החוק הנורבגי? אפילו לא קרוב

מה שמכונה בסלנג הפוליטי "החוק הנורבגי" (אם כי הוא לא מיוחד דוקא לנורבגיה ולא מופיע באותה תצורה בכל מקום) הוא חוק שנועד להסדיר התפטרות שרים מהפרלמנט על מנת לאפשר לחברי רשימה נוספים להכנס לבית המחוקקים.  בגרסאתו השלמה הוא קובע שכל שר שמתמנה לממשלה מושעה או מפוטר מידית מהפרלמנט ובמקומו נכנס הבא בתור ברשימת המפלגה לפרלמנט. בחלק מהגרסאות קיים מנגנון היפוך לפיו במידה והשר בחר להתפטר מתפקידו כשר בהמשך הקדנציה (או פוטר על ידי ראש הממשלה) הוא יחזור לכהן בפרלמנט במקום חבר הרשימה שהחליף אותו.

הביקורת שנשמעת אוטומטית בארץ על החוק הזה או שכמותו היא שמדובר בחוק בזבזני שנועד לסדר ג'ובים ליותר חברי מפלגה מיותרים בפרלמנט. במקור, בדיוק ההיפך הוא הנכון.

החוק הנורבגי הוא חוק טוב וראוי שיכול לפתור או לפחות לצמצם חלק מבעיות הממשל שלנו.

המצב היום הוא שכמחצית מחברי הקואליציה הם גם חברי ממשלה הוא מצב לא רצוי, שפוגע במעמד הכנסת קשות.  נוצר, ולא בפעם הראשונה, מצב אבסורדי שבו חברי הקואליציה שפנויים לעבודת הכנסת השוטפת (חברות בועדות, פיקוח על הממשלה, הגשת הצעות חוק, מפגשים עם הציבור…) פחותים מחברי האופוזיציה. כך, למרות כוונות טובות אמיתיות של רבים מחברי הכנסת (כולל בקואליציה) עבודת הכנסת הופכת לשטחית, מהירה מידי, ובמקרים רבים פשוט מיותרת. בגלל חולשת הכנסת, העדר חברי כנסת לדיון רציני, ומחסור במשאבים (כולל מחסור חמור בעוזרים פרלמנטריים) חברי הכנסת בעל כורחם הופכים לאותם ג'וביסטים מיותרים שהציבור כל כך סולד מהם. קודם לא נותנים להם את הכלים לעבוד, מעמיסים על המעט שיש הרבה יותר מידי עבודה ודרישות, ואז באים בתלונות לכך שהם אינם עושים שום דבר משמעותי ומבזבזים את הזמן והכסף של כולנו על כותרות גזעניות לעיתונות או הצעות חוק פופוליסטיות.

רפורמה אמיתית במשילות לטובת כלל הציבור היתה צריכה להיות כזו שתגדיל את מספר חברי הכנסת ב-50% לפחות, תכפיל את מספר העוזרים הפרלמנטרים, תגדיל את תקציב חברי הכנסת המופנה למחקר, ותבנה מנגנון של ימי עיון וכנסים בארגון הכנסת. כמו כן יש להגביל את חברי הממשלה ללא יותר מרבע מחברי הקואליציה. בנוסף גם "החוק הנורבגי" יעשה עבודה לא רעה בהוספת חברי הכנסת הזמינים בפועל ויתקן את העוול שנוצר ממיעוט חברי הקואליציה הזמינים לעבודה פרלמנטרית.

ההיגיון של החוק: שר לא יכול להיות חבר בעבודת הכנסת. הוא מנוע מלשבת בועדות, להגיש או לחתום על הצעות חוק, הוא מחוייב באחריות מיניסטריאלית וממשלתית, ואינו יכול לפקח על חבריו לממשלה בשום צורה. לעומת זאת הוא כן קול בהצבעות בכנסת, הוא צריך לשבת במליאה ולהצביע. זו דרישתו היחידה כחבר כנסת. כך שחברותו בכנסת מצתמצמת להליך פורמלי של להיות נוכח פיזית בדיונים ולהצביע אוטומטית כמו שאמרו לו. בשלושת הימים של הצבעות הכנסת שבהם הוא נמצא במליאה הוא לא יכול באמת לעשות את התפקיד הראשי שלו – להיות שר. כך הציבור מפסיד פעמיים – גם חבר כנסת גרוע, וגם שר גרוע.

מצב זה מועצם וחמור במיוחד בממשלה הנוכחית שהיא גם מנופחת וגם תלויה ועומדת על קואליציה מינימאלית של 61 חברי כנסת. ככה שאפילו ראש הממשלה מוצא את עצמו ימים ולילות בכנסת יושב ומצביע על הצעות חוק זותרות. זה מצב שאף אחד לא יוצא ממנו טוב, בטח לא הציבור.

עם הפעלת חוק נורבגי שרים לא יהיו חברי כנסת, וחברי הכנסת יהיו חופשיים לעבודת כנסת הגונה למען הציבור. את חברי הכנסת נשפוט ככאלה, על עבודתם, ואת השרים ישפוט הציבור כשרים על תפקידם.

* מדוע שיחזרו להיות חברי כנסת? הבעיה הגדולה ביותר לכאורה בהצעה הנורבגית היא חזרתם של השרים המתפטרים לכנסת והדחת חברי כנסת זמניים מכהונתם. אבל זו ברמה העקרונית אינה חייבת להיות בעיה. ראשית בגלל שמבחינה דמוקרטית אנחנו בוחרים רשימות, לא אנשים. צריך לזכור את זה. המפלגה היא החשובה ובכללי המשחק שיקבעו ידעו חברי הכנסת הנכנסים במקום שרים שהם בפועל רק ממלאי מקום. שנית, כי בשביל ששר יחזור להיות חבר כנסת הוא צריך להתפטר. ברור לחלוטין שברוב המקרים התמריץ של השר להתפטר לא יהיה רק חברותו בכנסת ככה שקשה לדמיין מצב שבו שר ישתמש בסמכות הזו לרעה. שלישית, אנחנו רוצים שיהיו בכירים בכנסת ובאופוזיציה. הבטחת השארות בכנסת לשרים תתן להם רשת בטחון למקרה שבו יעזבו את הממשלה או יתנגדו לה. אנחנו רוצים לראות כנסת שבה יש בכירים רעבים שמעוניים לזכות בבחירות, להכנס לממשלה ולהשפיע. אנחנו רוצים אופוזיציה רעבה, וקואליציה שקולה.

* אז מה הבעיה עם ההצעה של איילת שקד שעברה השבוע בכנסת? הבעיה היא שבניגוד לכותרות בעיתונים ההצעה שעברה היא לא החוק הנורבגי. אפילו לא קרוב.

ההצעה שעברה קובעת ששר או סגן שר אחד מכל סיעה רשאי לבחור אם להתפטר ובמקומו יכנס חבר כנסת חדש לתקופה זמנית. על פי ההצעה החוק יחול רק על סיעות של פחות מ-12 ח"כים. רגע מה?

יש בעיות רבות בהצעת החוק הזו. המרכזית שבהן היא שההצעה לא אפקטיבית בעליל ופרסונאלית. בפועל היא תשפיע רק על 4 שרים או סגנים – אחד מהבית היהודי, אחד מכולנו, אחד מש"ס ואחד מיהדות התורה. וגם זה רק אם יבחרו לעשות זאת. כנראה שמכל הצעת החוק הזו מה שיצא זה שאיילת שקד תתפטר מהכנסת ושולי מועלם מהבית היהודי תכנס במקומה. איפה זה ואיפה כל ההבטחות על רפורמת משילות. נודף מזה ריח חריף של התערבות חוקתית בחוק יסוד על מנת להשיג רווח קצר, פרסונאלי, וספציפי לשרה המציעה. זה מלוכלך ולא תקין.

והבעיה העקונית בהצעה היא שההתפטרות היא בחירה של השר. ירצה יתפטר, לא ירצה לא יתפטר. וחמור מכך, חבר הכנסת שיכנס יהפוך לבן ערובה בידי השר שכן זה יוכל תמיד לחזור לכנסת בלי להתפטר מתפקידו כשר. מכך תכנס לכנסת תחת השר בעצם בובה.  זה פתח לשחיתות, לחוסר שקיפות, ולהמשך כל התופעות השליליות שבגללן הציבור כל כך סולד מהפוליטקיאים היום. כרגיל, איפה אנחנו ואיפה נורבגיה.

בחירות 2015 הערות ראשונות

טוב לא באמת הערות ראשונות, כבר כתבתי כמה דברים על הבחירות, אבל זו ההזדמנות לחשוף את הבאנר שהכנתי לבלוג לכבוד בחירות 2015. יאי!

בחירות15

הערות קצרות הפעם:

* יותר אנשים אומרים בסקרים שיצביעו למפלגות שלא תומכות בנתניהו מאשר אנשים שאומרים שיצביעו למפלגות שרוצות בנתניהו. זה הנתון היחיד הרלוונטי כרגע בסקרים, ועל זה צריך להסתכל. בליכוד צודקים, מערכת הבחירות הזו תהיה על מנהיגותו של ביבי; משאל עם על האם להעניק לנתניהו קדנציה רביעית אחרי שלוש קדנציות כושלות או לא.

* אם גדעון סער יתמודד בליכוד הוא יזכה. אם הוא יזכה הוא יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל. למעשה הקרב הקשה יותר יהיה בתוך הליכוד, הציבור הכללי כבר יגיע לבד אם אכן יצליח וינצח את נתניהו.

* אגב משהו מונע ממשה כחלון להתמודד על ראשות הליכוד?

* להערכתי בוז'י הרצוג (לאחר האיחוד עם ליבני ומופז) זקוק ליתרון חיובי של כ-3 מנדטים על הליכוד בבחירות בשביל להרכיב את המשלה הבאה עם כחלון, מרצ והחרדים (ובלי לפיד). משה כחלון זקוק למנדט אחד יותר מהליכוד בשביל להרכיב בעצמו ממשלה דומה (עם ליברמן). שני התסריטים סבירים כרגע באותה מידה, ולגמרי סבירים בפני עצמם בכל מקרה.

* אין גבול לחוצפה של נתניהו. במשך שלוש שנים בין 1996 ל-1999 צחקו עליו שהוא שוב ושוב מאשים את הממשלה הקודמת, זו של פרס, בכל הכשלים והבעיות במדינה. נתניהו בשלטון כבר שש שנים ואיכשהו הוא ממשיך להאשים אחרים בכל הבעיות. אם מקשיבים לנתניהו ובכירי הליכוד שמתראיינים בשבוע האחרון בתקשורת אפשר לחשוב שהם בכל היו באופוזיציה בשנים האחרונות בעוד לפיד היה ראש הממשלה.

* אגב גם לפיד לא חף מהחוצפה הזו. גם הוא מתנהג כאילו ישב באופוזיציה ולא היה שר אוצר, חבר קבינט, ויו"ר הסיעה הגדולה ביותר בכנסת היוצאת. איפה לקיחת האחריות? איפה הודעה בטעויות? איפה קצת צניעות? כל הבעיות של הממשלה ושל המדינה היום זה אשמת האחרים (כולל אשמת האופוזיציה איכשהו) וכל הישג מינימלי לכאורה שהיה לממשלה הזו זה מקור לגאווה והוכחה שיש עתיד עשתה הרבה והביאה הישגים בכנסת. זאת גם שההשיגים לא קשורים אליהם בכלל כמו למשל הורדת מחירי החשמל כתוצאה ממעבר חברת החשמל לגז טבעי: ההודעה על ההוזלה הצפויה במחירים יצאה כבר לפני שנתיים ובכל מקרה מי שקובע אותה זה ראשות החשמל ולא משרד האוצר, או שר האוצר, או חברי יש עתיד. כן היתה להם הזדמנות לעשות נזק ולמנוע את ההוזלה הזו – תודה באמת שלא הזקתם. בכל מקרה בדבר אחד בטוח, יש עתיד קיבלו הזדמנות מהבוחר לשנות את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. בפועל, לכל היותר, הם הביאו שורה של יוזמות וכוונות שטובות ככול שיהיו, הגיעו ממקום של הזזת גבינה ממקום למקום ולא שינוי אמיתי במדיניות והחברה בישראל.

* ודבר מדאיג שכדאי לשים אליו לב: אחרי שהבינו שהעלאת אחוז החסימה המוגזמת כנראה לא תביא למשילות מוגברת בכנסת הבאה, התחילו בליכוד לדבר על האפשרות הנוראית של "חוק הבונוס". הכוונה לכך שהמפלגה הגדולה ביותר בבחירות תקבל בונוס מושבים שיבטיח לה רוב בפרלמנט בניגוד לרצון הבוחר. בצורה כזו רוב מקרי של פחות מרבע מהאוכלוסייה למשל, יקבל שליטה מוחלטת בפרלמנט למשך ארבע שנים. בעצם מדובר בהצעה לסיום דרכו של המשטר הפרלמנטרי בישראל.  לא עוד פשרה בין מרכיבי אוכלוסייה שונים כי אם דיקטטורה של הרוב בכסות החוק. המציעים מרבים להביא את איטליה שהעבירה חוק דומה כדוגמה (אגב איטליה היא לא דוגמה טובה לשום דבר בכל הקשור למשטר, ממשל או מדיניות), אבל למה איטליה – אולי דוגמה טובה יותר היא גרמניה ב1933 שהעבירה חוק לפיו המפלגה המנצחת בבחירות תקבל רוב מוחלט בפרלמנט, חוק שעבר בגלל קשיים אלקטורליים לקיים ממשל יציב בגרמניה שאחרי המשבר הכלכלי. מה? לא טוב? דוגמה לא מספיק טובה? מבחינת משילות זה הצליח מעל ומעבר.

 

אחוז החסימה – מסקנות והמלצות לועדת החוקה

אתמול שלחתי מייל לכל חברי ועדת החוקה חוק ומשפט בנושא אחוז החסימה. היום נערך דיון בזק בנושא העלאת אחוז החסימה לכנסת ישראל. דוד רותם באגרסיביות מדהימה ניהל את הישיבה בחופזה על מנת להצביע על הנושא מיידית ולהעביר את החוק כבר במושב הכנסת הנוכחי. במהלך הדיון היום הזכירה חברת הכנסת מירב מיכאלי את הנייר ששלחתי וגם חבר הכנסת דב חנין הזכיר חלקים נרחבים ממנו. ברגע זה ממש עבר החוק בועדה ברוב דחוק של שבעה חברים מול שישה. חברת הכנסת עדי קול מיש עתיד תמכה בחוק בהוראת מפלגתה על אף שהיא הביעה הסתייגות מפורשת מכל הסעיפים החשובים בו וגם מהמהירות בה הוא הובא. דוגמא לאיך ביש עתיד רואים את התפקיד של חברי הכנסת שלהם. תהיו טובים ותעשו מה שלפיד אומר לכם. להלן הנייר שהגשתי לחברי הועדה. המסקנות נגזרו מעבודת תזה לתואר מוסמך שהגשתי בנושא בהנחיית פרופ' אורית קדר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית.

ההשפעות של העלאת אחוז החסימה

העלאת אחוז החסימה תביא ל:

1. השפעה מכאנית: פחות מפלגות פוטנציאליות יוכלו להכנס לכנסת

2. השפעה פסיכולוגית/פוליטית:

                       I. תמריץ ליותר הצבעה אסטרטגית של בוחרים

                       II. תמריץ להערכות אסטרטגית של מפלגות

השפעות אלו, על פי המציעים להעלות את אחוז החסימה, יביאו לרמת משילות גבוה יותר ויקלו על הרכבת קואליציה יציבה בישראל. אלה שזו אינה המסקנה הנכונה משילוב ההשפעות.

מסקנות נכונות יותר הן שהעלאת אחוז החסימה תביא ל:

א.  תמריץ ליצירת מפלגות בינוניות והגברת כוחן, מפלגות אשר אינן תורמות ליציבות או למשילות ורק מסכנות את המפלגות הגדולות.

ב. החלשת כוחן של מפלגות מיעוטים אתניים עוד יותר מהקיים, הרחקתם מהשיח הציבורי וניכורם מהדמוקרטיה.

ג. הורדה צפויה נוספת בשיעורי ההצבעה בישראל ועליה בשיעור הקולות המבוזבזים שלא זוכים לייצוג בכנסת.

1. השפעה מכאנית  

*  המספר המקסימאלי הפוטנציאלי של מפלגות אמנם ירד, אבל במחקר פוליטי מקובל יותר להתיחס למונח של מספר אפקטיבי של מפלגות בפרלמנט. המספר האפקטיבי של מפלגות נותן משקל יחסי שונה למפלגות על פי כוחן היחסי בתוך הפרלמנט. ככול שיש פחות מפלגות אבסולוטית מספר זה אמנם יורד, אבל ככול שהמפלגות השונות קרובות יותר זו לזו בגודלן המספר האפקטיבי דוקא עולה. על כן אין סיבה להניח מראש שאחוז החסימה יביא להורדת המספר האפקטיבי של מפלגות בכנסת ובנסיבות מסויימות הוא עלול אף להגביר אותו עוד יותר.

* מבחינה מכאנית נוסחאת תרגום הקולות למושבים בכנסת (בדר-עופר, D'Hondt) נותנת יתרון למפלגות גדולות. יתרון זה עשוי להיות גדול מאוד ולהסתכם בשניים, שלושה ואפילו ארבעה מנדטים או יותר. היתרון תלוי בהפרש שבין המפלגות הגדולות ביותר לאלה שבאים אחריהן. ככול שההפרש גדול יותר לטובת המפלגות הגדולות ככה הבונוס שיתקבל מהשיטה יהיה גדול יותר. כאשר נוצרות מפלגות בינוניות רבות אשר מתקרבות בכוחן למפלגות הגדולות, היתרון של המפלגות הגדולות בנוסחאת הבחירות הקיימת הולך וקטן. כך, יתכן וללא שינוי בהתנהגות הבוחרים המפלגות הגדולות דוקא יחלשו כתוצאה מעליה באחוז החסימה בישראל.

2. השפעה פסיכולוגית/פוליטית

I. הצבעה אסטרטגית

* העלאת אחוז החסימה תוסיף שיקול טקטי נוסף לבוחרים אסטרטגים. אולם, אין סיבה מיוחדת להניח שבוחרים שלא מקיימים שיקולים אסטרטגים כיום ומצביעים למפלגות זעירות שאין להן שום סיכוי לעבור את אחוז החסימה הנוכחי, יתחילו פתאום לעשות את זה בגלל עליה נוספת באחוז החסימה.

* גם אם חלק מהבוחרים של המפלגות הזעירות יתחילו בעקבות העליה באחוז החסימה להצביע למפלגות גדולות יותר, עדיין תכנס קבוצה שלמה וגדולה של בוחרים שקודם לא נזקקו להצבעה אסטרטגית על מנת שקולם ישמע, לתוך הקטגוריה של בוחרים בסיכון שצריכים לבצע הצבעה אסטרטגית. על כן מספר הבוחרים שקולם עשוי להתבזבז יגדל ממילא.

* בכל העולם כאשר אחוז החסימה האפקטיבי עולה, ככה עולה גם אחוז הקולות המבוזבזים, כלומר קולות של בוחרים אשר טרחו והלכו להצביע אבל קולם לא יזכה לייצוג בפרלמנט כלל. אין בסיס אמפירי (או תיאורטי) לטענה לפיה כאשר יעלה אחוז חסימה כך ירדו הקולות המבוזבזים.

* בישראל בבחירות האחרונות, 2013, היה שיעור הקולות המבוזבזים בבחירות 7% – מהשיעורים הגבוהים בעולם הדמוקרטי.

* בכל המחקרים על שיעורי הצבעה בעולם נמצא שכאשר רמת התחרותיות בבחירות יורדת כך יורדים שיעורי ההצבעה. על כן אין שום סיבה להניח שבוחרים מקבוצה אתנית אחת אשר יקבלו אופציית בחירה אחת בלבד, ובכך תרד רמת התחרותיות על ליבם ל-0, יגדילו פתאום את שיעורי ההגעה שלהם לקלפיות.

* בנוסף ידוע שככול שבוחרת חושבת שיש מפלגה מבין מבחר האפשרויות "הקרובה לעמדתה", ככה יגדל הסיכוי שהיא תגיע להצביע בבחירות. על כן הורדת אופציות ההצבעה הריאליות לבוחרים יביאו לירידה נוספת בשיעורי ההצבעה בישראל.

II. מפלגות אסטרטגיות

* אחוז חסימה גבוה יביא לתמריץ ליצירת גושים גדולים של מפלגות שירוצו ביחד לבחירות. אולם אין שום סיבה להניח שתמריץ זה יביא בהכרח למיזוג וגדילה של המפלגות הגדולות. מפלגות נישה גדולות, או המפלגות הבינוניות החדשות, עלולות להוות תחרות ישירה דוקא על כוחן של המפלגות הגדולות בבחירות, עכשיו שלא תהיה למפלגות הנישה סיבה להתחרות בינן לבין עצמן.

* דוקא מפלגות בינוניות חזקות הן אלו שזוכות לרוב בכוח לא פרופורציונאלי ביחס לכוחן האמיתי באוכלוסיה בתוך קואליציה בהנחה שראש ממשלה בישראל תמשיך להזדקק לקואליציה של מפלגות, עדיפה לה האפשרות לקיים אותה בשיתוף מפלגות קטנות וחלשות מאשר עם מפלגות גדולות שמהוות איום ישיר עליה ועל השפעתה בתוך הממשלה.

* היסטורית היו אלה לרוב מפלגות בינוניות, מפלגות בנות 5 מנדטים ויותר, שזכו לכוח לא פרופורציונאלי בממשלה. מפלגות זעירות בכנסת לרוב שמחות על עצם הכניסה לממשלה בכל תפקיד, ומפחדות מהליכה לבחירות חדשות. בכל מקרה הן זוכות לרמות חשיפה נמוכות יותר לרוב ממפלגות בינוניות חזקות.

* שום דבר לא ימנע ממפלגות כלאיים שיתאחדו לפני הבחירות רק בשביל לרוץ יחד ולעבור את אחוז החסימה, להתפצל מרצון מיד אחרי הבחירות ולפעול כסיעות עצמאיות בתוך הכנסת. בסופו של דבר כמות הסיעות העצמאיות בכנסת, ויותר מכך חברי הכנסת העצמאיים, הם אלה שמשמפיעים בפועל על יציבות ואחריות הכנסת.

המלצות

*עמדתו של כותב שורות אלו היא כי לא צריך להעלות את אחוז החסימה בישראל כלל. העלאת אחוז החסימה לא תביא בהכרח לשינויים המקווים על ידי מציעי ההצעה וממילא לא צפויה לשפר את יכולת "המשילות".

* יחד עם זאת במידה ובכל מקרה יקבע שיש להעלות את אחוז החסימה, אפשר לעשות כמה צעדים על מנת למזער את הפגיעה ולתעל את השפעת המהלך לכיוונים חיוביים.

* הצעתו של פרופ' אברהם דיסקין כפי שהונחה על שולחן הועדה ולפיה יקבע שמפלגות שחתמו על הסכמי עודפים יחשבו יחד לצורך חישוב המנדטים גם אם לא עברו את אחוז החסימה מקובלת לחלוטין על כותב שורות אלו. הצעה זו תייצר תמריץ ליצירת גושים גדולים ותמנע מצב של בזבוז קולות גורף. הצעה זו שכוללת שינוי קטן יחסית בחוק הבחירות הקיים יכולה לשמש כבסיס טוב להצעת פשרה שתהיה מקובלת הן על מצדדי העלאת אחוז החסימה והן על ידי המתנגדים.

* אפשרות אחרת היא אימוץ "החוק הסרבי" בנוגע לאחוז החסימה ולפיו מפלגות שיוכרו על ידי ועדת הבחירות המרכזית כמפלגות מיעוט אתני תהייינה פטורות מאחוז החסימה שנקבע ליתר המפלגות.

* אפשרות מתוחכמת מעט יותר אך בעלת פונטציאל חיובי רב היא קביעת אחוז חסימה דיפרנציאלי לפי מספר המפלגות החתומות על הסכם עודפים, אחוז חסימה אשר יחשב לכל המפלגות שיחתמו יחד על הסכם כמקשה אחת. כך לדוגמא על מפלגה שלא תחתום על הסכם עודפים כלל יושת אחוז חסימה של 2%, על שתי מפלגות שחתמו הסכם עודפים יוטל אחוז חסימה של 4% במשותף וכן הלאה. בצורה כזו תוכלנה מפלגות נישה להתחרות בינהן מבלי לחשוש מאיבוד גורף של סיוכיי הכניסה לכנסת.

* בכל מקרה חשוב להבהיר שהשארת ההצעה הנוכחית לפיה אחוז החסימה יעלה מיידית מ2% ל4% היא הצעה בעייתית מאוד אשר השלכותיה בלתי צפויות ועשויות להביא נזק רב לדמוקרטיה ולעקרון המשילות בישראל, בניגוד ישיר לכוונת המחוקקים.

כאמור הצעת החוק עברה היום בועדה ברוב של שבעה חברים מול שישה והיא תובא להצבעה בכנסת כבר ביום רביעי הקרוב, אז היא צפויה לעבור בתמיכת כל סיעות הקואליציה.