למה "רודפים" את נתניהו?

* מה רוצים ממנו? למה רודפים אותו? למה בשמאל שונאים אותו כל כך? קו ההגנה האחרון של מגיני נתניהו הוא שאף אזרח לא צריך להיות שמח מהעמדה לדין של ראש ממשלה, ושהשמחה של אנשי שמאל על החשדות הכבדים נגד נתניהו היא כשלעצמה הוכחה לכך שכל מטרתם היא להפיל אותו מסיבות פוליטיות ולא משנה מה העובדות. אז בואו נשים דברים על דיוקם: אף אזרח לא צריך להיות שמח על כך שראש הממשלה שלו הוא מושחת. לעומת זאת כל אזרח טוב במדינה דמוקרטית צריך להיות שמח שראש הממשלה המושחת שלו נתפס, למרות ההגנות והטיוחים שבנה לעצמו בזכות ניצול כוחו (מינוי חבר מקורב ליועמ"ש למשל), ויועמד לדין. קיומם של עבריינים בשלטון הוא האירוע המביש והמצער, תפיסתם של עבריינים והעמדתם לדין היא אירוע משמח.
* עוד טענה מוזרה של מגיני נתניהו היא שדמוקרטיה היא החלפת השלטון בבחירות בלבד. זוהי עוד השטחה מבית המדרש של הלאומנות האנטי דמוקרטית שמצמצמת את הדמוקרטיה להגדרה טכנית ולא נכונה (היסטורית ופילוסופית) של שלטון הרוב. הדמוקרטיה היא תחרות חופשית והוגנת על השלטון במדינה שבה הכוח הוא החוק. שחיתות שלטונית היא פגיעה בתחרות ההוגנת ובשלטון החוק. שלל העבירות המיוחסות לנתניהו נעשו במהלך כהונתו כראש ממשלה. העבירות שבוצעו היו על חשבון הציבור: מעילה באמון, בכספי ציבור, בחופש העיתונות, ואולי אף פגיעה ביטחונית. מדובר כפי המסתמן בעבריין מסוכן שנמצא עדיין בזירת הפשע, לא פחות.
* המבחן הגדול ביותר עכשיו הוא של הימין. זוהי ההזדמנות של הימין הפוליטי הישראלי להוכיח שהדמוקרטיה חשובה לו, ששלטון החוק חשוב, ושיש לו יכולת להצמיח מנהיגות חדשה וטובה יותר מזו שפשעה כאן. המפגינים נגד השחיתות לא מבקשים להעלות ממשלת שמאל, זאת ננסה לעשות בקלפי באמת וזו זכותנו, הדרישה שלנו מהימין כרגע היא להעמיד בראשו מנהיג שאינו מושחת. האם כל השלד האידאולוגי והפוליטי של הימין חלש כל כך שהוא נשען בכל מחיר על אדם אחד? האם באמת הוואקום המנהיגותי בימין עמוק כל כך שהוא מגמד את וואקום המנהיגות הידוע לשמצה של השמאל? לא מתפקידו של השמאל לבחור מנהיגות חדשה לימין – זאת האחריות של הימין. הפגיעה של נתניהו בדמוקרטיה הישראלית ובמנהיגות הפוליטית שלה הייתה לא רק כנגד השמאל כי אם אולי אף יותר פגיעה בימין. תצמיחו עמוד שדרה.
* כן, יש התנגדות אישית כנגד נתניהו. הנה שלוש סיבות טובות להתנגד לנתניהו, כולן לגיטימיות ולא סותרות זו את זו:
1. התנגדות אידיאולוגית. נתניהו הוא שמרן, ניאו ליברל כלכלי קיצוני ולאומן מדיני. זכותו של כל מי שמתנגד לזה להתנגד פוליטית גם לנתניהו וגם לכל מי שיחליף אותו ויהיה בעל אותה אידיאולוגיה.
2. התנגדות לסגנונו הפוליטי. נתניהו הוא רעל לחברה הישראלית. הוא משסה ומסית. משתמש ברטוריקה לאומנית פופוליסטית בשביל להרויח הון פוליטי. הוא מכפיש את מתנגדיו, משלהב אזרח כנגד אזרח, וזורע אימה בציבור כבר קרוב לשלושים שנה. כל מי שרוצה בחברה אזרחית טובה יותר, פתוחה יותר לאחר, רגועה יותר ופחות מפוחדת צריך להתנגד לנתניהו ולסגנונו (לצערנו לא מעט מתלמידיו בליכוד ובבית היהודי מחקים את הסגנון הזה וימשיכו בו גם אחרי נתניהו).
3. התנגדות אישית. לא רק שהיא לגיטימית, זוהי ההתנגדות שאני מצפה אותה מכל אזרח במדינת ישראל, ובמיוחד מאלה שנחשפו להשחתתו וצורת התנהלותו. נתניהו במשך שנים הפריט את ניהול המדינה לשורה של מקורבים עלומים, רובם מיליונרים, חלקם הגדול בכלל לא ישראלים, שמימנו אותו ואת משפחתו במשך עשרות שנים בתמורה לטובות שלטוניות. נתניהו נתן למקורבים שלו לנהל את המדינה תוך שהוא עוקף ומצפצף על כל נוהל דמוקרטי ותקינות של מערכת קבלת ההחלטות במדינה נורמלית. זאת בחוסר שקיפות ותוך מעילה באינטרס הציבורי. נתניהו ומשפחתו כבר מזמן לא מבחינים בין אינטרס ציבורי לאינטרס שלהם עצמם. החלטות ביטחוניות וכלכליות כבדות משקל מתקבלות בשרירותיות, בהנחתה על מערכת פוליטית רמוסה ומושפלת. נתניהו דרך ורמס כל איש ימין הגון שניסה לשאול שאלות או לעצור את הטירוף. מי שצריך להתנגד לנתניהו אישית זה קודם כל ומעל הכל אנשי הימין ובראשם אנשי הליכוד.