אחוז החסימה – יום הדין

שום דבר לא עזר וברגעים אלה ככול הנראה מצליחים ליברמן ולפיד להעביר את חוק העלאת אחוז החסימה ("חוק המשילות"). כתבתי בעבר רבות מדוע החוק הוא גרוע, אבל צריך גם היום לחזור על הדברים, ובמיוחד אני רוצה להתמקד בהיבט אחד של הביקורת (כי אחרים עושים עבודה טובה עם ההיבטים האחרים): החוק לא צפוי לשפר את המשילות! כל הטיעונים של הקואליציה בעד החוק מתמקדים באימרה שכאילו נפלה מהשמיים לפיה העלאת אחוז החסימה תחזק את המשילות ועל כן הם מוכנים לפגוע בזכויות מיעוט אחרות למען מטרה זו. לא עוזרים חברי אופוזיציה שמקבלים את הטענה הבסיסית אך חושבים שלא צריך לפגוע במיעוטים על חשבון המשילות. אני גם באמת באמת מאמין ליאיר לפיד שהוא באמת מאמין שחשוב לחזק את המשילות בישראל ושהוא בטוח שהחוק הזה יעשה את זה. אבל מה לעשות שהוא פשוט טועה.

שיהיה ברור: על פי כל המחקרים שערכתי, נסיוני והערכתי המקצועית, אני צופה שהעלאת אחוז החסימה תזיק למשילות וליציבות, תגביר את הסחטנות הפוליטית, תתן תמריץ ליצירת קואליציות מנופחות, פחות הומגניות, ובמיוחד תמשיך את מגמת ההחלשות של המפלגות הגדולות. בנוסף, בניגוד למקובל לחשוב, העלאת אחוז החסימה תביא את סף החסימה לפרלמנט בישראל לאחד מהגבוהים בעולם הדמוקרטי בכלל והגבוה ביותר במדינות המערב בפרט. המנגנון לפיו בעקבות העלאת אחוז החסימה אנשים יפסיקו להצביע למפלגות נישה ויבחרו תחת זאת באחת משתי המפלגות הגדולות הוא לא יותר מפנטסיה שאין לה שום ביסוס אמפירי במציאות.

אחוז חסימה מלאכותי גבוה יפגע בליכוד ובמפלגת העבודה. חברי הליכוד למעשה מצביעים עכשיו נגד עצמם והם פשוט לא יודעים את זה. האיום הגדול ביותר על המשילות ועל היכולת לנהל קואליציה הוא מפלגות בינוניות חזקות: מפלגות כמו יש עתיד, ש"ס, הבית היהודי וישראל ביתנו, כולן מפלגות בינוניות חזקות שעוברות בהרבה את אחוז החסימה; הן הן המפלגות שהכי מקשות על ניהול פרגמטי וקוהרנטי של קואליציה על ידי ראש ממשלה מרכזי. אלה המפלגות שסוחטות, שמאיימות על מפלגת השלטון, ושזוכות לכוח רב בהרבה מגודלן באוכלוסיה. אחוז חסימה גבוה נותן תמריץ לחיזוק וביסוס בדיוק למפלגות כאלה – הבינוניות. כתוצאה מחוקי חישוב המושבים בישראל(שלא זוכה לשינוי בחוק), הבונוס המכאני למפלגות הבינוניות יהיה גדול עוד יותר. התוצאה היא שהמפלגות הגדולות צפויות להחלש עוד יותר כתוצאה מאחוז החסימה. למי שרוצה לקרוא יותר לעומק על המנגנון כתבתי על זה בהרחבה בעבר.

* יחד עם כל זאת, צריך גם להודות: החוק שמגיע היום לקו הסיום בכנסת הוא כנראה רק הרע במיעוטו. הצעות אחרות שעלו על הפרק כמו משטר סמי נשיאותי (ליברמן) ושישה אחוזי חסימה (לפיד) לא שרדו את מלאכת החקיקה. חוק המשילות היום כולל שורה של צעדים חסרי חשיבות פרלמנטרית לחלוטין, אותיות חסרות משמעות על נייר ותו לו. ההיבט היחיד שנותר משמעותי בחוק הוא אחוז החסימה. נותר רק לקוות שהשלכותיו לא יהיו הרסניות לחלוטין. אני גם מקווה שהאחווה שנוצרה עכשיו באופוזיציה תחזיק מעמד עד הבחירות הבאות ואולי אפשר יהיה לבטל את רוע הגזירה ולתקן באמת את שיטת הממשל שלנו בסיבוב הבא.

* לבסוף, מעצבנים אותי במיוחד במכון הישראלי לדמוקרטיה. באמת אני מכיר אותם, חלקם חברים שלי, אבל אני פשוט לא מבין את כל ההתנהלות שלהם סביב החוק להעלאת אחוז החסימה. באמת היה עדיף שהיו שותקים. במקום זאת הם העלו פוסטרים, מאמרים והתראיינו בתקשורת והכל תחת המסר הדואלי "העלאת אחוז החסימה חיונית – אבל לא בבת אחת". חברים, באמת, אתם אמורים להיות אקדמאים. קראתי את מה שכתבתם בנושא ואני לא חושב שמישהו מכם יכול להגיד שהוא הוכיח שהעלאת אחוז החסימה היא חיונית! אבל לא בבת אחת! במקסימום מדובר בתחושת בטן, ועל תחושת בטן לא יוצאים בקמפיין ובטח שלא עם מסר כך כך חצוי ומוזר פוליטית. אני מבין שאתם הגעתם למסקנה לפני כמה שנים שצריך להעלות את אחוז החסימה בצורה הדרגית, אני לא מסכים כידוע, אבל אני מבין. מכאן ועד לעשות קמפיין כזה המרחק גדול. אם העלאת אחוז החסימה היא חיונית כמו שאתם אומרים אז בבקשה תעמדו מאחוריה, תסבירו למה, ותתמכו בחוק. אבל האמת היא שאתם יודעים שהטיעונים נגד העלאת אחוז החסימה הרבה יותר מבוססים ומשכנעים מכל התחושות בעדו. אתם שבויים בקונספציה לפיה אחוז חסימה גבוה יותר זה עקרונית טוב ועל כן אתם רוצים שזה יהיה הדרגתי, שלא נקבל את המכה על הראש, לאט לאט, שתוכלו לסגת, שהפשלה לא תהיה כל כך גדולה. אולי הגיע הזמן להיות קצת יותר אמיצים, ללכת לבוס שלכם שנורא רוצה שתי מפלגות גדולות כמו בימי מפא"י ההיסטורית, ולהגיד לו "תשמע טעינו. לא צריך להעלות את אחוז החסימה. תשמע, יכול להיות שבכלל צריך להוריד אותו". בנתיים אתם יכולים למרק את המצפון שלכם כמה שנוח לכם, אבל זה לא יעזור – אתם בעד החוק, ואתם עזרתם להעביר אותו בכנסת. נקודה.

2 תגובות

  1. חייבים לאמר גם, שתגובתה של האופוזיציה היתה ילדותית ונמהרת. דברי ימי בית המחוקקים הישראלי רצופים בריתות והסכמים בין מפלגות וחכי"ם בודדים, תעביר לי ואעביר לך, תמוך בי ואקמבן עבורך, והכל במסדרון ובמזנון, עם הצעטאלאך של ספיר, ובלי שום זבוב על הקיר. אז עכשיו הצעטאלאך מודפסים וחתומים. מה קרה? השלכת המפתחות של בוז'י וחבריו החדשים היא, על רקע זה, פאתטית. מה יהיה כשקואליציה תידרש לדון בסוגיות חשובות, כמו חוקה או הסכם שלום? משחקי הצ'ילבה כבר לא יעבדו אז.

  2. בראיון בתוכנית הבוקר, אמר הרצוג: "כדי להביא את החוקים האלו להצבעות נחצו כל החוקים המקובלים על פי תקנון הכנסת וזה משהו שהציבור חייב להבין.."
    אז אני, הציבור, לא הבנתי כלום. בוז'י העו"ד, טרם החליט: חוק? מקובל? תקנה? או שהוא צריך להירשם לרענון בלימודי המשפטים, או שהוא מנסה לשקר את הציבור, ואני לא יודע מה גרוע יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: