מהפכה חוקתית חדשה מחפשת יו"ר כנסת אחראי

חוק החרם הוא עוד חוליה אחת בשרשרת החוקים הקיצוניים והאנטי דמוקרטים שהפכו לסימן ההיכר של הכנסת הנוכחית (אגב כנראה שלא החמור שבהם בגלל יכולת אכיפה נמוכה מאוד). הדבר המשמעותי ביותר שיצא מהחוק הזה הוא דווקא התעוררות הנגד שעורר החוק בקרב שוחרי הדמוקרטיה בישראל. בין המתעוררים גם כמה אנשי ימין מובהקים ובראשם המאמר המדהים של יושב ראש הכנסת רובי ריבלין ביום שישי האחרון בהארץ. המאמר של ריבלין בו הוא מכריז כי החוק אינו חוקתי וסותר את חוקי היסוד של מדינת ישראל, הוא כל מה שהעותרים לבג"ץ נגד חוק החרם צריכים: מונח לפתחו של בג"ץ כי הנציג הרשמי של הכנסת, שמגיע מהצד הימני של המפה הפוליטית, טוען שלדעתו החוק סותר את חוקי היסוד שחוקקה הכנסת עצמה. כל שנותר לבג"ץ הוא לקבל את חוות דעתו של יושב ראש הכנסת ולפסול את החוק.

חבל שרובי ריבלין חיכה עד שהחוק יעבור ויגיע לבית המשפט. על פי החוק במדינת ישראל, ליושב ראש הכנסת, בעצה אחת עם נשיאות הכנסת והמחלקה המשפטית של הכנסת, הסמכות לפסול הצעות חקיקה שסותרות מהותית את חוקי היסוד של הכנסת ולא להביא אותם בכלל להצבעה. אם רובי ריבלין היה אמיץ רק מעט יותר, ורוצה להלחם באמת במגמה הנמשכת של חקיקה פרועה ובלתי מאוזנת בכנסת הנוכחית הוא היה צריך לכנס מסיבת עיתונאים דרמתית ובה להכריז שהחגיגה נגמרת: מעכשיו המוסדות הרשמיים של הכנסת ידאגו לכבודה ולא יחכו לבית המשפט שיעשה זאת. ריבלין היה צריך להכריז על מדיניות פסילת הצעות חוק אגרסיבית – להקים צוות משפטני שיבדוק כל הצעת חוק שמוגשת, ולפסול הצעות חוק בלתי מאוזנות ובלתי דמוקרטיות שסותרות את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אחרי שחברי הכנסת יתרגלו לרעיון, נגיד אחרי פסילה של שני חוקים כאלה, הם יפנימו את העניין ויפסיקו להגיש הצעות שלא יגיעו אל שולחן המליאה.

מדובר דה פקטו במהפכה חוקתית קטנה שניה, אבל היא אינה דורשת שינוי חוקתי פורמלי, היא הכרחית במצב שהגענו אליו והיא רק תוסיף לכבודה של הכנסת. במקום שחוקים יעברו לזירה הבג"צית ושם יפסלו, במה שנראה ונתפס כהתערבות כוחנית של בית המשפט בראשות המחוקקת, הכנסת תכבד את חוקיה שלה עצמה ותאכוף אותם על חברי הכנסת. להזכירכם, על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כל רשות מרשויות המדינה מחויבת לפעול בהתאם לעקרונות המונחים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זו אינה המלצה, זה החוק. הוא חוקק על ידי הכנסת ביושבה כאסיפה מכוננת (על פי פשרת הררי) ועל כן יש לו מעמד של חוקה. הוא מחייב לא רק את הממשלה ואת בית המשפט כי אם גם את כל אחד מחברי הכנסת. כאשר הכנסת מחוקקת חוק שמנוגד לחוקי היסוד היא בעצם עושה פעולה בלתי חוקית. אפשר לראות בפסילה של חוקים על ידי בית המשפט, כפי שאהרון ברק תמיד אוהב להציג זאת, כהגנה של בית המשפט על הכנסת מפני עצמה; הגנה על חוק יסוד מפני חוק רגיל שמנסה לפגוע בו.

רובי ריבלין מתייחס לסוגיה במאמרו ואומר שחבל שהכנסת מביאה עצמה להתנגשות חזיתית ידועה מראש עם בית המשפט. "חקיקה פרובוקטיבית, כמו גם הצעות חוק הצהרתיות, רק מערערות על מעמדה של הכנסת, על עליונותה ועל עצמאותה. כל זמן שהמחוקק מייצר ביודעין פרצות להתפרץ בן, אל לו לבוא בטענות לרשות השופטת."  נכון מאוד, אבל בלי שינוי מוסדי שום דבר לא יקרה. מי שמצפה שחברי הכנסת תחת חוקי הבחירות הקיימים יגלו אחריות פתאום ויהפכו למלאכים כמוהו כמצפה למשיח. ליושב ראש כנסת חכם ואחראי שחושב את הדברים יש אחריות לנסות ולשנות את המצב בפעול. לא על ידי נסיונות אד הוק לדחיה או פשרה של חוק כזה או אחר – אלא על ידי שינוי מוסדי אמיתי שיהיה משמעותי מספיק בשביל להפסיק את התופעה לחלוטין או לפחות לשנות את המגמה.

בעיית החקיקה הלא מאוזנת קיימת בישראל מאז היווסדה. בשני העשורים האחרונים היא נמצאת במגמת החמרה הולכת וגוברת. הירידה במעמדו של בית המשפט העליון קשורה קשר ישיר לתהליך זה. ללא ההתנגשות המכוונת בין הרשויות, מעמדם של בית המשפט ושל הכנסת כמוסד לא היה נפגע מהקרבות שמחוללים פרלמנטרים אמביציוזיים חסרי אחריות. רובי ריבלין נמצא בנקודת מפתח היסטורית ייחודית, ניתנה לו הזדמנות פז לקחת יוזמה, כמו גם כמה סיכונים פוליטים ולעשות מעשה שישנה את המדינה. כתיבת מאמר לעיתון שעוטפים בו עלי פטרוזיליה בשוק, זה לא מספיק.

כל העולם במה…

…איש ואישה שחקנים הם.

אני מוכרח לציין שהעניין שהיה בבלוג הזה בתנועת אם תרצו ודומיה, תפס גם בעיתונות הארצית בשבועות האחרונים. במיוחד מאז הפרסום בהארץ על קריאתם של אם תרצו לחרם על אוניברסיטת באר שבע. הקריאה ההיא של אם תרצו חזרה אליהם כאל בומרנג ושבוע שעבר אף פורסם שהתורם הראשי שלהם (אוונגליסט קיצוני מארה"ב) הסיר אותם מרשימת התרומות לשנה הבאה. זה היה ברור שהימין הפוליטי יחפש היטב היכן "להחזיר" לשמאל כואב ומהר. נדמה שהם מצאו פתרון- התיאטרון הישראלי. כבר מזמן שמו עין על השחקנים יפי הנפש האלה. כולם יודעים שהם שמאלנים מ%#$ים. איזה מזל שבהחלטה אידיוטית קבעו מנהלי התיאטראות שורה של הופעות בהיכל התרבות החדש באריאל.

אז מה יש לנו, הקולות כל כך צפויים שזה עצוב: השוואה בין מכתב היוצרים שמסרבים להופיע באריאל למכתב של אם תרצו נגד אוניברסיטת באר שבע, השוואה למכתב הסרבנים בצבא, באותה הזדמנות יזכירו בוודאי בהדגשה את כל אותם שחקנים שלא שירתו בצבא (כי כידוע שחקנים שלא משרתים בצבא זה חמור הרבה יותר מאשר כל אדם אחר שלא משרת בצבא), גינויים לחרם, והיום כבר שמעתי ברדיו את ראש עיריית אריאל  מגדיל לקרוא לחותמי המכתב וחבריהם חבורת רדיקליים קיצונים שצריך לפטר אותם מהתיאטרון. לימור לבנת, שרת התרבות, הזכירה (/איימה) שהמדינה היא שמסבסדת את התיאטראות בארץ.

זו תהיה המציאות שהתיאטראות, השחקנים והיוצרים יהיו בה בתקופה הקרובה. אבל זה לא אומר שיש אמת כלשהי בטענות. כי לא מדובר בחרם, ובודאי שלא מדובר באקט פסול. ההשוואה היא נלוזה ודמגוגית*. מהו חרם- קריאה לחרם זוהי קריאה לאדם לחדול מעשייה של משהו שהוא בדרך כלל היה עושה. כאשר מרצה באוניברסיטה קורא לחוקרים מחו"ל להפסיק לשתף פעולה עם אוניברסיטאות בישראל בגלל הכיבוש, זוהי קריאה לחרם. קריאה שהבעתי את התנגדותי הנחרצת לה כאן בעבר. יש גם חרמות מוסריים, לא כל חרם הוא פסול; כך למשל החרם הפלסטיני על מוצרי התנחלות כפי שטענתי בהרחבה בפוסט קודם. אולם, הבקשה של שחקני תיאטרון ויוצרים שלא להופיע באריאל איננה חרם. זוהי התנגדות לכפייה.

כפייה- לכפות על אדם לעשות משהו (אקטיבי) שהוא בדרך כלל לא היה עושה. הופעה באריאל, שטח שאין מחלוקת על כך שהוא נמצא בשטחים הכבושים ואינו מסופח למדינת ישראל (תהיה עמדת הקורא אשר תהיה בנוגע לזכות הישראלים על שטח זה), הנה הצהרה פוליטית. לא כולם מסכימים עם ההצהרה הפוליטית הזו. להכריח אדם לנקוט בהצהרה כזו הנו עוול. השחקנים אינם מחרימים את תושבי אריאל, אבל אי אפשר לדרוש מהם לשתף פעולה בצורה אקטיבית עם משהו שהם מתנגדים לו. בדיוק באותה מידה אסור היה להכריח נגן מתנחל להופיע עם תזמורת למען השלום בעזה. פעילויות אומנותיות שמבטאות כוונה פוליטית חייבות להיות בהתנדבות בלבד.

לאזרחים רבים קשה להבין מדוע הופעה באריאל היא הצהרה פוליטית. מבחינתם "דין אריאל כדין תל אביב" כאמרת הקלישאה (אני לא מבין למה ממשיכים להשתמש בקלישאה הזו אחרי שהמקום האחרון שאמרו את זה עליו היה נצרים בעזה). מה שאזרחים אלה צריכים להבין הוא, שבדמוקרטיה לא הם קובעים מה היא הצהרה פוליטית או לא כי אם המחלוקת, או המיעוט. אריאל שנויה במחלוקת, מה לעשות, זה לא נתון לויכוח. זוהי עובדה. ברגע שלא מסכימים על משהו אז הוא נתון במחלוקת. מדינת ישראל מעולם לא ביצעה את האקט של סיפוח  השטחים ובכללם אריאל; כל עוד לא עשתה זאת המדינה, אז אריאל נמצאת גם במעמד מיוחד מבחינה משפטית. מבחינה פורמאלית לחלוטין לכן דין אריאל אינו כדין תל אביב. מבחינת המדינה אריאל נמצאת מחוץ לתחומי מדינת ישראל ותחת שלטון על צבאי (שר הבטחון הוא המושל בשטחי יהודה ושומרון).

כל הטיעונים האלה כאמור לא ישנו כלום. הימין הפוליטי, והתקשורת בעקבותיו, כבר יתייגו את השחקנים כסרבנים ומחרימים. זוהי דרך הטבע בישראל. זה מתאים לתדמית היוצר התל אביבי וזה מתאים לרוח התקופה. לשחקני ישראל אין אלה לאחל בהצלחה, הם יזדקקו לה. ונאחל גם שישברו רגל.

* דמגוג= דמוס (עם, המון) + גוגוס (מנהיג)- כינוי שניתן ביוון העתיקה למנהיגים שהובילו את ההמון בהצבעות. הנואמים הטובים ביותר שידעו לשכנע את העם באמצעות דיבורים לעשות כרצונם. הפילוסופים השתמשו בביטוי ככינוי גנאי לנאום משכנע שלא בצדק (לעומת הטיעון הפילוסופי שנחשב כמתאים יותר לדיון אריסטוקראטי ולא להמון).

הנאום



"אזרחי ישראל,

אני ניצב כאן בסיכומם של שבועיים לא פשוטים, לא למדינת ישראל, לא לתושבי ישראל ולא לממשלה בראשותי. ישראל נמצאת בימים האחרונים תחת מתקפה תקשורתית, פוליטית ודיפלומטית חסרת תקדים. המשט שיצא לכיוונה של ישראל לפני שבועיים נועד ליצר פרובוקציה וליצור דה לגיטמטציה בינלאומית למדינת ישראל. לצערי הרב,  במטרתו זו  הוא במידה רבה הצליח.

על סיפון המשט היו לוחמים מיומנים וקיצונים שהיו מוכנים להקריב את עצמם ואת חבריהם למען הכתמתה של ישראל. ישראל לא מנעה כניסתו של סיוע הומניטרי אמיתי לעזה מעולם. המצור של ממשלת ישראל הוא מצור פוליטי על משטר החמאס בלבד ולא על האוכלוסייה בעזה. החמאס הוא ארגון טרור בינלאומי שמבצע מעשי רצח בזדון של חפים מפשע מתוך מטרה להפחיד ולפגוע בתהליך השלום בתוך ישראל ומחוצה לה. שלטון החמאס בעזה הוא שלטון אימים אוטוריטארי שרודף ופוגע באנשי עזה יותר מכל. שלטון החמאס איננו מקובל לא רק על ישראל, אלא גם על מדינות העולם ובכלל זה רוב מדינות ערב והרשות הפלסטינית.  המצב ההומניטארי הקשה בעזה לא נובע מהמצור הישראלי, שמאפשר לסחורה ומזון הומניטאריים להיכנס לרצועה. המצב הקשה בעזה נובע ממדיניות הבדלנות והכלכלה הריכוזית של שלטון חמאס. שלטון שלוקח חומרי בנייה ותרומות לגיטימיות שמגיעות לאנשי עזה והופך אותם לכלי נשק, לבונקרים ולהעשרתם  הפרטית של מנהיגי הארגון.

הצענו לאנשי המשט לעגון באופן מסודר בנמל ישראלי ולהעביר את הסיוע ההומניטארי לאנשי עזה דרך מעברי הגבול היבשתיים כפי שנעשה מידי יום ביומו בפיקוח האו"ם. החלק השפוי שבין הפעילים שהיו על הספינות, היו מסכימים להסדר כזה, שהיה עוזר לא רק לפעילים אלא בראש ובראשונה לאנשי עזה. אולם מטרתם של המארגנים הקיצוניים, המיעוט שעל המשט, לא הייתה להגיע לעזה או לעזור לאנשי עזה אלא להשחיר את פניה של ישראל ולעורר אלימות. תהיה העמדה אשר תהיה בנוגע לאירועים שקרו לפני שבועיים, את תהליך השלום הם לא קידמו.

לצערי הרב טעויות נעשו גם מצידנו. חיילים שהופתעו מעוצמת האלימות שהופגנה כלפיהם, מפי מי שכונו פעילי שלום, נאלצו להתמודד  עם סיטואציה בלתי אפשרית וקשה. ממשלת ישראל עומדת מאחורי החיילים ומצרה על המצב הקשה בו הועמדו. הממשלה ברשותי היא האחראית הבלעדית לשליחת החיילים ולאופי שליחתם.  ההחלטה להסית את המשט לחופי ישראל הייתה ידועה לכל ונכונה.

יחד עם זאת, אנו מצרים על השתלשלות האירועים, וכן אנו גם מצרים מאוד על אובדנם של חיי אדם מקרב הפעילים על הספינה, יהיו מטרותיהם אשר יהיו.

מסיבה זו ישראל נענתה לבקשת נשיא ארה"ב להקמת ועדת חקירה רצינית ומקיפה שתבדוק את ההתנהלות שהובילה למשט ואת ההתנהלות שהתרחשה בשעתו. מתוך נכונות לשקיפות מלאה ומתוך בטחון בכנות כוונותינו, לראשונה הסכמנו למעורבות של משקיפים בינלאומיים על תהליך הבדיקה.

אני שומע בציבור הישראלי זעם רב על המעורבות של הממשלה התורקית באירועי המשט. אני שומע גם בקשב רב את הביקורת ותחושת אי הנוחות שמשמיע המשטר התורכי כנגד מדיניות ממשלת ישראל בראשותי. יחד עם זאת אני מבקש להבהיר שיהיו חילוקי הדעות בין ממשלת ישראל לממשל התורכי אשר יהיו, מדינת ישראל ותורכיה הנן ידידות אמת, וכך אני מתחייב שנשאר. אני מבקש מהציבור הישראלי לנהוג באיפוק מרבי ולא להשית על העם התורכי כולו את רגשות אי ההסכמה עם המשטר התורכי.

אני קורא לכל תושבי ישראל לזנוח רעיונות חרם וניתוק מהעם התורכי. העם הישראלי והעם התורכי הפגינו ידידות רבת שנים, קשרי מסחר ענפים פועלים בין שתי המדינות כמו גם שיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים אחרים. לא נמחק שנים של חברות בין העמים בגלל חילוקי דעות פוליטיים, קשים ככול שיהיו.

כשם שאנו מתנגדים בשאת נפש לקולות הקיצוניים הקוראים להחרים אותנו בגלל מחלוקות פוליטיות, כך ממשלת ישראל תתנגד לניסיונות החרמה מאורגנים בתוך ישראל כנגד מדינה ידידה אחרת.

המשטר התורכי הוא מרכזי וחשוב באזורנו. אנו מכבדים את רצונו של ראש ממשלת תורכיה ארדואן להגדיל את מעורבותו באזור. כמו כן ממשלת ישראל תמכה ומברכת את ארדואן על ניסיונותיו האמיצים להצעיד את תורכיה אל עבר קבלה לאיחוד האירופי. אנו שמחנו בעבר ונשמח בעתיד לקבל את עזרת תיווך התורכים בינינו לבין מדינות אסלם שאין לנו עדיין יחסי שלום עימן.  אני מודה, היחסים בין הממשלות היום אינם במיטבם, אך כולי תקווה שנלמד להחיות אותם כקדם במהרה ולחזק את האמון בין הממשלות.

הימים האחרונים מלמדים אותנו שיעור חשוב באיפוק ובסובלנות. ממשלת ישראל והקואליציה בראשותי תעשנה את בדק הבית הראוי פנימה. אני מבטיח לאזרחי ישראל ששינויים יתרחשו מוקדם מן המאוחר.

חזק ואמץ ישראל. תודה רבה."

נאום זה לא נכתב ולא נישא על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול או בכלל. לא ציוינו שבועיים לאירועי המשט, לא נלקחה אחריות ולא נתנה התיחסות כנה למצב הנוכחי של ישראל, לא נתנה התחייבות לשיפור היחסים עם תורכיה, ראש הממשלה לא החזיר בנאום אחד את מקומה של ישראל במשפחת העמים.

מישהו לרוץ איתו?

היסטוריון זאב שטרנהל הגדיר את הפאשיזם "לא ימין ולא שמאל". אכן, אך מכך נובע גם כי הפאשיזם משגשג במקום שבו נמחקו ההבדלים בין ימין לבין שמאל. השקפת האין-מוצא של נתניהו איננה חדשה, אך ברק הוא שקבר את הסיכוי והתקווה לאלטרנטיבה על קרקעית הבצה. עתה פולטים מימיה רק אדי ייאוש מחניקים ומופעי שנאה ופחד כלפי העולם וכלפי כל מי שאיננו "יהודי נאמן". וכן, גם סגידה לצבא וזעם נואש כשנגרמת לו השפלה.

הציטוט מתוך מאמר מצוין של אבירמה גולן בשבוע שעבר בהארץ. היאוש כולו שלנו. השמאל למי שלא שם לב נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים בימים שמאז המשט. רגשות לאומנות שוצפים את הארץ. חברה מסחרית (עדן טבע מרקט) פרסמה לפני שבוע מודעה על שני עמודים בעיתון שמבשרת על כך שהרשת עומדת לצד חיילי השייטת (רשת לממכר מזון אורגני עומדת לצד חיילי שייטת מול.. לא ברור. קצת מצחיק לא? אולי עצוב), אחוזי התמיכה בנתניהו בסקרים מרקיעים שחקים. וזו הבעיה האמיתית. עברנו את השלב של יותר גרוע יפיל את הממשלה ועברנו לשלב של יותר גרוע יקצין את הציבור (ומשכך את הממשלה) עוד יותר. זה השלב שבו נמצאות מדינות נחמדות כמו סוריה ורוסיה. מפרשים את הבידוד העולמי כקרב שהפטריותיות מחייבת לתמוך במדיניות הממשלתית לא חשוב כמה דפוקה היא. זה מביא לכך שאנשים באמת בטוחים בזה שהפעולה על המשט היתה ממש מוצלחת. בו נניח לצורך הדיון שהמצור על עזה הוא הדבר החשוב ביותר לבטחונה של מדינת ישראל, כל בדיקה אובייקטיבית תראה בקלילות שהפעולה ומה שקרה אחריה פגעו קשה במדיניות המצור (ביבי בעצמו כבר מדבר על הסרתו).  תהיה העמדה לגבי המצור על עזה אשר תהיה, פעולת המשט היא כשלון. ואחוזי התמיכה בממשלה עולים, והמזון האורגני תומך בשייטת.

* יחסי ישראל תורכיה מעולם לא היו רעים יותר. המסקנה המתבקשת על ידי הישראלים- להחרים את התורכים. להחרים= לא לסוע, לא להזמין דברים מתורכיה, לא לקנות מוצרים שיוצרו בתורכיה, לא לאכול אוכל תורכי במסעדת אסטנבול בתל אביב. מדהים שאנחנו מוכנים להחרים את תורכיה על זה אבל אנחנו מתנגדים בתוקף ומגדירים כאנטישמיות כל נסיון לחרם עלינו. העניין הוא שהחרם על תורכיה צפוי להשיג תוצאה בדיוק הפוכה לרצוי, בדיוק כמו שהחרם עלינו ישיג תוצאה הפוכה- חיזוק הגורמים הקיצוניים והאיבה.

*התקשורת הישראלית קנתה בשמחה את אשמתו של ארדואן בכל הסיפור. אנחנו אוהבים "ווילינס" כמו בסרטים. נסראלה אשם בכל הבעיות שיש לנו מצפון, הנייה אשם בעזה, אחמיניג'ד אשם בכל הבעיות שיש לנו עם אירן. מה עשינו לפני אחמיניג'ד? מזל שהיה לנו את סדאם חוסיין. לפני הנייה היה יאסר ערפאת. עכשיו מצאנו את ארדואן.

השינוי במצב לא התחיל עם הבחרותו של ארדואן. לא, דוקא לממשלת שרון היו יחסים מעולים עם תורכיה ל ארדואן. תיאום בטחוני מלא, הקשרים הכלכליים פרחו כמו שלא פרחו מעולם, כמעט חתמנו חוזה ליבוא מים והעברנו צינור לנפט, תורכיה גשרה בין ישראל למדינות מוסלנמיות נוספות, תורכיה תווכה בין ישראל לסוריה ובתקופת אולמרט בין ישראל לחמאס בנושא שליט. אלא שאז, ערב המבצע עופרת יצוקה, שר הבטחון אהוד ברק היה בתורכיה לדיון על הפסקת האש עם חמאס ועל שחרור שליט. הוא הבטיח לנהוג באיפוק וצוות ישראלי נשאר בתורכיה. התורכים הבטיחו לחמאס בשמנו שהכל בסדר. בערב התחיל צהל בעופרת יצוקה. כבר אז אמרו שהתורכים נעלבו, ושהיחסים נפגעו. אבל אף אחד לא מאשים בזה את ברק שתקע להם סכין באף. לא, מי שאשם זה ארדואן.

נכון ארדואן הולך מזרחה. הוא מנסה לבנות את כוחה של תורכיה כמעצמה בעולם האסלמי. פעם זה היה טוב לנו, רצינו שארדואן יהפוך למעצמה כנגד הכוח של איראן. עכשיו אנחנו שמים אותם באותו סל כי הסתכסכנו עם שניהם. בעבר הרחוק ארדואן היה דווקא פרו-מערבי. הוא נבחר לשלטון לראשונה תחת ההבטחה להכניס את תורכיה לאיחוד האירופי. הוא היה מוכן לעשות הכל על מנת להכנס. אלא שסרקוזי הבהיר לאירופה שזה לא יקרה, תעשה תורכיה מה שתעשה היא לא תכנס לאיחוד. האיחוד האירופי נתן לארדואן בעיטה כואבת. ארדואן פנה למזרח, אנחנו לא השכלנו למצב את עצמנו נכון בדרכו של ארדואן והותצאה לפנינו, עוד אויב.

* מהואקום הפוליטי בישראל עולה שמו של יאיר לפיד בשבוע האחרון. נדמה שזו יותר תחינה של אנשי התקשורת המרכזיים שהרעיון להשאר תקועים בארץ לא קוסם להם והם מחפשים הנהגה חלופית ולא מוצאים. האם מיאיר לפיד תבוא הישועה למרכז שמאל? אני מעריך שממש לא. בניגוד להערכות אני חושב שכוחו האלקטורלי של לפיד קטן מאוד. 20 אחוזי רייטינג בערוץ 2 לא אומרים 20 אחוזי תמיכה בקלפי. הסיבה המרכזית היא שהקהל של יאיר לפיד איש הטלוזיה זה לא אותו קהל של יאיר לפיד הפוליטקאי. הדיסונאנס בקהלי המטרה כה גדול שהוא עתיד להשאר קירח מכאן ומכאן. יאיר לפיד לא ישתלט על קדימה. יותר סביר שהוא יקים מחדש את שינוי. אולי הוא יצליח לגנוב שבעה מנדטים בבחירות- זה יהיה על חשבון קדימה. הוא יכנס לכל ממשלה בתמורה לתיק מתאים. התוצאה היא שגוש המרכז  שמאל יחלש ולא יתחזק.

* בנימה  זו הבלוג מתחיל במבצע חדש מעכשיו ועד הבחירות בעוד שנתיים- מישהו לרוץ איתו? דרוש מנהיג כריזמטי לשמאל. קריטריונים: א. ינהיג שמאל ריאליסטי ויהווה אלטרנטיבה לימין של ביבי וברק. ב. יש לו יכולת למשוך מצביעים מהימין בדרך כזו או אחרת. ג. יש לו סיכוי לנצח פריימריז פנימיים במפלגה גדולה או להיות מספיק טוב בשביל להקים אחת בעצמו ולנצח. הסיכויים הם 1 ל7 מיליון. בין המוצאים יוגרל עתיד המדינה. בהצלחה.

החרם

הפלסטינים הכריזו על חרם של מוצרים שמיוצרים בתנחלויות. הם הוציאו חוברת צבעונית בערבית עם כל המוצרים שמיוצרים לטענתם בהתנחלויות וחילקו אותה לכל בית בגדה. הם שולחים פקחים לבתי עסק בשטחים לאכוף את החרם. הם מבטיחים שהשלב הבא בקרוב הוא איסור מוחלט על פלסטינים לעבוד בהתנחלויות יהודיות. החרם הוא חלק מדרך חדשה של פתח בהנהגת ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד והנשיא אבו מזן למאבק בלתי אלים בכיבוש.

הימין הישראלי כועס מאוד. מאבק בלתי אלים? נגדנו? למה מי אתם חושבים שאתם? אלימות אנחנו מוכנים לקבל מכם, אנחנו רגילים, אבל מאבק בלתי אלים? תכף תתחילו לעשות צעדות! בנימין נתניהו זעף, רובי ריבלין אמר שחרם על מוצרים מהשטחים זה כמו חרם על ת"א , סגן שר החוץ דני איילון אמר שזה חלק ממסע ההסתה של הרשות, הגדיל לעשות יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אופיר אקוניס שקרא לקחת את כספי הראשות הפלסטינית בתגובה ולהעביר אותם כפיצוי להתחלויות. מועצת יש"ע אמרה שמדובר בטרור, פיגוע כלכלי לא פחות, וקראה לממשלה להגיב כמו על כל פעולת איבה. כנראה שהפלסטינית פגעו בנקודה רגישה…

דרך המאבק הבלתי אלים היא הדרך הטובה והנכונה ביותר למיעוט מדוכא להתמודד עם מדינה דמוקרטית (שלא כמו במדינה דיקטטורית שם זה ממש לא עוזר). גנדי בהודו ומרטין לוטר קינג בארה"ב היו הראשונים שעלו על השיטה והבינו את רמת האפקטיביות הגבוה שלה. הסוד הוא שהנפגעים הישירים של האפליה מפסיקים לשחק את המשחק של הרוב ופשוט מסרבים לשתף פעולה עם הפגיעה בעצמם. צעדות, שביתות, חרמות, עמידות ברחוב אלה הם הכלים של מאבק בלתי אלים. לדמוקרטיה שמנסה ולו קצת להיות ולהראות ככזו קשה מאוד להתמודד עם זה. המתנחלים נלחצים בצדק. אכן החרם הפלסטיני כנגד מוצרי התנחלויות יעשה למפעל ההתישבות בשטחים נזק חמור יותר מכל פיגוע טרור.

אין להשוות בין החרם הזה לבין החרמות האקדמים והצרכניים שמוצעים בעולם כנגד ישראל. את החרמות הללו יש לגנות וגם להטיל ספק ביעילותם. אם כבר הם צפויים רק לחזק את עמדת הרוב במדינת ישראל בעד מדיניות ימנית קשוחה. ההבדלים  משמעותים: החרם האקדמי ושו"ת הוא חרם שלא מן העניין, על גופים שלא קשורים בהכרח ובכל מקרה לא ישירות, ועל ידי גורמי צד ג'.   לעומת זאת החרם הפלסטיני הוא חרם של הצד הנפגע ישירות כנגד הצד הפוגע ישירות(לפחות במושגים הסוביקטיביים של המחרימים).

האמת היא שאין צודק מהחרם הפלסטיני על מוצרי התנחלויות, ועוד יותר על עבודה בהתנחלויות. יתרה מזו, המצב שהיה עד כה בו הם לא החרימו ועבדו בהתנחלויות הוא המצב הלא צודק: הפלסטינים באים בדרישות לישראל, צודקות או לא זה בויכוח, אבל אין ויכוח על כך שמדובר בדרישות וטענות המכוונות בראש ובראשונה לכיבוש ולהתנחלויות. יש משהו בעייתי לטעון כנגד מישהו ובו בזמן להנות לכאורה ממוצרים ומשירותים שהוא מספק לך תחת אותה טענה. המתנחלים לא אחת טענו, במידה רבה של צדק, שהם מכלכלים את הפלסטינים ושאלה צריכים להודות להם. בלעדי המתנחלים, הם אומרים, לא היתה לפלסטינים עבודה.

אז הנה הרשות עושה מעשה, על מנת שדרישותיהם יעלו בקנה אחד עם מעשיהם, הם אוסרים על הפלסטינים לשכור, למכור ולעבוד בהתנחלויות. הרשות אף מבטיחה לפצות בכסף את המובטלים החדשים הצפויים ולדאוג למקורות פרנסה חדשים. פשוט אין שום דבר רע להגיד על זה.

כן מדובר במאבק, כן יש לו מטרות פוליטיות, וכן נראה שהוא מצליח. זה מלחיץ את המתנחלים? מה לעשות החיים קשים. עדיין, גם מי שמתנגד למאבק הפלסטיני וימני בדעתיו צריך לברך את הפלסטינים על בחירה בדרך של מאבק לא אלים, הוגן, הקושר קשר ישיר בין הדרכים והתביעות במאבק. דרך הטרור והפיגועים לא הובילה את הפלסטינים לשום מקום ורק יצרה שנאה וניכור בעולם, אולי בגלל זה המתנחלים מתגעגעים לזה. טוב עושים הפלסטינים בגדה שהפסיקו לשחק לידי המתנחלים.   בהצלחה.

* בנתיים בארה"ב, אובמה מבטל בבית הנבחרים את החוק של קלינטון "לא נשאל, אל תגלה" שאסר על הומוסקסואלים לחשוף את נטיותיהם המיניות בזמן שירות בצבא ארה"ב. להגנתו של קלינטון יאמר שהחוק הקודם אסר לחלוטין על הומוסקסואלים לשרת בצבא. בפועל החוק המדובר המשיך מסורת ארוכה של הומופוביה וחיים בפחד תחת צבא ארה"ב. ביטול החוק צריך עדיין לעבור בסנאט, אבל אפשר לסמן עוד כוכבית חיובית ליד אובמה.  (חבל רק שהוא עוד לא עשה כלום עם כתם הנפט הזה, זה יגמר בדם…)