על דת וחסרי דת

בעקבות פסיקה תקדימית של בג"ץ לפיה יוכל הסופר יורם קניוק להרשם במשרד הפנים כחסר דת במקום יהודי, התכנסו אמש מאות אנשים בתל אביב וחתמו על תצהירים המבקשים להכיר בהם כחסרי דת. על פי מארגני ההחתמה מדובר בתגובת נגד לממסד הדתי היהודי ולכוחו המוגזם בזירה הציבורית. אני חושב שיש טעות יסודית בתפיסתם.

מקור המושג חסר דת, כמו תופעות תרבותיות רבות, באמריקה. ארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, היא מהמדינות עם הפרדת הדת מהמדינה המבוססת והותיקה ביותר.  כאשר באירופה עוד נלחמו נסיכויות מזרמים שונים של הנצרות, באמריקה הוענק חופש דתי מלא לכל. האירוניה היא שעובדה היסטורית זו הביאה לכך שארה"ב התעצבה כך שהיא היום מהמדינות עם שיעור הדתיים הגבוה ביותר בעולם המערבי; ארה"ב היא מדינה חילונית עם רוב מסיבי דתי ודתי מאוד. תופעה זו באה לידי ביטוי בזירה הפוליטית: נושאי "מוסר" דתיים כמו התנגדות להפלות, הומוסקסואליות, ותורת האבולוציה מהווים נושאים פוליטיים בוערים בכל מערכת בחירות. כתוצאה מכך הופיעה גם תופעת נגד בארה"ב של אנשים לא מאמינים שמדגישים את זהותם הלא מאמינה אל מול הדתיות הגוברת בזירה הפוליטית. כך היום, תחת סעיף ההגדרה של דת, יותר ויותר חילונים בארה"ב בוחרים להגדיר עצמם כאתיאיסטים (ואחרים כאגנוסטיים). התופעה בולטת גם בקרב היהודים בארה"ב שחלקם, ובעיקר כאלה המזוהים עם הצד הליברלי הרדיקלי, גם כן בוחרים להגדיר עצמם אתיאיסטים במקום יהודים.

אלא שאתיאיזם איננו דת, והוא גם איננו ההפך מדת – בדיוק כמו שמתוק הוא לא סוג של פרי ולא ההיפך מלימון. אתיאיזם זה ההיפך מתיאיזם ובאמצע נמצאת האגנוסטיקה. זהו היחס של אדם כלפי אמונה בכוח עליון אלוהי ותו לא. דת לעומת זאת היא אוסף של מנהגים ופולחנים המשותפים לקהילה מסויימת. דת אינה מחייבת, ומעולם לא חייבה, אמונה. בהקשר זה ראוי לציין שהדת המרכזית היחידה שאמונה היא כמעט הציווי היחיד בה היא הדת הפרוטסטנטית בנצרות. באמת מאוד קשה יהיה להגדיר את עצמך כפרוטסטנט ולא להאמין. זאת בגלל שהמנהג והפולחן המשותף המרכזי לקהילה הפרוטסטנטית הם האמונה באלוהים ובישו בנו. בעיה זו אינה קיימת ביהדות, באיסלם, בקתוליות או בבודהיזם.

דת היא דבר בסיסי בהוויה האנושית, כמו תרבות ובעידן המודרני לאומיות. שלושת בסיסים אלה הם מה שמגדיר אותנו כל הזמן כחלק מקהילה מסוימת. זה לא אומר שמישהו לא יכול להיות חסר דת, או שרכיב הדת לא יהיה שולי מאוד בהרגשת השייכות הקהילתית שלו. אך אני בספק אם כל אלה שממהרים להגדיר את עצמם כחסרי דת באמת מתכוונים לכך. לא שיש בזה משהו רע, אלו בסופו של דבר הגדרות שרירותיות ושכל אחד יעשה מה שבא לו, אבל מבחינה מדעית (עוד משהו שבניגוד לכמה תפיסות איננו דת) הם טועים בהגדרה.

אם ניקח אותי כדוגמא: נכון איני שומר כשרות, אני לא מאמין, ומסרב ללכת לתפילות בבית כנסת; אני מזלזל בממסד הרבני, וחושב שרוב מה שכתוב בתנ"ך הוא מיתולוגיה וסיפורי עמים מסוף האלף הראשון לפני הספירה. אך יחד עם זאת אני חוגג חגים יהודיים עם בני משפחתי, ולוח השנה שאני מתנהל לפיו הוא לוח שנה יהודי ברובו; כאשר הייתי בגרמניה לפני שבועיים קניתי עם חברים תפוחים וטבלנו אותם באופן סמלי בדבש בערב ראש השנה. מנהגים אלו קושרים אותי קשר הדוק לדת היהודית. זאת בלי קשר ללאומיות הישראלית-יהודית שלי ולתרבות היהודית ממנה אני בא.

כאשר אנשים חילונים ואתיאיסטים, בני הדת היהודית, הולכים ומבקשים להגדיר את עצמם כחסרי דת הם בעצם לא מתריסים נגד, כי אם נותנים פרס לממסד הדתי היהודי. הם בעצם מודים בכניעה וגם אם לא אומרים זאת מפורשות מסכימים עם התפיסה לפיה לא ניתן להיות שייך לדת אם אינך דתי. אני לא מוכן לקבל את התפיסה הזו בשום אופן. הדת אינה שייכת לדתיים שמצידם גם כן משנים ומעוותים אותה כל הזמן. דת היא דבר דינמי ומשתנה עם הזמן. הממסד הדתי אינו המייצג האבסולוטי של הדת ואינו יכול לקבוע בעצמו מי שייך לדת ומי לא. דת היא דבר קהילתי המגדיר שייכות דרך מנהגים. קהילת הדת היא זו שמגדירה דה פקטו, בעצם הפעלת המנהגים, מי הם חבריה ומי לא. כל הגדרה אחרת היא כזו שמפספסת את מהות הגדרת הדת.

תשעה באב

זקנים ונשים היו מתפללים לבוא הרומאים מחוסר אונים, והיו מצפים בקוצר רוח למלחמה החיצונית שתבוא ותגאל אותם מן הפורענויות שבפנים. האזרחים הנאמנים היו אחוזים פחד ובהלה, כי לא היתה להם שעת כושר כל שהיא לשנות את פני הדברים, ואף לא תקווה להסדר, ולא אפשרות של מנוסה אם היו רוצים בכך: כי המשמרות היו בכל מקום ומקום, וראשי השודדים (שהיו מפולגים ביניהם בכל עניין אחר) היו מוציאים להורג כאויבם המשותף כל אדם שהיה אוהד את השלום עם הרומאים…

יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים, ספר 5 פרק א(5).

אני די עצבני על חילונים שעושים עצמם עצובים בתשעה באב. לא על שנאת חינם נפלה ירושלים כי אם בגלל שכמה מטורפים, קנאים, פנאטים דתיים, החליטו למרוד ברומאים. על אפם ועל חמתם של הרוב השפוי והדומם שהיה עסוק בעבודות היום. המקבילים של החילונים של המאה הראשונה לספירה היו בעד השלום עם הרומאים. הם חשבו שהמלחמה באימפריה היא טירוף. מולם עמדו קבוצה של קנאים מטורפים, אנשים שהיו מוכנים להקריב את עצמם ואת ילדיהם למען "קידוש יהוה". בכל עיר שהרומאים הגיעו אליה לא היה להם הרבה מה להרוס ולא הרבה מי להרוג, כי היהודים הקנאים הספיקו כבר להחריב ולהרוג את הרוב בעצמם. ירושלים נחרבה הרבה לפני שנכנס אליה טיטוס. טיטוס הרס את בית המקדש בתשעה באב, 70 לספירה הנוצרית, כי ידע שזה הצעד היחיד שישבור את לב המורדים ויוכיח להם אחת ולתמיד את עליונות האימפריה הפוליטית על האל המדברי.

ירושלים עצמה שוקמה ונבנתה מחדש על ידי הרומאים. היהודים חזרו אליה וקיימו בה קהילה עוד אלפי שנים. הריבונות היהודית בירושלים הוחזרה בשנת 1948 על ידי התנועה הלאומית היהודית שכונתה על שמה של ירושלים: התנועה הציונית. מאז ועד היום שולטים היהודים בירושלים בחסד האימפריה הרומית החדשה: ארה"ב. אם גם הפעם יחליטו צאצאי הקנאים למרוד בשם אל מדברי באימפריה, הסוף לא יהיה שונה בהרבה. לא להם ולא לנו.

בתשעה באב נולדה החילוניות. הלקח של תשעה באב הוא שהאל לא יציל את המטורפים מכוחות הקדמה והאימפריה. זכרו זאת, ואל תעשו פרצוף תשעה באב.

כולנו חרדים

אין טובה כשבת קודש על מנת לכתוב פוסט על חרדים. מה שראינו השבוע נקרא במחקרי תקשורת "גל". כל התקשורת במשך שבוע שלם מתעסקת כמעט בלעדית בנושא החרדים בעמנואל. הקליימקס הגיע ביום חמישי כאשר כל ערוצי הטלויזיה במשך 40 דקות של חדשות הערב דברו רק על זה, כולל ליווי  ההורים בכל שלב ורגע עד הגעתם המאורגנת לכלא. שאלת המחקר שלפנינו היא מי יותר חרד ולמה?

יש כבר לא מעטים שיוצאים להגנת "החרדים", גדעון לוי למשל כבר כועס על שנאת החילונים כלפי החרדים ואומר שההפגנה של מאת אלף החרדים היא הפגנה של אנשים מפוחדים. יכול להיות שזו היתה אי הבנה של המושג חרד (שמשמעותו המקורית היא מפחד) בתרבות העכשוית?  אז תיקון מציאות: נתחיל בזה שלפני שזה נהיה מאבק בין חילונים לחרדים זה היה מאבק פנים חרדי. חוץ מזה שאף אחד בהפגנה שם לא פחד, בטח שלא מהחילונים. אם יש שנאה בסיפור הזה היא חד צדדית וחריפה מהחרדים כלפי מדינת ישראל. כפי שצעק אחד המפגינים: "עברנו את פרעה, עברנו את האינזיפיציה (טעות במקור) נעבור גם את הציונים" ואחר הוסיף: "כמו שהלכנו לתאי הגזים על קידוש השם, ככה גם נלך עכשיו לכלא". מתי בדיוק נראו גילויי השנאה מהחילונים לחרדים? אני כל הזמן שומע על השנאה הזו כביכול אבל אני לא רואה אותה. אין חילוני אחד ברחובות. ובכלל לא מדובר כאן בחילונים נגד חרדים. מדובר כאן בחרדים נגד המדינה.

את בנימין נתניהו הסיפור כנראה ממש לא מטריד. מה אכפת לו, כולה ראש ממשלה. שבג"ץ יתמודד עם זה. מצידו שהחרדים ישרפו את בג"ץ אם הם רוצים. ממילא השופטים שם מעצבנים. לשר החינוך בכלל לא אכפת. מה זה עניינו? שהוא יפתור את הבעיה? שהוא יאכוף את מדיניות הממשלה והכנסת? למה בגלל שהוא השר האחראי בראשות המבצעת? הוא בכלל רצה להיות שר משפטים. עכשיו שיחנקו, שהשופטים יטפלו בזה. וממילא גם לשרת החינוך הקודמת לא היה אכפת, עובדה היא לא עשתה כלום במשך שנה שלמה בכהונתה מאז פסיקת בג"ץ הראשונה בנושא. ומה עם בן גוריון? הוא הרי זה שאשם בכל. זה נכון כמובן. אבל בו לא נגרר להיסטוריה חדשה פוסט ציונית.

מה לעשות עכשיו? אני חוזר על מה שכתבתי כאן בבלוג בעבר. חרדיות אינננה תכונה גנטית. חרדים הם אפילו לא קהילה אתנית. קצב החרדים גדל במהירות הגדולה מקצב הילודה. המדינה צריכה להתחרות בחרדיות. היא צריכה להתחרות על ידי מנגנוני רווחה וסיוע טובים יותר. על ידי מתן תמריצים לאורך חיים חילוני ייצרני. ולהפסיק לתת תמריצים ללימודים מהבוקר עד הערב בישיבות.

מה הממשלה לא תעשה- בדיוק את זה. מה שכן, בבחירות הבאות שינוי תחזור. לפי סקר אתמול בערוץ אחד יאיר לפיד שווה לבדו 14 מנדטים. כנראה בגלל שאף אחד לא ממש יודע ספציפית את דעתו ולכן קל לדמיין אותו כימני ושמאלני בו זמנית. לניו-שינוי זה יספיק. ניו-שינוי תעשה בדיוק מה ששינוי הישנה עשתה. כלום. תכנס לממשלת נתניהו השלישית ותתרסק אחרי מערכת אחת. בעוד 7 שנים שיפרוץ המשבר הבא בין המדינה לחרדים החינוך החרדי כבר יהווה את הזרם החינוכי השכיח. במקום מאה אלף מפגינים בירושליים יהיו מאתיים אלף. בעוד 14 שנים הם כבר לא יתפשרו ולא יעזבו את הרחובות לפני שבג"ץ יפוזר. לראש הממשלה גלעד ארדן לא תהיה ברירה והוא יענה לבקשתם.

בנתיים החילונים גם חרדים. אבל בשקט.

השבעת הממשלה ה45:

ליבה

אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה (או בקיצור "רייכמן"), הגיש עתירה לבג"ץ לחייב את בתי הספר הדתיים ללמד לימודי ליבה. זה אותו רייכמן שעקרונית מתנגד לאקטיבזם שיפוטי ותומך ברפורמות פרידמניות בבית המשפט העליון. עוד מצטרף טרי למלחמת הדת של השבועות האחרונים. הגיע הזמן לסכם גם את עמדתי בנושא:
שימו לב שבניגוד למאבקים בסוף שנות התשעים שהתמקדו בגיוס (כולל כמובן עתירות לבג"ץ לחייב גיוס) הפעם לב הויכוח הוא על חינוך. אבל בדיוק כמו בגיוס, גם הפעם החילונים מפספסים לחלוטין את הפואנטה. החילונים מזהים את הסכנה נכון- הסטטיסטיקות מפחידות; בעוד שהחינוך החילוני הולך וקטן אחוז הולך וגדל מכלל התלמידים לומדים במסגרות חרדיות. החינוך החרדי הוא פרטי אבל ממומן ברובו על ידי המדינה. זה חינוך חשוך שעושה הפרדה בין תלמידים- לפעמים גזעית לפעמים מעמדית. מבוקר עד ערב לומדים שם פלפולי פרשנויות מימי הביניים, תנ"ך אגב לא מלמדים. על ביולוגיה ומדעים בכלל אין מה לדבר, היסטוריה זו בדיחה, אין דבר כזה ספרות, אזרחות לא צריך, אפילו מתמטיקה ואנגלית לא. יידיש דוקא כן.
זאת לצד שיעור הגברים החרדים שעובדים בשוק העבודה ותחזיות גידול האוכלוסיה בשנים הקרובות, התמונה ניראית מפחידה אם לא פאטלית. אבל מה הפתרון של החילונים? ליבה. צריך ללמד את החרדים ליבה. או ליתר דיוק לחייב את החרדים ללמד בבתי הספר שלהם לימודי ליבה (כלומר מתמטיקה ואנגלית). מנגד יוצאים רב תרבותניים ומדברים בשם זכויות הקהילה לשמור על תרבותה ומאשימים את חבריהם החילונים הרייכמנים בגזענות. כך מפוספס הויכוח על הצעות עקרות לחלוטין ועל המלצות דה-קונסטרוקטיביות.
מי שחושב שאפשר להכריח את בתי הספר החרדים ללמד ליבה הוא הוזה. גם אם יחייבו אותם בחוק (בו הם לא מכירים), ויפקחו עליהם עשרות מפקחים כל יום (כמו שהם מפקחים על כשרות מסעדות נגיד) עדיין חרדים לא יילמדו לימודי חול בבתי הספר שלהם. ואם כן אלה יהיו לימודים חסרי טעם ומשקל. יש מספר שעות מוגבל ביום ועל לימודי "הקודש" הם לא יותרו.
הצעות אחרות, קצת יותר הגיוניות, מדברות על חינוך משלים. המדינה תספק חינוך חול משלים אחר הצהריים לתמידי בתי הספר החרדיים. הבעיה כאן היא בעיה של שיוויון, לא רק שיממנו לחרדים לימודים שלהם ביום, אלא גם יוסיפו להם מימון לשעות השלמה אחרי. אבל, בעיית השוויון שתווצר תהיה קטנה מהסכנה הפוטנציאלית שבמצב הקיים. זהו פתרון שנשמע בעיקר באקדמיה אבל לא תמצאו פוליטקאי שיעז להגיד אותו כי עבור פוליטקאים בעיות שיוויון יש להן ניראות רעה בזמן המיידי לעומת בעיות פוטנציאל טווח ארוך שהרבה פחות מעניינות.
מי שצועק במרחב הציבורי "ליבה, ליבה" מפספס את כל הפואנטה. הליבה היא חסרת משמעות. בין אם ילמדו אותה בזמן או אחרי הלימודים היא לא תפתור שום דבר. מישהו באמת חושב שחרדים לא הולכים לעבוד בגלל שלא לימדו אותם מתמטיקה? הבעיה היא החינוך החרדי נקודה. או אורך חיים חרדי מודרני (שבו כולם תלמידי ישיבה) באופן כללי.
הבעיה היא, גם אצל מבקרי החרדים וגם אצל מבקרי המבקרים שמאשימים בגזענות, שהם מסתכלים על החרדים כעל קבוצה אתנית. אף אדם לא נולד חרדי. הוא הופך חרדי בעקבות חינוך הוריו ובבתי הספר שלו. ויש כל מיני סוגים של חרדים. ויש כל מיני רמות. ההקצנה היא עניין של שנים ארוכות. לפני קום המדינה היו אחוז תלמידי הישיבות מבין החרדים פחות מ20. היום המספר קרוב למאה אחוזים. יש גם מגמה מצערת מאוד של התחרדות או הקצנה דתית באופן כללי בקרב הציבור הדתי הלא חרדי. המגמה הכי בולטת בשני העשורים האחרונים היא ההתחרדות של הדורות הצעירים של המעמדות הנמוכים עולי המזרח וצפון אפריקה בעיירות הפיתוח. החרדים ששולטים בש"ס לא הולכים לבתי הספר של ש"ס, מבחינתם זה בתי ספר למעמד נחות, המנהיגים של התנועה הולכים לישיבות האשכנזיות. לבתי הספר של ש"ס הולכים אנשים שאפשר שהיו מסורתיים בלבד ואולי אפילו חילונים אבל באזורים בהם הם נמצאים החינוך שמציעה ש"ס הוא מקיף יותר ואטרקטיבי יותר. התוצאה אחרי עשרים שנה של השיטה היא שרשת החינוך מעין התורה של ש"ס היא הרשת הפרטית הגדולה בארץ שמושכת אלפי תלמידים כל שנה מהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
המדינה החילונית אם כן צריכה קודם כל להבין מהי המטרה המרכזית שלה- והיא שייהיו כמה שפחות תלמידים בחינוך החרדי. את זה במדינה דמוקרטית לא עושים על ידי כפייה. אי אפשר לאסור את החינוך החרדי ולאכוף בכוח חילוניות. את זה עושים על ידי התחרות בחינוך החרדי על ידי מתן תמריצים לחינוך החילוני. המדינה צריכה לזהות את אותם אזורים בהם מתבצעת זליגה לחינוך החרדי או שבהם יש פוטנציאל להפוך אוכלוסיה דתית לקיצונית פחות, ולטפל בהם. לספק שם חינוך חילוני ברמה גבוה ובצורה מקיפה שתספק צרכים סוציואקונומיים כמו ארוחות, קייטנות וצהרונים. כמו כן לתת תמריצים ליציאה לעבודה (וגם צבא אגב, זה אותו פתרון) במקום לישיבה בישיבה. כרגע המדינה עושה בדיוק הפוך, היא נותנת תקציבים עודפים ותמריצים לחינוך חרדי.
ברם, להציע פתרון כזה זה מסובך וקשה להסביר. איך מסכמים פתרון עומק של תקצוב, תחרות ותמריצים למשפט אחד או מילה? הרבה יותר קל לצעוק בתקשורת "ליבה". זה קליט וזה מובן. חבל שזו טעות שלא תביא לשום מקום ותשאיר את המצב באותו מסלול רע לעבר קטסטרופה. בדיוק כמו נושא הגיוס שהביא לשינוי 15 מנדטים בשנת 2003, גם הפעם מלבד אולי כמה כסאות, לא נראה שהקמפיין החילוני ללימודי ליבה יביא לתוצאות חיוביות.  

[אירועי שבועות (ובייביסיטר על אחייניות) גרמו לעיקוב בכתיבה בבלוג. אבל מקווה לחזור לשגרה. ]