פרדוקס או לא פרדוקס

אחרי הפסקה קצרה (הייתי ברומא) אני חוזר לכתוב והפעם מפנה אתכם למאמר של גבי שפר מהאוניברסיטה העברית לפני שבועיים בהארץ. במאמר, שפר מאיר נקודה חשובה ומעניינת בפוליטיקה הישראלית העכשווית לה הוא קורא בכותרת "פרדוקס ההצבעה לנתניהו". הפרדוקס הוא כזה: הציבור הישראלי של ימינו אומר בסקרים שהנושאים החברתיים כלכליים הם הנושאים החשובים ביותר מבחינתו, הרבה יותר מהנושאים המדיניים והביטחוניים. בנוסף אומר הציבור שהוא לא מעריך ולא סומך על הממשלה הנוכחית בטיפול בנושאים הכלכליים. עובדה זו עולה בקנה אחד עם עמדות הציבור בנושאים כלכליים חברתיים בסקרים לאורך השנים (הציבור הישראלי תומך בעמדות סוציאליות הרבה יותר מהממשל באופן עקבי) מול העמדה הניאו-שמרנית הידועה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל הקשור לכלכלה וחברה. מנגד, באותם סקרים עכשוויים, מראה הציבור תמיכה אלקטוראלית בראש הממשלה ובמפלגתו – אילו הבחירות היו נערכות היום היה הימין זוכה ברוב גדול עוד יותר מזה שיש לו היום, ומעמדו של בנימין נתניהו כראש ממשלה בלתי מעורער בסקרים מול כל מועמד אחר. אכן סוג של פרדוקס לכאורה שמחייב הסבר.

תרשו לי להציע כמה הסברים חלופיים או משלימים לאלה שמציע שפר במאמרו. ההסבר הראשון הוא הפשוט ביותר: הציבור בסקרים משקר, או לפחות אינו כן עם עצמו; אנשים עונים שמבחינה פוליטית הנושא הכלכלי-חברתי הוא החשוב להם ביותר אך בפועל הם אינם מאמינים בזה באמת. זה אולי פופולארי להגיד את זה נוכח המחאה החברתית, אבל עובדה שמעט מאוד אנשים יסכימו לשקול בכלל להחליף מחנה פוליטי על רצף בטחוני בשביל להצביע למפלגה שמתאימה להם יותר מבחינת השקפה כלכלית.

שנית, מצידו השני של אותו מטבע, המערכת הפוליטית כולה בנויה סביב השסע המדיני בטחוני ואף מפלגה לא עושה סימנים של ניסיון אמיתי לשנות את זה. נכון, שלי יחימוביץ אולי מדגישה את הנושאים הכלכליים ומסרבת לרוץ על הנושא המדיני, אך אף אחד לא מתבלבל לחשוב שכמפלגה מרכזית בישראל העבודה תסכים לזנוח לחלוטין את הנושא המדיני בשביל למקסם את ההישגים הכלכליים. נקודה זו אולי תובהר טוב יותר בהסבר השלישי:

גם אם הפרדוקס אמיתי ואכן קיים רוב בציבור שעבורו השיקולים הכלכליים חשובים יותר מהשיקולים הביטחוניים, זה לא אומר בהכרח שנתוני הסקרים לא משקפים זאת. צריך לזכור שהליכוד בראשות נתניהו זוכה לתמיכה יותר מכל מפלגה אחרת, אבל לא לתמיכה מוחלטת: רחוק מזה – הליכוד בראשות נתניהו זוכה לתמיכת 25% מציבור הנשאלים בלבד. מדובר באחוז נמוך מאוד למפלגת שלטון גם במושגים השוואתיים למדינות עם שיטה פרלמנטארית יחסית אחרות. יתכן ואפשר היה ליצור בכנסת קואליציה של מפלגות התומכות במדיניות כלכלית סוציאלית יותר. קואליציה שתכלול את מפלגת העבודה, המפלגות הערביות ומרץ לצד הבית היהודי, האיחוד הלאומי, ש"ס ויהדות התורה. הצחקתי אתכם? זו בדיוק הנקודה. גם אם קואליציה כלכלית תהיה פוטנציאלית בכנסת אף אחד לא יחלום להקים אותה. אפשר לטעון בבטחון רב שאף אחד בציבור, כולל הסוציאליסטים ביותר, לא היה חותם על קואליציה כזו;  גם אם השיקול הכלכלי הוא מרכזי בשיקולי הבחירה של הבוחר במפלגה בבחירות, זה לא אומר שהוא יהיה מרכזי בשיקולי ההעדפה שלו לקואליציה. מהבוחרים בהקרנה על המפלגות: גם אם מערכת הבחירות תהיה סביב נושאים כלכליים, הרכבת הקואליציה תהיה סביב נושאים מדיניים-בטחוניים.

על כן יש אמת מסוימת בטענה של כמה בימין, שהמחאה החברתית והצפת הנושאים הכלכליים הם ניסיון של השמאל (המדיני בטחוני) לגרוף תמיכה מהימין הניצי על נושאים שלא מן העניין הפוליטי המרכזי בישראל. מבחינה זו צדקו המתנחלים בכך שהיו חשדניים כלפי המחאה החברתית. אך מנגד, צריך לזכור שלא מדובר בתרגיל פוליטי מלוכלך. זכותו של מחנה פוליטי להזכיר למצביעים פוטנציאלים שיש לו גם יתרונות אחרים להציע. לא צריך להסתיר או להתבייש בעובדה שיש קשר בין מדיניות שמאלית מדינית למדיניות שמאלית כלכלית – להיפך, אפשר להדגיש את הקשר ולנסות לשכנע משוכנעים בנושאים הכלכליים לתת צ'אנס לשמאל גם בנושאים מדיניים. זכותם של מפלגות האופוזיציה לבקר את המדיניות הכלכלית של הממשלה ולהציע אלטרנטיבה אמיתית. בואו נזכור שלמרות שמצב גוש השמאל נראה עגום על פניו, עדיין ההפרש הבין-גושי בסקרים המחמיאים ביותר לימין עומד על 8-14% . מדובר בהפרש משמעותי, אך לא בכזה שבלתי אפשרי בעליל לגשר עליו. מספיק לשכנע אחוזים בודדים של אנשים שלהם הנושאים הכלכליים אכן יותר חשובים מהמדיניים לעבור צד ויש מהפך. נו אבל בשביל זה צריך אופוזיציה יותר אקטיבית ופחות פסימית.

חיילים משוחררים בשטחים

* אתמול היתה הפגנת השמאל הגדולה. לא הייתי. מסתבר שגם עיתון הארץ לא. מווי נט אני למד שנאם שם מרצה אחד (גדי טאוב), עו"ד (אלדד יניב) ועיתונאית (נינו אבסדזה). השניים הראשונים הם חברים קבועים במועצת החכמים בערוץ 10. השלישית היא חברת קדימה (הבאה בתור להכנס לכנסת, ברגע שמישהו יפרוש) והחליפה פעם את גדי טאוב במועצת החכמים. לא נראה לי שמשהו יוצא מזה.

* יוסי פלד (שר ללא תיק בממשלה, גנרל, איש "שמאל" בעברו שהצטרף לליכוד לפני הבחירות האחרונות) התראיין אתמול ברדיו בבוקר ונשאל על אפשרות המלחמה בקיץ; הוא אמר למראיינת ש"אם את שואלת אם אנחנו מעוניינים במלחמה כרגע אז התשובה היא לא. אני לא אומר שהדברים לא יכולים להשתנות". כנראה שיכול להיות שנהיה מעוניינים בעתיד. טוב לדעת. ביום שישי בעיתון הארץ מאמר מעולה במיוחד (אפרופו הפוסט הקודם על ריאליזם) של אורי בר-יוסף, פרופסור במחלקה ליחב"ל בחיפה, על את מי צריך להאשים במלחמה הבאה. מהמאמרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

* אם כבר מקשרים למאמרים, אז עידן ממליץ (בצדק) על מאמר של נדב איל, הניצן הורוביץ החדש של ערוץ 10, במעריב, גם מיום שישי. המאמר הוא על ראש ממשלת בריטניה החדש והקשר של המפלגה השמרנית לאריסטוקרטיה הותיקה. המאמר מזכיר בקצרה את זה שהלייבור לא ניצלו את עובדת היותו של קמרון אריסטוקרט כנגדו בקמפיין הבחירות. אכן עוד ילמדו את הקמפיין הכושל לחלוטין של לייבור שעשו את כל הטעויות האפשריות כמעט.

* אבל הידיעה המטרידה ביותר התפרסמה היום בקטן בעמוד 5 של העיתון למטה. תחת הכותרת "היום: השרים צפויים לאשר שנת לימוד חינם לחיילים משוחררים" מסתתר משהו אחר לגמרי. מסתבר שהולכים לאשר לכל החיילים המשוחררים תוספת למענק שנת לימוד חינם (עד כאן כמעט הכל בסדר) בגליל, בנגב (לא כולל אוניברסיטת באר שבע ובשטחים!! מה הרעיון בדיוק? שכל מי שאין לו כסף ללכת לאוניברסיטה אז המדינה שולחת אותו למכללות בגליל? זה שמוציאים את באר שבע רק מראה שאין כאן שום מטרה לקדם את הנגב אלא המטרה היחידה היא לקדם את מכללת אריאל בשטחים. פשוט אי אפשר להגיד שאנחנו עושים חוק לקידום השטחים אז מוסיפים גם את הנגב והגליל ( "אזורי פיתוח" ) ולשם הנוחות מוציאים את אוניברסיטת באר שבע (אנחנו הרי לא באמת רוצים להתחיל לממן אלפי חיילים משוחררים בשנה שהולכים לבאר שבע). יוצא שמכל החוק הזה המכללה הגדולה והחזקה היחידה שהממשלה מציעה לחיילים היא "המרכז האוניברסיטאי אריאל". כל הכבוד לגילה גמליאל על המכבסה המשוכללת. לא ברור למה העיתונות נותנת לה להעביר את זה בשקט תחת המעטה הפופוליסיטי "שנת לימודים חינם לחיילים משוחררים".