לקשקש בבית בחברון

מה משותף לבית בחברון, ליישוב במגרון, לועדה שנתניהו חשב להקים (ובטח עוד יקים) ל"הכשרת" ההתנחלויות חוקית, למאחזים ה"חוקיים" ו"הבלתי-חוקיים" של נוער הגבעות, לעפרה, לאריאל, ולכל התנחלות אחרת? שבכל המקרים הללו אנחנו עובדים על (ורק) על עצמינו בעיניים. הצו הבטחוני של אהוד ברק, הפסיקה של נשיא בית המשפט העליון, חוק כזה או אחר שתעביר הממשלה, או פעולה רגעית של איזה בן 17 משועמם – כל אלה שווים בדיוק אותו דבר. ההתנחלויות הן פעולות מדיניות יומיומיות שמתבצעות בשטח שנמצא במחלוקת מדינית בין ישראל לבין העולם. שום היתול או פיתול משפטי כזה או אחר שמדינת ישראל תעשה עם עצמה לא ישנה את העובדה הזו. אנחנו פותחים מהדורות חדשות בשאלה האם לפנות או לא לפנות את הבית בחברון או את הישוב במגרון וחושבים שלמישהו אכפת. האם לפלסטינים זה משנה אם יהיה שם עוד בית או פחות בית, האם את האמריקאים או האירופאים זה מרשים? האם זה הופך את נתניהו לשמאלי יותר או ימני יותר אם הוא מפנה יישוב קטקטן בעקבות פסיקת בג"ץ? בחיי ששמעתי עכשיו בטלויזיה מישהו ממועצת יש"ע אומר שהוא לא מוכן ללכת עד כדי כך ולהגיד שנתניהו הוא שמאלני, אבל פרשת הבית בחברון זו "נקודת שבר חמורה". איזו בדיחה.
ואז הבנתי, זו בדיוק הסיבה שכל הסיפור הזה בכלל קיים עכשיו. למי ששאל מה המוטיבציה הפוליטית כאן של ביבי ושל ברק אז זו התשובה. הם מקשקשים בנו כמו זנב טוב. אין שום התקדמות מדינית מהיום שנתניהו נכנס לתפקידו לפני שלוש שנים. אין התקדמות? למעשה יש נסיגה גדולה של שנים ולא ברור אם עוד אפשר יהיה לתקן את הנזק. אז נתניהו מיצר מידי פעם מדיניות דמה. כזו שמעניינת רק אותנו היהודים בארץ ישראל ואת התקשורת הישראלית ולא מעניינת אף אחד אחר (ובטח שלא רלוונטית לסכסוך הישראלי פלסטיני). בית המשפט, היועמ"ש, תנועות שמאל חוץ פרלמנטאריות (כי פרלמנטאריות פשוט אין) רבים עם המתנחלים. ברק ובוגי יעלון מיצגים את הסכסוך בתוך הממשלה רק בקטנה. ונתניהו בא ומפשר. וככה יוצא שנתניהו הוא פשרן, איש מרכז, כמעט שמאל כהגדרת מועצת יש"ע. רק שכולם שוכחים שנתניהו מפשר בממשלה של עצמו. מפשר בין ימין לימין יותר. בין לא חוקי בעליל ללא חוקי אבל נסבל.
מה זה משנה אם כמה מתנחלים כן יעבירו את פסח בחברון או לא. אם הבית כן נקנה בצורה "חוקית" או לא. אם בית המשפט כן מקבל את "פשרת" מגרון או לא (שוב המילה הזו פשרה, פשרה בין מי למי?). כל הדברים האלה באמת שלא מעניינים אותי. הם גם לא צריכים לעניין אתכם. שאלת ההתנחלויות והכיבוש היא לא שאלה חוקית, חוקתית או משפטית. זו שאלה מדינית שבה הימין בישראל נמצא במיעוט עולמי קטנטן ובודד. כדאי היה שהשמאל הישראלי, ואותם מנהיגים שעכשיו קופצים ומתחרים מי ינהיג את הגוש משמאלה של נתניהו, יקומו ויגנו על העמדה של כל שאר העולם גם בתוך הציבור היהודי בישראל. כי להתווכח על פסיקות של בית המשפט או על חוקיות לכאורה כזו או אחרת של עוד בית או התנחלות בשטחים, זה להתווכח עם עצמנו – בדרך כלל אדם שעומד באמצע הרחוב (או המזרח התיכון) ומתווכח עם עצמו, יחשב בצדק למשוגע או אידיוט.