שבועיים אחרונים להרכבת קואליציה

האמת הנושא של המו"מ הקואליציוני די משעמם אותי. כמו שאמרתי, אין שום סיבה להאריך את התהליך הזה בישראל כל כך הרבה. קודם עושים מו"מ מקדים לפני ההמלצות אצל הנשיא. אחר כך מקבלים שלושים יום ואז עוד שבועיים. די, בשביל מה. אם החוק היה מגדיר שצריכה לקום קואליציה תוך עשרה ימים אז תוך עשרה ימים היתה קמה קואליציה וכולם היו מרוצים באותה מידה אם לא יותר. אגב אני בכלל חושב שאפשר היה לדלג גם על הנשיא וגם על הקצבת הזמן: אפשר היה לקבוע בחוק שהראשון מבין חברי הכנסת הנבחרת שמצליח להביא רוב של 61 לממשלה חדשה בכנסת הוא ראש הממשלה. תוך שלושה ימים היתה לנו כאן קואליציה במקרה כזה.

* אבל נתחיל קודם בהודעות,

קודם כל שכחתי לכתוב כאן עדכון שבוע שעבר על כך שכתבתי תגובה להצטרפותה של ליבני לקואליציה של נתניהו ישירות לאתר און-לייף. אז למי שלא ראה ורוצה אפשר כאן.

שנית, אני בשבוע הבא נוסע לחו"ל לתקופה קצרה אז אני אהיה קצת פחות מעודכן מבדרך כלל. בהנחה שתוקם קואליציה סופית בתקופה הזו אז אני אשתדל למצוא זמן לכתוב תגובה, גם אם קצרה.

וגם, אחד מקוראי הבלוג שחבר בארגון 'קול אחד' בתל אביב הפועל לקידום פתרון של שתי מדינות לשני עמים, הפנה את תשומת ליבי לאירוע מעניין שהם מקיימים ביום שני ה-11.3 שבמסגרתו מפגש והרצאה של מר רוברט סרי, השליח המיוחד של האו"ם למזרח התיכון. פרטי האירוע כאן. לצערי אני אהיה בחו"ל באותו יום ולא אוכל להגיע, אבל זה נשמע לי מאוד מעניין והציבור מוזמן.

* לגבי המו"מ להרכבת הקואליציה, אז כמו שאמרתי כאן בפעמים הקודמות, זוהי תקופה בעייתית מאוד לפרשנות וניתוחים. אף אחד לא באמת יודע מה קורה, מה יקרה, או למה נתניהו עושה בדיוק מה שהוא עושה. ערפל קרב, וכל הקלפים שמורים קרוב לחזה. אחרי נתק של שבועיים היום חזרו בליכוד שוב לדבר עם יש עתיד על כניסה לקואליציה. אין לי אלא לחזור על הדברים שכתבתי כאן שלושה ימים אחרי הבחירות ולפיהם הקואליציה הכי הגיונית בהתאם לתוצאות הבחירות היא קואליציה של נתניהו-לפיד-בנט-ליברמן-ליבני-מופז. נתניהו חשב, אולי עדיין חושב, שיוכל לשבור את לפיד ובנט ולהקים קואליציה כמו שהוא רוצה אותה. שרי הליכוד נשלחו לחזית לתקוף את הבית היהודי ויש עתיד על כך שהם 'מעיזים' להכתיב לנתניהו איזה קואליציה להקים. אבל זה בדיוק מה שיש עתיד והבית היהודי יכולות לעשות. כי על אף שנתניהו נבחר מחדש לראשות הממשלה, את הבחירות האחרונות הוא למעשה הפסיד. תוצאות הבחירות חייבו בדיוק את המצב הזה שבו הליכוד בראשות נתניהו (עם 20 מנדטים בלבד כזכור)  תוכל להרכיב ממשלה, אבל רק בתנאים של יש עתיד שקיבלה מנדט אחד פחות מהם.

בדרך כלל לראש ממשלה מנצח יש קלף חזק בידו במידה והוא לא מצליח להקים ממשלה וזה קלף האיום בהליכה לבחירות חדשות. מפלגות שבקושי שרדו את מערכת הבחירות האחרונה, או כאלה שהשיגו הישג אלקטוראלי מקרי, מפחדות כל כך מהליכה לבחירות שהן תסכמנה לתמוך בממשלת מיעוט ובלבד שלא ילכו לבחירות חדשות. אבל רצה הציבור וגורלו של נתניהו שונה. דוקא הוא מכל סיעות הבית, בעל המוטיבציה הקטנה ביותר ללכת לבחירות חדשות. על פי סקרים הליכוד-ביתנו צפויה להיחלש באופן דרמתי כתוצאה מבחירות חדשות. בחלק מהסקרים שהתפרסמו עוברת יש עתיד את הליכוד ביתנו ובכל מקרה שלטונו של נתניהו מוטל בספק. על כן נתניהו לא יכול לאיים על יש עתיד בבחירות. הבחירות מאיימות רק עליו. ככול שיפנים מהר יותר את הפסדו, ולא ישגה באשליות של כוח, כך יוכל להקים קואליציה בטוחה יותר.

הבית היהודי היא משהו קצת אחר. הם יודעים שיכולת המיקוח שלהם מאוד חזקה, אבל גם הם יתקשו להצדיק הפלת ממשלת ימין והליכה לבחירות לבוחרים שלהם. בנט אבל משחק חזק על כרטיס ההעלבות האישית מנתניהו. ככזה הוא מציג את עצמו לכאורה כשחקן לא רציונאלי. במשחק התרנגולת (או הפחדן "צ'יקן") שהם משחקים מול נתניהו ל"משוגע" או הבלתי צפוי יש יתרון אדיר במשחק והוא צפוי לנצח. זאת בתנאי שבנט יצליח לשמור על התדמית המאוחדת במפלגתו עד הרגע האחרון. בשבוע השני של מרץ, אם לנתניהו עדיין לא תהיה קואליציה, כל הסכרים ישברו והם יוכלו לקבל ממנו מה שהם רוצים בשביל להיכנס.

4 תגובות

  1. מדד הכוח של שפלי ונוביק:
    בתורת המשחקים, ערך שפלי משמש כמדד למידת ההשפעה של כל חבר על תהליך קבלת ההחלטות במשחק שיתופי.
    מדד זה נקרא מדד הכח של שפלי ושוביק והוא פותח על ידי שפלי ושוביק בשנת 1954.
    במשחק שיתופי נתונה קבוצה של שחקנים, ופונקציית תועלת שקובעת את השווי במשחק של כל תת-קבוצה של השחקנים (קואליציה). משמעות השווי של קואליציית שחקנים היא התועלת של הקואליציה במשחק, אם שחקני הקואליציה יחליטו להתאגד כדי לשתף פעולה. הבעיה היא למצוא חלוקה הוגנת של הזכייה בין כל השותפים, שתתחשב בכח המיקוח של כל שותף ושותף, שנובע מהתרומה שלו לכל קואליציה.
    (עיין בויקפדיה)

    • נכון. נזכרתי שלמדתי את זה בתואר הראשון בשיעורי כלכלה פוליטית. אולי באמת הגיע הזמן שאני אגיע לקרוא את המקור. בהחלט לא בלתי רלוונטי לנושא שעל הפרק.

  2. מעניינת ההצעה שלך לדילוג על הנשיא וקבלת הראשון שמצליח לארגן רוב. האם זה נהוג בחלק מהמדינות?

    • בטח. למשל בבריטניה הליברלים ניהלו מו"מ מקביל עם השמרנים ועם הלייבור אחרי הבחירות האחרונות. בעקרון היתה אפשרות לליבור לגשת עם ממשלה למלכה. ראש הממשלה היוצא ממשיך לכהן עד השניה שמוצגת ממשלה חדשה למלכה. בבריטניה זה כאמור לקח שלושה ימים אחרי הבחירות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: