קואליציה מסוכנת של פציפיזם ובדלנות (וקצת על פונדקאות)

בשנת 1914, תחילת מלחמת העולם הראשונה באירופה, הכריז נשיא ארה"ב וודרו וילסון על ניטרליות. המלחמה הלאומית המטופשת שנמשכה חמש שנים ועלתה בחייהם של יותר מתשעה מיליון אנשים נתפסה בתחילה בארה"ב כטירוף מוחלט. זה אכן היה טירוף, ורוב היסטוריונים היום מסכימים שלא היתה סיבה טובה אמיתית לארה"ב להכנס לקלחת הרותחת הזו. בנובמבר 1916, בעיצומה של המלחמה, נבחר ווילסון לכהונה שניה תחת הסיסמא "הוא שמר עלינו מחוץ למלחמה". הבוחרים אולי לא שמו לב לדקות שבה הסיסמא נוסחא בלשון עבר – ואכן עם תחילת הכהונה השניה שלו נכנס ווילסון למלחמה. ווילסון החליט להרחיב את החזון הפרוגרסיבי ולנסח בעצמו את העידן הלאומי החדש, העידן שאחרי האימפריות. בפנים ארה"ב לא ממש אהבו את הסיפור. הכניסה למלחמה המיותרת והרצון של ווילסון למשטר את העולם הביאו תגובה ציבורית נגד התנועה הפרוגרסיבית כולה. במשאל עם שנערך על כניסה לחבר הלאומים, אותו ביקש ווילסון להקים, דחה הציבור האמריקאי את הצטרפותה של ארה"ב. ווילסון נכשל. בארה"ב התעוררה שוב התנועה הפציפיסטית. פציפיסטים שמאליים מחד שהתנגדו לכל ביטוי של אלימות, לצד פציפיסטים מימין מהצד השני שדגלו בבדלנות מוחלטת ואי התערבות בעולם הישן. זו היתה הקרקע הציבורית שקיבל פרנקלין ד. רזוולט ב1939 עם תחילת מלחמת העולם השניה. כך, בגלל כניסה מיותרת למלחמה מיותרת ב-1917, לא נכנסה ארה"ב למלחמה חשובה והכרחית ב1939. העולם כולו עמד בסכנה בגלל הזרם הבדלני והפציפיסטי. מי כמונו יודעים את המחיר שעלו שלוש השנים בהם השאירה ארה"ב את אירופה לדמם לבדה מול האויב הנאצי.
עכשיו אני לא אוהב השוואות, ואני לא רוצה לעשות אחת כזו. אני לרגע לא אומר שעיראק היא מלחמת 1914 או שסוריה היא גרמניה הנאצית. אני גם לא רוצה לקבוע חד משמעית שארה"ב צריכה לתקוף בסוריה. באמת לא יודע, יש שיקולים רבים ואין מספיק מידע לפני. כמו רבים גם אני חושב שמלחמה היא מוצא אחרון שאסור לנהוג בו יד קלה. שאל למדינה להתערב סתם בעניינים לא לה או להכנס למסעות כיבושין מיותרים בלי תוכניות יציאה. גם אני חושב שעיראק היתה טעות אחת גדולה מתחילתה ועד ימינו. אבל אני כן אומר שהקריאות האוטומטיות של גורמים בשמאל העולמי נגד כל התערבות צבאית בסוריה, בקואליציה עם גורמי ימין קיצוני שתומכים בבדלנות מוחלטת ולא מתעניינים במה שקורה בעולם, הם קריאות שמסכנות את השלום העולמי. המלחמה היא לא מוסרית, אבל כך גם הפציפיזם המוחלט. צריך להבין שלפעמים (לא תמיד, כן!) אי-תקיפה בשעה שלך יש את העוצמה לתקוף, היא מתן כוח והכשר לצדדים שכן תוקפים ומבצעים פשעים בחסות הניטרליות של אלה שיכלו לפעול. המפלה היום של דיויד קמארון בפרלמנט הבריטי באישור מתקפה על סוריה היא אות קלון לתנועת המחאה נגד המלחמה בעיראק. תנועה שנכשלה בלהבדיל בין פעולה לפעולה ובשם הטעויות של המלחמה הקודמת מבקשת לחרוץ גורלות בסוריה בצורה שטחית, מידית, בדלנית ולא מוסרית.
הפציפיזים הראדיקלי עושה שם רע לשמאל. וצריך לשים לב לכך שהוא בא בשיתוף פעולה עם הימין הקיצוני. חבל שעל הטעויות הלא בוגרות הללו משלמים בדם.

*ובנושא אחר לגמרי, אני ממליץ על המאמר האמיץ של עינת רמון בהארץ אתמול נגד פונדקאות. הגיע הזמן לדבר על הנושא החשוב הזה. הדבר היחיד שפונדקאות דומה לו -זה הזנות. כפי שכתבה רמון: " יש עיסוקים המייצרים נורמות חברתיות המנוגדות לתפישת זכויות האדם. יש עיסוקים הפוגעים בנורמות המוסריות האוניוורסליות של כל התרבויות, ובכללן של החברה הליברלית, שבוודאי אינה חפצה שנשים או בני אדם בכלל יתפרנסו ממכירת איבריהם או מהשכרתם." אני נגד כל עידוד של פונדקאות לא לזוגות חד מיניים ולא לזוגות הטרו-מיניים. בטח ובטח שהמדינה לא צריכה לעודד את זה בגלל האובססיה היהודית (והגזענית לרוב) עם הולדה. רק להבהיר, החוק היום מפלה בין זוגות חד מיניים לזוגות הטרו-מיניים ומרשה רק לזוגות ההטרו-מיניים להשתמש בפונדקאות חוקית. אבל לא מתקנים עוול אחד על ידי הגברת העוול הכללי. הפתרון הוא איסור מוחלט של הפונדקאות, או לפחות אי עידודה הרשמי על ידי המדינה, ולא הרחבת הפונדקאות לאוכלוסיות נוספות. לא מסוגלים ללדת? יש דבר יפה, מכובד ומוסרי שנקרא אימוץ. נכון זה אולי לא קל רגשית, אבל אם אתם באמת רוצים להיות הורים אז תעשו את המאמץ היפה הזה. גם עושים מצווה גדולה (כמו שאומרים אצלנו) באימוץ ילד, וגם נמנעים מלעשות עוול נוראי בגוף ובחופש של אישה אחרת (אגב, ניצול אישה עניה בהודו זה גרוע לא פחות, וכנראה הרבה יותר, אז בלי הנחות). במקום להקל על הולדה בלתי אחראית, על המדינה להקל על אימוצים של ילדים קיימים שממתינים לאימוץ. לתת תמריצים לאימוץ, לאפשר לאמץ גם ילדים מחו"ל, לעודד כלכלית אימוץ ילדים בוגרים (לתינוקות יש תור, ילדים בני שנה ויותר לעומת זאת מחכים שנים אם בכלל לפני שהם מוצאים משפחה). ובנושאי אימוץ צריך להיות שיוויון מוחלט – אולי תוך מתן עדיפות דוקא לזוגות שלא יכולים ללדת בצורה טבעית. את כל המאמצים הפוליטיים של "הקהילה" צריך להפנות לשם.

תגובה אחת

  1. אנלוגיה מקורית ביותר (במובן הטוב) בין מלחמות העולם למצב של היום! אני מסכים איתך שפציפיזם מסוכן, אבל אני חושב שלמתנגדים למלחמה בסוריה יש את כל הסיבות בעולם לעשות את זה. סוריה ועיראק סובלות מאותן בעיות מבניות – גבולות מלאכותיים, נאמנויות שבטיות בניגוד לתפיסת לאום אחת, ואי בשלות לדמוקרטיה. שום פעולה צבאית לא תוכל לפתור את הבעיות האלה, כפי שכבר ראינו בעיראק ועכשו בלוב.
    (לגרסא הארוכה והמנומקת יותר של הטיעון: http://arbitrarylife.wordpress.com/2013/08/28/syria-colonialism-and-moral-knights/ )

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: