בקצרה

אני חייב לחזור לכתוב התיחסויות קצרות, כי אין לי זמן לארוכות, וכי אחרת אני אשכח. אז כמה דברים קצרים מחדשות היום:

* שמגיע כל הכבוד, אז כל הכבוד; ללא אחר מאשר שר החוץ שלנו, אביגדור ליברמן, שדורש להקים חדר מצב בשדה התעופה בן גוריון שימנע מצבים של טרטור מיותר של תיירות חוץ בישראל.  ליברמן אמר בקול ישראל ש"אם אנחנו רוצים להיות מדינה ידידותית לתייר, הבידוק בבן גוריון לנכנסים זרים חייב להשתנות". יפה ונכון. כמה חבל רק שההסלמה בשנים האחרונות ביחס לתיירים בגבולות הארץ ולדמויות חשובות המבקשות להכנס לישראל, נובעת בראש ובראשונה מהאוירה הציבורית והאוירה המערכתית כלפי תושבי חוץ,  אליהן אחראי ליברמן באופן ישיר. בכל מקרה יוזמה מבורכת, כדאי שיצא ממנה משהו.

* אבירמה גולן מזכירה לנו את ה"פרשת גלנט" האמיתית, זו שלא מדברים עליה בכלל.  גלנט ניכס לעצמו קרקע ציבורית בישוב בו הוא גר, בשטח של יותר מ-30 דונם, ועשה בה כבשלו, וללא היתרים. השר מיקי איתן, באומץ רב יש לאמר, הוא היחיד שמדבר על הנושא. גלנט מצטייר מהפרשה הזו כדמות כוחנית ונצלנית שרואה במעמדו כמצדיק טובות הנאה שלא מן העניין ועל חשבון הציבור. לא דמות שהיינו רוצים לראות כראש הצבא. מה שמעניין הוא אבל שהתקשורת פשוט כאיש אחד החליטה שהנושא הזה לא מעניין. אין אף עיתון שהקדיש לנושא הזה כתבת תחקיר רצינית (תיקון: חוץ מכאמור קלמן ליבסקינד במעריב כפי שמציינת גולן) . אף מהודורת חדשות לא נפתחה בזה. יכול להיות שגם עורכי התקשורת חושבים שפשוט מגיע לו?

* ידיעה קטנה שראיתי בעיתון מדברת על כך שהישראלים והאמריקאים מגנים את סגן שר ההסברה של הרשות הפלסטינית שאמר שהכותל המערבי אינו חלק מבית המקדש, ולכן אין לו משמעות דתית בשביל היהודים.  בעיני מדובר בהתבטאות טיפשית במיוחד מבחינתו של הדובר, אבל גם מעניינת. קודם כל לעובדות ההיסטוריות: אכן הכותל המערבי אינו חלק מבית המקדש. מדובר בקצה המערבי של הרמפה שנבנתה על צלע ההר ע"י הורדוס הגדול, על מנת ליצור רחבה ישרה לחצר החיצונית של בית המקדש. בודאי שבימי קדם לא יוחסה כל חשיבות דתית לרמפה הזו. יתרה מזו, האריסטוקרטיה הדתית בתקופת בית שני לא התלהבה, בלשון המעטה, מהבנייה של הורדוס (בעיקר בגלל זהות הבונה עצמו). אבל במשך השנים, על המקום שבו היה בית המקדש (בית המקדש השני לפחות) נבנה מסגד מוסלמי גדול המכונה הר הבית. היהודים לכן, כברירת מחדל, אימצו תחליף קרוב- הכותל המערבי. קדושת המקום עברה מהאיזור הגיאוגרפי שבו הונח מסגד, הצידה לאזור שלא היה בו חפץ למוסלמים ואשר היהודים יחלו להתייחס אליו כאל ברירת מחדל דתית. עכשיו בה סגן שר ההסברה הפלסטיני ומבקש להזכיר לנו שבעצם לכותל אין משמעות היסטורית כי הוא לא חלק מבית המקדש. נכון, הר הבית זה חלק מבית המקדש, הכותל לא. אתה באמת רוצה שאנחנו נזכור את זה? ולגבי המשמעות הדתית או הקדושה, הקדושה היא איפה שבני האדם שמים אותה. במאות האחרונות היהודים הדתיים שמים אותה בכותל המערבי. זה נוח לכולם, אז בואו נשאיר את זה ככה, בסדר?

דמוקרטית?

לא אחת אנחנו שומעים בזמן האחרון טענות מצד הימין הישראלי בדבר הלגיטימיות של פעולות ששוברות את הסטאטוס קוו הלאומי בישראל, בשם ההכרעה הדמוקרטית. הטענה אומרת שעל הציבור הערבי, כמו גם על הליברלים היהודים, לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של אזרחי ישראל בבחירות ובכנסת. דמוקרטים גדולים כמו אביגדור ליברמן, מדברים בשם עקרון דמוקרטי של הכרעת רוב. אלא שבין הכרעת רוב לבין דמוקרטיות קיים קשר רופף בלבד, אסוציאטיבי, אם לא מוטעה מיסודו. נבחין בין כמה סוגים של הכרעות:

1) הכרעה דיקטטורית: אדם אחד מחליט עבור כולם. 2) החלטה אוליגרכית: מיעוט שולט מחליט עבור כולם. 3) הכרעת רוב: רוב האוכלוסייה מחליט החלטות. 4) הכרעה דמוקרטית: כל האוכלוסיה מחליטה עבור כולם (דמוקרטיה היא שלטון האוכלוסייה, הדמוס, או העם).

הכרעת רוב הנו מנגנון שלפעמים משתמשים בו על מנת לקבל החלטות במדינה דמוקרטית. כלומר הכרעת רוב הינה אחד הכלים להכרעה דמוקרטית. אבל הכרעת רוב איננה בהכרח דמוקרטית. המבחן לכך הוא כפול:

אחד, האם כל רוב הוא אפשרי באוכלוסייה המדוברת; כלומר האם אין רוב קבוע שמאפשר לקבוצה אחת לקבל תמיד את ההחלטה ללא התחשבות בקבוצה אחרת כלל. במקרה כזה אין מדובר בהכרעה דמוקרטית שכן הקבוצה היחידה שמקבלת את ההחלטה היא קבוצת הרוב. קבוצות המיעוט לא משתתפות במשחק ועל כן כלפיהן ההחלטה איננה דמוקרטית- הם לא היו שותפים לה.  המצב ההפוך הוא רוב מקרי: שכאשר מועלית החלטה, מיקומך בחברה לא מגדיר סופית את יכולת ההכרעה שלך, אלא רק המצרף של עמדותיך לעמדות האחרים. אם היום אני מיעוט בהחלטה אחת, ומחר אני יכול להשיג רוב לשנות אותה להחלטה אחרת אזי שאפשר שמדובר בהכרעה דמוקרטית. אבל זה לא תנאי מספיק. צריך דבר מה נוסף:

שתיים, שההחלטה שתתקבל תהיה רלוונטית עבור כל מי שקיבל אותה. אם קבוצה אחת מחוקקת חוק שרלוונטי רק עבור קבוצה אחרת, אזי לא מדובר בהכרעה דמוקרטית. הכרעה דמוקרטית יכולה להיות רק כזו שבמסגרתה האוכלוסייה מחוקקת את החוקים עבור עצמה ולא עבור אחרים. לדוגמא: אם במדינה של צהובים וכחולים, מקבלים הצהובים (שמהווים רוב) הצעת חוק לפיה על כל הכחולים למסור הודעת מס למדינה, אזי לא מדובר בהכרעה דמוקרטית אלא בהכרעת רוב לא דמוקרטית בעליל. אם רוצים הצהובים לקבל הודעות מס בצורה דמוקרטים הם חייבים לחוקק חוק שיהיה נכון לכולם, צהובים וכחולים כאחד. מבחינה דמוקרטית, כל אוכלוסייה צריכה לקבל החלטות עבור עצמה; גודל האוכלוסייה והרזולוציה משתנים מהחלטה להחלטה, אבל העיקרון נשמר. תל אביב למשל יכולה לקבוע לעצמה את שיעור הארנונה בצורה דמוקרטית, אבל לא יכולה לקבוע את שיעור הארנונה לרמת גן. אפילו שתל אביב גובלת ברמת גן, משקיפה עליה, ומושפעת מאורח החיים ברמת גן, אין לתל אביב מילה באשר למה שתושבי רמת גן עושים בכספם. לעומת זאת כאשר עולים לרמה הלאומית, אז יכולים אנשים תל אביבים לקבוע עובדות לרמת גן ובתנאי שהחוקקים שיחוקקו יהיו נכונים לכל הרמה הלאומית כולה.

זה לא אומר שלפעמים לא חורגים מהכלל הזה. כאן אוסיף סוג נוסף של הכרעות: הכרעות פטרנליסטיות. הכרעות פטרנליסטיות הן הכרעות שמתקבלות על ידי קבוצה אחת עבור קבוצה אחרת, ובתנאי שהחלטות אלו נעשות לצורך שמירה והגנה על האוכלוסייה המקבלת. ישנם כאלה הטוענים שכל הכרעה פטרנליסטית היא פסולה מיסודה. אני לא אחד מאותם אנשים, אני בעד פטרנליזם. אבל בתנאי שהוא מנומק, מוצדק, ואכן לטובתה של האוכלוסייה המקבלת. מה שכן, בכל מקרה כל החלטה כזו היא איננה דמוקרטית אלא סוטה  מהדמוקרטיה, מי יותר ומי פחות.

יטענו אנשי הימין בישראל מה שיטענו, ויצדיקו החלטותיהם בדרכים אשר יצדיקו. אבל בבקשה שלא ישתמשו בטיעון של "דמוקרטיות". כי דמוקרטים הם לא.

*מילה טובה על הליברלים בליכוד, הז'בוטינסקאים האחרונים: יו"ר הכנסת רובי ריבלין, השר מיקי איתן, השר בני בגין, השר לשעבר משה ארנס, ועוד כמה בודדים שיצאו נחרצות גם בכלי התקשורת וגם בכנסת נגד חוק הנאמנות של ביבי, נאמן וליברמן. חבל רק שהם עוד לא הבינו שמפלגת הליכוד היא כבר מזמן לא שלהם.

* ולסיום משהו קצר לגופו של עניין. התקשורת הישראלית קנתה לחלוטין את הבלוף של ליברמן וביבי כאילו "חוק הנאמנות" הוא הגשמה של הבטחת הבחירות של ליברמן "בלי נאמנות אין אזרחות". עכשיו יכול ליברמן בשקט לשמור על התדמית השקרית שלו לפיה את מה שהוא מבטיח הוא מקיים. מדובר בספין מדהים, כי אחרי כל הביקורת שכתבתי ואחרים השמיעו, בסופו של דבר החוק הנוכחי הוא תוספת מגוחכת וחסרת משמעות לחוק קיים. ליברמן הבטיח בבחירות לבוחריו משהו אחר לגמרי; ליברמן הבטיח לבוחריו שהוא ידאג לכך שערבים ישראלים שלא עומדים במבחן "נאמנות" ימנית של ישראל ביתנו, תישלל אזרחותם. החוק הנוכחי בסך הכל מוסיף את המילה יהודית להצהרת שבועה חסרת תוקף משפטי שמבקשי אזרחות צריכים להגיד. כמה ערבים כבר מקבלים בשנה אזרחות במדינה? ומה ימנע מהם לקבל אותה עכשיו שנוספו עוד שתי מילים? אבל עם השטות הזו נפתחה ישיבת הממשלה השבועית והוקדשו עשרות שעות עבודה ומאמץ מצד כמה משרדי ממשלה, שלא לדבר על הזמן התקשורתי. מדובר אם כן בכלום ושום דבר שנופחו למימדים גדולים רק בשביל ליצור הון פוליטי לליברמן וביבי על חשבון האווירה הציבורית הטובה, על חשבון היחסים בין העמים, ועל גבם של אזרחי ישראל הערבים.

קצרים

* אלי ישי, האיש השנוא עלי ביותר כרגע (וממש לא חינם), אמר בישיבת הממשלה אתמול בנושא גירוש ילדי העובדים הזרים כי "יש כאן צביעות בלתי נפסקת.. תפקידי לזעוק ולמנוע ועדת חקירה 'כיצד מדינת ישראל במו ידיה גרמה לאיבוד זהותה'". צודק לחלוטין. כיצד באמת מדינת ישראל איבדה לחלוטין מזהותה הסובלנית והרגישה למצוקות הפליטים. מתי שכחנו את המסורת היהודית לאהוב את הגר כי גרים היינו בארץ מצרים? ולמה מינינו גזען חשוך, שלא היה מבייש את המפלגות הפוליטיות האנטישמיות והגזעניות ביותר באירופה, לתפקיד הרגיש של לא פחות משר פנים. ביבי משחק בנתיים על שני הסעיפים. הוא עצמו מדבר מילים נכונות על טיפול רגיש וקליטת הילדים  'לליבנו'  ובאותו זמן נותן לישי, שאחראי על הדבר, לעשות בדיוק ההיפך ולדבר כמה שהוא רוצה. ככה ביבי אוהב, בילדי העובדים כמו בהתנחלויות: ללכת בלי ולהרגיש עם, או להיפך.

* כותרת ראשית בווי נט: "עימות ליד יצהר: מתנחל נפצע קשה קשה מיידוי אבנים". בגוף הכתבה מסתבר שלא ליד יצהר אלא ליד הכפר הפלסטיני בורין אליו הגיעו קבוצה של מתנחלים להפעיל "תג מחיר" בעקבות הריסה של איזה קרוון שלהם.  המתנחלים התחילו להתעמת עם הפלסטינים וכמה מתושבי הכפר נפגעו ונפצעו. אבל עליהם לא מדווחים. רק על המתנחל המסכן שנפצע בראשו.

* וגם את זה כדאי לקרוא, עוד מקרה שהפרקליטות מוכיחה בו כמה היא בעיתית בימים אלה. דרושה מנהיגות ורפורמה בפרקליטות (לחיזוקה לא החלשתה) ודחוף.

שובה של שינוי

איך יודעים ששינוי (או משהו דומה בשם אחר) עומדת לעשות קמבק? בשבוע האחרון היה עיסוק איטנסיבי ביחסי חרדים חילונים. או ליתר דיוק בחילונים שמזדעזעים מחרדים. הכל התחיל בסיפור על אפליית הילדות המזרחיות (החרדיות בעצמן יש לזכור) והפרדתן בבית ספר חרדי בעמנואל.

עמדתי שלי בסיפור היא שמדובר בתופעה קשה שלא קשורה בחרדים דוקא אלא באופן כללי בציבור הדתי. גם בבתי הספר הדתיים הלאומיים ישנה הפרדה, אם לא פורמלית אז בפועל, בין מזרחים לאשכנזים. הסיפור הוא לא החינוך, אלא החתונה. שיעור נישואי התערובת בציבור הדתי בכלל נמוך לאין שיעור מנישואי התערובת בחברה החילונית. הדתיים גם נוטים להתחתן בגיל הרבה יותר מוקדם מהציבור החילוני ועל כן סוגיית החתונה והפחד של הדור המסורתי מנישואי תערובות זולג לתוך מערכת החינוך.

העיסוק התקשורתי והפוליטי בנושא, בכל אופן, מציג זאת כמאבק ליברלי בערכים של החרדים. אפילו ג'ודי שלום ניר מוזס  התרעמה. בערוץ 10 מיהרו לעשות כתבת חדשות על העדר לימודי הליבה במגזר החרדי. סיפור ישן שלא קרה בו שום דבר חדש בשבוע האחרון. העיסוק ראוי, אבל כאשר זה כן היה רלונטי בממשלה הקודמת (כאשר אושר לחרדים לא ללמד לימודי ליבה ובכל זאת לקבל מימון כמעט מלא מהמדינה) לא היה עיסוק תקשורתי נרחב בכך במהדורות המרכזיות. 

 לרעש הכי גדול השבוע זכה ראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי. לרון חולדאי קל במיוחד לתקוף את החרדים, האלקטורט שלו הוא כמעט חילוני לחלוטין וליברלי ברובו. אבל יש לזכור שבתל אביב יפו אין הרבה ישיבות ובתי ספר חרדים. הדברים של רון חולדאי השבוע לכן לא קשורים לתחום עיסוקו בכלל. ממתי רון חולדאי מתעניין בסוגיות ארציות? וממתי לתקשורת אכפת ממה אומר רון חולדאי? הסבר אחד הוא שחולדאי, כמו גם ציבור התומכים המסורתי שלו, מודאגים מהמצב ומהסקרים האחרונים שמצביעים על גידול מתמיד בכוח החינוך החרדי. (להזכיר, על פי הסטטיסטיקה, בקצב הנוכחי, עד שנת 2030 יהיה החינוך הממלכתי החילוני מיעוט מכלל תלמידי ישראל). לראש עיריית ירושליים ניר ברקת יש סיבה הרבה יותר טובה לדבר על העניין, לפי סקר נוכחי בירושליים רק אחד מכל שמונה תלמידים לומד במסגרת חילונית.
הסבר אחר הוא שאחרי שתיים וחצי קדנציות וחלוקת אחוזי בנייה לכל החברים שלו, רון חולדאי מתחיל לפזול לפוליטיקה הארצית. כנראה שנמצא אותו בראש רשימת שינוי בבחירות הבאות או כמספר 2 של יאיר לפיד (בכל מפלגה שלא יבחר לרוץ, אבל זה כבר סיפור אחר).
וגם שאלה, מתי ציפי ליבני תגלה את הפוטנציאל שבתקיפת החרדים? הצעד הבא בכיוון אמור להיות שלה.

* וגם, מישהו הבין את הקריטורה היומית של הארץ? כנראה פספסתי משהו…

e0040560191.jpg