סיכום שנת 2015 בעולם

זו השנה השישית שאני עורך סיכום של עשרת אירועי השנה בפוליטאה. כרגיל הכללים אינם מדעיים, אינם אקדמיים, והדירוג נעשה על ידי ולטעמי הסובייקטיבי בלבד. אני מוטה כלפי אירועי בחירות ופוליטיקה אמריקאית. ובכל זאת החלטתי לא לכלול את הפריימריז במפלגה הרפובליקאית ברשימה, פשוט בגלל שאני לא חושב שמה שהתנהל בהם השנה מייצג במשהו את מה שתהיה התוצאה הסופית. ועכשיו לרשימה:

1. משבר הפליטים; 2. טרור בפאריס; 3. הסכם הגרעין; 4. פוטין בסוריה; 5. החוב היווני; 6. ירי בצ'רלסטון; 7. נישואים גאים באירלנד; 8. יחסים עם קובה; 9. בחירות בבריטניה; 10. רעידת אדמה בנפאל

1. משבר הפליטים; 2. טרור בפאריס; 3. הסכם הגרעין; 4. פוטין בסוריה; 5. החוב היווני; 6. ירי בצ'רלסטון; 7. נישואים גאים באירלנד; 8. יחסים עם קובה; 9. בחירות בבריטניה; 10. רעידת אדמה בנפאל

  1. משבר הפליטים לאירופה

משבר הפליטים העולמי הוא אירוע השנה ואולי האירוע הסוציולוגי הגדול של המאה עד כה. כבר התייחסתי באירועי השנה הקודמים לגלים של מהגרי ההגירה מאפריקה, אבל מה שהביא את המשבר הנוכחי הוא הצטרפותם של מאות אלפי מהגרים ופליטים מהמזרח התיכון לגלי ההגירה. העולם השלישי מוכה הרעב, מלחמה ועוני נוהר לאירופה המערבית במה שהוגדר שינוע האוכלוסין הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השניה. יתכן מאוד שמדובר בסופו של העידן המערבי האירופי שנולדנו לתוכו (אך קיים משהו כמו חצי מאה בלבד), ותחילתו של עידן חדש, רב לאומי יותר ומאתגר יותר. הזדמנות גדולה לשינוי חיובי, סכנה גדולה לעליית כוחות אפלים.

2.הטרור בצרפת

ואפרופו הכוחות האפלים שעולים – הטרור האיסלמי העולמי היכה בצרפת שלוש פעמים השנה. הטבח הנורא בשארלי הבדו, פיגוע ירי במרכול הכשר, ואירועי ה-13 בנובמבר שזעזעו את העולם החופשי. האירוע הוא סימן להתנגדות הקנאים האיסלמיסטים לאסימליציה המוסלמית באירופה והצהרת כוונות מפחידה על הבאות. כתבתי על הנושא כאן.

3. הסכם הגרעין עם איראן

השנה היא בלא ספק שנת "המורשת של אובמה" והחתימה על הסכם הגרעין עם איראן היא פסגת המורשת הזו. אחרי הציניות והניסיון להיות מקוריים, אובמה היה צריך להבחר בקלות לאיש השנה בכל סיכום שמכבד את עצמו. הסכם הגרעין ואישורו בכל העולם הביא לדחיה משמעותית ואולי סופית בתוכנית הגרעין האיראנית, הביא שקט מתבקש בזירה המתוחה הזו, ומאפשר לכוחות המתונים באיראן להתחזק לקראת התקרבות אפשרית נוספת למערב ומול הכוחות האנרכיסטים של דעאש.

  1. רוסיה נכנסת לסוריה

ומאיש השנה החיובי לאיש המפחיד והמסוכן של השנים האחרונות שממשיך להתחזק. ולדימיר פוטין עשה עוד צעד בביצור מעמדו כדיקטאטור הכוחני בעולם כשהחליט להכנס למלחמה בסוריה ללא התנגדות. עימות קצר מול ארדואן בטורקיה הבהיר לעולם עם מי מתעסקים ועם מי לא. בנתיים נתנו לו להכנס בשקט לסוריה, אבל הסיפור הזו עוד ירדוף את כולנו בשנים הבאות.

  1. משבר החוב היווני ומשאל העם

משבר החוב היווני ממשיך להציק לאירופה. משאל עם מיוחד שנקבע שם דחה את הסכם הפשרה. מה שהביא לתיקונים נוספים בהסכם ובסופו של דבר חתימה שקטה עליו. מאז המצב מתחיל להרגע. אירופה התרגלה, או שבאמת חל שינוי לטובה והתחלה של יציאה מהמשבר הכלכלי? ימים יגידו.

  1. מקרי הירי בארה"ב, צ'רלסטון

מדהים הכוח הדמגוגי של המשפט "אולי לא כל המוסלמים טרוריסטים, אבל כל הטרוריסטים הם מוסלמים". השנה, כמו כמעט כל שנה, שוב הוכח שהטרור הקטלני ביותר באמריקה מתרחש על ידי לבנים, נוצרים, שמרנים, משוגעים שמכורים לנשק ואלימות. רק שהמקרים הללו לא נקראים טרור. מוסלמי צעיר שיוצא עם סכין להרוג אנשים נקרא אוטומטית טרוריס, אבל צעיר בן 21 נוצרי עם שיער בלונדיני שיוצא בבקר ה-17 ליוני לכנסיה שחורה בצ'רלסטון דרום קרולינה ויורה למוות ב-9 אנשים בזמן תפילה על מנת "לעורר מלחמת גזע" לדבריו, הוא סתם משוגע בעיני התקשורת ולא טרוריסט. שימו לב לנתון המדהים הבא: בארה"ב היו 353 אירועים של ירי המוני בשנת 2015, אחד לכל יום בשנה בממוצע, בהם נהרגו יותר מ-400 בני אדם! אחד מהם לדוגמא ב-27.11 התרחש בקולרודו במרפאה להפלות ע"י אדם בן 57, לבן, שרצח שלושה מטופלים. עוד משוגע ולא טרוריסט.

  1. נישואין חד מיניים באירלנד וארה"ב

אירלנד הקטולית והשמרנית הייתה למדינה הראשונה שאישרה נישואים חד מיניים במשאל עם שזכה לרוב גורף של למעלה מ-60%. ארה"ב הצטרפה לחגיגה בפסיקת בית המשפט העליון שהפכה את הנישואים הגאים למוכרים בכלל מדינות ארצות הברית. בכך כמעט והושלם המהפך הליברלי הגדול של חמש השנים האחרונות בנישואים. בארץ כמובן אנחנו אפילו לא קרובים לשם, אבל טוב גם סטרייטים לא יכולים לערוך כאן נישואים חילונים אז אין למה לצפות.

  1. נורמליזציה עם קובה

דיברנו כבר על המורשת של אובמה, אז גם הפשרת היחסית עם קובה היתה השנה. הוסרו יחסי האימברגו והסנקציות הארוכים ביותר שהיו בעולם, יותר מהמלחמה הקרה, יותר מהסנקציות על איראן או דרום אפריקה. בכך עשה אובמה צעד גדול וחשוב לקראת נורמליזיציה עם השכנה הכבר מזמן לא נוראית כל כך של ארה"ב מדרום, ועזר לאלפי קובנים אמריקאים לנהל קשרים נורמליים עם קרובי משפחתם שנשארו במולדתם.

  1. בחירות בבריטניה

דיויד קמרון נבחר לכהונה שניה בהיפרש מפתיע ומרשים. הלייבור הפסידו, סילקו את אד מיליבנד שהתפטר ובחרו איש שמאל כמעט רדיקלי כמנהיג המפלגה במקום. בקיצור היה שמח, אבל נשארנו בסוף עם דיויד קמרון – בעצם לא השתנה הרבה בממלכה המאוחדת שמוכיחה שוב ששמרנות אף פעם לא יוצאת לגמרי מהאופנה.

  1.  רעידת אדמה בנפאל

כרגיל היו הרבה אסונות טבע השנה, אבל הגדול שבהם והדרמתי ביותר היה רעש האדמה בנפאל. קרוב לעשרת אלפים הרוגים ועשרות אלפים שעד היום ללא קורת גג. אגב, בשביל הפרופורציות, ברעידת האדמה בהאיטי לפני שש שנים נהרגו כ160 אלף איש. בכל מקרה אסונות טבע הורגים הרבה יותר אנשים מטרור, לרוב גם יותר ממלחמה. האם ישראל ערוכה לאסון טבע גדול? האם ישראל משקיעה עשירית מתקציב ההתגוננות שלה מטרור בהערכות לאסון דוגמת רעידת אדמה? נקווה שלא נאלץ לבדוק את זה בשנה הבאה.

סיכום שנת 2014 בישראל!

באיחור של יום ובפעם החמישית בפוליטאה, רשימת אירועי השנה החולפת (הפעם רק בישראל):

סיכום שנה 14 ישראל

  1. צוק איתן. חצי מדינה נשלחה למקלטים במשך חופש גדול של טראומה לילדי ישראל לשנים רבות. הסתיים בעוד הסכם חסר משמעות עם חמאס. נתניהו, חזק בהסכמים עם חמאס.
  2. ממשלת נתניהו השלישית מתפרקת. ברית האחים הגיע למקום הראשון ברשימה שלי שנה שעברה. הברית הזו התפרקה סופית בצוק איתן. בנט הבין שיש לו יותר כוח באלקטורט מאשר בכנסת, ללפיד יותר כוח בכנסת מאשר באלקטורט והמתח הזה פירק את החבילה. הולכים לבחירות פחות משניים אחרי השבעת הכנסת הקודמת. נתניהו לקח הימור מסוכן, אם הוא לא יבחר שוב במרץ אז כבר מובטח לנו אירוע השנה ל-2015.
  3. גזענות והתלהמות בארץ. בישראל של בנט, אלקין ורגב לקרוא לשלום זו בגידה, להתנצל על טעויות זו בושה, ולתמוך בהפסקת אלימות זו חרפה. לבקר את הממשלה בזמן מלחמה ולתקוף אותה בחריפות לעומת זאת זה ממש בסדר, אבל רק בתנאי שהביקורת היא על זה שהממשלה לא אגרסיבית מספיק.
  4. חטיפת הנערים. שלושה נערים יהודים נחטפו ונרצחו על ידי חוליה עצמאית וקיקיונית של חלאות אדם. נער פלסטיני נחטף "בתגובה" ונרצח על ידי חוליה עצמאית וקיקיונית של חלאות אדם אחרים. וכל התושבים שממערב לירדן נסחפו בחוסר סבלנות מינימאלית או חשיבה אסטרטגית הדדית לעוד סבב של אלימות מיותרת שאף אחד לא הרויח ממנה.
  5. מע"מ אפס. התוכנית הכלכלית הטפשית והמשמעותית של השנה האחרונה. נסיון דמאגוגי וחסר הבנה כלכלית להשפיע על מחירי הדיור הסופיים באמצעות מדיניות מיסוי ישיר מפלה. הקפיא את הביקוש ואת הבניה , עורר התנגדות, ויביא להעלאת מחירים נוספת. לתוכנית גם יש אחריות תורמת להפלת הממשלה (ראו מקום ראשון לעיל על כוחו של לפיד – שאלות בסוף, אני כותב בקיצור).
  6. אין מו"מ,  יש אלימות. זו שנה חמישית שאני כותב סיכום שנה בבלוג,  ופעם חמישית שאני מתיחס להעדר המו"מ עם הפלסטינים כאחד מאירועי השנה. טוב נתניהו בשלטון כבר שש שנים כמעט. השנה גם נוספה לסיפור האלימות והתסכול. את הציבור בישראל המו"מ לא מעניין,  והתסכול הפלסטיני רק מתעצם.
  7. אסון הנפט בערבה. אנשי המשרד להגנת הסביבה הגדירו את זה כאסון האקולוגי הגדול בתולדות ישראל. אנחנו למדנו כמה דברים חדשים על חברה ממשלתית מושחתת וסודית שמספקת משכורות יפות ליוצאי מערכת הבטחון קצא"א.
  8. סין מתחייבת להעביר שני דובי פנדה בהשאלה לגן החיות בחיפה. ברצינות!  סין לא נותנת דובי פנדה להרבה מדינות,  יש פנדות בודדות בעולם מחוץ לסין. מדובר בהמחשה להישג דיפלומטי יפה של ממשלת נתניהו (כן כן, אני נותן מחמאה לממשלה) ששיפרה משמעותית,  לפחות בהיבטים הכלכליים,  את היחסים עם סין ומדינות אסיה נוספות במהלך הקדנציה האחרונה. על אירופה אולי ויתרנו, אבל מול אסיה עשו עבודה והיא השתלמה. אל תצפו להצבעות מדיניות בעדנו באו"ם אבל.
  9. רובי ריבלין נבחר לנשיאה העשירי של מדינת ישראל. אחרון הליברלים בליכוד נבחר בתמיכת חלקים גדולים באופוזיציה ובניגוד לרצונו המובהק של ראש הליכוד נתניהו לנשיאות. בחודשים הקצרים מאז היבחרו הוכח לספקנים שמדובר בנשיא ממלכתי ומצויין שממלא היטב את דרישות המשרה. הכבוד כולו שלנו.
  10. רה"מ לשעבר אהוד אולמרט מורשע בפרשת הולילנד ונשלח לשש שנות מאסר. פרשת השחיתות החמורה בתולדות ישראל, לפחות מבחינת דרג המעורבים בה, הגיעה לסיום ואז נפתחה שוב עם קלטות זקן. הבושה כולה שלנו.

סיכום שנה 2013, חלק ב' – הסיכום הישראלי!

טוב אני לא מותר על סיכום השנה בישראל. אבל אני אעשה את זה קצר. ובלי גרפיקה. אלה הם עשרת אירועי השנה בישראל של פוליטאה לשנת 2013:

1. ברית האחים – הברית בין יאיר לפיד ונפתלי בנט, בין יש עתיד לבית היהודי, היא האירוע שהכי עיצב את השנה המדינית פה בארץ. על פי הגרסה הרשמית, הברית בין בנט ללפיד התחילה במוצאי יום הבחירות כאשר הסתבר לשתי הסיעות החדשות שבלעדיהן אין לנתניהו קואליציה. לפיד ובנט החליטו לסנדל את נתניהו ולעצב את הקואליציה שלו בעצמן. נתניהו חייב היה להכניס אותן ולהשאיר את המפלגות החרדיות בחוץ. אבל הברית שעיצבה את הקואליציה היתה הרבה יותר מתכסיס חד פעמי במו"מ קואליציוני. את הברית הזו, על הסדקים שבה, ראינו שוב ושוב ושוב בשנה האחרונה בכל מלאכת חקיקה (או אי חקיקה), בקביעת מדיניות הממשלה, ובתקציב. נתניהו כבר מתפקד כנשיא ייצוגי ומנהל יחסי על, לפיד ובנט הם אלה שקובעים את העבודה השחורה בפרלמנט בפועל.

2. הרב עובדיה מת – 7.10 – האיש שהנהיג את התנועה הפוליטית המשמעותית ביותר בשנות התשעים והאלפיים מת לבסוף והשאיר תנועה מפולגת וחלשה מתמיד. אריה דרעי מנסה לשחזר את הכוח האבוד בלי האדמו"ר שהכל נעשה בדברו. עד כמה יצליח עוד ימים יגידו.

3. בחירות בישראל – 22.1   – יש עתיד מקבלת 19 מנדטים. גוש הימין נחלש לכדי 61 מנדטים בלבד בהפתעת הבחירות. הליכוד מקבלת 31 מנדטים שמתוכם היא נאלצת לתת 11 לישראל ביתנו שמצידה מכריזה על ישיבות סיעה נפרדות בכנסת. נתניהו עצמו אבל נבחר לכהונה רצופה שניה בלי עוררין.

4. בחירות מקומיות בישראל 22.10 – כמעט כל ראשי העיר המכהנים שהתמודדו בבחירות נבחרים לכהונה נוספת. מרצ צוברת הישגים יפים במקומות שונים בארץ ומפלגת העבודה מנצחת כמה בחירות לראשי ערים. ליברמן ודרעי לעומת זאת נכשלים בערי מפתח ובראשן ירושלים. יש עתיד לא ממריאה ולא מצליחה לשחזר את ההצלחה בבחירות הכלליות לסחיפת הבחירות המקומיות (כמו שעשתה שינוי בזמנו).

5. ישראל מפציצה בסוריה בחודש מאי – כך על פי פרסומים זרים. למעשה ההתערבות החיצונית הישירה היחידה במלחמת האזרחים הסורית.

6. ישראל משחררת אסירים – 30.9 . מו"מ לשם מו"מ. לאף אחד לא ברור מי הנמתח במתיחה הארוכה הזו: ציפי ליבני, ג'ון קרי, או אבו מאזן. איפה מסתתר יגאל שילון וכמה מצלמות יש בחדר?

7. נגידת בנק ישראל חדשהקרנית פלוג. אחרי סאגה בלתי נגמרת של דחיות, דיונים, אי הסכמות ונסיונות למנות נגידים ששכחו לשלם בדיוטי פרי – התקבלה לבסוף ההחלטה למנות את האישה הראשונה שתכהן כנגידת בנק ישראל. אגב פלוג היתה המשנה לנגיד, ממלאת מקומו בתקופה ארוכה ולא פשוטה, והמומלצת על ידי סטנלי פישר לירושתו. זו הסיבה שהיא הבחירה הברורה מאליה ולא היותה אישה דוקא. רק שבגלל שהיא אישה ולא מהחברה של ביבי (או שכנה של לפיד) היא לא קיבלה את המינוי הזה קודם.

8. זיכוי ליברמן – 6.11. לאחר הגשת כתב אישום שערורייתי ונטול שיניים, מזוכה ליברמן פה אחד על ידי הרכב השופטים. היועץ המשפטי נשאר בתפקידו. ליברמן נכנס למחרת היום חזרה למשרד החוץ. גן עדן.

9. ברק אובמה מבקר בישראל– 20-23 מרץ. הביקור הנשיאותי הראשון (וסביר להניח האחרון) של אובמה בארץ הקודש. כמה תוכניות בנייה בהתנחלויות אושרו באותם שלושה ימים? אה, וכמה שמעון פרס.

10.אריק איינשטיין נפטר במפתיע – 26.11.  מבול חסר תקדים בישראל של תגובות בפייסבוק. הפייסבוק הפך לסוג של נוהל חבצלת המוני. כל אחד והפוסט האישי שלו בנושא. רגע של קונסנזוס ישראלי.

אמרתי קצר, קצר נכון? תובנות? פספסתי משהו חשוב? שנה טובה לכולם. פוסטים רגילים בקרוב.

סיכום שנה 2013!

כן, כן לא שכחתי. הקוראים הותיקים של הבלוג בודאי זוכרים שזו כבר השנה הרביעית שבה אני מפרסם את רשימת עשרת אירועי השנה בעולם. למי שרוצה לחזור בזמן, את אירועי השנים הקודמות אפשר לראות כאן. ב-2010 אירוע השנה של פוליטאה היה המשבר האירופי. ב-2011 האביב הערבי. וב-2012 כמובן בחירתו של אובמה לכהונה שניה. מה הוא אירוע השנה של 2013? אילו אירועים הכי השפיעו על הווה ועתיד העולם? במזל לא היו מגה אסונות טבע השנה, ולהבדיל לא היו מערכות בחירות משמעותיות. הרשימה השנה מאופיינת בהרבה אישים בולטים: אישים שהשפיעו על העולם בפעולתם מאחורי הקלעים, בחזית העשייה, בהשראתם על אחרים ובמותם. אירוע השנה הוא אירוע מתגלגל שכבר הופיע בסיכומי השנה של פוליטאה במקום השלישי בשנה שעברה. אירוע שיכל להיות עוד הרבה יותר נפיץ במידה מסוימת הגיע לשיא ונבלם במהלך השנה.  נתחיל:

1. מלחמת האזרחים בסוריה היא אירוע השנה: האשמות כנגד אסד הועלו בדבר שימוש בנשק כימי כנגד אזרחים בכמה מועדים. בספטמבר ועדה מיוחדת של האו"ם מאשרת שאכן נעשה בסוריה שימוש בנשק כזה. העולם המערבי מתכונן לכניסה למערכה צבאית כנגד אסד. הצעות החלטה שמועלות נופלות בפרלמנט האנגלי ונגנזות בצרפת. בעקבות תיווך רוסי ובתשובה להצעה חצי מבודחת אמריקאית, אסד מסכים להתפרק באופן מוחלט מהנשק הכימי בארצו תחת פיקוח האו"ם.  פעולה צבאית של העולם נמנעת ברגע האחרון. הארגון למניעת הפצה של נשק כימי מקבל את פרס נובל לשלום לשנת 2013. מלחמת האזרחים הסורית שעדיין נמשכת ומהווה את זירת הלחימה המתמשכת האלימה ביותר היום בעולם – היא ללא ספק האירוע שעיצב את השנה והאירוע שהיה הכי קרוב להתפוצץ ולהתחיל מלחמה כוללת במזרח התיכון.

2. חאסן רוחאני מהמחנה המתון נבחר לנשיאות איראן (יוני 15). בספטמבר רוחאני נואם באו"ם נאום שלומני ומזמין את המערב לפתוח בשיחות. בנובמבר נחתם הסכם ראשוני עם המעצמות על הגבלת תוכנית הגרעין האיראנית בתמורה להקלה בסנקציות. כאן, עוד יותר מסוריה, מדובר באירוע שלמעשה מנע או ביטל, אירוע חמור הרבה יותר שאיים על העולם מזה כמה שנים והוא מלחמה מערבית-איראנית סביב תוכנית הגרעין. רוחאני  נבחר, הרטוריקה השתנתה, שיחות נפתחו, והדיפלומטיה החליפה את איומי הצבא. למגינת ליבו של ראש ממשלתנו נתניהו אולי.

3.  גל של אישורי נישואים של בני אותו מין בעולם: צרפת (אפריל), בריטניה (יוני), ניו זילנד (אפריל), ברזיל (מאי), אורוגוואי (אפריל). ובארה"ב ב:מיניסוטה, אילינוי, ניו ג'רסי, דלוור, מרילנד, מחוז קולומביה (וושינגטון DC), רוד איילנד, והאווי. בית המשפט הפדרלי בארה"ב בהחלטה דרמתית בוחר שלא להתערב בחקיקת המדינות  ובכך למעשה מכיר בזכות הנישואין החד מיניים ברמה הפדרלית. 2013 היתה שנת הקפיצה הגדולה ביותר בכל מה שנוגע לזכויות ומעמד הומוסקסואלים – לגאלית ותודעתית – לפחות בעולם המערבי.

4. האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר מחליט להתפטר במפתיע בתחילת פברואר.   אירוע שהיה מספיק רק למקום נמוך בהרבה ברשימה אם בכלל, אלמלא נבחר במקומו חורחה מריו ברגוגליו, להלן פרנסיסקוס הראשון. האפיפיור הראשון שנבחר לא מייבשת אירופה, פרנסיסקוס הארגנטינאי נבחר לתפקיד ב-13 למרץ. מאז התגלה כאפיפיור המתון, מעורר הכבוד, והמרשים בתולדות הכנסיה המודרנית. פרנסיסקוס, מנהיג הדת הגדולה בעולם, הוא דוגמא ומופת למנהיגות דתית. ככה מנהיגים צריכים להראות ולשמש דוגמא למאמיניהם ולמנהיגים דתיים אחרים תחתיהם (מי שעוד לא ראה את המאמר הויראלי שמסתובב באינטרנט על מעשי פרנסיסוק בשנה האחרונה – מומלץ).

5. קאונטר הפיכה במצרים – מורסי מודח אחרי פחות משנה בתפקיד. 3 ביולי. מה שהתחיל כתקווה הגדולה ביותר של האביב הערבי: המפכה המצרית היתה המהירה, החלקה והלא אלימה ביותר בעולם הערבי. אולי מהמהפכות הכי לא אלימות שידע העולם. ואז היו בחירות דמוקרטיות, באמת דמוקרטיות. פחות או יותר. פחות כי התנועה היחידה שהיתה מוכנה לבחירות היתה תנועת האחים המוסלמים הדתית והקיצונית. זו הבעיה בבחירות דמוקרטיות: כאשר סיעות לא דמוקרטיות מחליטות להשתתף בהן, וגרוע מזה, מצליחות בהן. דמוקרטיה פרוצדורלית זה לא מספיק. המהפכה הדמוקרטית במצרים החזיקה מעמד בדיוק שנה.

אירועי השנה 2013 - פוליטאה

6. אדוארד סנוודן, המדליף הגדול בתולדות העולם. הסלבריטי הגדול של התנועות האנרכיסטיות. האיש שהחליט לשבור את הכלים ולבעוט בארה"ב. בנתיים זה בעיקר מביך וקצת משפיל לפעמים. אבל שום דבר עם נזק משמעותי. בעידן הפייסבוק שבו ויתרנו כולנו על הפרטיות היה זה אך טבעי שגם הפרטיות של הממשל תבוטל. האמת כבר אף אחד לא מתרגש מזה. אין כבר דבר כזה פרטיות, גם לא לגוף ציבורי. כולנו התרגלנו לזה מי יותר, מי פחות. הילדים של היום כבר גדלים לתוך עולם שבו הפרטיות היא לא ערך. אתם יודעים מה, טוב שכך.

7. מנהיג אפריקה החופשית, האיש והאגדה, נלסון מנדלה מת (5.12.13). כל מנהיגי העולם משתתפים באחת ההלוויות הקונסזואליות בהיסטוריה (טוב, כולם חוץ ממנהיגי ישראל). העובדה שכל ראשי המדינות הגיעו לחלוק כבוד אחרון למנדלה מלמדת על רוח העולם ורוח התקופה בה אנו חיים. עידן שבו הגזענות נחשבת כתכונה טמאה ובלתי לגיטימית אוניברסלית . עידן שבו דיקטטורות ודמוקרטיות כאחת חייבות להכיר בתפיסה לפיה לזכויות אדם יש ערך ושכל בני האדם שווים במהותם. גם אם ההכרות האלה חסרון תוכן ובאות מהפה אל החוץ בלבד, יש להן משמעות לא מבוטלת ולא מובנת מאליה על החברה העולמית.

8. הוגו צ'אבס, מנהיג ונצואלה בעשור האחרון, מת (מרץ 5)- הבחירות החדשות נערכו בחודש אפריל ובהן זכה יורשו ואיש מפלגתו של צ'אבס, ניקולס מדורו, ברוב זעום מול מועמד האופוזיציה. הבחירות הוכיחו לכל הפחות שכוחו המכשף של צ'אבס נמוג עם מותו ואולי ונצואלה חוזרת למסלול הדמוקרטי. צ'אבס היה כוח אנטי ארה"ב בולט בעולם בכלל ובדרום אמריקה בפרט. מותו לפחות הנמיך את אש השנאה והדמגוגיה האנטי מערבית בעולם. לצד לכתו של מחמוד אחמדיניג'אד באירן, העולם ב2014 הוא עולם מערבי עם אופוזיציה קולנית פחות.

9. אובמה מתחיל את כהונתו השניה בחודש ינואר ומכריז על שורה של מינויים חדשים לממשל בינהם ג'ון קרי למזכיר המדינה וצ'ק הייגל למזכיר ההגנה. ג'ון קרי מתגלה כמזכיר מדינה פעלתן ועצמאי מאוד שלוקח על עצמו בין השאר מעורבות אינטנסיבית ואישית יותר במזרח התיכון וספציפית בסכסוך הישראלי פלסטיני.

10. עלייתו של פוטין. לא מדובר באירוע ספציפי ועל כן זה נמצא בתחתית הרשימה של "אירועי" השנה, אבל אי אפשר לסכם את 2013 בעולם בלי להזכיר את הדיקטטור של רוסיה, ולדימיר פוטין. אם אמרתי שהאופוזיציה הקולנית למערב ירדה בכוחה ובנוכחתה בעולם השנה, הרי שהאופוזיציה החזקה באמת והשקטה יותר רק עלתה והתעצמה. רוסיה של פוטין עמדה במרכז שורה של אירועים בולטים בעולם (למעשה רוב האירועים שהזכרתי קודם) ומצבה את עצמה מחדש כמעצמה השניה והלעומתית ביותר לארה"ב בעולם. פוטין איש השנה? יכול מאוד להיות. ובודאות אחד האישים שהכי כדאי לשים לב אליהם ב-2014.

(אני עדיין מתלבט אם לעשות השנה רשימה של אירועי השנה בישראל. אולי אני אעשה מקוצרת בלעדית בפייסבוק. כבר יש לי רשימה אבל משעמם לי לפרט עליה. מה אומרים?)

שתהיה שנה טובה לכל הקוראים, לכולם, ולעולם!

 

סיכום שנה 2012 – חלק ב'

בחלק ב' (ואחרון) של סיכום השנה לשנת 2012, אירועי השנה בעולם. בהתחלה חשבתי להכניס אירועים כמו בחירתו מחדש של פוטין לנשיאות רוסיה ובחירתו מחדש של צ'אבס בונצואלה, אבל אחר כך נמלכתי בדעתי והחלטתי שלא לתת קרדיט לבחירות דמה במדינות סמי-דיקטאטוריות. במדינות שמתנהלות בצורה לא  דמוקרטיות בעליל ברגיל  גם הבחירות לא יכולות להיות דמוקרטיות אפילו אם הן היו חופשיות (יחסית) בשני המקרים והתוצאות לא זויפו. אירוע נוסף שלא הכנסתי ואולי ראוי היה לקבל מקום של כבוד ברשימה הוא המהומות בשבוע האחרון בהודו סביב פרשת אונס הצעירה באוטובוס. על פניו נראה שמדובר בשינוי חברתי אמיתי שעובר על החברה (העירונית לפחות) בהודו, אבל אני לא מספיק מבין בזה, והנושא טרי מידי – אז לא הכנסתי. אירוע מסוג אחר שממש רציתי להכניס והוצאתי בשניה האחרונה הוא האולימפיאדה הנפלאה שהיתה בקיץ בלונדון. אין לי ספק שבעוד שנים מעכשיו יזכרו את האולימפיאדה בלונדון הרבה יותר מאשר חלק גדול מהדברים שכן נכנסו לרשימה. אבל האם מדובר באירוע? אולי – נו טוב, אמרתי שמדובר ברשימה לא מדעית או קוהרנטית.  את המקום הראשון לכל הפחות  בטח לא קשה לכם לנחש:

אירועי השנה בעולם

1. ברק אובמה נבחר לכהונה שניה

השנה לא היתה שום התלבטות על המקום הראשון. כל שנת 2012 היתה בסימן הבחירות בארה"ב לתפקיד נשיא ארה"ב ומנהיג העולם החופשי. בפוליטאה סיקרתי את הבחירות בסדרת כתבות החל מהפריימריז הסוערים במפלגה הרפובליקאית, דרך ימי הקמפיין, ועד לנצחונו של ברק אובמה בכהונה שניה בתחילת נובמבר. אובמה נבחר מחדש ובכך למעשה הוכך שבחירתו ב-2008 לא היתה מקרית. המשמעות היא שארה"ב באמת עברה שינוי עומק, גם דמוגרפי אבל לא רק. אובמה יצא מהבחירות מחוזק מתמיד והמפלגה הרפובליקאית מוכה ומבולבלת. אובמה קיבל עכשיו ימי חסד חדשים, פריבלגיה שלא כלנשיא זוכה בה. לפני ארבע שנים אובמה ניצל את ימי החסד שלו בשביל להעביר את רפורמת הבריאות בארה"ב – רפורמה שבמשך חצי מאה ניסו להעביר נשיאים משתי המפלגות ונכשלו. אפשר לקוות שגם הפעם יצליח אובמה לתרגם את הנצחון ואת ימי החסד לרפורמה הכרחית בתחום חשוב אחר. מה שמביא אותנו הישר אל המקום השני.

2. מקרי הירי בארה"ב

כל שנה היא שנה מדממת במקרי ירי המוני ורציחות בארה"ב, אבל שנת 2012 היתה קשה במיוחד. לא פחות משבעה אירועי ירי המוני בוצעו השנה, כולם על ידי מטורפים, גברים, בעלי נשקים. שבעה נרצחים באוניברסיטה (אפריל), תריסר בבית קולנוע (יולי), שישה במקדש סיקי (אוגוסט), שניים באמפייר סטייט בילדינג (אוגוסט), חמישה במקום עבודה משרדי (ספטמבר), שלושה בספא (אוקטובר), והשיא הכאוב: שישה מורים ולא פחות מעשרים תלמידי בית הספר היסודי סנדי הוק בקונטיקט נרצחו על ידי בוגר בית הספר לפני שבועיים ב-14 לדצמבר.  אפשר רק לקוות שהטרגדיה האחרונה ויוצאת הדופן בזוועתה חוללה שינוי אמיתי בחברה האמרקיאית. שינוי שיתורגם למעשה ולחקיקה מגבילה על כמויות הנשק המטורפות שמשווקות בארה"ב. אובמה צריך לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו לרפורמה הגדולה של הקדנציה השניה שלו.

3. מלחמת אזרחים הסורית

בשנה שעברה, כמתחייב מהמציאות, היה האביב הערבי במקום הראשון. אבל מלחמת האזרחים הסורית היא כבר מזמן לא אביב. לפחות 60 אלף הרוגים וסוף שכל הזמן נראה באופק אבל בפועל לא מתקרב, שלא לדבר על זה שאף אחד לא יודע ממש מה יהיה ביום שאחרי אסאד. כל זה מרחק של שלוש שעות נסיעה מתל אביב. מלחמות אזרחים הן היסטורית תמיד המלחמות הקשות והאכזריות ביותר. יש לקוות ששנת 2013 תביא מעט רגיעה לשכנתנו מצפון.

4. התנקשות בשגריר ארה"ב בלוב

בנגזי, לוב, יום השנה לציון מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, התקפת אלקעידה על הקונסוליה האמריקאית. בתירוץ של תגובה לסרטון אנטי-איסלאמי פרובוקטבי שהפיצו חוגי הימין הקיצוני בארה"ב ביו טיוב, הוצאו אלפים לרחובות בעולם הערבי למחאה אנטי אמרקיאית. בחסות ההפגנות חוליה של הטרור העולמי תקפה את הקונסוליה האמריקאית בבנגזי. כריסטופר סטיבנס, שגריר ארה"ב ללוב שהיה במקרה במקום, נהרג. סטיבנס היה מהדיפלומטים הבולטים באמריקה שתמכו בהידברות ופיוס עם העולם הערבי. הוא היה השגריר הראשון בלוב החופשית שאחרי עידן קדאפי. פעולת הטרור שהפכה להתנקשות הזכירה בצורה כואבת שלתומכי השלום עדיין יש אויבים רבים.

5. המשבר האירופי

משבר החוב האירופי ממשיך לככב ברשימת הסיכום השנתית. השנה הביא המשבר ל"קורבנות" פוליטיים ביוון, ספרד ואיטליה. גרמניה, כנראה הכלכלה היציבה היחידה בגוש היורו, שולטת למעשה באירופה. בחסדה וברצונה יתעצב ויפתר המשבר. העדכון האחרון מלפני שבועיים הוא סיכום לפיו שורה ארוכה של בנקים חשובים  באירופה יוכפפו ישירות לבנק המרכזי האירופי שיושב בפרקנפורט (גרמניה). בסוף שנת 2013 ילכו אזרחי גרמניה לבחירות כלליות. סביר להניח שבבחירות אלו יקבע גורלה של אירופה.

6. סקרנות על מאדים – 6/8

בשישי לאוגוסט נחת קיוריאוסיטי, סקרנות, רכב החלל החדש של נאסה בשלום על המאדים. כבר מזמן היינו צריכים לשלוח לשם אדם. חזית החלל היא אחד מהשאיפות החשובות ביותר של האנושות. הישגים כאלו הם אלה שהופכים אותנו מישראלים, פלסטינים, רוסים, סינים וכ"ו לבני אנוש הנמצאים באותה סירה ענקית בשם ארץ. לכו לראות את התמונות האחרונות באתר של נאסה.

7. מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים נבחר לנשיא מצרים

ב24 למאי התקיימו בחירות חופשיות ראשונות לנשיאות מצרים מאז ההפיכה כנגד מובארק. בניגוד להערכות מוקדמות לפיהן הצבא לא יותר על כוחו ושליטתו במדינה, הצליחה מצרים שוב להפתיע את העולם בקיום בחירות חופשיות ובטוחות שבהן זכתה האופוזציה המסורתית במצרים, האחים המוסלמים שהיו אופיזיציה גם למובארק וגם לצבא, בנשיאות. מורסי הפתיע שוב שבכך שהצליח לבצר את מעמדו במהירות. להחליף את ראשי הצבא והביורוקרטיה, ולאחרונה להעביר שינוי בחוקה במשאל עם.  אנחנו אולי לא אוהבים את עלייתם של מוסלמים דתיים לשלטון אצל שכנתנו מדרום, אבל עד כה לפחות הוכיח מורסי מתינות ואחריות גם כלפי העם המצרי וגם כלפי ישראל. ההפיכה נהייתה למהפך. עד כמה תתבסס מצרים כדמוקרטיה? ימים יגידו. הנסיון מהעולם לא מבשר טובות לדמוקרטיות חדשות שבחרו בשלטון דתי. אבל אולי מצרים תפתיע אותנו שוב.

8.הבחירות לנשיאות צרפת

ניקולא סרקוזי זוכרים? הבנימין נתניהו של הצרפתים. נפוליאון חדש. קיסר הרפובליקה. מהאנשים החזקים באירופה ואשתו הדוגמנית. אותו ניקולא הפסיד בבחירות למנהיג הסוציאליסיטים האפור פרנסואה הולנד בבחירות שהתקיימו בשישי במאי השנה.  הלוואי אצלנו (לצערנו לא הפעם). מקרב אזרחי צרפת הגרים בישראל אגב זכה סרקוזי ביותר מ-80% מקולות הבוחרים.

9.פלסטין באו"ם

בכ"ט בנובמבר 2012 זכתה פלסטין בהכרת העצרת הכללית של האו"ם כמדינה משקיפה. בפועל התואר מגיע עם מעט מאוד סמכויות. אבל ההישג ההיסטורי של הפלסטינים היה בעיקר בתמיכה המאוד רחבה לה זכה המהלך. ישראל, ארה"ב וצ'כיה היו המדינות המערביות היחידות שהתנגדו בהצבעה. ראו הרחבה נוספת בנושא במקום הראשון בסיכום הישראלי.

10. פארק- גוואן-היו נבחרה לנשיאת דרום קוריאה

פארק גוואן היו (Park Geun-hye) מהמפלגה השמרנית נבחרת לאישה הנשיאה הראשונה של דרום קוריאה. אני לא מתרגש יותר מידי מבחירות בקוריאה, אבל את המקום האחרון נתתי בצורה סמלית לפארק שעם בחירתה גדל מספר הנשים המנהיגות מדינות בעולם ל-21. קצת יותר מרבע מהמדינות הדמוקרטיות בעולם. כרונולוגית זהו גם האירוע האחרון ברשימה השנה: פארק נבחרה ב19.12.12.

מי שיטען שהרשימה שלי מוטה כלפי מערכות בחירות יצדק כמובן. אני חושב שבחירות בעולם הן דבר חשוב, ובחירת נשים מנהיגות ספציפית היא דבר שעדיין ראוי לציון מיוחד. אני מתנגד בתוקף לכל הטוענים שהשיטה הדמוקרטית כל כך מקולקלת שהבחירות עצמן הן דבר מיותר שלא מביא לשינוי. בדמוקרטיה, בחירות הן הכלי החשוב ביותר בידי האזרחים להכריע את גורל הפוליטיקה שלהם (אם כי קיום בחירות כשלעצמו אינו מבטיח דמוקרטיה). תוצאות הבחירות חשובות, יש הבדל בין מועמדים, וזכיה של ניקולא סרקוזי אינה שקולה לזכיה של פרנסואה הולנד. כן, כולם יאלצו להתמודד עם אותה מציאות, לפעמים קשה, לפעמים בלתי תלויה ומעצבנת, אבל החלטות תמיד תהינה. אל תגידו שלא ניתן לשנות את המציאות ותשקעו באדישות, תשאלו במקום זאת מה אני כן יכול לעשות על מנת לשנות את החלקים במציאות שניתנים לשינוי. השתתפות בבחירות חופשיות והוגנות היא פרביליגיה של החיים בדמוקרטיה, לרוב אזרחי העולם אין פריבלגיה כזו. למי שיש אותה, חייב למען עצמו קודם כל, לנצל אותה.

 

 

סיכום שנה 2012! חלק א'

זו כבר השנה השלישית שאני עורך סיכום של עשרת האירועים המרכזיים בישראל ובעולם בשנה החולפת. כמו בכל שנה גם הפעם האירועים נבחרו בצורה סובייקטיבית לחלוטין ולא מדעית על סמך שיקול דעתי הבלעדי והלא שיטתי. את סיכומי השנים הקודמות אפשר למצוא כאן וכאן. הפעם, מוגש הסיכום בשני חלקים בלבד, ובסדר מעט שונה: מהאירוע במקום הראשון לאחרון. סתם בשביל הגיוון. היום נתחיל בעשרת אירועי השנה בישראל. לנוחיות הקוראים צירפתי במהלך הקריאה קישורים לפוסטים מובחרים מהשנה האחרונה שנוגעים בחלק מהאירועים.

אירועי השנה בישראל

1. הקפאון המדיני

בשנתיים הקודמות הגיע הקפאון המדיני בינינו לבין הפלסטינים למקומות השישי והחמישי . השנה זהו אירוע השנה שלי בישראל. 2012 אולי לא היתה שנת ההכרעה מול איראן, אבל אני חושב שבספרי ההיסטוריה היא תזכר כשנה האחרונה של הסטאטוס קוו הישראלי פלסטיני בקידושו של בנימין נתניהו.  יש לי הרגשה שלכאן או לכאן זו היתה השנה האחרונה של הקפאון המדיני. בשנה הבאה או שתהיה יוזמה פורצת דרך בלחץ אמריקאי ובינלאומי על הצדדים. או שכל העסק יקרוס ונגרר לסבב אלימות חדש. את המנה הראשונה קיבלנו לפני חודש כאשר העצרת הכללית של האו"ם הכירה בפלסטין כמדינה משקיפה. התאריך היה תאריך סימבולי, 29 בנובמבר, אבל ישראל במקום לחגוג את המארוע שהנה באיחור של 65 שנה סוף סוף הפלסטינים מקבלים רשמית את החלטת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים, בחרה לקחת את התפקיד המסורתי הפלסטיני ולהתנגד.  ישראל יכלה לתמוך בהחלטה ובכך להוציא ממנה את העוקץ המדיני, להצטייר כתומכת בשלום, וגם אולי לפתוח פתח לחידוש השיחות. ישראל יכלה להמנע בהחלטה כפי שעשתה בריטניה ב1947 ובכך לצמצם את התבוסה הדיפלומטית. אבל ישראל בחרה להתנגד בקולניות, לחדש את הבניה מזרחית לירושלים ולהציב את עצמה במקום הכי מבודד בעולם. שרי הליכוד (שהיו עסוקים בפריימריז) אמרו שהטרור המדיני של אבו-מאזן גרוע מהטילים על תושבי הדרום. מה המסר כאן? את מי מסכן "הטרור" המדיני של אבו מאזן? התשובה פשוטה – את מפעל ההתנחלויות. גם בימין מתחילים לראות שיתכן שאנחנו נקלעים לסיטואציה של תפסת מרובה לא תפסת. מי שלא היה מוכן להתפשר על גושי התישבויות יכול פתאום למצוא את עצמו מול דרישה בינלאומית לסגת לגבולות 67 ולפנות את מזרח ירושלים ואריאל. מכיוון שלשרי הליכוד (בתקופת פריימריז לפחות) חשובים הישובים בשטחים יותר מאשר חיי תושבי הדרום -אזי הטרור המדיני חמור יותר מהטרור הפיזי שהורג אנשים. לשיטתם, פרץ אלימות חדש והשתלטות תפיסת העולם של חמאס על הגדה היא כנראה דבר מבורך. בשנה הבאה אולי הם יקבלו את מבוקשם.

2. עמוד ענן

בשנה שעברה הגיע ההסכם של ישראל עם חמאס על שחרור גלעד שליט למקום הראשון. השנה בנסיבות משמחות הרבה פחות, ישראל חתמה שוב על הסכם עם חמאס, שלישי במספר מאז נכנס נתניהו ללשכת ראש הממשלה. שלושה הסכמים עם חמאס, אפס עם אבו מאזן (אפרופו מקום ראשון השנה). 1500 טילים נורו על ישראל במהלך ימי המבצע. בעזרת המזל, המקלטים, וכיפת ברזל נהרגו רק חמישה ישראלים במהלכו. המבצע נוהל בהצלחה גדולה הרבה יותר ממבצע עופרת יצוקה, מגיע על כך קרדיט לרמטכ"ל ולדרג המדיני. אבל עצם העובדה שאחרי ארבע שנים היינו צריכים להגיע למבצע הזה, כאשר חמאס נמצא בדיוק באותה יכולת צבאית ובאותה מוטיבציה (אם לא יותר), הוא הכשלון הגדול של ממשלת נתניהו. כשלון שהציבור משומה לא מוכן לזקוף לחובתו.

3. בחירות!

לפני החגים, אחרי החגים, בנימין נתניהו הכריז פעמיים על בחירות מוקדמות השנה. הפעם הראשונה היתה בתחילת חודש מאי. נתניהו ביקש ללכת למערכת בחירות קצרה בעקבות "ההתרופפות הקואליציונית" כהגדרתו. הכנסת אפילו הספיקה לפזר את עצמה. אבל אז הגיע התרגיל העלוב (או "המסריח) של מופז וקדימה שהתחננו מראש הממשלה לבטל את רוע הגזירה. בנימין נתניהו משומה הסכים. אבל היה ברור לכל שתקציב חדש כבר לא ניתן יהיה להעביר בשנת 2012. אווירת הבחירות המשיכה, גם אם הבחירות נדחו במעט. במקום "מערכת בחירות קצרה ככול האפשר" קיבלנו את אחת ממערכות הבחירות הארוכות. יאיר לפיד פורש מהעיתונות וומכריז על הקמת מפלגה לפני יותר מחצי שנה. אהוד אולמרט במשך כמה חודשים בקיץ עושה קולות (לפרקליטות?) של התמודדות. ציפי ליבני מתלבטת, פורשת, חוזרת ומקימה מפלגה. השר משה כחלון פורש, חוזר, מקים מפלגה, ומתחרט (וכל זה בפחות משבוע). למעשה חצי משנת 2012 הייתה מערכת בחירות אחת גדולה. תקציב מדינה כמובן אין. והמדהים הוא שאחרי כל התזזיות הזו במערכת הפוליטית הציבור נשאר אדיש, או לפחות לא מתרגש. סטגנציה מוחלטת בסקרים למעשה כבר חצי שנה. המאזן הבין הגושי נשאר יציב כסלע (כ-55% לטובת הימין). אפילו היחסים בתוך הגושים די יציבים ונסוגים לממוצע משבוע לשבוע. מערכת הבחירות אולי מעניינת, אבל לא מספיק בשביל לשנות את הדעה של אף אחד כנראה.

4. לא תקפנו באיראן

זו כמובן היתה יכולה להיות הכותרת הגדולה של הסיכום הישראלי והעולמי – אם היינו תוקפים. אבל רגע, לא כבר היינו בסרט הזה? ככה בדיוק כתבתי בסיכום השנה שעברה (מקום שביעי): " ה"שמועות" וההדלפות על מתקפה קרובה באיראן היו כל כך מסיביות בסוף הקיץ שלרגע חששנו כולנו שהנה באה מלחמת יום הדין.  אפילו ראש המוסד לשעבר מאיר דגן נזעק לתקשורת והזהיר מחוסר האחריות של שר הביטחון וראש הממשלה." השנה זה כמובן היה חמור יותר, האיומים היו פומביים יותר, הלחץ היה מוחשי יותר, הדיון הציבורי היה נרחב יותר, וההשלכות הכלכליות והדיפלומטיות הורגשו יותר. נתניהו קנה דעת קהל בישראל במחיר סכסוך עם הנשיא החזק של המעצמה החזקה ביותר בעולם. נתניהו חשב שהמחיר יהיה נמוך כי היועצים שלו הבטיחו לו מסיבה לא ברורה שאובמה לא יבחר לכהונה שניה.  את הצ'ק על ההפסד בהימור הוא עתיד לשלם עוד השנה.

5. זיכוי אולמרט – מכה לפרקליטות

בעשירי ביולי השנה זיכה במפתיע בית המשפט את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מכל העבירות החמורות שיוחסו לו והרשיע אותו בסעיף אחד ומינורי יחסית בכתב האישום. ההשפעה של משפט אולמרט היתה ככול הנראה דרמתית על הלכי הרוח בפרקליטות. מעט אחרי מתן פסק הדין הודיעו ממשרד היועץ המשפטי לממשלה על דחיה במתן ההחלטה הסופית בעניין התיק נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. ההחלטה התקבלה בסופו של דבר רק לפני שבועיים עם ההכרזה על סגירת עיקר התיקים בפרשת ליברמן על ידי היועמ"ש. אותו יועמ"ש שמונה על ידי שליחו של ליברמן למשרד המשפטים יעקוב נאמן, אותו יועמ"ש שדחה את ההחלטה בעניינו של ליברמן כמעט שלוש שנים, אותו יועמ"ש שלפני שנה הודיע על כוונה להעמיד את ליברמן לדין ברוב ההאשמות החמורות שיוחסו ושעליהם המליצה המשטרה להעמיד לדין כבר לפני ארבע שנים. אפקט אולמרט. לפחות במקרה הטוב.

6. איחוד ליכוד ביתנו

ב-25 לאוקטובר הכריזו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן על איחוד רשימות ישראל ביתנו והליכוד לקראת הבחירות בינואר 2013. העסקה עברה במחטף במרכז הליכוד (אגב תוך אי אמירת אמת, שלא לאמר שקר בוטה והטעייה מכוונת. מרכז הליכוד הצביע על מסמך בן כמה שורות שאמר ששיבוץ הרשימה יעשה שליש שני שליש, כאשר רק יומיים לפני הגשת הרשימות הסופיות הסתבר שהסיכום האמיתי בין ביבי לליברמן היה על 15 חברי ישראל ביתנו ב-40 המקומות הראשונים ברשימה המשותפת שמהווים 37.5% מהמקומות הריאלים ברשימה). המהלך אולי מהווה את תחילת תהליך השתלטותו של ליברמן על מפלגת השלטון. את מידת השפעתו של ליברן כאיש החזק ביותר במפלגת השלטון החדשה נלמד במהלך השנה הבאה.

7. פיגוע בבורגוס, בולגריה

ב-18 ביולי אירע פיגוע טרור באוטובוס תיירים ישראלים בנמל התעופה שבבורגוס בולגריה. שישה בני אדם נרצחו בפיגוע ובהם חמישה תיירים ישראלים ונהג האוטובוס. הפיגוע היוו תזכורת עצובה לימי טרור המתאבדים בשינוי המיקום הבינלאומי. נסיון פיגוע באוטובס נוסף נעשה במרכז תל אביב בימי מבצע עמוד ענן. למרבה המזל נסיון הפיגוע בתל אביב כשל. יש לקוות שמדובר בשני אירועים מקריים שלא מסמנים חזרה לימים הנוראיים של האינטיפדה השניה.

8. מותה של קדימה

ב- 27.3 קיימה המפלגה הגדולה בכנסת בחירות מקדימות לתפקיד יושב ראש המפלגה. שאול מופז הביס את יושבת הראש ציפי ליבני. חלומו הגדול מזה חמש, אולי שמונה, שנים סוף סוף התגשם והוא נבחר ליושב ראש המפלגה. חודש וחצי מאוחר יותר ב- 8.5 היה מופז שותף למה שכונה התרגיל המסריח החדש שבו הוא נכנס לממשלת נתניהו, ללא תפקידים, וללא סיבה אמיתית למעט ההבטחה של נתניהו לדחות את הבחירות המוקדמות עליהם הוכרז. בחירות שעל פי הסקרים היו פוגעות קשה במפלגת קדימה. חודשיים וקצת עברו וממשלת ה-96 (מהגדולות בממשלות ישראל) התפרקה עם פרישתו של שאול מופז. מפלגת קדימה לא עוברת היום את אחוז החסימה באף אחד מהסקרים. המפלגה הגדולה ביותר בכנסת היוצאת, מפלגת השלטון שהוקמה על ידי אריאל שרון ב-2005, עומדת להעלם כלא היתה. אירוע יוצא דופן וחסר תקדים, כמו הרבה דברים הנוגעים למפלגה הזו, בישראל. יחד עם זאת משהו מקדימה כנראה ימשיך גם בכנסת הבאה, אם כי בשם אחר: ציפי ליבני מנסה להחיות משהו מקדימה אותה הובילה להישג מרשים בבחירות 2009 עם מפלגת פליטים חדשה בשם התנועה. קדימה אולי מתה, אבל רוחה ממשיכה לרדוף את אזור "השמאל מרכז" הישראלי.

9. בית משפט עליון חדש

שינויים גדולים עברו על בית המשפט בשנת 2012. בראשם מינויים של ארבעה שופטים חדשים שיעצבו את פניו של בית המשפט בשנים הקרובות: נעם סולברג, צבי זילברטל, אורי שהם, ודפנה ברק ארז. המינויים היו תולדה של פשרה בין הנציגות הימנית מאוד של הפוליטיקאים בועדה למינוי שופטים בהנהגת נציג ישראל ביתנו שר המשפטים יעקב נאמן לבין נשיאת בית המשפט העליון היוצאת דורית ביניש. שר המשפטים היה גם זה שהוביל את החקיקה הפרסונאלית שהביאה למינויו של נשיא חדש לבית המשפט העליון – השופט  אשר גרוניס ב-28.2. גרוניס הוא כמובן אדם ראוי ביותר אשר מוכיח בשנה האחרונה את התאמתו לתפקיד. אולם צורת מינויו היתה פסולה ולא ראויה במדינה ששלטון החוק והצדק חשובים בה. היום בבוקר אגב (30.12.12) החליטו תשעה שופטי בג"צ בהחלטת פה אחד בראשות הנשיא אשר גרוניס לדחות את בקשת הפסילה של חברת הכנסת חנין זועבי ולאפשר לה להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ישראל. עדיין יש שופטים בירושלים.

10. לא היתה מחאה החברתית בקיץ

פעילי המחאה החברתית שהוציאו רבבות לשבועות של מחאה בקיץ 2011 רצו לשחזר את ההישג גם בקיץ 2012. אבל משהו לא התסדר. אולי היו אלה הרגשות המעורבים והטעם המר משהו שנשאר בציבור בעקבות סיומה המגמם של המחאה בשנה שעברה. אולי היו אלה המריבות בצמרת הנהגת המחאה. אולי היתה אשמה בכך התקשורת שהפנימה את מסר המפרסמים. אולי היתה זו אווירת הבחירות. אבל עובדה זו עובדה. במקום מחאה חברתית קיבלנו כמה הפגנות לא קשורות על גיוס חרדים במסר סמוי די ברור לפיו החרדים אשמים במצבו של מעמד הביניים. מה הקשר בין גיוס החרדים לבין המצב החברתי כלכלי בישראל עד עכשיו לא הבנתי. אולי בקיץ הבא אני אבין.

* ופוסט השנה שלי בפוליטאה הוא הפוסט הזה על מלך הצפרדעים. הוא מסכם לדעתי בצורה הטובה ביותר את מצבה של ישראל בסוף 2012 וערב מערכת הבחירות של 2013. לפחות בתחום הפוליטי.

סיכום 2011 – חלק ד'

[הי מה אתם יודעים, זה לגמרי במקרה הפוסט ה-100 בבלוג!]

באיחור אופנתי קל (הייתי מצונן) החלק האחרון ודי של סיכום השנה 2011 בעולם מובא בזאת. הבחירה בשלושת המקומות הראשונים היתה קלה (ואף צפויה) אם כי לדרג אותם היה מעט יותר מלבט. אבל לפני זה, אלו האירועים המרכזיים שהופיעו ברשימות של אחרים ולא נכנסו אצלי: סיום הכוח הצבאי האמריקאי בעיראק – פשוט כי הכנסתי את זה כבר בשנה שעברה במקום התשיעי ואני לא חושב שמה שקרה השנה שונה מהותית ממה שקרה שנה שעברה או שבטח עוד יקרה בשנים הקרובות (עדיין נשארו די הרבה חיילים אמריקאים בעיראק); המוות של סטיב ג'ובס, עצוב עצוב אבל לא אירוע בקנה מידה עולמי כמו שעושים ממנו; האזרח השבעה מילארד נולד בעולם לפי האו"ם – קרוב היה להכנס במקום העשירי אבל בסוף ויתרתי על הסימבוליקה; והחתונה המלכותית בבריטניה – כי למי לעזאזל אכפת? ועכשיו לרשימה:

5. משבר החוב בארה"ב

חודשי הקיץ עברו בצל האיום בארמגדון כלכלי. ארה"ב כבכול שנה אמורה הייתה להצביע על הגדלת תקרת החוב על מנת למנוע צניחה בשווי אגרות החוב הפדראליות. אבל הרפובליקאים בקונגרס החליטו להמר על הכלכלה האמריקאית בשביל להוציא את הנשיא הדמוקרטי רע. בשיחות פרטיות וגם פחות פרטיות הם הודו שהמטרה העליונה שלהם צריכה להיות הדאגה שאובמה יהיה נשיא של כהונה אחת, ולא הדאגה לכלכלה האמריקאית. במילים אחרות הרפובליקאים החליטו להקריב את הכלכלה בשביל להגדיל את סיכוייהם לזכות בבית הלבן בנובמבר 2012. משחק מסוכן ומלוכלך. בסוף אובמה נכנע לרוב דרישותיהם ובלבד שיגדילו את תקרת החוב והארמגדון נדחה. שתי חברות אשראי צבועות בכל זאת החליטו להוריד את דירוג האשראי של ארה"ב, אבל בניגוד לתחזיות המהלך (הקצת הזוי) לא הביא להעמקה של המשבר. הבורסה אומנם נפלה אבל המשקיעים בחרו להשקיע את כספם למרבה האירוניה במקום בבורסה דוקא בניירות ערך אמריקאיות. עד כמה המהלך הרפובליקני היה אפקטיבי פוליטית (או אולי יחזור אליהם כבומרנג) נדע רק לקראת סוף השנה.

4. אוסמה בין לאדן מחוסל

ומרגע השפל של אובמה השנה לרגע השיא. תמונה אחת מחדר המבצעים בזמן חיסול אוסמה בין לאדן (ראו מונטאז' למטה) הפכה את אובמה למר בטחון, לפחות יחסית למצבו קודם החיסול. אחרי ההישג המודיעיני והמבצעי הזה יתקשו הרפובליקאים לטעון את טענתם מהבחירות הקודמות שאובמה לא מתאים לכהן כראש המטות המשולבים של ארה"ב. הם גם לא ינסו, כל המועמדים הרפובליקנים הם אנשים מרקע חברתי וכלכלי ובטחון הוא לא הצד החזק שלהם. אבל מעבר להישג הפוליטי מדובר גם ברגע בעל חשיבות סימבולית היסטורית. 10 שנים בדיוק אחרי הפיגועים במגדלי התאומים (עוד אירוע סימבולי שהיה השנה) בא הדין לנבל הגדול של העשור הראשון של המאה.

3. המשבר האירופי

בשנה שעברה בחרתי את המשבר הכלכלי האירופי לאירוע החשוב ביותר של השנה. אז התנבאתי כך: "מכל האירועים שקרו השנה זהו המרכזי והמשמעותי ביותר, בעל ההשלכות המרחיקות ביותר על עתיד העולם. אין מערכת בחירות אחת באירופה שלא הושפעה או תושפע מזה […] לאן הולכים מכאן? קדימה כמובן. יותר אינטגרציה, יותר פיקוח, יותר התערבות של האיחוד בתוך המדיניות הפיסיקלית בתוך המדינות […] שנסתכל אחורה על השנה הראשונה בעשור, אין לי ספק שנזהה את משבר האירו באירופה כנקודה החשובה ביותר שהתחילה תהליך שישפיע ויעצב את העשור כולו." השנה קיבלנו חיזוקים משמעותיים לתהליך זה. חילופי שלטון ביוון ואיטליה נכפו על ידי התערבות מסיבית של האיחוד. בספרד באו חילופי שלטון דמוקרטים לאחר מהפך דרמתי בבחירות על רקע המשבר הכלכלי. גרמניה וצרפת למעשה ניהלו השנה את אירופה כולה ובשן ועין נחלצו שוב ושוב מקריסת הכלכלה האירופית כולה. זה עדיין לא סופו של תהליך, וזה ילווה אותנו גם בשנה הבאה (ספוילר, הבחירות בצרפת יהיו גבוה בדירוג של שנה הבאה).

2. הצונאמי ביפן

בשנה שעברה הגיע למקום השני אסון טבע אחר, רעידת האדמה בהאיטי. אבל אין מה להשוות בין שני האסונות הללו. יפן רגילה ברעידות אדמה, היא מדינה מערבית שמוכנה היטב לרעידות אדמה קיצוניות ותכופות. או ככה לפחות חשבנו. ואז באה הרעידה הטיטאנית ב-11 למרץ 2011 – אחת מרעידות האדמה החזקות בהיסטוריה המודרנית (9 בסולם ריכטר). הרעידה כשלעצמה הייתה החלק הקל בשרשרת של אסונות לוואי כבדים בהרבה: הרעידה גרמה לצונאמי ענק ששטף את חופי מזרח יפן הרג אלפים והשאיר מאות אלפים ללא קורת גג. מעל הכל, פגע הצונאמי בכורים הגרעיניים בפוקושימה. המדינה שסבלה כל כך בהיסטוריה מנזקי האנרגיה הגרעינית הצבאית התחילה ללמוד על בשרה את נזקי האנרגיה הגרעינית "לצורכי שלום". למעשה צפון-מזרח יפן משותקת מאז האסון. מיום ליום מתגלה שנזקי הקרינה היו משמעותיים וקשים הרבה מכפי שחזו תחילה. הכלכלה השניה (או השלישית תלוי לפי איזה מדד) בעולם ספגה מכה אחת יותר מידי אחרי כמעט שני עשורים של מיתון כלכלי. או אולי היפנים יצליחו לצאת מהמשבר דווקא מחוזקים, יתאחדו למשימה לאומית ויצאו יחד ככוח עולה לקראת סוף העשור? בנתיים זה לא נראה ככה, אבל הדברים עוד יכולים להשתנות במהרה בארץ השמש העולה.

1. האביב הערבי

כן נו, כמו בסיכום השנה הישראלי גם כאן בחרתי בבחירה הבנאלית. אבל בסופו של דבר אין ברירה. אי אפשר להתכחש לכך שאם נתייחס אל אירועי האביב הערבי כמקשה אחת, אזי הם האירוע החשוב והמרכזי ביותר שקרה בעולם בשנה היוצאת. זה התחיל בחודש ינואר 2011, בתונסיה, שם אחרי שבועות ספורים של מהומות נפל שלטונו האוליגרכי של זין אל עאבדין. כחודש לאחר מכן, בפברואר, נפל מנהיג מצרים חוסני מוברק. אלו היו המקרים הקלים, אוטוריטאריים שנפלו אחרי שבועות בודדים של הפגנות מרוכזות בלחץ המון. אחרי זה התחילו המקרים הקשים יותר בתימן, בלוב, ועדיין בימים אלו בסוריה. שם, נוכח דיקטאטורים אכזריים, במקום הפגנות קיבלו המפגינים מלחמת אזרחים. בלוב הביא הדבר להתערבות בינלאומית צבאית שנגמרה בתפיסתו וחיסולו של מועמר קדאפי. בסוריה המעורבות הבינלאומית מתרחשת דוקא בלחץ דיפלומטי אגרסיבי של הליגה הערבית ושל טורקיה. ומה לגבי ההשלכות? האם האביב הערבי יגמר, כפי שנראה כרגע, בחורף אסלאמי? זאת לשנה הבאה. 2011 שייכת להפיכה, 2012 להתייצבות – גרועה או טובה ככול שתהיה.

איש השנה

ולסיום איש השנה של פוליטאה הוא…נשיא צרפת ניקולא סרקוזי.  האמת שהייתי קרוב מאוד לבחור באנגלה מרקל בגלל שאין ספק שהיא היתה הקול הדומיננטי ביותר באירופה בשנה האחרונה. גרמניה בהנהגתה של מרקל התחילה בשנה היוצאת לכבוש את אירופה, כהרגלה דרך בלגיה (האיחוד יושב בבריסל), ועם משתפי פעולה בצרפת. הפעם בדרכי שלום ולהצלתה ולא החרבתה של היבשת. אז מדוע בחרתי בסרקוזי בסוף? ראשית כי גם הוא היה חלק מרכזי ביותר לצד מרקל בניהול המשבר האירופי. שנית, וכאן יתרונו הגדול, הוא לקח חלק פעיל מאוד באירוע השנה (האביב הערבי) – סרקוזי היה האישיות הבינלאומית הבכירה ביותר שהובילה ולחצה על ההתערבות הצבאית בלוב. המהלך הצבאי נוהל אולי על ידי האמריקאים ובתמיכת אובמה, אך מי שיזם אותו היה סרקוזי. שלישית, מבחינה פוליטית בתוך צרפת סרקוזי שכבר היה על הקרשים התחזק מאוד בשנה האחרונה לקראת הבחירות באמצע 2012. בין השאר בגלל שני הדברים שציינתי קודם, אך גם בגלל המשבר שפקד את המפלגה הסוציאליסטית עם פרשת שטראוס קהן (סרקוזי היה או לא היה מעורב בה לפי תיאוריות הקונספירציה). סרקוזי עדיין מפסיד בסקרים למועמד הסוציאליסטי, אך מצבו לא אבוד. לבסוף, בונוס, סרקוזי היה המנהיג העולמי היחיד השנה שנולדה לו בת (ועוד מדוגמנית). מזל טוב.

זהו ל-2011, 2012 כבר כאן. זו צפויה להיות שנת בחירות בארה"ב, בצרפת (בישראל?). שנת אולימפיאדה בלונדון. שנת משברים כלכליים. שנת מלחמה באיראן? שנת אסון טבע גדול נוסף במקום מפתיע (ישראל?) ? נקווה רק לטוב. אני אהיה כאן (החל מהפוסט ה101). מתחילים, בהצלחה.