"רק אז תהיה ציון לציון": הרצל נגד אם תרצו, אלי ישי והימין

מה שהכי משגע אותי בתנועת אם תרצו, שלאחרונה שבה להופיע במסדרונות האוניברסיטה – מחלקת עוגות ועושה הרבה רעש "פטריוטי" לקראת יום העצמאות, הוא שהחוצפנים הללו מעיזים ללבוש חולצות ועליהן דיוקנו של תיאודור הרצל. זכותם של אנשי אם תרצו להחזיק בעמדותיהם ולפעול להגשמתן, זכותן לתקוף את השמאל ולהאשימו בפרשנות לא נכונה של מקומה של הציונות בחיינו, זכותם להגדיר ציונות חדשה על פי השקפתם. אך מה בין זה ובין הרצל? מובטחני שאף לא אחד מאותם לובשי חולצות לא טרח לקרוא את כתבי הרצל מעולם. שאם כן בוודאי היו נחרדים ומגדירים את חוזה המדינה "פוסט ציוני עוכר ישראל" או לכל הפחות "שמאלני". לא אתפלא אם סיסמוגרפים יגלו שבהר המנוחות על שם הרצל יש רעידות קלות ותכופות בכל פעם שאיש אם תרצו לובש את חולצתו של החוזה.

הנה אם כן, לכבוד יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל, דברים שכתב תאודור הרצל בספרו אלטניילנד, אותו ספר שעל הקדשתו חתם הרצל "אם תרצו, אין זו אגדה". הספר, למי שאינו מכיר, מתאר את סיפור מסעם בארץ ישראל של יהודי חילוני וחברו הנוצרי שהיו מנותקים מהעולם רבע מאה וחוזרים ללא שום ידיעה וכתיירים לארץ  עתידנית שבה הוקמה מדינת מופת על ידי יהודים. הרצל השלים את כתיבת הרומאן ב-1902. התרגום שאני מביא כאן הוא של דב קמחי משנת 1938, עשור לפני קום המדינה. הקטע שמובא כאן הוא נאום ספונטני של אחד הפוליטיקאים המקומיים ב"כפר חדש" כנגד דמגוג בשם ד"ר גייאר שיוצא נגד שילוב ערבים בחברה. הנאום הזה כמדוני הוא עמדתו של הרצל לפחות על מהי ציונות באמת ומי הם ה"אנטי ציונים". הרצל כבר אמרתי, הוא שמאלי (עמוד 140 ואילך במהדורת תש"ז, הוצאת מצפה, ההדגשות שלי) :

"היכן היה גייאר שלכם, זה שמקים ומעורר אתכם כיום, אז? [בגיטו, בגולה] אני אגיד לכם זאת. דוקטור גייאר שלכם היה אז רב אנטי-ציוני. אני ידיעתיו. גם אז היה הוא אחד ממתנגדינו הקשים ביותר. אבל אז יצא הוא בנימוקים אחרים: אחרים לגמרי. ורק בענין אחד נשאר הוא תמיד אותו האיש. ואני חפץ לומר לכם מה היה הוא, מה הנו עתה, ומה יהיה הוא תמיד. הוא הנה הרב של התועלת הפרטית. בשעה שאנחנו הציונים מן הרגע הראשון יצאנו לבקש אחר עמנו ואחר ארצנו, יצא כנגדנו הרב ד"ר גייאר בחרפות וגידופים. בשם שוטים ורמאים חרף אותנו" […] "אותם הרבנים של התועלת הפרטית מררו את חיינו. והלה עוד ממשיך לעשות זאת עד היום. אז בימים הראשונים והקשים של ההתחלה, לא רצה כלל, שיזכירו את שם ארץ-ישראל. ועתה הוא "ארץ ישראלי" יותר מכולנו. הוא הפאטריוט, הוא היהודי הלאומי – ואנחנו הננו אוהבי הנכרים, ואם נוסיף ונאזין לדבריו הרי אנו היהודים הגרועים, או גם הזרים בארץ ישראל ארצו. כן זאת היא מטרתו: להפרידנו מן הכלל,מן הצבור כולו. אי אמון זורע הוא בינכם ובינינו. בעיניו מטייף הוא אותו צדיק, כלפי מעלה, ואגב הוא לוטשן אל אותה התועלת הפרטית.

לפנים, בגיטו, היו העשירים שבקהילה בעלי השפעה, ואז הטיף לפי טעמם של העשירים. לאותם העשירים היה הרעיון הלאומי הארץ ישראלי בלתי נוח, ויפרש הוא להם את היהדות לפי רוחם." […] "אבל האמת היתה, שאנחנו [היהודים] לא נתנו לקח לאחרים, אלא קבלנו מאחרים, בכל יום ויום, בלא הפסק, לקח דמים, לקח של צער וייסורים- עד אשר קמנו ונתעודד, ועד אשר בקשנו את הדרך לצאת ממצרים, ועד אשר מצאנוה. ואז, כמובן מאליו, בא גם הד"ר גייאר אחרינו, ואתו גם חוצפתו הישנה וצביעותו. והנה חל שנוי, ברוך השם, גם בתוך קהלות היהודים. לא העשירים הם המחוקקים כיום את החוקים, אלא הכלל כולו. הנשיאות בקיהלה אינה עוד כיום, כפי שנהוג היה לפנים, מין מתן-פרס בשכר עסקים טובים ורווחים גדולים. ראשי הקהילה אינם נבחרים עוד כיום על פי מדת עושרם, אלא על פי כשרונותיהם ועל פי הכבוד שהקהל רוחש להם.

ומאליו מובן, שעתה יש להחניף לאינסטינקטים של ההמונים, ומאליו מובן, שכאן יש ליצור תיאוריה חדשה לאותה התועלת הפרטית של ההמונים – או לכל הפחות לזה, שההמון חושב אותו לתועלתו הקרובה. ומכאן הסיבה לסיסמה זו כנגד הנוכרים: מי שאינו יהודי לא יתקבל אל החברה החדשה. כלומר: כל כמה שימעטו המסובים לקערה אחת, כן תגדל המנה שתפול בחלקו של כל אחד ואחד. וכלום חושבים אתם שבזה צפויה התועלת הקרובה שלכם? אבל אין זה אמת.

תדל הארץ ותתרושש, אם תנקטו בפוליטיקה נואלת וצרת עין זו. על העיקר הזה אנו עומדים וממנו לא נזוז: שכל מי שהתמסר במשך שתי שנים לשרות החברה החדשה, כפי שנקבע בתקנות; ואם במשך שתי השנים הללו התנהג ביושר, הרי הוא רשאי להיות בה לחבר, מבלי כל הבדל לאום או דת.

ולפיכך הריני אומר לכם, שאף אתם תחזיקו בכל היסודות האלה, שעשו אותנו לעם גדול: חופש הדעות, רוח הסבלנות ואהבת הזולת. רק אז תהיה ציון לציון! עליכם לבחור בציר לקונגרס. בחרו בזה שאין לפני עיניו 'התועלת הפרטית' הארעית, אלא התועלת המתמדת. אבל אם באחד מן ה'גייארניים' תבחרו, הרי אינכם ראויים אפילו ששמשה של ארצנו הקדושה תהא זורחת עליכם."

חוזה המדינה

7 תגובות

  1. שים לב שהוא מתייחס גם לעניין ההון-שלטון, בצורה רחוקה משהיא כיום.
    הרצל חזה מדינה, בית לעם היהודי בארץ ישראל, אך לא את מדינת ישראל חזה.

  2. אדון שיינרמן טוען שחברי 'אם תרצו' מעולם לא קראו את כתבי הרצל. אולי הוא יצליח להסביר את הפרוייקט ההתנדבותי שהיה לי הכבוד לקחת בו חלק…

    http://www.imti.org.il/Docs/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/?ThisPageID=1306

  3. יפה הפרצוף חושב שלך בצד אבל האמת היא שאתה מתנשא ותו לא

    • הא, הרגשתם? עוד רעידה בהר הרצל. הוא בטח מתהפ… אה לא זה רק הבסים מהחזרות לטקס.

  4. הרצל גם כתב באלטנוילנד שכל הדתות יחיו בשלום בא"י רק אם כולם יהיו כפופים לשלטון יהודי.
    וגם שבית המקדש נבנה מחדש, כן במקומו המקורי
    אם תקרא גם את מדינת היהודים תבין כמה הרצל היה מנותק מהמציאות ומפרקטיות.
    הרצל פשוט הפך לסמל הציונות, למרות שכמעט אף אחת מתוכניותיו לא יצאה לפועל.
    גם צ'ה גאוורה הפך לסמל המהפכה למרות שבפועל הוא היה טרוריסט
    ואם כבר הרצל היה ימין קלאסי מובהק, תומך נלהב בקפטליזים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: