ג'ון קרי ומשחק השפן

מסתבר שג'ון קרי די מתוחכם. כולם אמרו לו שהוא נאיבי, שהוא מנסה לשדך בין שני אנשים שלא מחפשים שידוך, שהוא רודף אחרי פרס נובל לשלום במקום בו הוא בטוח לא ימצא אותו, שהמזרח התיכון היא רעה חולה שעדיף פשוט לא להכנס אליה. וכל זה נכון במובן מסויים. אבל צריך לתת לו גם קרדיט.  ג'ון קרי לקח את כל תנאי הפתיחה הבעייתיים ועשה משהו מעניין. הוא הכניס את שני הצדדים ל"משחק השפן" והתוצאה עשויה להיות טובה לפחות מבחינתו.

נתניהו לא רוצה, ואבו מאזן כנראה לא רוצה (לפחות לא רוצה עם נתניהו), ושניהם ממש ממש לא סומכים אחד על השני. אבל אף אחד משניהם לא יכול להודות בפומבי שהוא לא רוצה. אז קרי הציע להם להכנס לשיחות דרכו עם לוח זמנים כזה שלשני הצדדים ישתלם מצד אחד להכנס אליו (דחיה בזמן, התעסקות לכמה חודשים של "שקט", ומחוות קטנות בלבד בין לבין) אך יהיה ברור לשניהם (לכאורה) מהתחלה ששום דבר מחייב או דרמתי מידי לא יצא בסופו. עבור נתניהו למשל מדובר היה פשוט במשיכת זמן נוחה: אחרי הבחירות המפחידות מבחינתו בארה"ב וההימור על הסוס הלא נכון של שלדון אנדלסון, והבחירות בארץ בהן נוצר כמעט תיקו בין גושי, נתניהו רצה בהפוגה לאורך זמן. ככול שהמו"מ ימשך יותר בלי שהוא יאלץ לעשות משהו דרמתי מידי או לקבל החלטות ככה טוב.

אבל יש קאטץ', אלמנט במשחק ששני הצדדים לא לקחו עד הסוף בחשבון.. הנחת מוצא של הצדדים במו"מ היא שהמו"מ יכשל, אבל לכל צד יש אינטרס שהצד השני יהיה זה שיפוצץ את המו"מ ולא הם. מי "שיצא אחרון" ינצח. בנתיים, בנתיים משחקים אסקלצייה ובכל פעם נאלצים להעלות את הסיכון. ככל שהמו"מ מתקדם ונעשים יותר ויותר צעדים, ככה יותר מסוכן לפרוש ראשון ולהפסיד הכל. סכנה של בידוד בינלאומי וחמור מזה משבר פוליטי פנימי מרחפים על הצדדים. בתורת המשחקים זה נקרא משחק הפחדן או השפן (התרנגולת, צ'יקן, באנגלית): על פי המשחק שתי מכוניות נוסעות זו מול זו באותו נתיב. מנצחת מי שנשארת בנתיב בעוד שהשניה סוטה ממנו ועוצרת בצד. המכונית הסוטה מפסידה. אבל אם שתי המכוניות לא יסטו התוצאה תהיה התנגשות חזיתית והכי גרועה לשתי המכוניות. סטיה הדדית בו זמנית כמעט בלתי אפשרית במשחק כזה מכיוון שהיא דורשת תיאום שאין לשני הנהגים. ככול שהמכוניות מתקרבות זו לזו הסיכון בהתנגשות גדל, וההפסד של הרכב שיסטה לבסוף גדל.

קרי הכניס את נתניהו ואבו מאזן למשחק דומה. ככל שהמו"מ מתקדם הסיכון להתנגשות חזיתית (הצלחת המו"מ והגעה להסכם שיחייב את הצדדים בתשלום פוליטי כבד ופשרה היסטורית) גדל, וכך גם ההפסד הפוטנציאלי כתוצאה מסטיה ושבירת המו"מ. אז מה עושים הצדדים? משחקים אותה אמיצים, עושים פשרות ונותנים מחוות, ומקווים שהצד השני ישתפן ויפרוש לבסוף. בשביל לנצח במשחק הצדדים חייבים לשדר לצד השני שהם יותר אמיצים ממנו. וככה נאלצים לעשות דברים שקודם לא היו מוכנים לעשות, גם בלי רצון; להסכים לפשרות שלא היו מסכימים אליהם במשחק אחר מאחורי הקלעים, משחררים אסירים כמחווה בלי תמורה לכאורה, אפילו דוחים הכרזות על התחלות בניה. מה הפלא שנתניהו קיבל את קרי בעצבים בתחילת השבוע בלשכתו. המועד מתקרב, המו"מ נמשך, ואבו מאזן עוד לא משתפן. נתניהו מתחיל לפחד והוא יודע שפחדנים מפסידים במשחק.

ועכשיו מתפרסם שקרי עובד על אבו מאזן לעשות את הצעד הבא שכבר באמת יפחיד את נתניהו. קרי מנסה (מסתמן שבהצלחה) לשכנע את אבו מאזן להכיר פובמית במדינת ישראל כמדינה יהודית. נתניהו המציא את השטות הזו לפני כמה שנים בהיותו שר חוץ של שרון ומאז דבק בה וכבר הפך אותה למדיניות מקודשת. תנאי לפשרה היסטורית עם הפלסטינים הוא הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. נתניהו חשב שמדובר בתנאי דמיוני שהפלסטנים לא יעמדו בו, בעוד שלציבור בישראל ואולי קצת בעולם ישמע מספיק הגיוני ומשכנע. אפילו בשמאל הישראלי עזרו לנתניהו עם התנאי הזה בכך שתקפו אותו והציגו אותו כבלתי אפשרי (או רבו בינם לבין עצמם בנושא). אבל המימדים המיתולוגים של התנאי הזה כל כך גדלו שכולם שכחו שבעצם מדובר בסך הכל בהצהרה סמנטית וחסרת מחיר אמיתי לצד השני. פתאום מדובר בקלף מאוד מאוד חזק שיש לפלסטינים בידיים מול נתניהו. תחשבו על זה, מה יקרה אם אבו מאזן, כמחווה נגדית לישראל, יכריז פתאום שהוא מכיר בקיומה של מדינת ישראל (לאחר הסכם וכ"ו וכ"ו) כמדינת הלאום של העם היהודי בהתאם להצהרת בלפור. נוק אווט. לבנימין נתניהו לא תהיה שום תשובה טובה על זה. שום שחרור אסירים או הקפאת בנייה, שניהם עשה בעבר, לא יעזרו לו. הוא יהיה חייב או לפוצץ את המו"מ בעצמו ולספוג את כל ההשלכות הבינלאומיות והפוליטיות של מעשה כזה. או לחילופין לאמץ את ההסכם, לספוג את זעמו של הימין ושל אשתו מבית, בנסיון לחשוף את הבלוף של אבו מאזן. איך אבו מאזן יגיב? מה אתם יודעים, אולי קרי צודק וזה יסתיים בהתנגשות חזיתית, כלומר הסכם שלום.

 

תגובה אחת

  1. עצוב ומעורר אופטימיות. עצוב כי אין מנהיג אמיתי בירושלים אלא כבאי, אופטימי כי אולי היעדר המנהיג יוביל למשהו טוב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: