להסתפק בלפיד?

אין לי מוזה לכתיבה פוליטית בכלל. כבר די הרבה זמן  האמת. אולי מאז הבחירות. בודאי שמאז הרכבת הקואליציה. בטח שמתם לב לירידה בהיקף הכתיבה לבלוג שלא לומר באיכותה. האם גם אני סובל מדיכאון של אחרי בחירות? או שאולי חלילה גם אני התייאשתי מהפוליטיקה הארצישראלית? לא, עדיין לא תמצאו אותי אומר ש"כולם אותו דבר" ו "ממילא שום דבר לא ישתנה". אני עדיין מאמין בפוליטיקה, באידאולוגיה, במוסר, במנהיגות – ואני עדיין מתעצבן בכל פעם שאני שומע את המונח "פוליטיקה חדשה" שמשמעו בישראל 'בואו נלך על אנשים חסרי דעה (לכאורה) אבל עם כוונות ממש טובות (לכאורה) כי זה הדבר היחידי שמשנה'. אני עדיין מאמין בשמאל וימין ומתנגד לתפיסת המפלגה החדשה כחברת ניהול שרק צריכה להחזיק את העסק שלא יתפרק ומנהיגיה נבחנים כמו מנכל"ים שמדווחים לדריקטוריון (הציבור?) אחת לרבעון על ההצלחות של החברה בהתאם לתחזית.

אולי אני בעצם קצת מיואש בדיוק בגלל זה אבל. השיח של "פוליטיקה חדשה", או פוליטיקת הפייסבוק, השתלט כולו על המרחב הציבורי מאז הבחירות. התקשורת המסורתית התמסרה לחלוטין לתפיסה החדשה ורוב הדיון ה"אידיאולוגי" עבר לרשתות החברתיות תחת אותם כללים מעצבנים: המנכ"ל (יאיר לפיד) מפרסם דו"ח או הודעה והדבר מעורר תגובות פייסבוק מפה ועד מחרתיים. פתאום כולם נהיים מומחים בסוציולוגיה, סטטיסטיקה וכלכלה. בוחנים את ההתבטאות האחרונה של מר התבטאויות בזכוכית מגדלת ומתחילים לשתף. יומיים אחר כך מתחילות לבוא תגובות הנגד של מצדדי המנכ"ל החדש שתוקפות את המבקרים. פעילי המחאה החברתית של לפני שנתיים תמיד דיברו על הרצון להוריד את הפוליטקה לרחוב. הנה לכאורה הם קיבלו את מבוקשם.

אלה שזו לא באמת הזירה שבה מתרחשת הפוליטיקה. אין דבר כזה פוליטיקה חדשה, בטח שלא בשיתופים בפייסבוק. הפוליטיקה האמיתית נשארת באותה רמה שבה היא תמיד היתה. בנימין נתניהו הוא עדיין ראש הממשלה. דעת הקהל היא חשובה, אבל היא חשובה בדיוק כפי שהיא היתה בעשורים האחרונים. המדיום השתנה קצת, אולי מהירות התגובה, אבל שום דבר מהותי מעבר לזה. יאיר לפיד מתחזק עכשיו, אולי נפגע, אבל מה שברור זה שהוא מושך אש מממשלת נתניהו ומרדים לחלוטין (וסופית) את השמאל בישראל שפעם עוד רצה בשלטון.

האם אשמה בכך גם שלי יחימוביץ? יכול מאוד להיות. ההתמקדות בנושאי הכלכלה פועלת בנתיים כחרב פיפיות כנגד השמאל האידיאולוגי שאותו היא בקשה להציל. המעמדות הכלכליים הנמוכים לא באים לשמאל, והמרכז הגיאוגרפי הבורגני קונה את המסרים הכלכליים של לפיד הרבה יותר מאת המסרים של יחימוביץ. מעניין שבנתיים המעבר יותר ויותר לדיון כלכלי ופנים חברתי (בחברה היהודית) דוקא מעצים את הימין הפוליטי בישראל. המעמדות הנמוכים ממשיכים בתמיכה עדתית במפלגות שמרניות וקסנופוביות, והאוכלוסיה העמידה, המשכילה והחילונית נוטשת את השמאל לטובת קואליציה עם "אדוני הארץ" של הימין המתנחלי.

האם אנחנו אמורים להסתפק ברעיון שהמאבק הפוליטי העתידי יהיה בין יאיר לפיד וגלעד ארדן על ראשות הממשלה? איזו תקווה מעוותת זה נותן לשמאל הפרגמטי בארץ שרואה בסטאטוס קוו הניאו-שמרני והמיליטראסיטי בישראל סכנה לחברה הישראלית?

אז אין לי באמת מה לכתוב. אין לי פתרונות היום, אני מתקשה לחשוב על תסריטים אופטימיים. אולי הם עוד יבואו. בחיפוש אחר השראה מצאתי דברים שכתבתי כאן בבלוג לפני כמעט שלוש שנים. אסיים בהם גם הפעם בלי לשנות (כמעט) מילה:

"בנימה זו הבלוג מתחיל במבצע חדש מעכשיו ועד הבחירות בעוד שנתיים- מישהו לרוץ איתו? דרוש מנהיג כריזמטי לשמאל. קריטריונים: א. ינהיג שמאל ריאליסטי ויהווה אלטרנטיבה לימין של ביבי וברקלפיד. ב. יש לו יכולת למשוך מצביעים מהימין בדרך כזו או אחרת. ג. יש לו סיכוי לנצח פריימריז פנימיים במפלגה גדולה או להיות מספיק טוב בשביל להקים אחת בעצמו ולנצח. הסיכויים הם 1 ל7 מיליון. בין המוצאים יוגרל עתיד המדינה. בהצלחה."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: