראל באשרת עבודה (חוקיים או היו חוקיים) ועוד כמאה אלף שנכנסו ללא אשרת עבודה ("מסתננים"). בין השנים 2005 ל-2010 נכנסו לישראל, שימו לב, 32 אלף עובדים חוקיים. 74% מתוכם הגיעו באסיה, 24% מהם הגיעו מאירופה, ומאפריקה? 0.003% מסך המהגרים שקיבלו אשרות עבודה לישראל הגיעו מאפריקה.
ישראל, כמו כל מדינות המערב, זקוקה לעובדים זרים. כן, זקוקה להם. ישראל לא עושה טובה לאף אחד שהיא מאשרת אשרות עבודה למהגרי עבודה. אחד הדברים שישראל מתגאה בהם, ובצדק, הוא שהיא נמצאת בדירוגים הגבוהים ביותר בעולם בשיעור האזרחים שיש להם השכלה תיכונית או מקצועית מלאה, ומרוממת עוד יותר בשיעור האזרחים באוכלוסיה בעלי השכלה גבוהה. המשמעות היא ששוק העבודה הישראלי זקוק לכוח עבודה לא משכיל. זה לא אומר שכוח העבודה הזה חייב בהכרח להיות זול – עוזרי בית ומנקים מרוויחים שכר יפה (בהנחה שהם לא עובדים תחת חברת קבלן שגוזרת את רוב השכר לעצמה). אבל יש עבודות שאוכלוסיה משכילה פשוט לא תעבוד בהן: נקיון, בנייה וחקלאות מעשית הם הדוגמאות הבולטות. בישראל מאושרות אשרות עבודה לחקלאות, מעט לבניה מעט עוד יותר למסעדנות ותעשיה ולסיעוד. אבל לא לנקיון – עבודת נקיון אסורה למהגרי עבודה בישראל ואין דבר כזה עובד זר חוקי בנקיון. זה לא אומר שאין ביקוש לעבודות נקיון. ניסיתם למצוא עוזר/ת בזמן האחרון? אפילו היועץ המשפטי לממשלה מואשם (דרך אשתו בהחלטה שוביניסטית של מערכת המשפט) בהעסקת עובדת נקיון לא חוקית.
בכל יום מגיעים מטוסים עמוסים בעובדים מחו"ל לישראל. הם מועסקים על ידי חברות קבלן מושחתות שמגלגלות מיליונים במה שניתן לתאר רק כסחר דוחה בעובדים. בתום אשרת העבודה הקצרה שלהם הם אמורים לעזוב את ישראל מידית, ללא שום זכויות סוציאליות מינימאליות. חלקם בורחים מהחוק (ו/או מהמעסיק שלהם) והופכים לעובדים לא חוקיים. סוכנויות התיווך של הזרים מביאים עובדים חדשים במקומם שימלאו את האשרות החוקיות. וחוזר חלילה. בכל פעם שאתם באים לדבר על "בעיית העובדים הזרים" בישראל תזכרו דבר אחד ואל תשכחו: ישראל מייבאת עובדים זרים בעצמה, ומרצונה, כל שנה, כל שבוע, כל יום. ותעשיית הייבוא הזו מגלגלת מיליונים. ומי ששולט בכל העסק המלוכלך הזה הם אנשים שהביטוי "לא חוקי" במהותו האידיאית קרוב הרבה יותר להם מאשר למהגרי העבודה המסכנים שבסה"כ מנסים לשרוד.
* אז ישראל צריכה עובדים, ומאפריקה באים מידי שנה אלפי פליטים שמבקשים לעבוד ולקבל מקלט כלכלי (או פוליטי) זמני. אחד ועוד אחד היה אמור להיות שווה שתיים. אז למה לעזאזל רק 0.003% מכלל אשרות העבודה בישראל ניתנות לאפריקאים? זה בגלל מדיניות גלגול הכספים והתיווך או הסחר הלא מוסרי בעבודה. ישראל הרשמית מעדיפה במודע וברשעות לב (או טמטום) לשמור על הפליטים האפריקאים במצב של מסתננים מתחת לחוק. ישראל אוסרת עליהם לעבוד, ישראל רודפת אותם בימים, פושטת עליהם בלילות, ומענישה בחומרה מעסיקים ישראלים שמבקשים לתת להם עבודה. אנשים רעבים לא גונבים, אנשים רעבים שורדים. אבל בכל זאת ישראלים מסתכנים ומעסיקים עובדים אפריקאים בעבודות שבהן ישראל לא מאפשרת עבודה זרה חוקית מחד, ואין בה עובדים ישראלים מאידך. חלק גדול מהם עושים את זה בשכר נמוך מאוד, ושוב ללא זכויות עבודה בסיסיות. עיקר העבודה הזו נמצאת בתל אביב העשירה והגדולה. שכר הדירה בצפון תל אביב גבוהה להחריד, על כן העובדים הזרים האפריקאים מתרכזים בדרום תל אביב בצפיפות קשה ובתנאים שמעודדים תרבות עוני ואלימות. זו הסיבה שיש מהגרי עבודה רבים בדרום תל אביב הענייה – לא בגלל מזימה בינלאומית אפלה להשתלטות אפריקאית על מרכז הארץ.
* אז מה צריך היה לעשות? נתחיל בלסגור לחלוטין את הברז של עובדים אסייתים ואירופאים שמגיעים הנה על ידי סוחרי עובדים במטוסים. שנית, יש לעזור מידית לאפריקאים שמחפשים עבודה לקבל אשרות עבודה חוקיות בישראל ולעזור להם בתהליך קליטתם במקומות שונים ברחבי הארץ. לעזור להם להתאקלם לחיי עבודה וחברה בסיסיים בישראל; להקל על שהייתם בארץ באמצעות שירותי בריאות ורווחה בסיסיים המגיעים לכל אדם. חלק מהעזרה הזו תהיה גם עזרה ותמיכה בסגירת ענייניהם בארץ אחרי תקופה סבירה והחזרתם בשלום וברצון לארצם. אם הם יקבלו גם הכשרה ויצרו קשרים בישראל אולי הם יוכלו לתרום משהו חזרה לארצם המקורית בעזרתנו. יש לשתף פעולה עם האו"ם ועמותות הסיוע באפריקה ולאפשר מתן אשרות עבודה במקור ללא לקיחת הסיכון שבמסע הרגלי והמסוכן לרוחבה של אפריקה לישראל. את אלה שלא יוכלו מסיבות פוליטיות להגיע בדרך המלך לישראל, יש לקלוט בגבול בלב רחב ובעזרה ולבנות לכל פליט ופליט תוכנית עבודה מפוקחת, השתכרות ומגורים, ותוכנית חזרה עתידית לארצו במידה ויתאפשר. ומה לגבי אותו מיעוט קטן של פליטים שיינשאו כאן, יביאו ילדים, וירצו להשתכן בישראל? גם לאלה יש לעזור ולהכניס אותם בתהליך שבסופו של דבר יביא להתאזרחותם. אין שום "סכנה דמוגרפית" במהלך כזה. במקרה הגרוע ביותר (שבעצם הוא טוב מאוד) נקבל אזרחים פטריוטים ומועילים יותר מרבים מהמגזרים בחברה היהודית.
*ומה לגבי הסכנה של נישואי תערובת וההגנה על בנות ישראל היקרות? או הסכנה הגלומה ב"תרבות האפריקאית הפרימיטיבית"? עם גזענות ואתנוצנטריות אין לי דרך להתמודד, מצטער. ובאמת שהייתי עדין והתאפקתי מאוד לא להשתמש בשורש ג.ז.ע לאורך הפוסט. את אלי ישי אגב, הייתי שופט על כוונה לבצע פשעים נגד האנושות ועל זילות זכר השואה. עונש – להכניס אותו למחנה ריכוז ועבודה בכפיה, רצוי בנגב על גבול סיני.
** ובנימה אופטימית יותר: בימים אלו הבלוג פוליטאה מציין שנתיים להיווסדו. זה אגב הפוסט ה-121 בבלוג, אז כבר מאוחר מידי לאחל עד מאה ועשרים. זאת הזדמנות להודות לכל הקוראים הקבועים והמזדמנים; לכל המגיבים פה ובפייסבוק; ולכל מי שמעודד אותי לכתוב כי אחרת אני אשכח (שזה בעיקר אני). זאת גם הזדמנות להתנצל בפני מי שפגעתי בו, כולל בפוסט זה: אני נוטה לפעמים לכתוב בנחרצות, אבל אלה הם החיים הפוליטיים בארץ – יצריים ומרגשים.
עד הפעם הבאה, תודה,
רז.
Filed under: Uncategorized | Tagged: מהגרי עבודה, עובדים זרים | 8 Comments »