• אני

  • מי אני

    רז א' איזנברג (שיינרמן), מוסמך המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית ירושליים. מתמחה בפוליטיקה אלקטוראלית. razshein@gmail.com

  • כלים

  • Follow פוליטאה on WordPress.com

תוצאות בחירות 2019 – הפתרון

נתניהו מתבצר עם השותפים הדתיים שלו בדרך לבחירות נוספות במטרה לנסות להמאיס את הדמוקרטיה הישראלית על הישראלים. בליכוד בנתיים תקועה הצמרת בשיווי משקל משתק שבו אף אחד לא מסתכן בלעשות צעד נגד נתניהו מבלי לסכן מאוד את מעמדו שלו.  ליברמן כבר לא יוכל לשבת עם החרדים אחרי הדברים שאמר במערכת הבחירות ואחריה. ממשלת אחדות עם נתניהו נראית בלתי אפשרית, ובליכוד לא יכולים להחליף אותו כרגע. מה שמשאיר רק פתרון אחד למשבר הפוליטי של תוצאות הבחירות: ממשלת מיעוט חילונית בראשות בני גנץ ובתמיכת הרשימה המשותפת. ולא זה לא כזה מופרך, תהיו איתי שניה:

שני עקרונות פוליטיים ינחו את הקואליציה הזו שצריכה לקום: זמניות, וסיכומים מראש. החברות בממשלה: כחול לבן, העבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי, וישראל ביתנו. עשרה ח"כים מהרשימה המשותפת (ללא בל"ד) יתמכו מבחוץ. ביחד זה בלוק של 62 מושבים. איך ליברמן ישב עם סתיו שפיר לאותו שולחן ובוגי יעלון יושבע לשר בתמיכת אחמד טיבי? כי יהיו חוקים מאוד ברורים מראש עליהם יסכימו לטובת כולם.

יובן על כל הצדדים בממשלה ששיתוף הפעולה ביניהם הוא זמני בלבד. מושב אחד של כנסת, עד הקיץ הבא. הם יסכמו מראש על פירוק הקואליציה בתוך 200 ימים מיום הקמתה, וגנץ יתחייב להחזיר את המנדט לנשיא בתום שבעת החודשים הללו (ולא לפזר את הכנסת).

עוד יסוכם מראש ובכתב על כל הדברים אותם הקואליציה תשלים במושב הבודד הזה. לא תהיה חקיקה או מדיניות שנויה במחלוקת נוספת מעבר לסיכומים הללו. כל אחד מ-62 החברים בקואליציית 200 הימים יתחייב מראש להצביע בכנסת בעד כל אחד מהסעיפים הללו:

  1. השבעת ממשלה. ליברמן יהיה שר הפנים. פרץ שר כלכלה. אורלי לוי שרת בריאות. ניצן הורוביץ שר להגנת הסביבה.
  2. תוקם ועדה ציבורית, עם אישי רוח מכל שכבות הציבור, לבחינת שינויים בחוק הלאום. בני גנץ יתחייב אישית לתמוך בהמלצות הועדה גם בקואליציה העתידית שיקים, אם יקים.
  3. סל של הטבות לצמצום פערים בחברה הערבית – בדגש על תשתיות.
  4. הקמת ועדה מיוחדת למאבק באלימות בקרב וכלפי מיעוטים.
  5. חקיקה ראשית להגבלה משמעותית על אחזקת נשק פרטי בידי הציבור .
  6. חוק נישואין אזרחיים מלא.
  7. תיקון של חוק המרכולים.
  8. קביעה בחוק תחבורה ציבורית בשבתות ובלילות לבתי חולים ולמוקדי בילוי.
  9. העלאת ימי החופש במשק. אחד מהם יהיה באופן קבוע ה-1 בינואר.
  10. העלאה דרמתית של קצבת הזקנה והצמדה לעליות בשכר המינימום.
  11. תחבורה ציבורית חינם לגמלאים בכל הארץ.
  12. הורדת שכר הח"כים.
  13. סמכויות ההגנה על בעלי חיים יעברו מידית ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה.
  14. סיכום מראש על עיקרי התקציב – שלא יהיה מהפכני מידי אבל יהיה ברוח הדגשים בהסכם.

יובן כי במהלך חצי השנה הזו לא ינקטו צעדים מדיניים או בטחונים מרחיקי לכת, ובכלל זה פינוי ישובים ערבים או יהודים, מלחמה, משא ומתן מדיני וכדומה. אלא במקרי חירום לפי שיקול דעתה של הממשלה (ולא הקואליציה).

בתום שבעת החודשים תתפרק הקואליציה, לאחר שהשלימה את כל סיכומי החקיקה והעבירה תקציב, בכל מקרה. מובן על כל הסיעות החברות כי אף אחת אינה מחויבת לשיתוף פעולה גם בקואליציה החדשה שתקום אם תקום.

זה חברים ההסכם הכי נכון והכי טבעי לפתרון הפלונטר של בחירות 2019. כולם יקבלו הישגים מאוד יפים מבלי לותר יותר מידי על עקרונות ברזל. בנתיים נתניהו ירד מהבמה. והמו"מ על ממשלה אחרת, יציבה יותר או פחות, יתחדש שוב בתנאים טובים יותר לכולם (חוץ מביבי) בעוד שבעה חודשים בלי בחירות. הפתרון האחר אגב הוא בחירות נוספות במרס שזה לא טוב לאף אחד. אז יאלה.

אקוניס צדק, בדיוק כמו מקרתי…

מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון תקפה בסוף השבוע את החקיקה האנטי דמוקרטית בישראל ואמרה שהיא מזכירה לה יותר מדינות חשוכות כמו איראן מאשר ישראל. במיוחד היא הזכירה בדאגה את הצעת החוק של חבר הכנסת אופיר אקוניס לאסור על עמותות "פוליטיות" לקבל כסף ממשלות זרות. אופיר אקוניס נעלב נורא, הוא אנטי דמוקרט? מה פתאום, הוא מגן הדמוקרטיה. אקוניס נזעק לאולפני הטלויזיה והרדיו לתקוף את קלינטון. הוא הסביר שהחוק שלו בכלל מבוסס על חוק אמריקאי דרקוני בהרבה (דרקוני כלשונו), חוק הסוכן הזר מ1938 (אקוניס אמר 1933 אבל הבלבול ברור), ועל כן מוטב שקלינטון תשמור את הביקורת שלה לעצמה. חוק הסוכן הזר מ1938 נועד לסתום חור משפטי כחלק מהמלחמה בסוכנים ומרגלים גרמנים ערב מלחמת העולם השניה. החוק אומר שכל סוכן זר, כלומר מי שפועל מטעם ממשלה זרה בארה"ב, חייב לדווח על כך באופן רשמי למשרד המשפטים האמריקאי. אף אחד לא חשב כמובן שהמרגלים יסגירו את עצמם בעקבות החוק לרשויות, המטרה הייתה פשוט שכשאר ייתפס מרגל או פעילות של ארגון חתרני במימון נאצי, אפשר יהיה להאשים אותם בקלות בכך שלא דיווחו לרשויות על העסקתם על ידי האויב. החוק נשאר בתוקפו גם אחרי מלחמת העולם. כל שהחוק דורש מארגונים ועמותות הוא לדווח למחלקה המשפטית הפדראלית על כך שמקבלים מימון ממדינות זרות. החוק לא אוסר על קבלת מימון כזה. עמותות וארגונים רבים שמקבלים כסף ממדינות אחרות (כולל מישראל!) פועלים בארה"ב באופן רשמי וגלוי ועוסקים בשתדלנות בוושינגטון וניו יורק. מה הקשר בין החוק הזה לבין החוק של אקוניס? אם אקוניס היה מנסה לחוקק את חוק הסוכן הזר בישראל הוא היה מגלה שאין שום בעיה שכן כל העמותות, גם תחת החוק הקיים, חייבות בדיווח מלא לרשם העמותות על כל התרומות הרשמיות שהן מקבלות.  עמותות "השמאל" פועלות בשקיפות מלאה ואפשר למצוא בקלות את רשימת התורמים של כל אחת מהן באינטרנט.

* באחד מהראיונות שלו, ברגע תקשורתי נדיר – של זחיחות דעת (ואולי טיפשות דעת), חשף אקוניס את דעותיו האמיתיות בתוכנית לונדון וקירשנבאום (לונדון לא היה באותו יום, החליף אותו נדב פרי). מוטי קירשנבאום ציין בפני אקוניס שבארה"ב היו גם תקופות חשוכות בהיסטוריה וכולנו זוכרים את ג'וזף מקרתי והמקרתיזם בשנות ה-50. אקוניס קטע את הדברים וזרק "דרך אגב, ההיסטוריה הוכיחה שהוא [מקרתי] צדק בכל מילה!". אחרי שמוטי קירשנבאום ונדב פרי התחילו ללעוג לו בפרצוף על האמירה האומללה ניסה לסייג ואמר שההיסטוריה הוכיחה שאכן היו סוכנים סובייטים בארה"ב כפי שמקרתי אמר. כמובן שהאמת רחוקה גם בהגרסא המרוככת. מקרתי הזמין וניהל מאות משפטים ושימועים לכל מי שנחשד בעקבות הלשנות כקומוניסט. רבים מהמואשמים היו יהודים שלקחו חלק נכבד מהאליטה האינטלקטואלית הליברלית באוניברסיטאות ותעשיית הבידור. למעשה זו הייתה תקופת האנטישמיות הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב.  מכל המשפטים הפומביים והמשפילים שניהל מקרתי אפילו לא אחד נגמר בהרשעה.

אקוניס לא זרק את המשפט הזה סתם. הוא לא הפך פתאום למומחה בהיסטוריה אמריקאית. אקוניס היה חייב לשמוע את המשפט הזה איפשהו. האפשרות הסבירה ביותר היא שהוא שמע אותו מחברם החדש של הזויי הליכוד, ההיפר-שמרן הקיקיוני גלן בק שהוזמן על ידי דני דנון לביקור רישמי וחגיגי בכנסת ישראל בחודש יולי האחרון. בק, אוונגליסט קיצוני ביותר ומגיש לשעבר בערוץ פוקס ניוז, אמר בשנת 2010 בתוכניתו את המשפט "McCarthy was absolutely right", בהקשר של איזה ספר שתיאר כמה סוכנים זרים סובייטים בודדים שפעלו בארה"ב. נשמע מוכר?

אבל, ההשוואה שעשה שלא בטובתו אקוניס ראויה ביותר. אכן המצב בישראל היום מזכיר יותר מכל את תקופת המרקתיזם (בניגוד להשוואות לגרמניה 1933 שנתפסת כלא ראויה בישראל). מדינה דמוקרטית חזקה, אז ארה"ב, שנכנסת לתקופה חשוכה ומוזרה בהובלת מחוקקים פרועים וחסרי אחריות שמלבים שנאה ופחד מתוך מקרה חמור של פרנויה קולקטיבית.

* הבדיחה שאמר אתמול הרמטכ"ל בני גנץ על כך שהנשים בחטיבה נמצאות בתרגיל בשביל לשיר, הייתה יכולה להיות מצחיקה. המטרה שלה, אפשר לנחש, הייתה להתייחס בבדיחות הדעת לסוגיית שירת הנשים בצבא שמעסיקה את הרמטכ"ל מבחינה תקשורתית בחודשים האחרונים. הבעיה לא הייתה בבדיחה כי אם בדרך שבה היא נמשכה. השאלה הראשונה של שר הבטחון הייתה לא במקום: הוא שאל ספציפית מה עושות בתרגיל כל הבנות בבחינת "הן לא מיותרות? מפתיע". תגובת הרמטכ"ל הייתה יכולה להיות ראויה ואפילו חריפה אם היה מוסיף מיד אחרי ההתבדחות גם הסבר רציני למה עשו שם הנשים בתרגיל. הסבר שיעמיד במקום את שר הבטחון ויראה לו שגם לנשים יש תפקיד בצה"ל בדיוק כמו כל חייל אחר ואין סיבה לבדל אותן בשאלה מתנשאת. במקום זה הוא המשיך את הבדיחה עוד קצת, חזר עליה פעמיים, והסתחבק עם אהוד ברק שהוסיף מצידו "יש פה דנה מהדוברות של השר, היא יכולה לשיר והיא לא לובשת מדים". צחוקים. אחר כך ניסו לטייח את האירוע ולהורות לכלי התקשורת לא לשדר את זה. אגב זה היה נסיון של הרמטכ"ל, נדמה שלאהוד ברק זה לא היה אכפת, ממנו והלאה. אבל הגרוע מכל הייתה התגובה ששוחררה לעיתונות על ידי לשכת שר הבטחון. "הדברים נאמרו בבדיחות הדעת ויש לקחת אותם בפרופורציות". שזה בערך כמו להגיד "יאלה מה קפצתן כמו פמיניסטיות מדכאות, כולה קצת התבדחנו על חשבון חיילות בצה"ל, יאלה תמשיכו הלאה, פרופורציות".