כל העולם במה…

…איש ואישה שחקנים הם.

אני מוכרח לציין שהעניין שהיה בבלוג הזה בתנועת אם תרצו ודומיה, תפס גם בעיתונות הארצית בשבועות האחרונים. במיוחד מאז הפרסום בהארץ על קריאתם של אם תרצו לחרם על אוניברסיטת באר שבע. הקריאה ההיא של אם תרצו חזרה אליהם כאל בומרנג ושבוע שעבר אף פורסם שהתורם הראשי שלהם (אוונגליסט קיצוני מארה"ב) הסיר אותם מרשימת התרומות לשנה הבאה. זה היה ברור שהימין הפוליטי יחפש היטב היכן "להחזיר" לשמאל כואב ומהר. נדמה שהם מצאו פתרון- התיאטרון הישראלי. כבר מזמן שמו עין על השחקנים יפי הנפש האלה. כולם יודעים שהם שמאלנים מ%#$ים. איזה מזל שבהחלטה אידיוטית קבעו מנהלי התיאטראות שורה של הופעות בהיכל התרבות החדש באריאל.

אז מה יש לנו, הקולות כל כך צפויים שזה עצוב: השוואה בין מכתב היוצרים שמסרבים להופיע באריאל למכתב של אם תרצו נגד אוניברסיטת באר שבע, השוואה למכתב הסרבנים בצבא, באותה הזדמנות יזכירו בוודאי בהדגשה את כל אותם שחקנים שלא שירתו בצבא (כי כידוע שחקנים שלא משרתים בצבא זה חמור הרבה יותר מאשר כל אדם אחר שלא משרת בצבא), גינויים לחרם, והיום כבר שמעתי ברדיו את ראש עיריית אריאל  מגדיל לקרוא לחותמי המכתב וחבריהם חבורת רדיקליים קיצונים שצריך לפטר אותם מהתיאטרון. לימור לבנת, שרת התרבות, הזכירה (/איימה) שהמדינה היא שמסבסדת את התיאטראות בארץ.

זו תהיה המציאות שהתיאטראות, השחקנים והיוצרים יהיו בה בתקופה הקרובה. אבל זה לא אומר שיש אמת כלשהי בטענות. כי לא מדובר בחרם, ובודאי שלא מדובר באקט פסול. ההשוואה היא נלוזה ודמגוגית*. מהו חרם- קריאה לחרם זוהי קריאה לאדם לחדול מעשייה של משהו שהוא בדרך כלל היה עושה. כאשר מרצה באוניברסיטה קורא לחוקרים מחו"ל להפסיק לשתף פעולה עם אוניברסיטאות בישראל בגלל הכיבוש, זוהי קריאה לחרם. קריאה שהבעתי את התנגדותי הנחרצת לה כאן בעבר. יש גם חרמות מוסריים, לא כל חרם הוא פסול; כך למשל החרם הפלסטיני על מוצרי התנחלות כפי שטענתי בהרחבה בפוסט קודם. אולם, הבקשה של שחקני תיאטרון ויוצרים שלא להופיע באריאל איננה חרם. זוהי התנגדות לכפייה.

כפייה- לכפות על אדם לעשות משהו (אקטיבי) שהוא בדרך כלל לא היה עושה. הופעה באריאל, שטח שאין מחלוקת על כך שהוא נמצא בשטחים הכבושים ואינו מסופח למדינת ישראל (תהיה עמדת הקורא אשר תהיה בנוגע לזכות הישראלים על שטח זה), הנה הצהרה פוליטית. לא כולם מסכימים עם ההצהרה הפוליטית הזו. להכריח אדם לנקוט בהצהרה כזו הנו עוול. השחקנים אינם מחרימים את תושבי אריאל, אבל אי אפשר לדרוש מהם לשתף פעולה בצורה אקטיבית עם משהו שהם מתנגדים לו. בדיוק באותה מידה אסור היה להכריח נגן מתנחל להופיע עם תזמורת למען השלום בעזה. פעילויות אומנותיות שמבטאות כוונה פוליטית חייבות להיות בהתנדבות בלבד.

לאזרחים רבים קשה להבין מדוע הופעה באריאל היא הצהרה פוליטית. מבחינתם "דין אריאל כדין תל אביב" כאמרת הקלישאה (אני לא מבין למה ממשיכים להשתמש בקלישאה הזו אחרי שהמקום האחרון שאמרו את זה עליו היה נצרים בעזה). מה שאזרחים אלה צריכים להבין הוא, שבדמוקרטיה לא הם קובעים מה היא הצהרה פוליטית או לא כי אם המחלוקת, או המיעוט. אריאל שנויה במחלוקת, מה לעשות, זה לא נתון לויכוח. זוהי עובדה. ברגע שלא מסכימים על משהו אז הוא נתון במחלוקת. מדינת ישראל מעולם לא ביצעה את האקט של סיפוח  השטחים ובכללם אריאל; כל עוד לא עשתה זאת המדינה, אז אריאל נמצאת גם במעמד מיוחד מבחינה משפטית. מבחינה פורמאלית לחלוטין לכן דין אריאל אינו כדין תל אביב. מבחינת המדינה אריאל נמצאת מחוץ לתחומי מדינת ישראל ותחת שלטון על צבאי (שר הבטחון הוא המושל בשטחי יהודה ושומרון).

כל הטיעונים האלה כאמור לא ישנו כלום. הימין הפוליטי, והתקשורת בעקבותיו, כבר יתייגו את השחקנים כסרבנים ומחרימים. זוהי דרך הטבע בישראל. זה מתאים לתדמית היוצר התל אביבי וזה מתאים לרוח התקופה. לשחקני ישראל אין אלה לאחל בהצלחה, הם יזדקקו לה. ונאחל גם שישברו רגל.

* דמגוג= דמוס (עם, המון) + גוגוס (מנהיג)- כינוי שניתן ביוון העתיקה למנהיגים שהובילו את ההמון בהצבעות. הנואמים הטובים ביותר שידעו לשכנע את העם באמצעות דיבורים לעשות כרצונם. הפילוסופים השתמשו בביטוי ככינוי גנאי לנאום משכנע שלא בצדק (לעומת הטיעון הפילוסופי שנחשב כמתאים יותר לדיון אריסטוקראטי ולא להמון).

חיילים משוחררים בשטחים

* אתמול היתה הפגנת השמאל הגדולה. לא הייתי. מסתבר שגם עיתון הארץ לא. מווי נט אני למד שנאם שם מרצה אחד (גדי טאוב), עו"ד (אלדד יניב) ועיתונאית (נינו אבסדזה). השניים הראשונים הם חברים קבועים במועצת החכמים בערוץ 10. השלישית היא חברת קדימה (הבאה בתור להכנס לכנסת, ברגע שמישהו יפרוש) והחליפה פעם את גדי טאוב במועצת החכמים. לא נראה לי שמשהו יוצא מזה.

* יוסי פלד (שר ללא תיק בממשלה, גנרל, איש "שמאל" בעברו שהצטרף לליכוד לפני הבחירות האחרונות) התראיין אתמול ברדיו בבוקר ונשאל על אפשרות המלחמה בקיץ; הוא אמר למראיינת ש"אם את שואלת אם אנחנו מעוניינים במלחמה כרגע אז התשובה היא לא. אני לא אומר שהדברים לא יכולים להשתנות". כנראה שיכול להיות שנהיה מעוניינים בעתיד. טוב לדעת. ביום שישי בעיתון הארץ מאמר מעולה במיוחד (אפרופו הפוסט הקודם על ריאליזם) של אורי בר-יוסף, פרופסור במחלקה ליחב"ל בחיפה, על את מי צריך להאשים במלחמה הבאה. מהמאמרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

* אם כבר מקשרים למאמרים, אז עידן ממליץ (בצדק) על מאמר של נדב איל, הניצן הורוביץ החדש של ערוץ 10, במעריב, גם מיום שישי. המאמר הוא על ראש ממשלת בריטניה החדש והקשר של המפלגה השמרנית לאריסטוקרטיה הותיקה. המאמר מזכיר בקצרה את זה שהלייבור לא ניצלו את עובדת היותו של קמרון אריסטוקרט כנגדו בקמפיין הבחירות. אכן עוד ילמדו את הקמפיין הכושל לחלוטין של לייבור שעשו את כל הטעויות האפשריות כמעט.

* אבל הידיעה המטרידה ביותר התפרסמה היום בקטן בעמוד 5 של העיתון למטה. תחת הכותרת "היום: השרים צפויים לאשר שנת לימוד חינם לחיילים משוחררים" מסתתר משהו אחר לגמרי. מסתבר שהולכים לאשר לכל החיילים המשוחררים תוספת למענק שנת לימוד חינם (עד כאן כמעט הכל בסדר) בגליל, בנגב (לא כולל אוניברסיטת באר שבע ובשטחים!! מה הרעיון בדיוק? שכל מי שאין לו כסף ללכת לאוניברסיטה אז המדינה שולחת אותו למכללות בגליל? זה שמוציאים את באר שבע רק מראה שאין כאן שום מטרה לקדם את הנגב אלא המטרה היחידה היא לקדם את מכללת אריאל בשטחים. פשוט אי אפשר להגיד שאנחנו עושים חוק לקידום השטחים אז מוסיפים גם את הנגב והגליל ( "אזורי פיתוח" ) ולשם הנוחות מוציאים את אוניברסיטת באר שבע (אנחנו הרי לא באמת רוצים להתחיל לממן אלפי חיילים משוחררים בשנה שהולכים לבאר שבע). יוצא שמכל החוק הזה המכללה הגדולה והחזקה היחידה שהממשלה מציעה לחיילים היא "המרכז האוניברסיטאי אריאל". כל הכבוד לגילה גמליאל על המכבסה המשוכללת. לא ברור למה העיתונות נותנת לה להעביר את זה בשקט תחת המעטה הפופוליסיטי "שנת לימודים חינם לחיילים משוחררים".