קונספירציה

* בית המשפט קבע היום החלטה חשובה וצודקת ביותר בנושא התפטרות הרופאים המתמחים. הלך אדם ללמוד רפואה, עליו לדעת שהוא לקח על עצמו, בין השאר, גם אחריות חברתית גדולה. המתמחים ביקשו לשבור את הממשלה על ידי שימוש בנשק לא קונבנציונאלי ואלים. ההתפטרות ההמונית איננה לגיטימית וכפי שקבע בית המשפט גם אינה חוקית. בו נניח רגע שההסכם של ההסתדרות הרפואית עם האוצר הוא הסכם גרוע שלא רק שאינו מיטיב, הוא מרע את תנאי העסקת המתמחים. זו לא סיבה לשתק את המערכת הרפואית הציבורית, לסכן חיי אנשים רבים ולהרע משמעותית את איכות חייהם של רבים עוד יותר. התפטרות המונית היא אקט אלים, שמבקש לכפות על ממשלה דרישות תוך הפעלת כוח גדול שמוחזק בידיים הקולקטיביות של הרופאים הצעירים. מדובר בשימוש לרעה בכוח, ושימוש לא הוגן בעוצמה קולקטיבית. הפסיקה של בית המשפט על כן מרשימה שכן היא מפרידה בין הזכות החוקית של אדם פרטי להתפטר מעבודתו אם הוא לא מרוצה, לבין התפטרות קולקטיבית שנועדה להשיג הישגים פוליטיים של חלוקת משאבים. שביתה, במסגרת חוקי ההשבתה במדינת ישראל לתחומים חשובים כמו רפואה ובטחון, היא נשק לגיטימי של איגוד עובדים. התפטרות קולקטיבית, אמר בית המשפט היום, היא נשק לא לגיטימי שאסור להשתמש בו.

* הגיע הזמן להגיד משהו על "הקונספירציה השמאלנית" שמתנגדי המחאה משמיעים מידי יום. הרעיון ההבילי אותו מבטאים כמה עיתונאים ופובליציסטים הוא שמאחורי המחאה עומדים גורמים אנטי ציוניים ופרו פלסטינית מהשמאל הקיצוני בישראל ובחו"ל. אלה, אומרת הטענה, תכננו, יזמו, מלווים וממנים את המחאה מתוך ניסיון לגייס את עם ישראל נגד הממשלה סביב נושא קונסזואלי בשביל להחליש אותה לפני הכרזת המדינה הפלסטינית בספטמבר, או סתם בשביל להפילה ולבחור במקומה ממשלה "שמאלנית" חלילה וחס. זו הסיבה, הם ממשיכים, שהימין הפוליטי העמוק בישראל לא מצטרף למחאה ולרוב אפילו מתנגד לה, וזו הסיבה שהמחאה בעצם מרוכזת בעיקרה בתל אביב הבועתית ומובלת על ידי צעירי מרץ או משהו בסגנון.

השטויות הללו די מדהימות וכמו כל תיאוריית קונספירציה מלאות חורים. בו נניח רגע שזה נכון (וזה לא) ובאמת כל ראשי המחאה הם שמאלנים שרוצים בהפלת הממשלה בלי שום קשר לנושאים הכלכליים. אז מה? זה אומר משהו על המחאה עצמה? מארגני המחאה כל כך משתדלים לא להגיד שום דבר שמתקשר למדיניות חוץ, יחס לפלסטינים או אפילו ערביי ישראל, שלפעמים זה כמעט מביך. אין שום גיוס למחאה סביב הסוגיה המדינית. המפגינים והתומכים הרבים שמחזיקים את המחאה הזו כבר חודשיים עושים זאת סביב הנושא הכלכלי ובאים מרקע מדיני רחב. תוקפים את הממשלה? בודאי, במוצהר, לא במחשכים; המחאה היא נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. אף אחד לא מסתיר זאת. על זה יוצאים להפגין ועל זה קוראים ברחובות. יש בין המוחים אנשים שחושבים שהממשלה הנוכחית היא גם הפתרון והיא תצליח לפתור את המצוקות החברתיות. עבור אנשים אלה במיוחד מסרבים המארגנים לצאת בגלוי להפלת הממשלה ודואגים להדגיש שוב ושוב שהם רוצים שינוי מדיניות ולא מחייבים שינוי מפלגתי. מה עוד רוצים?

לא אכחיש שרבים מהגרעין הקשה של הפעילים במחאה הם שמאליים גם בעמדותיהם המדיניות, ושרבים מהפעילים הרגילים של הימין העמוק מתנגדים למחאה. אבל יש לזה הסבר מאוד פשוט: מי שמתנגד לממשלה מכל הסיבות, כולל המדיניות, קל לו יותר להתחייב ולהיות אקטיביסט בתוך גל מחאה נגד הממשלה. אחרים שתומכים (או לפחות לא מתנגדים) למדיניות הממשלה בנושא המדיני, יתמכו במחאה בצורה פאסיבית יותר. ולבסוף אנשים שכל הווייתם האישית והפוליטית היא סביב הנושאים המדיניים ותומכים במדיניות הממשלה, יתקשו מאוד לתמוך במאבק החברתי גם אם באופן עקרוני הם מסכימים איתו. אם אתה מתנחל ועתידך האידיאולוגי סביב ההתנחלויות חשוב לך יותר מכל, ואתה חושב שהממשלה הנוכחית היא זאת שמקדמת את האינטרסים שלך, אז לא תרצה לתקוף את הממשלה בשום נושא ולא משנה מה הוא. זה טבעי, זה הגיוני, ואין עם זה שום בעיה.

אז לכל הקונספירטיביים. תרגיעו. ממילא, אם כבר, המחאה החברתית היא סוג של הוכחה לנצחונה הנוכחי של התפיסה המדינית הימנית. הציבור מאס בנושאים המדיניים, לא אכפת לו מה נסגר עם הפלסטינים, ומתעניינים בשינוי כלכלי. זה לא אומר שזה לא ישתנה בעתיד הקרוב, אבל זה המצב כרגע.

שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים

[אקדים ואומר שלצערי לא מצאתי את גזר הדין המלא באינטרנט אלא רק שברים ממנו]

למי שלא שמע, אתמול הרשיע בית משפט בישראל אדם בלא פחות מאשר עבירת אונס בגלל ש"התחזה" ליהודי ולרווק. המתלוננת לא מכחישה כי הסכימה, או יותר נכון הביע עניין,  לקיים עם הנאשם יחסי מין וזאת דקות בלבד לאחר שנפגשו. סטוץ. אלא שהיא הופתעה מזה שהוא נשוי ועוד יותר גרוע, ערבי! עובדות אלה הספיקו לבית המשפט על מנת להרשיע אותו בעבירת אונס ולגזור עליו 18 חודשי מאסר בפועל. אם להיות הוגנים ההרשעה עצמה הושגה לאחר עסקת טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות, וגזר הדין המנומק הוא שניתן אתמול על ידי בית המשפט. יש לציין שהמשפט הזה נמשך שנתיים במהלכם הנאשם ישב לכל אורך הזמן במעצר בית!

מדובר בפסיקה חשוכה, גזענית ושוביניסטית מאין כמותה. חשוכה כי היא מערבת ענייני משפט מוסרניים ביחסים אישיים בהם אין להם מקום ורומסת זכויות פרט בשם הרצון הסובייקטיבי של פרט אחר. בית המשפט קובע כאן בדין פלילי רמות מוסר שאינן מקובלות בחברה. באיזו זכות?

גזעני, כמעט מיותר לציין. המתלוננת בעצם אומרת שאם הנאשם היה באמת יהודי אז לא היה מפריע לה לקיים איתו את יחסי המין החפוזים. אבל בגלל שנודע לה שהוא ערבי היא מרגישה שנאנסה. מותר כמובן לכל אדם להרגיש רגשות שמקורם בגזענות כאוות נפשו, אבל מדוע בית המשפט צריך לגבות את הגזענות ברשות הרבים? אולי זה לא מפתיע, שכן אחד משלושת השופטים (אם כי לא זה שחתום על כתיבת גזר הדין) הוא השופט משה דרורי, אותו שופט שכבר זיכה אברך מדריסה בכוונה תחילה של קופאית(אתיופית), כי זו זכתה מכך לכרטיס כניסה לחברה הישראלית כלשונו.

שוביניסטי, זה אולי החמור מכל. עבירת האונס במדינת ישראל נועדה להגן על זכויות נשים ולמנוע פגיעה לרעה וניצול של נשים בגלל היחסים השוביניסטים בחברה. ההרשעה הזו לקחה את עבירת האונס והפכה אותה ממגינה מפני השוביניזם למגינת השוביניזם. הפסיקה מקבלת מאחורי הדברים את התפיסה הדתית לפיה גוף האישה הוא משהו קדוש ושברירי ושכל יחסי מין מביעים רכישה ובעלות של הגבר על האישה. בית המשפט הגדיל לכתוב: "עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא – קדושת גופם ונפשם". כן קראתם נכון: "תמימים" ו"קדושה". לא סקס במעלית כי אם קדושת הגוף  ותמימות. המתלוננת רצתה לקיים עם הנאשם יחסי מין, על כך אין מחלוקת, אבל לפי תפיסת הפסיקה מרגע שהתרחשו יחסי המין היא איבדה לכאורה משהו מהותי מעצמה אה-פריורית. לנשים כאילו יש משהו מיוחד, אלמנט X, אותו הן יכולות לתת או לא לתת. הן לא מקבלות שום דבר, רק נותנות. והן בוחרות לתת את אלמנט X או לא על סמך המצג שהגבר שמולן נותן להן. על כן, כאשר הנאשם נתן למתלוננת מצג שווא על עצמו היא נתנה לו את X  למרות שבנסיבות אחרות לא הייתה נותנת.  אי אפשר לקבל פסיקה כזו בעצם מבלי שמקבלים הנחת מוצא בסיסית, האישה אינה שווה לגבר. האישה אף פעם לא מעוניינת לקיים יחסי מין בשביל ההנאה נגיד, האישה רק "מסכימה" או "לא מסכימה", ובמקרה זה הסכימה בגלל מצג שווא;  האישה לא רוצה ביחסי מין לשם הרצון, אפילו לא בסטוץ חד פעמי שהתרחש אחרי חמש דקות זמן היכרות. לא, הגבר הוא שנהנה, והאישה חשבה שאולי בעתיד יצא לה משהו מזה, מרגע שהבינה שלא (כי הוא נשוי וערבי) היא הרגישה מרומה. שלושת השופטים אגב היו גברים.

נשאר לקוות שבית המשפט העליון יהפוך את ההחלטה השערורייתית הזו. אבל לא הייתי שומר על אופטימיות רבה מידי, מי שקבע את התקדים בעניין מצג השווא כעבירת האונס הוא שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין. אפשר לנחש שהוא גם יקבל לדון  בערעור התיק הזה.

אשה נעלה

…נעלה נעלה, ונעלה את הדלת בפני בעלה.

*אדם זורק נעל על נשיאת בית המשפט העליון במהלך דיון משפטי. האדם נשפט ומקבל 3 שנות מאסר. סערה ציבורית. למה? שאלה טובה. הגרסא המקובלת בציבור היא שהעונש מוגזם מידי, ו"לא מידתי" ביחס לעבירות אחרות. הדוגמא שהבליטה התקשורת היא שבפסק דין אחר לגמרי בנושא דריסה של נער על קורקינט קיבלו זוג אשמים גם 3 שנים. על פגיעה שלכאורה חמורה בהרבה. המסקנה שכולם מזמרים היא שבית המשפט מגן רק על אנשיו שלו ומפקיר את הציבור. אלא שמסקנה זו אינה נכונה.

ראשית, חשוב להבהיר שבשיטת המשפט הישראלית עונשים ניתנים בהשוואה לאורך ולא לרוחב. כלומר, לא משווים עבירות שונות על אותה ענישה, בדומה למה שעשתה התקשורת. אלא משווים לאורך עבירה ספציפית, בדרגות חומרה שונות, ובנסיבות שונות, איזה עונש ניתן.

שנית, לא מדובר כאן בהגנה אישית על דורית ביניש. האדם שזרק את הנעל לא זרק אותה על ביניש בגלל היותה דורית ביניש. על פי עדותו הוא בכלל לא ידע מי זו לפני הדיון האמור. האדם זרק את הנעל על נשיאת בית משפט עליון. מדובר בפעולה המקבילה להתנקשות פוליטית. פגיעה באדם בשל תפקידו הציבורי. זוהי הדרגה החמורה ביותר של עבירות שכן הן אינן מכוונות כנגד אדם אחד כי אם כנגד החברה כולה. הנעל נזרקה על הסדר החברתי, לא פחות.

שלוש, העונש לא ניתן על תקיפה, העונש ניתן על ביזוי בית המשפט. החוק קובע עד שלוש שנות מאסר לעבירה של בזיון בית משפט. לסיכום: אדם זורק נעל, במהלך דיון משפטי, אל עבר נשיאת בית משפט עליון במדינה, הוא אינו מביע חרטה על המעשה גם בדיאבד, ויש לו עבר פלילי. אלה הנסיבות המחמירות ביותר שיכולות להעלות על הדעת לעבירה של בזיון בית משפט. על כן העונש של שלוש שנות מאסר הוא לא רק ראוי, הוא מתחייב בחוק.

אז למה רוב הציבור כועס? כי היום לתקוף את בית המשפט בישראל זה בון-טון. בית המשפט עובר עכשיו מה שהכנסת עברה לפניו, ירידה מתמשכת ושיטתית במעמד וביוקרה. לאליטה הישנה יש חשבון פתוח עם בית המשפט מאז פרשות אולמרט ורמון (וחלק מהסוציולוגים יגידו שמאז בג"ץ זכות לחיות בכבוד). לימין יש חשבון עם בית המשפט בנושא הבנייה הלא חוקית בשטחים. כבר מזמן לא מקיימים את פסיקות בג"ץ בשטחים הכבושים ופגיעה במעמד ובלגיטימיות של בית המשפט בציבור עוזרת לזה לעבור בשקט. החרדים מעולם לא סבלו את קיומו של בית המשפט והפרשות האחרונות סיפקו להם הזדמנות טובה לתקוף אותו. העובדה המצערת שהמערכת המשפטית אכן במצוקה מערכתית, של כוח אדם ושל תקציב, עוזרת מאוד לכל המקטרגים לתקוף אותה.

הבעיה היא שבמצב הזה, בלתי אפשרי לתקן וליעל. להיפך, לכל מתנגדי בית המשפט יש אינטרס רק להעמיק את המצוקה המערכתית ובכך לפגוע עוד יותר בלגיטימיות הציבורית של בית המשפט. לא קשה לתקוף את בית המשפט אם רוצים. בית המשפט מטבעו מתעסק במחלוקות על בסיס יום יומי. מתוקף תפקידו הדמוקרטי הוא נאלץ להכריע. כל הכרעה של בית המשפט בהכרח תעמיד מישהו לא מרוצה. לכן, במדינה דמוקרטית, קריטי לשמור על בית המשפט בלב הקונסנזוס, לקבל וליישם כל הכרעה שלו. כאשר יש כוחות פוליטיים חזקים שפועלים נגד בית המשפט כי התפיסה הליברלית-אוניברסלית שלו לא מתיישבת היטב עם התוכניות שלהם, אז גם החלטה הגיונית במיוחד, כמו לתת את העונש המקסימאלי למי שפגע ביודעין בנשיאת הבית, הופכת למחלוקת ציבורית. חבל.

* ובנתיים בארה"ב, אלנה קייגן, מי שמונתה על ידי אובמה לבית המשפט העליון האמריקאי, סיימה את שלב השימוע בסנאט ומינויה צפוי לקבל אישור סופי בימים הקרובים. איזה תהליך נפלא יש בארה"ב, השימוע הוא אולי אחד המוסדות הפוליטיים הטובים ביותר שיש בארה"ב. אפילו שהשימועים שטחיים ולרוב לא באמת משנים, עצם העניין עצמו, לפיו פקיד ציבור עומד לחקירה פומבית בפני נציגי ציבור לפני קבלתו את התפקיד, הוא מרשים וחשוב. בארה"ב שופטי בית המשפט העליון הם מינויים פוליטיים של נשיא נבחר. קייגן עצמה הצהירה בדיון שהיא בעלת השקפת עולם פרוגרסיבית (היום שם קוד ל"שמאלית" באמריקה, לא בעבר). ואף על פי כן מרגע שהשופטים מתמנים, לכל החיים, הפסיקות שלהם הן ללא עוררין. יש להם סמכות מלאה והם זוכים לכבוד רב. אפילו שכל אמריקאי יודע בדיוק מה דעתו הפוליטית של כל שופט, זה לא משנה לכבוד שלו זוכות הפסיקות של בית המשפט.

* ואפרופו, נציין מזל טוב לארצות הברית של אמריקה! ארצות הברית הכריזו עצמאות מהכתר הבריטי היום לפני 234 שנים, ב-4 ליולי 1776. ארצות הברית הפכו למדינה פדראלית כעבור 12 שנים עם קבלת החוקה הפדראלית של ארצות הברית ב-1788. כמעט שלוש שנים אחר כך הוכנסה לחוקה האמריקאית מגילת זכויות האדם. ארצות הברית אולי קיבלו עצמאות בנפרד ב1776, והתאחדו בברית פדראלית ב1788, אבל רק ב-1865, עם סיום מלחמת האזרחים העקובה מדם, הוקמה סופית הרפובליקה של ארצות הברית כפי שאנו מכירים אותה היום. מדינה אחת, ארה"ב, שהקימה ממשל של העם, בידי העם ולמען העם. יום עצמאות שמח.