נקמה כי

בימי הביניים הנקמה היתה קלה. בעל השררה היה תופס את האשמים (או החשודים) בפשע שהוא הגדיר, ואז מוציא אותם להורג בדרך משונה כזו או אחרת. לרוב באופן פומבי בכיכר העיר, ובאופן האכזרי ככול האפשר. תלייה, צליבה, צליבה הפוכה, עריפת ראש, שריפה חיים, טביעה, סקילה באבנים. האירועים הללו היו פופלארים מאוד. כל תושבי העיר, כולל ילדים, היו נאספים בכיכר המרכזית לחזות בהוצאה להורג. בתי כלא הם המצאה מאוחרת, רק במהלך המאה ה-19 החלו בתי משפט לגזור כליאות ממושכות בבתי כליאה כתחליף לענישה פיזית. היום אפשר לספור על יד אחת את המדינות שמנהיגות קבוע עונש מוות (בראשם סין, איראן וטקסס). אבל זה לא נועד להיות פוסט על עונש מוות והשימוש בו, זה פוסט על נקמות. על ההמון בכיכר העיר שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות איתו. יש דברים בסיסיים כמו נקמה על רצח ילדים שכל אחד יכול להתחבר אליהם. לנו יש כוח, לנו יש יכולת, בואו ננקום, וחזק.

אני לא מזלזל בכלל בערך של נקמה. אני חושב שבכל מערכת הענישה שלנו, גם ענישות המאסר, המימד החשוב ביותר הוא מימד הנקמה. הציבור דורש נקמה על פשעים ואת הנקמה הזו צריך לפרוק בדרך כזו או אחרת. לאווירה הציבורית יש משמעות. הקתרזיס הוא הכרחי. רק צריך לזכור שנקמה זה לא תוכנית, נקמה זה לא מדיניות, ונקמה לא מביאה פתרון. נקמה היא נקמה. לטוב ולרע.

אבל מה קורה שזרם פוליטי מנצל רגשות פחד וסלידה ומציע נקמה כמדיניות? נקמה במי? ברוצחים, ובארגונים שהם חברים בהם, ובמי שסייע להם, ובמי שלא הסגיר אותם, ובמי שתומך בהם, ובמי שלא גינה אותם, ובמי שלא מכנה אותם טרוריסטים בצורה נחושה מספיק, ובמי שלא קורא לנקום בהם. נקמה מהר ובנחישות, כי "זה לא זמן לדיבורים". וגם מציעים לבנות התנחלות חדשה במקום שבו נמצאו הגופות, כי אנחנו יכולים וכי זו כבר נקמה טובה ממש בכל פלסטיני באשר הוא. הימין מציע לנו נקמות, לא פתרונות, הוא מציע העמקה של הסכסוך כתגובה. נקמה פומבית. ואנחנו הולכים אחריו מחוץ לבתים ודורשים כהמון זועם דם בכיכרות.

בימי הביניים זה היה קל. למה היום לא? הלא יש לנו את הכוח לעשות את זה. ואפילו הימין בשלטון. אז למה לא מיישמים את כל מה שהימין הפוליטי דורש? באווירה הציבורית של היום כנראה שאין שום בעיה לעשות את זה. לא סתם "להעניש", לא "בנק מטרות", פשוט באמת לנקום. וכואב. שופך דם באדם, באדם דמו ישפך.

אלא שאנחנו לא חיים בימי הביניים. אנחנו חיים בעידן לאומי שבו העולם מחולק לאומות ומדינות ולא לנסיכויות ואימפריות. יש לזה השפעה מכרעת. הפושע לא נתון למרותנו רק בגלל שיש לנו כוח עליו, הוא חבר בעם אחר. והוא שוכן בשטח שלא הוכר, לא על ידינו ולא על ידי העולם, כשטח שלנו. אנחנו אולי יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, אבל יהיה לזה מחיר. אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי שבו לחברות פרטיות גלובליות שפועלות למען רווח יש השפעה מכרעת על חיינו אולי יותר מכל ממשלה. אנחנו רוצים לקנות את הדור הבא של האייפון, אנחנו רוצים מחשבים של HP, הופעות בקיץ, ונשק חדיש לצה"ל. על אף חלק מהצהרות ראשיה, ישראל רוצה להיות חלק מהעולם. ויש לזה מחיר.

שיקפוץ העולם, ובכלל למה העולם מסתכל עלינו בשבע עיניים ולא נותן לנו לנקום רצח של ילדינו בידי פושעים? כי האמת היא כזו: מבחינת העולם מדובר באזור שנמצא בסכסוך אתני ארוך. במסגרת הסכסוך הזה אנחנו (ישראל) היא הצד החזק מאז 67 שמחזיק בשטח כבוש שלא סופח מעולם ובו נמצאים כשלושה מיליון בני אדם ללא זכויות אזרח. במקביל אנחנו מיישבים את השטח הלא מסופח הזה באוכלוסיה אזרחית שלנו שנהנת מזכויות אזרחיות בישראל. אני יודע שקשה לנו לתפוס את זה (היסטוריה יהודית, תנ"ך וכ"ו) אבל מדובר בעבירה שמוגדרת בדין הבינלאומי כפשע מלחמה. אנחנו יכולים לא לאהוב את זה או לא להסכים, אבל ככה העולם רואה את זה. זו לא טענה, זו לא תקווה, זו לא פרשנות שמאלנית – זו עובדה. הנחת עבודה שצריך להבין אותה.

אנחנו יכולים להסביר לעצמנו מהבקר עד הערב ששני הנערים הפלסטינים שנהרגו החודש מאש צה"ל בטעות שונים לגמרי משלושת הנערים שלנו שנרצחו בדם קר בכוונת תחילה. זה נכון לאומית מבחינתנו,  אבל עבור האמהות שלהם הם מתים באותה צורה, ועבור העולם הם מתו כחלק מסכסוך דמים נורא שלנו יש חלק בקיומו. המו"מ (שהממשלה הישראלית הנוכחית מעולם לא התכוונה שיבשיל) שקרס לפני חודשיים הוא החדשה המעניינת היחידה מבחינת העולם. קריסת המו"מ זכתה כאן בארץ להתייחסות מועטה עד איזוטרית. על הנושא הפלסטיני אף אחד לא דיבר כלל מאז פסח ועד החטיפה והרצח לפני שבועיים. חמאס יכולים לטעון בגאווה שהנה הם שוב הוכיחו לפת"ח שישראל מבינה רק כוח.

הנשיא הנבחר ראובן ריבלין הגיע לפני שבועיים לביקור בישיבה בגוש עציון שבה למדו שניים מהנרצחים. ריבלין נשאל אז בהתרגשות על ידי אחד התלמידים "למה אני במדינה יהודית צריך לחשוש מזה שאני אחזור הביתה בטרמפים?". זו שאלה מצוינת. שאלה שצריך לענות עליה, שאלה שראויה לפתרון. התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו. בארצנו.

2 תגובות

  1. טקסס היא לא ממש מקום שלישי בעולם בהוצאות להורג. יש כארבעים מדינות בעולם שמנהיגות עונש מוות, שבראשם סין ואיראן כמו שכתבת, ואחר כך עיראק, סעודיה, צפון קוריאה, תימן, ואם סופרים יחסית לגודל אוכלוסיה אז גם עזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: