היום בפוליטאה: לקט!

* מי שלא עוקב אחרי פוליטאה גם בפייסבוק בטח לא מבין לאן נעלמתי בתקופת הבחירות. אז קודם כל אני ממליץ לעקוב גם בפייסבוק, הרבה יותר נחמד לנהל דיונים שם, וגם אני מידי פעם משתף כתבות מעניינות. שנית אני צריך להסביר שמאז דצמבר אני במסגרת העבודה שלי נותן שירותי יעוץ תקשורתי לשתיים מהמפלגות הגדולות בבחירות ועל כן אני מונע מעצמי לכתוב עליהן כאן בבלוג. אז מי שרוצה תובנות שלי על המירוץ הנוכחי צריך לשאול בפרטי 😛

עוד, מצאתי שדברים רבים מעניינים כלליים שיש לי להגיד על מערכת הבחירות הזו כבר כתבתי על מערכת הבחירות הקודמת לפני שנתיים. על ההצגה הקבועה של פסילת רשימות ואישים, למה כולם צריכים ללכת להצביע (זה רציונאלי!), על איזה בסיס (כלכלי או מדיני) אנשים הולכים להצביע, ועל איזה סיעות אפשר לותר בהקשר של אחוז החסימה.

* במערכת הבחירות הקודמת גם עשיתי תחזית מנדטים מבוססת סקרים בתיקון הטיות סוקרים. למזלי הפעם יש פרויקט שעושה את זה בהתמדה ובצורה הרבה יותר מושקעת ומקצועית ממני – פרויקט 61 – מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בסקרים.

* הנושא המרכזי שקצת חבל לי שאני לא כותב עליו יותר הוא כמובן אחוז החסימה. כזכור אני מתנגד חריף של העלאת אחוז החסימה הנוכחית ובכלל תומך בהורדת אחוז החסימה בישראל לאפס. למי שעוד היו לו ספקות אז נדמה לי שהבחירות הנוכחיות מוכיחות חדשות לבקרים את התזה שלי (לא כביטוי, באמת כתבתי על זה תזה) על אחוז חסימה כנותן תמריץ למפלגות בינוניות חזקות ובכך פוגע ביכולת המשילות של הממשלה ותורם לשבריריות הרשות המחוקקת. למי שלא מכיר ולא רוצה לנבור בכל מה שכתבתי בנושא בעבר, אני ממליץ על הפוסט הקצר (יחסית) על המפלצת של אחוז החסימה.

* בכל זאת הערה חדשה: שימו לב שמפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה לא נכללות בחישובי המנדטים במסגרת הסכמי העודפים. המשמעות היא שלא רק הבוחרים של המפלגות שלא עברו את החסימה נקנסים (הם אגב נקנסים פעמיים), כי אם גם הבוחרים של המפלגות שהיו חתומות איתן על הסכם עודפים. לעניין הבחירות הנוכחיות הדבר רלוונטי במיוחד למפלגת העבודה שחתומה בהסכם עודפים עם מרצ, ולמפלגת כולנו של כחלון שחתומה על הסכם עם ישראל ביתנו של ליברמן. כל אחת משתי המפלגות הללו עלולה להפסיד מנדט עד שניים (!) כתוצאה מכך שמרצ או ישראל ביתנו לא יעברו את אחוז החסימה (בהתאמה כמובן).

מסימולציה שביצעתי, אם לצורך הדוגמא מרצ לא יעברו את אחוז החסימה, מפלגת העבודה אמנם "תתחזק" במנדט, אך הכוח המשותף של העבודה + מרצ ירד בשלושה מנדטים. הליכוד והבית היהודי, שהן שתיים מהמפלגות הגדולות ביותר וחתומות על הסכם עודפים, צפויות להרוויח הכי הרבה מכל מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה בגלל היתרון לגודל היחסי שקיים בשיטת ספירת הקולות בישראל (שיטת באדר עופר).

*כמובן שהדבר המשמח ביותר שיכול לקרות בבחירות הקרובות הוא שליברמן לא יעבור את אחוז החסימה. אני כמובן אישית מתנגד לכל עיוות ברצון הבוחרים ומעדיף שכל מי שזוכה לתמיכה סבירה יכנס לכנסת בשיעור פורפורציונאלי להעדפות הבוחרים, אבל ליברמן אישית הוא זה שהתעקש על אחוז חסימה של 3.25%. למה לא 2.5%? למה לא 3%? פשוט -ליברמן ראה ש3.25% זה מה שבל"ד קיבלו בבחירות הקודמות וזה מה שהוא רצה שיהיה אחוז החסימה החדש. בל"ד נמצאים ברשימה המשותפת החדשה כידוע, רשימה שמתחרה על התואר המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. וליברמן? אני ממש ממש מקווה שהוא יקבל 3.24% רק בגלל ההתעקשות שלו על אחוז החסימה שנקבע.

בחירות ברדק

אז ההחלטה התקבעה על בחירות בחורף 2015. כמה תובנות מהירות:

* שחקנים שלא נלקחו בחשבון בניתוח הקודם הם השחקנים התת מפלגתיים. לפיד וביבי אולי לא רצו בחירות, אבל עמיר פרץ לפני חודש רצה (סחורה חמה מכיפת ברזל), וחשוב יותר גדעון סער התפטר והשאיר מקום פנוי בצמרת הליכוד. עם התפטרותו נפתח בפועל הקרב על ירושת הדור השני בליכוד. הדור השני הקודם הבין שנתניהו לא מתכוון לפנות את כיסאו מרצון ופרש (כחלון, סער בפועל, וסילבן שלום, לימור לבנת ואחרים בחשק) ודור חדש בליכוד התחיל להלחם על הירושה. זאב אלקין, יריב לבין, אופיר אקוניס, מירי רגב וגילה גמליאל – כולם חברי כנסת מן השורה בליכוד שרוצים להיות שרים, שרים בכירים. והדרך היחידה מבחינתם לשדרג את מעמדם עוברת דרך בחירות. הם היחידים שלא מפחדים מפריימריז. הפריימריז בנה אותם בעבר, את כל הקריירה הפרלמנטרית שלהם הם השקיעו בשביל להתחנף למתפקדי הליכוד, ועכשיו הם עומדים לקצור את הפירות. בממשלה הבאה, בהנחה שנתניהו אכן ירכיב אותה, נקבל את זאב אלקין שר החינוך, ישראל כץ שר האוצר, יריב לווין שר התקשורת, גילה גמליאל שרת הסברה, ומירי רגב שרה להגנת הסביבה.

* ואם כבר הזכרנו את זאב אלקין, אז חשוב לזכור שמדובר ביו"ר הקואליציה. התפקיד של יו"ר הקואליציה הוא אחד התפקידים החשובים ביותר בכנסת. במיוחד בקואליציה משוברת ובעייתית. יו"ר הקואליציה הוא זה שאחראי לתאם בין כל פלגי הקואליציה, להביא אותם להצביע עם הקואליציה, ולהיות בקשר התמידי בין ראש הממשלה לתפקוד הקואליציה שלו בכנסת. ההליכה לבחירות עכשיו היא כשלון מוחץ של אלקין בתפקידו. על כן מוזר היה לראות אותו הבוקר באולפני הטלוויזיה מלין על לפיד. איפה אתה היית?

* כמה לא משומנת מכונת ההסברה של יש עתיד. מאתמול בלילה שורה של בכירי ליכוד עוברים מעיתונאי לעיתונאי, מאולפן לאולפן, ומדקלמים דף מסרים לפיו לפיד אשם בבחירות מכיוון שלא נתן לראש הממשלה להעביר את המדיניות שבשבילה נבחר. נתניהו נבחר על ידי רוב הציבור בבחירות ולפיד, לפי טענתם, ניסה לעוות ולפעול נגד רצון הבוחרים בכך שלא נתן לנתניהו ולליכוד לפעול כפי שרצו. העיתונאים כמובן לא טרחו להעמיד אותם על טעותם. ומולם התישבו אנשי יש עתיד, לאט, מעט, רק הבוקר, והתנצלו. ניסו למלמל משהו על ברית של נתניהו עם החרדים. לפיד קיבל 19 מנדטים בבחירות הקודמות, אחד יותר מהליכוד. רוב הציבור הצביע למפלגות חילוניות, רוב קטן בציבור הצביע למלפגות ימין, רוב הציבור הצביע לפשרה בין נתניהו ללפיד. זה היה רצון הבוחר האמיתי בבחירות הקודמות. וזה בדיוק מה שהבוחרת קיבלה בקואליציה שהוקמה. נתניהו עצמו לא נבחר על ידי הציבור; פחות מחמישית מהאוכלוסיה הצביע לו. הבחירות דרשו פשרה. יאיר לפיד קיבל מנדט בצדק (גם אם בטעות) לשנות את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. העובדה שלפיד ונתניהו נכשלו כשלון היסטורי במשימה שהציבור הטיל עליהם, בראש ובראשונה לעבוד יחד, היא אשמתם המשותפת המלאה. לנתניהו כראש הממשלה, שלכאורה עוד היתה לו אלטרנטיבה והוא גם זה שבחר לתת ללפיד את תפקיד שר האוצר, יש אחריות מוגדלת על כשלון ממשלתו. הממשלה שנופלת היום היא ממשלת נתניהו. חשוב לזכור את זה.

* "חוק המשילות" הוא מהבטחות הבחירות היחידות שהשלימו תהליך חקיקה בכנסת הנוכחית. מטרת החוק כך הסבירו לנו היא להגדיל את המשילות, לעשות את הכנסת פחות משוברת, לחזק את המפלגות הגדולות והגושים. בהצלחה. בעמדת אלה שהעבירו את החוק תמכו, גם אם בהסתייגות, חברי המכון הישראלי לדמוקרטיה ואנשי המרכז הבינתחומי בהרצליה. האופוזיציה התנגדה בתוקף ואני עצמי טענתי במסמך שהעברתי לחברי ועדת החוקה שדנו בחוק, שאחוז החסימה הגבוה יביא לברדק פוליטי, לאיחודים מלאכותיים שיתפרקו אחרי הבחירות, לחיזוק המפלגות הבינוניות והגדלת כוח המקח שלהן מול הגדולים, להחלשות נוספת, אולי דרמתית, של המפלגות הגדולות. הבחירות הקרובות הן מבחן אמפירי מצער ראשון לשאלה מי צדק.

* בדיוק לפני שנתיים אמרו כל הסקרים והפרשנים שסיפור הבחירות גמור, מה שהיה הוא שיהיה, הימין יתחזק בבחירות, נתניהו ירכיב ממשלה בקלות עם מתנחלים וחרדים וליברמן. בערב הבחירות התבררה תוצאה שונה לחלוטין: גוש המפלגות שמשמאל לליכוד התחזק. למעשה היה תיקו בין גושי 61 מול 59. הליכוד התכווץ ונתניהו קיבל מצב גרוע בהרבה מזה שממנו הגיע לבחירות. עכשיו אני לא אומר שזה גם מה שיקרה הפעם. אבל זה יכול לקרות. יכול לקרות גם להיפך. כן לא אמרתי כלום, רק שצריך להזהר. הנתון המעניין ביותר שהיה בסקר הארץ האחרון מיום ראשון הוא שרבע מהציבור עומד על הגדר. לרבע מהציבור אין מושג למי להצביע. על פי נסיון העבר אין שום סיבה להניח שהרבע הזה יתפלג שווה בשווה בין המפלגות הקיימות. נתניהו יודע איך הוא נכנס לבחירות הללו, הוא יוזם אותן בעצמו, הוא עוד לא יודע איך הוא יצא.

אחוז החסימה – יום הדין

שום דבר לא עזר וברגעים אלה ככול הנראה מצליחים ליברמן ולפיד להעביר את חוק העלאת אחוז החסימה ("חוק המשילות"). כתבתי בעבר רבות מדוע החוק הוא גרוע, אבל צריך גם היום לחזור על הדברים, ובמיוחד אני רוצה להתמקד בהיבט אחד של הביקורת (כי אחרים עושים עבודה טובה עם ההיבטים האחרים): החוק לא צפוי לשפר את המשילות! כל הטיעונים של הקואליציה בעד החוק מתמקדים באימרה שכאילו נפלה מהשמיים לפיה העלאת אחוז החסימה תחזק את המשילות ועל כן הם מוכנים לפגוע בזכויות מיעוט אחרות למען מטרה זו. לא עוזרים חברי אופוזיציה שמקבלים את הטענה הבסיסית אך חושבים שלא צריך לפגוע במיעוטים על חשבון המשילות. אני גם באמת באמת מאמין ליאיר לפיד שהוא באמת מאמין שחשוב לחזק את המשילות בישראל ושהוא בטוח שהחוק הזה יעשה את זה. אבל מה לעשות שהוא פשוט טועה.

שיהיה ברור: על פי כל המחקרים שערכתי, נסיוני והערכתי המקצועית, אני צופה שהעלאת אחוז החסימה תזיק למשילות וליציבות, תגביר את הסחטנות הפוליטית, תתן תמריץ ליצירת קואליציות מנופחות, פחות הומגניות, ובמיוחד תמשיך את מגמת ההחלשות של המפלגות הגדולות. בנוסף, בניגוד למקובל לחשוב, העלאת אחוז החסימה תביא את סף החסימה לפרלמנט בישראל לאחד מהגבוהים בעולם הדמוקרטי בכלל והגבוה ביותר במדינות המערב בפרט. המנגנון לפיו בעקבות העלאת אחוז החסימה אנשים יפסיקו להצביע למפלגות נישה ויבחרו תחת זאת באחת משתי המפלגות הגדולות הוא לא יותר מפנטסיה שאין לה שום ביסוס אמפירי במציאות.

אחוז חסימה מלאכותי גבוה יפגע בליכוד ובמפלגת העבודה. חברי הליכוד למעשה מצביעים עכשיו נגד עצמם והם פשוט לא יודעים את זה. האיום הגדול ביותר על המשילות ועל היכולת לנהל קואליציה הוא מפלגות בינוניות חזקות: מפלגות כמו יש עתיד, ש"ס, הבית היהודי וישראל ביתנו, כולן מפלגות בינוניות חזקות שעוברות בהרבה את אחוז החסימה; הן הן המפלגות שהכי מקשות על ניהול פרגמטי וקוהרנטי של קואליציה על ידי ראש ממשלה מרכזי. אלה המפלגות שסוחטות, שמאיימות על מפלגת השלטון, ושזוכות לכוח רב בהרבה מגודלן באוכלוסיה. אחוז חסימה גבוה נותן תמריץ לחיזוק וביסוס בדיוק למפלגות כאלה – הבינוניות. כתוצאה מחוקי חישוב המושבים בישראל(שלא זוכה לשינוי בחוק), הבונוס המכאני למפלגות הבינוניות יהיה גדול עוד יותר. התוצאה היא שהמפלגות הגדולות צפויות להחלש עוד יותר כתוצאה מאחוז החסימה. למי שרוצה לקרוא יותר לעומק על המנגנון כתבתי על זה בהרחבה בעבר.

* יחד עם כל זאת, צריך גם להודות: החוק שמגיע היום לקו הסיום בכנסת הוא כנראה רק הרע במיעוטו. הצעות אחרות שעלו על הפרק כמו משטר סמי נשיאותי (ליברמן) ושישה אחוזי חסימה (לפיד) לא שרדו את מלאכת החקיקה. חוק המשילות היום כולל שורה של צעדים חסרי חשיבות פרלמנטרית לחלוטין, אותיות חסרות משמעות על נייר ותו לו. ההיבט היחיד שנותר משמעותי בחוק הוא אחוז החסימה. נותר רק לקוות שהשלכותיו לא יהיו הרסניות לחלוטין. אני גם מקווה שהאחווה שנוצרה עכשיו באופוזיציה תחזיק מעמד עד הבחירות הבאות ואולי אפשר יהיה לבטל את רוע הגזירה ולתקן באמת את שיטת הממשל שלנו בסיבוב הבא.

* לבסוף, מעצבנים אותי במיוחד במכון הישראלי לדמוקרטיה. באמת אני מכיר אותם, חלקם חברים שלי, אבל אני פשוט לא מבין את כל ההתנהלות שלהם סביב החוק להעלאת אחוז החסימה. באמת היה עדיף שהיו שותקים. במקום זאת הם העלו פוסטרים, מאמרים והתראיינו בתקשורת והכל תחת המסר הדואלי "העלאת אחוז החסימה חיונית – אבל לא בבת אחת". חברים, באמת, אתם אמורים להיות אקדמאים. קראתי את מה שכתבתם בנושא ואני לא חושב שמישהו מכם יכול להגיד שהוא הוכיח שהעלאת אחוז החסימה היא חיונית! אבל לא בבת אחת! במקסימום מדובר בתחושת בטן, ועל תחושת בטן לא יוצאים בקמפיין ובטח שלא עם מסר כך כך חצוי ומוזר פוליטית. אני מבין שאתם הגעתם למסקנה לפני כמה שנים שצריך להעלות את אחוז החסימה בצורה הדרגית, אני לא מסכים כידוע, אבל אני מבין. מכאן ועד לעשות קמפיין כזה המרחק גדול. אם העלאת אחוז החסימה היא חיונית כמו שאתם אומרים אז בבקשה תעמדו מאחוריה, תסבירו למה, ותתמכו בחוק. אבל האמת היא שאתם יודעים שהטיעונים נגד העלאת אחוז החסימה הרבה יותר מבוססים ומשכנעים מכל התחושות בעדו. אתם שבויים בקונספציה לפיה אחוז חסימה גבוה יותר זה עקרונית טוב ועל כן אתם רוצים שזה יהיה הדרגתי, שלא נקבל את המכה על הראש, לאט לאט, שתוכלו לסגת, שהפשלה לא תהיה כל כך גדולה. אולי הגיע הזמן להיות קצת יותר אמיצים, ללכת לבוס שלכם שנורא רוצה שתי מפלגות גדולות כמו בימי מפא"י ההיסטורית, ולהגיד לו "תשמע טעינו. לא צריך להעלות את אחוז החסימה. תשמע, יכול להיות שבכלל צריך להוריד אותו". בנתיים אתם יכולים למרק את המצפון שלכם כמה שנוח לכם, אבל זה לא יעזור – אתם בעד החוק, ואתם עזרתם להעביר אותו בכנסת. נקודה.

אחוז החסימה – מסקנות והמלצות לועדת החוקה

אתמול שלחתי מייל לכל חברי ועדת החוקה חוק ומשפט בנושא אחוז החסימה. היום נערך דיון בזק בנושא העלאת אחוז החסימה לכנסת ישראל. דוד רותם באגרסיביות מדהימה ניהל את הישיבה בחופזה על מנת להצביע על הנושא מיידית ולהעביר את החוק כבר במושב הכנסת הנוכחי. במהלך הדיון היום הזכירה חברת הכנסת מירב מיכאלי את הנייר ששלחתי וגם חבר הכנסת דב חנין הזכיר חלקים נרחבים ממנו. ברגע זה ממש עבר החוק בועדה ברוב דחוק של שבעה חברים מול שישה. חברת הכנסת עדי קול מיש עתיד תמכה בחוק בהוראת מפלגתה על אף שהיא הביעה הסתייגות מפורשת מכל הסעיפים החשובים בו וגם מהמהירות בה הוא הובא. דוגמא לאיך ביש עתיד רואים את התפקיד של חברי הכנסת שלהם. תהיו טובים ותעשו מה שלפיד אומר לכם. להלן הנייר שהגשתי לחברי הועדה. המסקנות נגזרו מעבודת תזה לתואר מוסמך שהגשתי בנושא בהנחיית פרופ' אורית קדר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית.

ההשפעות של העלאת אחוז החסימה

העלאת אחוז החסימה תביא ל:

1. השפעה מכאנית: פחות מפלגות פוטנציאליות יוכלו להכנס לכנסת

2. השפעה פסיכולוגית/פוליטית:

                       I. תמריץ ליותר הצבעה אסטרטגית של בוחרים

                       II. תמריץ להערכות אסטרטגית של מפלגות

השפעות אלו, על פי המציעים להעלות את אחוז החסימה, יביאו לרמת משילות גבוה יותר ויקלו על הרכבת קואליציה יציבה בישראל. אלה שזו אינה המסקנה הנכונה משילוב ההשפעות.

מסקנות נכונות יותר הן שהעלאת אחוז החסימה תביא ל:

א.  תמריץ ליצירת מפלגות בינוניות והגברת כוחן, מפלגות אשר אינן תורמות ליציבות או למשילות ורק מסכנות את המפלגות הגדולות.

ב. החלשת כוחן של מפלגות מיעוטים אתניים עוד יותר מהקיים, הרחקתם מהשיח הציבורי וניכורם מהדמוקרטיה.

ג. הורדה צפויה נוספת בשיעורי ההצבעה בישראל ועליה בשיעור הקולות המבוזבזים שלא זוכים לייצוג בכנסת.

1. השפעה מכאנית  

*  המספר המקסימאלי הפוטנציאלי של מפלגות אמנם ירד, אבל במחקר פוליטי מקובל יותר להתיחס למונח של מספר אפקטיבי של מפלגות בפרלמנט. המספר האפקטיבי של מפלגות נותן משקל יחסי שונה למפלגות על פי כוחן היחסי בתוך הפרלמנט. ככול שיש פחות מפלגות אבסולוטית מספר זה אמנם יורד, אבל ככול שהמפלגות השונות קרובות יותר זו לזו בגודלן המספר האפקטיבי דוקא עולה. על כן אין סיבה להניח מראש שאחוז החסימה יביא להורדת המספר האפקטיבי של מפלגות בכנסת ובנסיבות מסויימות הוא עלול אף להגביר אותו עוד יותר.

* מבחינה מכאנית נוסחאת תרגום הקולות למושבים בכנסת (בדר-עופר, D'Hondt) נותנת יתרון למפלגות גדולות. יתרון זה עשוי להיות גדול מאוד ולהסתכם בשניים, שלושה ואפילו ארבעה מנדטים או יותר. היתרון תלוי בהפרש שבין המפלגות הגדולות ביותר לאלה שבאים אחריהן. ככול שההפרש גדול יותר לטובת המפלגות הגדולות ככה הבונוס שיתקבל מהשיטה יהיה גדול יותר. כאשר נוצרות מפלגות בינוניות רבות אשר מתקרבות בכוחן למפלגות הגדולות, היתרון של המפלגות הגדולות בנוסחאת הבחירות הקיימת הולך וקטן. כך, יתכן וללא שינוי בהתנהגות הבוחרים המפלגות הגדולות דוקא יחלשו כתוצאה מעליה באחוז החסימה בישראל.

2. השפעה פסיכולוגית/פוליטית

I. הצבעה אסטרטגית

* העלאת אחוז החסימה תוסיף שיקול טקטי נוסף לבוחרים אסטרטגים. אולם, אין סיבה מיוחדת להניח שבוחרים שלא מקיימים שיקולים אסטרטגים כיום ומצביעים למפלגות זעירות שאין להן שום סיכוי לעבור את אחוז החסימה הנוכחי, יתחילו פתאום לעשות את זה בגלל עליה נוספת באחוז החסימה.

* גם אם חלק מהבוחרים של המפלגות הזעירות יתחילו בעקבות העליה באחוז החסימה להצביע למפלגות גדולות יותר, עדיין תכנס קבוצה שלמה וגדולה של בוחרים שקודם לא נזקקו להצבעה אסטרטגית על מנת שקולם ישמע, לתוך הקטגוריה של בוחרים בסיכון שצריכים לבצע הצבעה אסטרטגית. על כן מספר הבוחרים שקולם עשוי להתבזבז יגדל ממילא.

* בכל העולם כאשר אחוז החסימה האפקטיבי עולה, ככה עולה גם אחוז הקולות המבוזבזים, כלומר קולות של בוחרים אשר טרחו והלכו להצביע אבל קולם לא יזכה לייצוג בפרלמנט כלל. אין בסיס אמפירי (או תיאורטי) לטענה לפיה כאשר יעלה אחוז חסימה כך ירדו הקולות המבוזבזים.

* בישראל בבחירות האחרונות, 2013, היה שיעור הקולות המבוזבזים בבחירות 7% – מהשיעורים הגבוהים בעולם הדמוקרטי.

* בכל המחקרים על שיעורי הצבעה בעולם נמצא שכאשר רמת התחרותיות בבחירות יורדת כך יורדים שיעורי ההצבעה. על כן אין שום סיבה להניח שבוחרים מקבוצה אתנית אחת אשר יקבלו אופציית בחירה אחת בלבד, ובכך תרד רמת התחרותיות על ליבם ל-0, יגדילו פתאום את שיעורי ההגעה שלהם לקלפיות.

* בנוסף ידוע שככול שבוחרת חושבת שיש מפלגה מבין מבחר האפשרויות "הקרובה לעמדתה", ככה יגדל הסיכוי שהיא תגיע להצביע בבחירות. על כן הורדת אופציות ההצבעה הריאליות לבוחרים יביאו לירידה נוספת בשיעורי ההצבעה בישראל.

II. מפלגות אסטרטגיות

* אחוז חסימה גבוה יביא לתמריץ ליצירת גושים גדולים של מפלגות שירוצו ביחד לבחירות. אולם אין שום סיבה להניח שתמריץ זה יביא בהכרח למיזוג וגדילה של המפלגות הגדולות. מפלגות נישה גדולות, או המפלגות הבינוניות החדשות, עלולות להוות תחרות ישירה דוקא על כוחן של המפלגות הגדולות בבחירות, עכשיו שלא תהיה למפלגות הנישה סיבה להתחרות בינן לבין עצמן.

* דוקא מפלגות בינוניות חזקות הן אלו שזוכות לרוב בכוח לא פרופורציונאלי ביחס לכוחן האמיתי באוכלוסיה בתוך קואליציה בהנחה שראש ממשלה בישראל תמשיך להזדקק לקואליציה של מפלגות, עדיפה לה האפשרות לקיים אותה בשיתוף מפלגות קטנות וחלשות מאשר עם מפלגות גדולות שמהוות איום ישיר עליה ועל השפעתה בתוך הממשלה.

* היסטורית היו אלה לרוב מפלגות בינוניות, מפלגות בנות 5 מנדטים ויותר, שזכו לכוח לא פרופורציונאלי בממשלה. מפלגות זעירות בכנסת לרוב שמחות על עצם הכניסה לממשלה בכל תפקיד, ומפחדות מהליכה לבחירות חדשות. בכל מקרה הן זוכות לרמות חשיפה נמוכות יותר לרוב ממפלגות בינוניות חזקות.

* שום דבר לא ימנע ממפלגות כלאיים שיתאחדו לפני הבחירות רק בשביל לרוץ יחד ולעבור את אחוז החסימה, להתפצל מרצון מיד אחרי הבחירות ולפעול כסיעות עצמאיות בתוך הכנסת. בסופו של דבר כמות הסיעות העצמאיות בכנסת, ויותר מכך חברי הכנסת העצמאיים, הם אלה שמשמפיעים בפועל על יציבות ואחריות הכנסת.

המלצות

*עמדתו של כותב שורות אלו היא כי לא צריך להעלות את אחוז החסימה בישראל כלל. העלאת אחוז החסימה לא תביא בהכרח לשינויים המקווים על ידי מציעי ההצעה וממילא לא צפויה לשפר את יכולת "המשילות".

* יחד עם זאת במידה ובכל מקרה יקבע שיש להעלות את אחוז החסימה, אפשר לעשות כמה צעדים על מנת למזער את הפגיעה ולתעל את השפעת המהלך לכיוונים חיוביים.

* הצעתו של פרופ' אברהם דיסקין כפי שהונחה על שולחן הועדה ולפיה יקבע שמפלגות שחתמו על הסכמי עודפים יחשבו יחד לצורך חישוב המנדטים גם אם לא עברו את אחוז החסימה מקובלת לחלוטין על כותב שורות אלו. הצעה זו תייצר תמריץ ליצירת גושים גדולים ותמנע מצב של בזבוז קולות גורף. הצעה זו שכוללת שינוי קטן יחסית בחוק הבחירות הקיים יכולה לשמש כבסיס טוב להצעת פשרה שתהיה מקובלת הן על מצדדי העלאת אחוז החסימה והן על ידי המתנגדים.

* אפשרות אחרת היא אימוץ "החוק הסרבי" בנוגע לאחוז החסימה ולפיו מפלגות שיוכרו על ידי ועדת הבחירות המרכזית כמפלגות מיעוט אתני תהייינה פטורות מאחוז החסימה שנקבע ליתר המפלגות.

* אפשרות מתוחכמת מעט יותר אך בעלת פונטציאל חיובי רב היא קביעת אחוז חסימה דיפרנציאלי לפי מספר המפלגות החתומות על הסכם עודפים, אחוז חסימה אשר יחשב לכל המפלגות שיחתמו יחד על הסכם כמקשה אחת. כך לדוגמא על מפלגה שלא תחתום על הסכם עודפים כלל יושת אחוז חסימה של 2%, על שתי מפלגות שחתמו הסכם עודפים יוטל אחוז חסימה של 4% במשותף וכן הלאה. בצורה כזו תוכלנה מפלגות נישה להתחרות בינהן מבלי לחשוש מאיבוד גורף של סיוכיי הכניסה לכנסת.

* בכל מקרה חשוב להבהיר שהשארת ההצעה הנוכחית לפיה אחוז החסימה יעלה מיידית מ2% ל4% היא הצעה בעייתית מאוד אשר השלכותיה בלתי צפויות ועשויות להביא נזק רב לדמוקרטיה ולעקרון המשילות בישראל, בניגוד ישיר לכוונת המחוקקים.

כאמור הצעת החוק עברה היום בועדה ברוב של שבעה חברים מול שישה והיא תובא להצבעה בכנסת כבר ביום רביעי הקרוב, אז היא צפויה לעבור בתמיכת כל סיעות הקואליציה. 

עדכונים

אומנם עדיין אין לי מוזה לכתיבה ארוכה, אבל עניין הטוויטר בנתיים עובד. אז תזכורת שאפשר לראות כאן מצד שמאל הגיגים קצרים שלי על אירועי היום. אפשר לראות את זה פה  גם בלי להירשם לטוויטר בעצמכם. ואפשר גם לעשות מנוי בטוויטר למי שמצייץ או רוצה להכיר את העולם הזה, זה די נחמד, יש מלא מצייצים מעניינים מאוד ולומדים הרבה.

ולמי שעוד לא ראה, אז השבוע התפרסם מאמר שלי ושל עמיתתי לירן הרסגור על אחוז החסימה בNRG מעריב:

""חוק המשילות" שעבר בכנסת בקריאה טרומית כולל סעיף של העלאת אחוז החסימה משניים לארבעה אחוזים. הטענה העיקרית שעומדת בבסיס שינוי זה היא כי יש לשנות את שיטת הבחירות בישראל כך שתקטן כמות המפלגות הנבחרות ותגבר היציבות במערכת הפוליטית. אולם העלאה בלעדית של אחוז החסימה ללא שינוי רכיבים משמעותיים אחרים בשיטת הבחירות הישראלית (שכלל לא הוצעו בחוק זה), לא רק שלא תביא לשיפור המערכת המפלגתית, היא אף עשויה להזיק לדמוקרטיה, לייצוגיות וליציבות המערכת הרעועה ממילא בישראל… להמשך הקריאה

 

 

על איזה סיעות אפשר לותר?

על איזה סיעות הייתם אתם מותרים בכנסת? אחת מהטענות הרווחת ביותר המושמעות כנגד שיטת המשטר בישראל היא ריבוי המפלגות המוגזם שיש כאן. או ליתר דיוק, ריבוי הסיעות הנבחרות לכנסת. אכן ישראל היא מהמדינות עם הפיצול הפוליטי הגדול ביותר בעולם כולו. עם ממוצע של 11 מפלגות בפרלמנט ומספר אפקטיבי של מפלגות הגדול מ-7, ישראל היא מהדוגמאות הבולטות בעולם לשיטה מפוצלת ומשוברת (והמיטיבים יגידו פלורליסטית). יחד עם זאת, צריך לזכור שלא בהכל אשמה השיטה. ישנן שיטות בחירה יחסיות הדומות לישראל שעדיין מנפיקות מספר נמוך של מפלגות. שיטת הבחירות הישראלית מאפשרת ריבוי סיעות בפרלמנט, אך לא מחייבת זאת. הסיבה לפיצול הכה גדול בישראל טמונה קודם כל בפיצול פוליטי העמוק שקיים בחברה השסועה שלנו.

אם כן, לפני שבאים לקבוע חוקים שיגבילו ויקטינו בצורה מלאכותית את מספר המפלגות החברות בכנסת (עיין ערך אחוז חסימה ושות'), כדאי לשאול את עצמנו בכנות על איזה מפלגות בדיוק היינו מותרים:

* ראשית, על דוכן "הנאשמים", המפלגות הערביות. ישראל כפי שחוזרים ומזכירים לנו היא קודם כל  מדינה יהודית – כלומר מדינת הלאום של העם היהודי. מכיוון שכך, ישראל, ועל כך (לצערי) יש קונסנזוס רחב, מתנגדת בכל תוקף ליצירת לאומיות ישראלית אחידה; לאומיות אזרחית דוגמאת זו האמריקאית או הצרפתית פשוט לא באה כאן בחשבון. לאומיות אזרחית אחידה, שבה כל אדם בין אם הוא מהגר, דתי, אתיאיסט או בן מיעוטים, יכול להזדהות עם ערכים משותפים לכלל החברה – היא תנאי ראשון לאפשרות של קיום מערכת דו מפלגתית, "ימין ושמאל", במדינה. מכיוון שבישראל אין לנו הסכמה על לאומיות כזו (למעשה יש הסכמה רחבה נגדה) עלינו להכיר בכך שאין ברירה אלא לקיים מערכת מפלגתית נפרדת למיעוט האתני הגדול שחי כאן – היינו המיעוט הערבי.  בלי ייצוג ערבי הולם בכנסת לא נוכל לקרוא לעצמנו דמוקרטיה. גם היום, כאשר הציבור הערבי אמנם נבחר לכנסת אך מודר אוטומטית מכל מוסדות השלטון, הדמוקרטיה הישראלית נפגעת קשות ולמעשה נמצאת תמידית תחת סימן שאלה או לכל הפחות כוכבית.

על המפלגות הערביות לא ניתן "לותר". יתרה מזו, מכיוון שהציבור הערבי ראוי לייצוג מפלגתי משלו עליו גם לקבל את זכות הבחירה הסבירה מבין מבחר של אפשרויות. התביעה השטותית של חלק מהפוליטיקאים היהודים שכל המפלגות הערביות תתאחדנה למפלגה אחת, כאילו אין ביניהן הבדלים אידיאולוגים עמוקים, היא לא רק פטרנליסטית ושוגה בבורות עמוקה, היא גם למעשה תביעה למנוע מהערבים את זכות הבחירה. מפלגה ערבית אחת תייצג רק את עצם "הערביות" כאידיאולוגיה מתחרה לאידיאולוגיה "היהודית", לא תיתן לערבים זכות בחירה הוגנת ויכולת ויכוח אידיאולוגית, ותעקר את מושג הייצוג מכל משמעות זולת זו הדסקריפטיבית. התוצאה תהיה כמובן הקצנה נוספת של החברה הערבית לצד ניכור נוסף של הערבים מהמערכת הפוליטית היהודית.

אם יוחלט להעלות את אחוז החסימה, אפילו לרמה של שלושה אחוזים "בלבד", הסכנה של הכחדת המערכת המפלגתית הערבית תהיה מיידית. סביר להניח שבתוך מערכת בחירות אחת אכן תתאחדנה המפלגות הערביות והויכוח הפוליטי הפנים ערבי בישראל יעלם – לרעת הדמוקרטיה הישראלית. על כן, בתור אחד שחקר וחוקר את נושא אחוז החסימה אני ממליץ, ואני לא יכול להיות נחרץ יותר בהמלצה זו, לאמץ את החוק הסרבי לאחוז חסימה לפיו על מפלגות המוגדרות כמפלגות של מיעוט אתני מוכר  לא יחול חוק אחוז החסימה הארצי שחל על כל יתר המפלגות. החלה של חוק כזה היא לדעתי התנאי היחיד שבו בכלל אפשר להתחיל לשקול להעלות את אחוז החסימה בישראל לרמה של מעבר ל-2%.

* אם כן, (לפחות) על שלוש מפלגות ערביות אנחנו לא יכולים לותר. נשארנו עם כשמונה-תשע מפלגות "יהודיות". שנית, יעלו על דוכן הנאשמים המפלגות "החרדיות". בישראל קיימים שני שסעים פוליטיים מרכזיים ולא אחד – לצד השסע המדיני בטחוני המרכזי, קיים שסע פוליטי וחברתי עמוק סביב יחסי הדת במדינה. מכיוון שכך, מראשית ימי הציונות היו בארץ מפלגות דתיות-חרדיות שייצגו את החלקים האולטרה-דתיים בחברה. עם כל הכבוד לכל מי שלא אוהב את המפלגות החרדיות ואת מה שהן מייצגות, אני לא חושב שיכול מישהו לטעון שהן או מיותרות או שבכלל אפשר למצוא מנגנון שיבטל אותן ויכריח אותן להתמזג אל תוך אחת המפלגות הקיימות. וגם אם אפשר היה ליצור מנגנון כזה, האם הייתם רוצים שהשסע החרדי-חילוני יכנס וישתלט על המפלגות הגדולות? האם הייתם רוצים לראות מפלגה ימנית גדולה אחת שש"ס ומנהיגיה הם חלק בלתי נפרד מההנהגה שלה? בהנחה שהתשובה היא לא קטגורי, אז כנראה עצם הקיום של מפלגות חרדיות הוא לא "בעיה". אני גם בספק אם מישהו יצליח למצוא לי טיעון משכנע על למה הפיצול הפנים חרדי בין ש"ס לבין יהדות התורה הוא פיצול שלילי לדמוקרטיה הישראלית. מה מפריע לנו שהחרדים האשכנזים מצביעים למפלגה אחת והחרדים המזרחים מצביעים למפלגה אחרת? האם "הפיצול" הזה הפריע לאיזשהו ראש ממשלה בישראל לבנות קואליציה? אם כבר בדיוק ההפך הוא הנכון. הפיצול הזה מאפשר לש"ס, שמבחינת היחס למוסדות המדינה מעט יותר פתוחה מיהדות התורה, לשבת בקואליציה ובממשלה גם ללא אחיהם הליטאים. מה רע בכך?

* בימין אם כן נשארו לנו רק ארבע מפלגות מרכזיות: הליכוד, המפלגה הגדולה שמחזיקה בשלטון במדינה ברוב השנים מאז 1977, מפלגה ימנית דתית "מתנחלית" מימין לליכוד, עוד מפלגה ימנית קיצונית אנטי ממסדית שלרוב לא עוברת את אחוז החסימה (השנה מדובר היה בעוצמה לישראל שזכתה ב1.7% מקולות הבוחרים), ובשני העשורים האחרונים מפלגה "רוסית" גדולה שמייצגת לכאורה את ציבור העולים דוברי הרוסית בישראל. לקראת הבחירות האחרונות כידוע התאחדה ישראל ביתנו עם הליכוד, והיום בכנסת יש רשמית רק שתי מפלגות ימין: הליכוד ביתנו, והבית היהודי. ככה שבחזית הימין נראה על פניו שאין בעיה של פיצול יתר. אגב, שימו לב שכאן כבר אפשר להתחיל לראות מדוע כל השיח של פיצול יתר הוא לא באמת רלוונטי למספר המפלגות בכנסת. כי הבעיה של בנימין נתניהו הרבה יותר גדולה עם הסיעות השונות בתוך מפלגתו, ואני גם בטוח שבקרוב מאוד יגלה נפתלי בנט שהאיחוד שהוא עומד בראשו הוא לא בדיוק "איתן כסלע".

* אז מכל השיח על פיצול יתר של המפלגות בכנסת נשארנו עם הפיצול בגוש השמאל מרכז. אכן נראה שעל פניו שלוש מפלגות מרכז (קדימה, יש עתיד והתנועה) ושתי מפלגות שמאל (העבודה ומרצ) זה הרבה יותר מידי. אבל האם השיטה עצמה נפגעת מזה או בכלל אשמה בזה? או רק השמאל עצמו שנמצא במשבר זהות קשה? בואו נניח רגע בצד את השאלה התועלתנית מהסתכלות שמאלית על המפה הפוליטית ונשאיר רק את הטיעון "פיצול סיעות פוגע במשילות" על הפרק. האם הפיצול בגוש השמאל פוגע או מחזק את המשילות בישראל? תשאלו בבקשה את בנימין נתניהו האם יותר קל לו לקיים משא ומתן עם יאיר לפיד, ציפי לבני ושאול מופז לחוד, או שהוא היה מעדיף לקיים משא ומתן עם מפלגה אחת בת 28 חברים.

הבעיה של הפיצול בגוש השמאל (וזו בהחלט בעיה) היא בעיה של משבר זהות, לא בעיה של ריבוי מפלגות. כל עוד קיים משבר זהות זה לא משנה כמה מפלגות בפועל נבחרות בבחירות. תראו למשל את מפלגת קדימה שב-2009 זכתה ב28 מנדטים: האם הם תפקדו כמפלגה אחת? האם האחידות לכאורה עזרה לציפי לבני לקיים אופוזיציה יעילה וחזקה? או שבעצם האחדות המלאכותית והסיעתנות בתוך קדימה הן בדיוק אלו שהביאו לסופה המוקדם.

* כתמיד בישראל, אנשים נוטים להשוות אותנו לארה"ב ולהתקנא במערכת הדו מפלגתית שם. אבל מעבר להבדלים התהומיים בין שתי המדינות, הבדלים כה עמוקים שכל ניסיון להשוואה כלשהי הוא נסיון סרק מראש, צריך להבין שבארה"ב יש אמנם רק שתי "מפלגות" אך בפועל בקונגרס מכהנים 435 סיעות יחיד עצמאיות. כל אחד מהמחוקקים האמריקאים נבחר באופן אישי והוא מחויב אך ורק לבוחרים שבמחוז הבחירה שלו (ולתורמים הגדולים שלו כמובן). אם כבר מתעקשים להשוות לארה"ב אז תדעו שמצבנו טוב בהרבה מבחינת מספר הסיעות ויכולת "המשילות" הנגזרת ישירות מכך.

* אז על איזה מפלגות אתם הייתם מותרים? ואם כבר ויתרתם האם המנגנון שאתם מציעים להורדת מספר המפלגות בכנסת הוא אכן המנגנון שיוריד את המפלגות הנכונות? כי אם כבר ניגשים לשחק בחוקי המשחק עצמם, כדאי מאוד שנוודא קודם שהחוקים החדשים שאנחנו מציעים אכן ישפרו את המשחק לטובה ולא סתם ישברו אותו.

מילים על הבחירות – עוד 15 יום

מילים קצרות על מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה

אחוז החסימה הלגאלי בישראל עומד כידוע על 2%. מפלגה שתקבל ביום הבחירות בדיוק 2% תהיה זכאית ל2.4 מנדטים שזה אומר לפחות שני מושבים בכנסת עם סיכוי סביר לשלושה. סקר של קמיל פוקס משבוע שעבר בעיתון הארץ הוא הראשון שפרסם נתונים מלאים על המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה וממנו אנחנו יכולים לכאורה ללמוד על מפלגות אלו וסיכוייהן ביום הבחירות. אולם צריך לשים לב שבסקר שפורסם השיבו בדיוק 666 איש, מספר השטן – אולי לא רק באופן סימבולי.

2% מ666 הם 13 אנשים (גם זה מספר שטני בנצרות, אבל אני מבטיח שלא לשם אני חותר). על פי נתוני הסקר עם שלם של הרב אמסלם היתה המפלגה הגדולה ביותר שלא עברה את אחוז החסימה עם 1.3%, אחריה כוח להשפיע של הרב אמנון יצחק עם 1%, הירוקים 0.9%, ארץ חדשה של אלדד יניב עם 0.7% ועלה ירוק עם 0.6%. באנשים מדובר ב: 8, 6, 5, 4 ו3 משיבים.  כך למשל פרסם הארץ בדברי הפרשנות לסקר ש25% ממצביעי ארץ חדשה שוקלים להצביע לעלה ירוק. נתון נחמד אלה שבפועל הוא אומר שבדיוק אדם אחד, מתוך בדיוק ארבעה אנשים שאמרו שהם יצביעו לארץ חדשה אמר להם שהוא מתלבט אם לא להצביע לעלה ירוק. בואו נהיה רציניים, לא ניתן לבסס שום אמירה על המפלגות הזעירות מסקר הבחירות הזה למעט העובדה שבחינה סטטיסטית ובהנחה שמדגם המשיבים לסקר הוא כביל, אף אחת מהמפלגות הללו לא עוברת את אחוז החסימה בבחירות. אפילו לא מתקרבת אליו.

אלדד יניב אומר שהוא מאוד חזק באינטרנט ושהסוקרים לא מגיעים למאות אלפי הצעירים (והצעירים ברוחם) שלא מחזיקים טלפון קווי בכלל או לא נמצאים בבית בשעות שבהן מתקשרים הסוקרים. על כן , טוען יניב ואחרים, כל הסקרים פשוט מפספסים אותם בגדול. אולי, אבל נסיון העבר מלמד אחרת.  כן, בפעם שעברה שהיו כאן בחירות כלליות הייתה שנת 2009, שזה היה רק בראשית ימי הפריצה הגדולה של הרשתות החברתיות באינטרנט. אולי הפעם המצב באמת שונה, אני לא יודע. אני לא יודע אם מישהו יודע. אני חושב שגם אם המצב שונה הוא לא שונה עד כדיי כך שהוא יביא לשינוי תוצאות אמיתי ביום הבחירות. מהפייסבוק שלי לפחות נדמה שמכל המפלגות הזעירות אלדד יניב הכי חזק בשטח הווירטואלי. אני לא מאמין שיש לו מספיק כוח "קלאסי" ויכולת גיוס בשביל באמת להיכנס לכנסת. אבל עוד שבועיים נדע כולנו את התשובה.

מילים טובות על בוז'י הרצוג

תמיד מתלוננים בדיעבד שכותבים על פוליטיקאים רק דברים רעים. ראו למשל את עמיר פרץ שעשה ליחימוביץ בדיוק מה שהוא שנא שעשו לו: לא קיבל ולו לשניה אחת את הפסדו בבחירות, נעלב באופן אישי וחיכה להתנצלות על נצחונה (למה?), לא הסכים לקבל תפקיד משני בקמפיין הבחירות, ולבסוף עזב ברגע האחרון לתנועה (התנועה) מתחרה ערב הגשת הרשימות. פרץ השתמש אז בתירוץ שיחימוביץ לא מוכנה, בניגוד לדרישתו, להודיע שלא תשב בממשלה עם נתניהו. חודש עבר ועכשיו מוצא עצמו פרץ יושב ברשימת השמאל היחידה שלא התחייבה שלא תכנס לבדה לקואליציית ימין של נתניהו (יאיר לפיד על אף הגמגום אמר שהוא לא יכנס לממשלה ימנית לבד). לעמרם מצנע סיפור דומה, בשעתו הוא התלונן שפואד וחבריו מעולם לא קיבלו את מרותו והנהגתו במפלגה. מהיום הראשון שבו נבחר הם פעלו נגדו ובסופו של דבר הדיחו אותו בבושת פנים אחרי הבחירות (2003). מצנע התמודד שוב ב2011 על ראשות העבודה וניהל את אחד הקמפיינים הגרועים שנוהלו (או ליתר דיוק לא נוהלו) כאן והפסיד. אחרי ההפסד הוא התאדה מהזירה הפוליטית, לא עזר למפלגה, לא עזר בהכנה לבחירות, לא התמודד בפריימריז של מפלגת העבודה (בהם אני בטוח שהיה יכול להגיע למקום מאוד גבוה), ולבסוף הופיע בפתאומיות ברשימה של ציפי לבני.

למה אני כותב את כל זאת, כי צריך להגיד מילה טובה לחבר הכנסת בוז'י הרצוג. בוז'י מהפוליטיקאים הבכירים ביותר של מפלגת העבודה בעשור האחרון התמודד בבחירות על ראשות המפלגה והגיע למקום השלישי. לקראת הסיבוב השני הוא סירב לתמוך באחד מהמועמדים וישב על הגדר. אולם מיד אחרי תוצאות הסיבוב השני ובחירתה של יחימוביץ נעמד בוז'י מאחוריה בלי היעלבויות ובלי מרמורים פומביים.  היום הרצוג משמש מספר 2 של יחימוביץ במפלגה הן רשמית והן אופרטיבית. הוא מגיע לכנסים, מתראיין בתקשורת, עומד על במות ובולט בכל אירועי הקמפיין. הרצוג עושה מה שכמעט כל מי שהפסיד כאן בארץ במערכת בחירות בשנים האחרונות לא הצליח לעשות, מסילבן שלום, דרך בנימין נתניהו, ועד ציפי ליבני ויוסי בילין. הוא מוכן להיות מספר 2 למופת אחרי שהפסיד את המקום הראשון. הוא אפילו מישר קו מוחלט עם כל אסטרטגיות הקמפיין של יחימוביץ למרות שאני בטוח שהוא ברמה האישית לא מסכים עם חלק מהן.

יהיו שיראו כאן את האירוניה, אבל דוקא התנהגות זו הופכת את הרצוג לכל הפחות למועמד ראוי ובולט להחליף את יחימוביץ לאחר ההפסד הצפוי בבחירות. נכון תעשה יחימוביץ אם לא תאחוז בקרנות המזבח, תחזיר טובה להרצוג, ותוריד את מועמדותה לטובתו. מחווה כזו, ממי שבודאי תהיה חזקה מאוד במפלגה גם אחרי הבחירות, תוכל לחזק את המפלגה עוד יותר. יתכן שדוקא הצמד הפוליטי הרצוג-יחימוביץ יהיה קלף חצי-חדש ומנצח במאבק הממשיך על החזרת השמאל לשלטון. מנגד, האפשרות הסבירה יותר לצערנו, היא שהאידיליה הנוכחית תהפוך ליריבות הגדולה הבאה במפלגת העבודה. בנתיים לפחות מגיעות כל המילים הטובות.