אם תאיימו

ימים שחורים עוברים על האקדמיה הישראלית. אתמול פורסם כי נשיא אוניברסיטת תל אביב, הכימאי יוסף קלפטר, ביקש לקבל לידיו את הסילבוסים של החוג לסוציולוגיה, בעקבות נייר עמדה של תנועת ימין בשם 'המכון לאסטרטגיה ציונית' שטען ל"הטיה פוסט ציונית" בחוגים לסוציולוגיה. היום פורסם שתנועת הימין 'אם תרצו' שלחה מכתב איום לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון לפיו אם לא תפעל מידית לפטר מרצים בחוג למדע המדינה (זה נקרא 'ממשל' בבאר שבע) הם יפעלו לעיכוב תרומות לאוניברסיטה ולמאבק גלוי נגד הרשמת סטודנטים למוסד. כלומר אם תרצו שלכאורה נוסדו כנגד קריאות לחרם אקדמי, קוראים בעצמם לחרם אקדמי על מוסד בישראל. כנראה שחרם מימין זה בסדר.

זהו כאמור הצעד הבא במאבק המקרתיסטי עליו התרענו כבר בעבר בדפים אלו. אין סיבה להיות מופתעים, יו"ר אם תרצו הבטיח שזה מה שהוא יעשה כבר לפני כמה חודשים בראיונות לעיתונות הסטודנטים. כל מי שחשב שזה "לא כזה נורא" ושמוטב להתעלם מ'אם תרצו', יראה עכשיו שזו הייתה טעות. אני חוזר ואומר שתנועת 'אם תרצו' ודומיה הם התנועה המסוכנת ביותר לדמוקרטיה הישראלית הפועלת כיום בישראל; כן, יותר מישראל ביתנו של ליברמן. בנתיים אגודות הסטודנטים שותקות לחלוטין בנושא. הם יודעים למה, ישנה תמיכה עממית רחבה בקרב הסטודנטים לתואר ראשון בתנועת אם תרצו. מאז ומעולם היו תנועות הסטודנטים חוד החנית במחאה אנטי ממסדית. תמיד זה היה חסר בישראל, והנה באה תנועת סטודנטים חזקה אנטי ממסדית. אבל עם טוויסט, לא נגד הממסד השולט אלא נגד הממסד האקדמי. מרד נעורים שכזה במרצים, על רקע המשבר המדיני-פוליטי. אפשר לשער ש'אם תרצו' תעמיד מועמדים לאגודות הסטודנטים השונות בבחירות הקרובות ותזכה במושבים רבים. תנועות סטודנטים אחרות שירצו להתחרות בהן יאמצו חלק גדול מהרטוריקה שלהם (במיוחד חשודים בעיני 'דור חדש' באוניברסיטת תל אביב).

היחידים שמגנים את המגמה הם כרגע המותקפים עצמם. היינו מרצים מהחוגים לסוציולוגיה ומדע המדינה בארץ. כמה עצוב שהם עומדים לבד ובשקט יחסי בעוד הממסד האקדמי שותק לחלוטין. המדעים המדויקים בכלל עומדים ומשתאים, זה הרי לא נוגע להם. הם "מדעיים" באמת ולא מתעסקים בפוליטיקה שמאפיינת את מדעי החברה. הנשיא הכימאי של האוניברסיטה אפילו חושב שהוא יצליח לבדוק את הסילבוסים של סוציולוגיה בעצמו.  אם כן להלן החדשות, זה התחיל בחוג למדע המדינה ועבר לסוציולוגיה. השלב הבא, הלא רחוק, יהיה בחוגים להיסטוריה ולמשפטים, ומיד אחר כך יורידו את השיוך החוגי לחלוטין ופשוט יחפשו מרצים שנחשדים בשמאלנות בכל פקולטה ופקולטה. כי הרי לא הגיוני שיהיה יצוג לא פרופורציונאלי לשיעורם באוכלוסיה של מרצים שמאלנים בחוג לכימיה. אין סיבה שההגיון שנכון לסוציולוגיה (כזכור סוציולוגיה איננה "מדעי הציונות" ומדעי המדינה אינם "מדעי ישראל") לא יהיה נכון גם לכימיה. באמריקה בשנות החמישים, ימי המלחמה הקרה העליזים,  זה היה בדיוק ככה: מכסות ייצוג למרצים בהתאם לשיעורם באוכלוסיה. בהתאם לעמדה פוליטית ובהתאם למוצא אתני (היו קווטות למרצים יהודים!). מי שכבר נחשד בקומוניזם, בדגש על נחשד, אולץ להתפטר מיד. אלפים התפוטרו, אפילו לא אחד הורשע בדין בעבירה.

ואחרי האוניברסיטאות? בתי הספר כמובן. לא יתכן שמורים שמאלנים יחנכו את ילדנו "הציונים" היקרים. אותו 'מכון לאסטרטגיה ציונית' כבר פרסם דו"ח על הטיה פוסט ציונית של לימודי האזרחות בבתי הספר. שמעתם את זה? זוכרים את לימודי האזרחות בבית הספר? מסתבר שהטקסט הקונפורמיסטי והאנמי שקראנו, "להיות אזרחים בישראל", הוא פוסט ציוני מידי בשביל 'המכון'. מעניין שעם מערכת חינוך כל כך מוטה שמאלה מבית הספר ועד האקדמיה, עדיין הצעירים בישראל יותר ימנים בשיעור ניכר מהמבוגרים באוכלוסיה (בדומה למדינות ערב, ובשונה ממדינות המערב). מזל כנראה שיש את צה"ל באמצע שיחזיר את הנוער לחיק הציונות האמיתית, היינו הימנית. ואם כבר הזכרנו את צה"ל אז הוא כמובן השלב הבא אחרי מערכת החינוך. הרי לא יתכן שיהיו קצינים פוסט ציונים בצה"ל נכון? מוטב לבדוק זאת היטב ולטפל בחשודים.

ומה לגבי הערבים בישראל, אותם 20% מהאוכלוסייה שמוגדרים מבחינה אתנית כפלסטינים ומבחינה אזרחית כישראלים? הלו ברור לחלוטין שהם לא ציונים. על כן כבר שנים שאין להם מקום בממשלות ישראל או בצבא. אבל עכשיו, שישראל נמצאת תחת מתקפה מדינית, אז כנראה שגם צריך להוציא אותם מהאוניברסיטאות, לא? ובנתיים בכנסת ישראל כבר עובדים על להוציא אותם מהכנסת ולשלול למפגינים שבהם את האזרחות.

פאשיזם כבר אמרנו?

שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים

[אקדים ואומר שלצערי לא מצאתי את גזר הדין המלא באינטרנט אלא רק שברים ממנו]

למי שלא שמע, אתמול הרשיע בית משפט בישראל אדם בלא פחות מאשר עבירת אונס בגלל ש"התחזה" ליהודי ולרווק. המתלוננת לא מכחישה כי הסכימה, או יותר נכון הביע עניין,  לקיים עם הנאשם יחסי מין וזאת דקות בלבד לאחר שנפגשו. סטוץ. אלא שהיא הופתעה מזה שהוא נשוי ועוד יותר גרוע, ערבי! עובדות אלה הספיקו לבית המשפט על מנת להרשיע אותו בעבירת אונס ולגזור עליו 18 חודשי מאסר בפועל. אם להיות הוגנים ההרשעה עצמה הושגה לאחר עסקת טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות, וגזר הדין המנומק הוא שניתן אתמול על ידי בית המשפט. יש לציין שהמשפט הזה נמשך שנתיים במהלכם הנאשם ישב לכל אורך הזמן במעצר בית!

מדובר בפסיקה חשוכה, גזענית ושוביניסטית מאין כמותה. חשוכה כי היא מערבת ענייני משפט מוסרניים ביחסים אישיים בהם אין להם מקום ורומסת זכויות פרט בשם הרצון הסובייקטיבי של פרט אחר. בית המשפט קובע כאן בדין פלילי רמות מוסר שאינן מקובלות בחברה. באיזו זכות?

גזעני, כמעט מיותר לציין. המתלוננת בעצם אומרת שאם הנאשם היה באמת יהודי אז לא היה מפריע לה לקיים איתו את יחסי המין החפוזים. אבל בגלל שנודע לה שהוא ערבי היא מרגישה שנאנסה. מותר כמובן לכל אדם להרגיש רגשות שמקורם בגזענות כאוות נפשו, אבל מדוע בית המשפט צריך לגבות את הגזענות ברשות הרבים? אולי זה לא מפתיע, שכן אחד משלושת השופטים (אם כי לא זה שחתום על כתיבת גזר הדין) הוא השופט משה דרורי, אותו שופט שכבר זיכה אברך מדריסה בכוונה תחילה של קופאית(אתיופית), כי זו זכתה מכך לכרטיס כניסה לחברה הישראלית כלשונו.

שוביניסטי, זה אולי החמור מכל. עבירת האונס במדינת ישראל נועדה להגן על זכויות נשים ולמנוע פגיעה לרעה וניצול של נשים בגלל היחסים השוביניסטים בחברה. ההרשעה הזו לקחה את עבירת האונס והפכה אותה ממגינה מפני השוביניזם למגינת השוביניזם. הפסיקה מקבלת מאחורי הדברים את התפיסה הדתית לפיה גוף האישה הוא משהו קדוש ושברירי ושכל יחסי מין מביעים רכישה ובעלות של הגבר על האישה. בית המשפט הגדיל לכתוב: "עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא – קדושת גופם ונפשם". כן קראתם נכון: "תמימים" ו"קדושה". לא סקס במעלית כי אם קדושת הגוף  ותמימות. המתלוננת רצתה לקיים עם הנאשם יחסי מין, על כך אין מחלוקת, אבל לפי תפיסת הפסיקה מרגע שהתרחשו יחסי המין היא איבדה לכאורה משהו מהותי מעצמה אה-פריורית. לנשים כאילו יש משהו מיוחד, אלמנט X, אותו הן יכולות לתת או לא לתת. הן לא מקבלות שום דבר, רק נותנות. והן בוחרות לתת את אלמנט X או לא על סמך המצג שהגבר שמולן נותן להן. על כן, כאשר הנאשם נתן למתלוננת מצג שווא על עצמו היא נתנה לו את X  למרות שבנסיבות אחרות לא הייתה נותנת.  אי אפשר לקבל פסיקה כזו בעצם מבלי שמקבלים הנחת מוצא בסיסית, האישה אינה שווה לגבר. האישה אף פעם לא מעוניינת לקיים יחסי מין בשביל ההנאה נגיד, האישה רק "מסכימה" או "לא מסכימה", ובמקרה זה הסכימה בגלל מצג שווא;  האישה לא רוצה ביחסי מין לשם הרצון, אפילו לא בסטוץ חד פעמי שהתרחש אחרי חמש דקות זמן היכרות. לא, הגבר הוא שנהנה, והאישה חשבה שאולי בעתיד יצא לה משהו מזה, מרגע שהבינה שלא (כי הוא נשוי וערבי) היא הרגישה מרומה. שלושת השופטים אגב היו גברים.

נשאר לקוות שבית המשפט העליון יהפוך את ההחלטה השערורייתית הזו. אבל לא הייתי שומר על אופטימיות רבה מידי, מי שקבע את התקדים בעניין מצג השווא כעבירת האונס הוא שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין. אפשר לנחש שהוא גם יקבל לדון  בערעור התיק הזה.

דו"ח קומי

אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. "אם תרצו" פרסמו קישור לדו"ח הסילבוסים המפורסם שלהם, שמוכיח לטענתם שהחוגים למדעי המדינה בישראל הם פוסט ציונים. מזמן לא ראיתי משהו מגוחך כל כך. אל תתרשמו מהאורך של הדו"ח (66 עמודים שמודפסים בכתב 18 רווח כפול). בעצם מדובר באוסף של כמה "מחקרים" כאשר המחקר הרלוונטי מתפרסם על 2 עמודים בלבד (6-7) ומפורט בנספח (36-44). אחרי קריאה מעמיקה אין אלא להודות שבחיי שזה נורא מצחיק. לפחות אנחנו יודעים סוף סוף איך "אם תרצו" הגיעו למסקנה שלהם שכ-80% מכלל המחקר במדע המדינה הוא פוסט ציוני לעומת ציוני.

ראשית הם מבהירים שבמדע המדינה יש 4 תחומים עיקריים: פוליטיקה השוואתית, חקר מוסדות, יחב"ל, ופילוסופיה פוליטית. כבר זה כמובן ממש לא נכון, אבל זה לא מאוד רלוונטי אז לא נדקדק. אחר כך הם אומרים שמתוך ארבעת התחומים האלה רק הפילוסופיה הפוליטית רלוונטית לחקר הלאומיות. זו טענה ממש מדהימה. לא רק שזה שקר זה פשוט מראה על בורות מוחלטת. אין ספק שמי שכתב את הדו"ח הזה למד מדעי המדינה באוניברסיטה בארץ שכן יש שם בליל כלשהו של מושגים שרק מי שהיה חשוף להם ידע אותם. אבל אני מנחש שלא היה לו ממוצע גבוה מידי (אולי זה מסביר למה הוא מתוסכל מהאקדמיה). אם כבר עיקר עיקרם של המחקר על לאומיות נמצאים בלימודי יחב"ל ופוליטיקה השוואתית. ככה שגם לשיטתם הם פסלו מראש 2 תחומי לימוד רלונטים מתוך ארבע.

הטענה הבאה שלהם היא שהציונות היא תנועה לאומית. מכאן שכל מאמר פילוסופי שמביע ביקורת על הלאומיות הוא בהכרח אנטי ציוני. זו כבר ממש בדיחה. בדיחה שנהיית עצובה כי זה המדד שלהם לפיו הם הגיעו ל80% מחקרים אנטי ציונים. אם כן לא אנטי ציונים מסתבר אלא אנטי לאומיים. לצורך העניין גם מאמר היוצא נגד תנועות לאומיות נאציות בשנות ה30 בגרמניה הוא מאמר שמאחוריו מסתתרת אג'נדה אנטי ציונית כנראה.

עכשיו התמונה מתבהרת קצת יותר לפחות, אכן רוב המחקר על לאומיות הוא מחקר ביקורתי (לא הייתי אומר "אנטי", פשוט ביקורתי). אם אתה בודק רק לאומיות והיחס אליה אז אפשר שתגיע למסקנה שהגישה הדומיננטית כלפי לאומיות באקדמיה בכלל (בכל העולם אגב, לא רק בארץ) היא ביקורתית כלפי לאומיות. גם זה היה נכון יותר לשנות ה60 וה90. היום הרבה פחות. אבל ניחא.

אבל רגע, עוברים לנספח שלהם ורואים איך הם ניתחו את זה. וזה כבר ממש, אבל ממש, מגוחך. הם לקחו אוסף של סילבוסים מאוניברסיטאות בארץ. הם קבעו מראש ארבעה חוקרים טובים (שאוהדים את הלאומיות) וארבעה חוקרים רעים (שביקורתיים כלפיה) ופשוט ספרו כמה פעמים כל אחד מהם מופיע בסילבוסים השונים. וואו. עובדתית הספירה שלהם אגב היא גרועה במיוחד. אני ברגעים אלא ממש נבחן בחינת בית על שלושה חוקרים מבין הארבעה הטובים שלהם שהם טוענים שלא מלומדים כלל באוניברסיטה העברית. אבל באופן כללי אין אלא לשאול, נו באמת? אם זו היתה עבודה של תלמיד שנה א' באוניברסיטה הייתי מכשיל אותה. לעבודה בתיכון זה לא קביל. על סמך מה לעזאזל הם הסיקו שהסלקציה שלהם לארבעה חוקרים מול ארבעה חוקרים היא תקפה למשהו?

חוץ מזה הקטלוג של הארבעה בכל צד גם הוא פשוט בסיסית לא נכון: החלוקה שלהם לחוקרים שהם ביקורתיים כלפי לאומיות לעומת חוקרים שהם אוהדים לאומיות מבוססת להכרתם על כך שיש שתי אסכולות כלפי לאומיות. האחת חושבת שהלאומיות נבנתה במשך מאות ואלפי שנים (זו הגישה הטובה) ואחת שאומרת שהלאומיות היא תוצר של החברה המודרנית (זו הרעה). אז ככה: התפיסה שהלאומיות היא תוצר של החברה המודרנית (בין המאה ה15 למאה ה19) היא תפיסה דומיננטית לחלוטין במדע המדינה, בהיסטוריה, ובפילוסופיה. אין לתפיסה הזו שום קשר לביקורתיות. זו לא גישה אחת, יש הרבה מאוד גישות ללאומיות שכולן הגיעו למסקנה הזו. וזה לא שייך רק למדע המדינה, זו גם התפיסה ההיסטורית של רוב אם לא כל חוקרי העולם הפרה-מודרני. לא, זו לא קנוניה אחת גדולה אנטי ציונית, זה כולל גם חוקרים יפנים, בולגרים ואמריקאים של העולם הקלאסי ושל הנצרות.  ויש הרבה יותר מארבעה חוקרים מרכזים שחושבים את זה. בכל מקרה זוהי לא גישה ביקורתית כלפי לאומיות. יש הרבה חוקרים שחושבים שהלאומיות היא תוצר של החברה המודרנית ושהיא הולכת יד ביד עם החברה המודרנית ושלא ניתן להפריד בין השתיים. אולי "אם תרצו" חושבים שהמודרניות עצמה היא מזימה אנטי ציונית…

מול הפרדיגמה הזו,  אכן צמחה בשנות השמונים של המאה הקודמת גישה שנקראת פרימורדיאלית לפיה הלאומיות היא דבר אורגני שהיה קיים בעבר והתפתח אל תוך החברה המודרנית. במשמעות אחרת ומשלימה, הפרימורדיאליות היא גישה לפיה הקשרים הלאומיים (האתניים) הם הבסיסיים ביותר שיש לאדם וקודמים לכל קשר אחר. ברוב המקרים הגישות הללו אכן יחסית אוהדות את הלאומיות. אבל גם כאן לא תמיד; יש גישות פרימורדיאליות ביקורתיות שאומרות שהלאומיות זה משהו בסיסי אבל לא רציונאנלי שהאדם המודרני צריך להתגבר עליו. בדו"ח הם כאמור מציגים ארבעה חוקרים כאלה. לשיטתם, ארבעת החוקרים האלה מייצגים מחצית מכל המחקר שקיים על לאומיות.

"אם תרצו" סופרים אזכורים בסילבוסים. אזכורים!! בסוף יוצא להם 42 אזכורים לחוקרים הרעים מול 11 אזכורים לחוקרים הטובים בכל הארץ. מסקנה: כ80% מהאוניברסיטאות הארץ הן אנטי לאומיות! המסקנה שלי היא שצריך לשלול למי שכתב את זה את התואר (אם יש לו).

אבל הדו"ח לא מסתפק בזה, אני חושש. הוא עובר למשהו ממש מצחיק על השוואה בין תמיכה בפילוסופיה ליברלית מול רפובליקנית ומראה גם שם את אותה שיטת מחקר מרתקת ומוצא תוצאות זהות ללאומיות. אני לא אכנס לזה כי גם ככה הארכתי אבל דעו שזה עוד יותר מגוחך ממה שהם עשו על הלאומיות.

ואז הם מסיימים בבדיקה ספציפית של הוגים ביחס ישיר לציונות. רשמו לפניכם אלה החוקרים האנטי ציונים: ברוך קימרלין, אורי רם ואדוארד סעיד. ואלה החוקרים הציונים: רות גביזון, שלמה אבינרי ואמנון רובינשטיין. בואו נשים אותם בזירת הסילבוסים ונראה מי מנצח: התוצאה 37 מול 7! שערורייה! (מתוך ה37 אגב 11 הם מאוניברסיטת בר אילן. אוניברסיטה ציונית ואפילו ימנית לכל הדעות. האם יכול להיות שמי שמלמד את ארבעת הרעים מלמד אותם בכלל באור ביקורתי??). מיותר לציין שגם אם נניח והסלקציה המגוחכת הזו של חוקרים היתה באמת מדגם מיצג, אז שכמות המקרים וההפרשים בינהם אינם מאפשרים מובהקות סטטיסטית בכלל.

לסיכום, נתעלם לרגע ונגיד שלא היתה כל בעיה מתודולוגית, תיאורטית, היסטורית או לוגית עם הדו"ח זה. אני יכול להעיד על עצמי שהייתי נוכח בכל הקורסים המוזכרים שם תחת הסילבוסים של אוניברסיטת תל אביב. בנוסף יש לי הכרות לא רעה עם הסילבוסים המקבילים בירושלים ועם המרצים. ואני יכול להעיד, לפני שבכלל נכנסים למחקר שלהם, שזה פשוט שטויות. הקורסים הללו לא עוסקים בציונות כמעט. מיעוטם עוסקים בלאומיות. לא מציגים רק גישה אחת ואין שום שטיפת מוח בכיוון כזה או אחר. חלק מהמרצים המוזכרים שם הם פרימורדיאליים. חלק ימניים בדעותיהם הפוליטיות. רובם המוחלט ישמחו להגדיר עצמם ציונים אפילו. לא שיש לזה איזשהו קשר למה שהם מלמדים.

הארכתי במילים על משהו שאפילו לא שווה התייחסות. אבל דעו שהיה רעש גדול מהדו"ח הזה. המסקנות שלו פורסמו בהרחבה ב"ישראל היום" והוזכרו בעיתונים האחרים. אין כמעט סטודנט למדע המדינה שלא שמע על זה משהו. בעיקרון הם ניצחו. אף אחד הרי לא באמת קורא פרסומים מורחבים. מה שנשאר זה רק המסקנות המופרכות שלהם. "אם תרצו" יחזרו על המסקנות הללו שוב ושוב כעובדה. מי שתומך בהם יצטרף. מי שיבקר את הדו"ח יואשם בעצמו באנטי ציונות ובהגנה על מבצר מושחת. הרושם הכללי בציבור ובדורות הבאים של סטודנטים באוניברסיטה יהיה שהם צודקים.

במחשבה שניה, אולי לא קומדיה. טרגדיה.

על הדעות

* העיתונאי אלוף בן, פרשן צבאי ומדיני בדרך כלל, החליט להשתעשע במדעי המדינה ועורך הארץ נתן לו לפרסם היום מאמר די מביך בעמוד המאמרים של העיתון.
אלוף בן מתיחס לבחירות בבריטניה מחר ולעלייתו של ניק קלג וכותב:

הנה סיבה לגאווה: הבריטים רוצים לאמץ את השיטה הישראלית, הנהוגה גם ברוב מדינות אירופה. כאן תוקפים את שיטת הבחירות ש"מפריעה ליציבות" ותובעים לשנותה, ושם, באם כל הדמוקרטיות, מבינים שרק בחירות יחסיות מבטיחות ייצוג הולם לרצון הציבור

כן זה בערך כמו להגיד על מישהו שטוען שהמרק לא מלוח לו מספיק, שהוא רוצה לעבור למנה האחרונה ולאכול עוגה. ישראל היא המדינה היחידה, בעולם כולו- לא רק באירופה, שיש בה שיטה יחסית מלאה עם אזור בחירה אחד ובלי דירוגי העדפות. (הולנד היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שיש בה רק אזור בחירה אחד כמו בישראל, אבל גם שם ניתנת לתושבים אפשרות לדרג את העדפותיהם מבין המועמדים האישיים). ניק קלג בבריטניה, מועמד המפלגה הליברלית, אכן רוצה לעבור לשיטה יחסית יותר, אבל הוא לא חולם לרגע לבטל את האזורים. מה שניק קלג מציע זה לשנות את שיטת ספירת הקולות ולא לעבור לשיטה יחסית. הוא רוצה לעבור לפתקי הצבעה מדורגים כך שכל מומעד שיבחר בבחירות אישיות יהיה זקוק לפחות ל50% תמיכה שיעברו אליו על פי דירוג עדיפויות הבוחרים (single transferable vote) . שיטה זו משפרת את היחסיות ומורידה את התמריץ להצבעה אסטרטגית, אך בד בבד שומרת על עקרון הבחירות האישיות לכל נציג ונציג.
אלוף בן מתבלבל בין שיטה רובית לבין שיטה אזורית ושם אותם בסל אחד. זה לא המצב. שיטת הבחירות בישראל היא המושמצת ביותר מבין הדמוקרטיות. זה לא אומר שאין לה יתרונות, אכן היחסיות המקסימלית היא יתרון בחברה שסועה כמו שלנו. אבל יש שיטות נוספות ששומרות על רמת יחסיות גבוהה ובכל זאת מגדילות את יכולת הביקורת והבקרה של הציבור על נבחריו ומשפרת את איכות הח"כים.

* וגם- באותו עמוד, אבירמה גולן במאמר מצויין (כרגיל) על הפאשיסיזציה בחברה הישראלית וכנסת ישראל בפרט. שווה קריאה.