הגולם קם על יוצרו: הפופוליזם הגאוני של טראמפ

כפי הנראה, כל הפרשנים והמומחים, ואני בתוכם, טעינו בכל הערכות המוקדמות ודונאלד טראמפ מסתמן כמנצח העתידי של הפריימריז הרפובליקאים. זה לא שאי אפשר תאורטית לעצור אותו, זה פשוט הולך ונראה פחות ופחות סביר. מארקו רוביו שעליו שמה המפלגה את כל יהבה אכזב. הוא פשוט לא מועמד חזק מספיק שלא הצליח להתמודד עם האתגר שהציב מולו טראמפ. בסופו של דבר צריך לנצח, ובלי נצחונות אי אפשר לזכות במועמדות המפלגה, גם אם כל הממסד המפלגתי תומך בך.

מול (כנראה) טראמפ תעמוד (כמעט בודאות) הילרי קלינטון; המועמדת האישה הראשונה לנשיאות ארה"ב. גם הילרי לא מועמדת חזקה, אחוזי האהדה שלה בציבור לא גבוהים. גם את הדמוקרטים היא לא מצליחה להלהיב. היא מבוגרת גם בגיל וגם באג'נדה שהיא משדרת. יש בה משהו מיושן, שנות התשעימי כזה. אחרי נשיא צעיר ושחור, אישה מבוגרת שנמצאת בפוליטיקה כבר שניים וחצי עשורים זה פשוט לא מעניין. לקלינטון לא יהיה קל. אבל מול טראמפ יהיה לה הכי קל מבין כל האופציות האחרות. הדמוקרטים צריכים לשמוח.

תגידו מה שתגידו על טראמפ: הוא חולה אגו, נרקסיסט בצורה קיצונית, שקרן פתולוגי, חסר מוסר, ופרובוקטור דמאגוגי – הכל נכון. אבל מטומטם הוא לא. טראמפ גם לא שמרן – ע"פ העמדות שהביע בעבר לפני שהיה מועמד הוא סוג של ליברל אופורטוניסט בעמדותיו החברתיות. לטראמפ לא תהיה בעיה לשבור חזק למרכז, אם לא לשמאל הליברלי, יום אחרי הפריימריז אם הוא יחשוב שיהיה לו קל יותר לנצח כך את הילרי קלינטון. זאת אחת מהסיבות שגם הממסד הקיצוניים במפלגה הרפובליקאית מפחדים ממנו. טראמפ לוקח את כל תשתית הפחד והשנאה שייצרה המפלגה הרפובליקאית בשנים האחרונות, ומנתב אותם לתמיכה ברעיונות לאו דוקט רפובליקאים. אם תרצו, הוא משתמש בנשק של הרפובליקאים נגד עצמם, ועוד מבפנים.

וזו הגאונות של טראמפ. טראמפ הצליח להבין ולהפריד בין שורש הגרעין הפופליסטי שטופח על יד הרפובליקאים בעשור האחרון, לבין התפיסות הרפובליקאיות השמרניות שנלוו אליו; בין גרעין השייכות המפלגתית לבין הפריימינג (המסגור).

אפקט הפריימינג, שהחוקרים טברסקי וכהנמן קיבלו על הגדרתו בין השאר פרס נובל, מצא שאנשים ייטו לייחס לעצמם עמדות בנושאים מורכבים על סמך המסגור שבתוכו עמדות אלו מוצגות. במחקרים רבים נמצא שכאשר מציגים פתרון זהה כלשהו לבעיה לאנשים שונים ולחלקם אומרים שהפתרון הוא "דמוקרטי" ולאחרים אומרים "רפובליקאי", אנשים שמזדהים עם המפלגה הדמוקרטית ייטו במספרים גדולים לתמוך בפתרון הדמוקרטי ולהיפך. זאת גם כאשר אין שום קשר אידאולוגי או מהותי כלשהו בין עמדת המפלגה האמיתית לבין הפתרון או הבעיה שעל הפרק. אנשי מסיבת התה, אותה תנועה אולטרה שמרנית ופופוליסטית שחטפה את המפלגה הרפובליקאית בעשור האחרון, חשבו שהם שולטים באג'נדה המפלגתית: כל מועמד רפובליקאי חוייב להצהיר אמונים לערכים קיצוניים של אהבת הנשק, הדת הנוצרית, התנגדות לזכויות חד מיניים, התנגדות מוחלטת להפלות, ושנאת זרים. ואכן כולם יישרו קו עם ערכים אלו. גם המתונים ביותר מבין הרפובליקאים אולצו בשנים האחרונות להתחייב לערכים שלא בהכרח האמינו בהם בשביל לזכות בקולות. מועמדים מתונים יותר פשוט נעלמו או הפסידו הפסדים מביכים לנציגים קיקיוניים של מסיבת התה.

ואז בא דונלד טראמפ שלא שייך למסיבת התה. למעשה אנשי מסיבת התה מתנגדים לו ופוחדים ממנו. טד קרוז הוא הנציג של מסיבת התה וגם מארקו רוביו משויך אליהם הרבה יותר מטראמפ. טראמפ נתפס בעיניהם כליברל. נשוי בפעם השלישית, שערכים דתיים הם ממנו והלאה, ניו יורקי, תמך בעבר בהפלות ובנישואים גאים. טראמפ לא מייצג "שמרנות". אבל אותם אנשים שהצביעו בעבר לאנשי מסיבת התה מצביעים עכשיו לטראמפ בהמוניהם – מה קורה פה? אמריקה השתנתה, בין השאר בזכות התרבות הפופולרית, היא הרבה יותר סובלנית לערכים ליברליים ממה שחושבים. מה שהביא אנשים להצביע לאנשי מסיבת התה זה לא ההתנגדות להפלות ולהומואים – זה היה רק פריימינג – מה שהביא אותם להצביע זה רגשות פחד ושנאה. קסנופוביה במובן הכי עמוק ורחב. טראמפ הבין שאם הוא ישלוט בפחד, הוא ישלוט גם בכל הבוחרים שמונעים על ידי הפחד, ולא משנה מה יהיו עמדותיו בנושאים אחרים או מה הוא יגיד ויעשה בפועל. ואכן טראמפ לקח רק מסר אחד מכל המסרים השמרניים ורץ עליו, פמפם אותו, הקצין בכוונה, והפך אותו לשלו: הפחד מזרים. המקסיקאים, הסינים, האירופאים, הערבים, המוסלמים; כל מי שהוא לא אמריקאי. ועל גלי הפחד הוא חטף למפלגה הרפובליקאית ההמומה את כל המצביעים.

מצבו של טראמפ אולי טוב, אבל מצבה של המפלגה הרפובליקאית רע מאוד. טראמפ מתנהג כמועמד עצמאי ויש לשער שלקראת נובמבר מגמה זו רק תתחזק. צריך להבין שבנובמבר לא מצביעים רק על הנשיאות, מצביעים גם על שליש מהסנאט, כל בית הנבחרים, ועוד משרות מושלים, תובעים וחברי מועצות – אם המפלגה הרפובליקאית לא תהיה מאוחדת ולא תהנה מ"קצה המעיל" של המועמד שלה לנשיאות בקלפי – המשמעות יכולה להיות הרסנית. המפלגה הרפובליקאית יכולה להפסיד הרבה יותר מהנשיאות. השמחה לאיד היא שהם לגמרי הביאו את זה על עצמם. טראמפ הוא הקרמה של הרפובליקאים על הדה-לגיטימציה שעשו לאובמה.

4 תגובות

  1. […] על המקרה המוזר של דונלד טרמפ (כולל הניתוח המומלץ הזה, כי תמיד נחמד להמליץ על עוד בלוגר שכותב על פולטיקה […]

  2. טראמפ לא מתנהג כמועמד רפובליקני מכיון שכמובן הוא איננו. הוא לא מהסס להעליב את ההנהגה ואפילו את ציבור הבוחרים במתכוון. הוא בסך הכלל משתמש בפלטפורמה של הרפובליקנים במקום לבוא בנפרד כמו רוס פרו. זה יגדיל את הסכוי שלו להצליח.
    קשה להעריך איזה נזק יגרם ליתרון של הרפובליקנים בקונגרס אם הם יצאו כנגד המועמד שלהם או אם הוא יעביר ביקורת כנגדם במטרה לזכות באהדת הבוחר מ השמאל.
    יש להניח שבזמן הקרוב לא רק הוא יתחיל להתנהג בצורה יציבה, הוא כבר התחיל, אלא גם ההנהגה הרפובליקנית. הוא לא יוכל לתפקד כנשיא אם חברי המפלגה הרפובליקנית יתנגדו להחלטות שלו.

    http://www.globes.co.il/news/docView.aspx?did=1001108926

  3. מעניין, אחרי שאתה וכל חבריך למקצוע כשלתם באופן די מביך בהבנת התופעה ששמה טראמפ. אתה ממשיך בנארטיב הכושל כדי להסביר לעצמך מדוע טעית. העניין הוא פשוט, אתה לא מבין בוחרים, יותר מדי שנים כנראה בחברה הומוגנית עשו לך את זה. אנשים לא בוחרים מתוך פחד וקסנופוביה, זו טענה ילדותית כמעט. והסיבה שאתה מספר את זה לעצמך היא רק על מנת להמעיט בערכם בעניך, לרדד את בחירתם שאינך מבין, להסיט את מבטך מהאמת.

    אנשים בוחרים בטראמפ מתוך תקווה, תקווה שהכיעור הנורא שמשתקף מהפוליטיקה יעלם, תקווה שאפשר יהיה לדבר על הנושאים הכואבים להם בלי שמשטרת המחשבות תכסח אותם, משטרה שייסדו אקדמאים מנותקים ומלאי היבריס כמוך. הם מלאי תקווה ששיח אמיתי יוכל להתנהל מבלי שדעה אחת תודר תדיר על ידי מסמני השיח למינהם, שוטרי השפה, המביישים, המכנים בשמות, אתה וחבריך בקיצור.

    אנשים בוחרים בטראפ משום שהוא נותן להם קול, קול שעולה מעל התקשורת שהפכה ממשדרת המציאות, למסננת המציאות, קבוצה אליטיסטית שחושבת שמונופול האמת ברשותה וברצונה תעלה נושאים לדיון וברצונה תחביא את האמת כי היא לא מתאימה לאג׳נדה.

    הפסקה המשעשעת ביותר בפמפלט הזה שלך היא ״לקלינטון יהיה הכי קל מול טראמפ״ ווישפול טינקינג בצורתה הטהורה ביותר. טראמפ יביס את קלינטון.

    מעניין מה המסקנות שלוקח ראש מחלקה ל״מדע״ המדינה, המתמחה בפוליטיקה אלקרטורלית כאשר הוא כושל בכל תחזית, כאשר המציאות טופחת על פניו, כאשר תחזיותיו דומות באופן חשוד עד פתטי לדעותיו האישיות, מה הוא למד על עצמו, על יושרתו, על מקצועיותו ועל העובדה שהוא אוחז בתפקידו. האם הוא חוקר או כלי פוליטי המתושמש לצרכים פוליטיים.

    אני בטוח שכל זה לא מטריד אותך.

    • תודה על הקידום, רק למען הקוראים העתידיים אבהיר כי איני חבר ובוודאי שאיני ראש מחלקה למדע המדינה. יש לי תואר שני במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית ואכן התמחיתי בפוליטיקה אלקטוראלית. אני גאה בזה. היום אני עוסק בפרשנות בחירות רק כתחביב. המטרה שלי היא לנסות להביא לקורא כמה תובנות מהעולם המחקרי המוסדי על סוגיות יום יומיות, לא חייבים לקרוא אם מוצאים את הכתוב מעליב או לא מעניין. זה אחד היתרונות בבלוג אישי באינטרנט. בלוג אגב שכל אחד מוזמן לפתוח אם יש לו מה להגיד. לא ברורה לי הטענה על סתימת פיות לכאורה בפורמט זה.

      והבהרה נוספת לשם ההיסטוריה. לא אמרתי שלקלינטון יהיה קל נקודה. קלינטון מועמדת בעייתית מהרבה סיבות שפירטתי כאן ובמקומות אחרים. אמרתי שמבין המועמדים הרפובליקאים הנוכחיים, מול טראמפ יהיה לה הכי קל (או הכי פחות קשה אם זה לא מובן). טראמפ הוא המועמד הנשיאותי עם שיעור הסלידה בסקרי דעת קהל הגבוה ביותר בהיסטוריה. בשביל לזכות בתמיכה הפופוליסטית של הרפובליקאים הוא הרחיק מעליו ציבורים שלמים שמהווים קהלי הצבעה משמעותיים במדינות מפתח עתידיות. אלה העובדות הנוכחיות.
      מה יקרה בוודאות עד נובמבר אני לא יכול, ולא מתיימר לחזות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: