מו"מ שמום והמבחן שלא יהיה

בשישי לאפריל 2010 הודיע ראש ממשלת בריטניה דאז גורדון בראון על הליכה לבחירות מוקדמות. שישה ימים אחר כך פוזר הפרלמנט הבריטי ובחמישי למאי, בדיוק חודש לאחר שהוכרזו, התקיימו הבחירות הכלליות. אגב במהלך החודש היחיד של קמפיין הבחירות הספיקו להתקיים לא פחות משלושה עימותים רשמיים בין שלושת ראשי המפלגות הגדולות בבריטניה. בשביעי למאי, יום וחצי לאחר סגירת הקלפיות, התחיל המשא ומתן הקואליציוני. מו"מ שנמשך בדיוק חמישה ימים. ב-11 למאי 2010 הגיעו השמרנים והליברלים להסכם קואליציוני תקדימי בבריטניה. עוד באותו יום יצא גורדון בראון מבית ראש הממשלה בדאונינג 10 ובמקומו נכנס לתפקיד, לאחר הסמכה ושיחה קצרה עם המלכה, דיויד קמרון. כל התהליך מההכרזה על בחירות ועד שהוקמה ממשלה חדשה ומתפקדת ארך בדיוק חודש ושבוע.

ולמה אני מספר את כל זה? בטח כבר הבנתם. כי בישראל התחילה מערכת הבחירות כבר בסוף חודש אפריל 2012 שראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז על כוונתו ללכת למערכת בחירות "מהירה ככל הניתן". שאול מופז ושלושה וחצי חודשים מאוחר יותר פוזרה הכנסת. עוד שלושה חודשים ושבוע של קמפיין (ללא עימותים) והתרחשו הבחירות. שבוע נוסף מאז הבחירות לקח לועדת הבחירות המרכזית להעביר את התוצאות הרשמיות לבית הנשיא. עוד ארבעה ימים של "התייעצויות" בבית הנשיא ורק אז, שבוע וחצי אחרי הבחירות, קיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו מידי הנשיא את הזכות הרשמית לפתוח במו"מ קואליציוני. נתניהו, כמו כל ראש ממשלה לפניו, קיבל לא פחות מ-30 ימים לקיום המו"מ הזה, ואם חודש שלם לא יספיק לו הוא יקבל הארכה נוספת של עשרה ימים. בסופו של דבר אחרי משחקים אין קץ תושבע כאן ממשלה חדשה רק לקראת סוף חודש מרץ, כמעט שנה שלמה מאז הכריז נתניהו על כוונתו ללכת לבחירות מוקדמות! לא מדובר בדבר טכני של מה בכך, יש לזכור שבשנה הזו לא עבר תקציב חדש. למעשה אנחנו נמצאים כבר שנה במצב של "בחירות" שזה אומר בלי תקציב מסודר, בלי אחריות מיניסטריאלית, בלי ודאות מינימאלית, בלי מדיניות חוץ ועוד. מדינה בהמתנה.

* אבל שנותנים לך ארבעים ימים להרכיב קואליציה, אז בדרך כלל זה בדיוק פרק הזמן שייקח לך להרכיב קואליציה. כי לאף אחד אין סיבה להישבר עד הרגע האחרון שאין ברירה. ובינתיים? בינתיים משחקים משחקים פסיכולוגים, מנסים לשבור את היריבים, לפזר דיסאינפורמציה ולפעמים שקרים. התקשורת חוגגת ומשתפת פעולה עם כל ספין של ראש הממשלה או מפלגה. ואף אחד לא באמת יודע כלום. ההיגיון הפשוט אומר שאין שום סיבה שממשלת הליכוד לא תכלול גם את הבית היהודי (שהייתה חתומה עם הליכוד על הסכם עודפים וחבריה קרובים, כמעט תאומים, לרוב חברי סיעת הליכוד) וגם את יש עתיד (מפלגת מרכז גדולה, עם הסכמה עקרונית עם נתניהו על רוב האג'נדה הכלכלית, בלי תביעות מדיניות, ועם רצון עז להיות שותפים נאמנים לקואליציה חדשה). אני עדיין חושב שכל הדיבורים עכשיו על קואליציה בלי יש עתיד ובלי נפתלי בנט הם דיבורי סרק שנועדו להפחית במהלך המשא ומתן מיכולת המיקוח של יאיר לפיד. יאיר לפיד מצידו משדר גם הוא התעקשות חמורה על חלק מהנושאים (בעיקר הגיוס שימנע קואליציה עם החרדים), כורת ברית אחים עם בנט ורומז שלא יפחד לאתגר את הממשלה מהאופוזיציה. גם כאן כמובן בניסיון לשפר עמדות לקראת כניסה לממשלה העתידית. אבל צריך לשים לב, לפעמים למו"מ ארוך (ארוך מידי) יש דינאמיקה משלו – דינאמיקה שעלולה להביא את יאיר לפיד ואת בנט באמת אל מחוץ לקואליציה למרות שאף אחד מהשחקנים במשחק לא באמת רוצה בזה.

יחד עם זאת אני עדיין נשאר בהימור הראשון שלי שתקום כאן בסופו של דבר קואליציה של נתניהו-ליברמן-לפיד-בנט-לבני-מופז. וגם אני משאיר את רוב ההימורים שלי לגבי הרכב השרים. ציפי לבני כנראה תהיה רק ממלאת מקום שר חוץ במקום שרת חוץ, בגלל שלא השכילה לחתום ברית עם לפיד, אבל זה תכלס אותו דבר. משמש באותה פונקציה. ואני חושב שיש עתיד מפסידים כרגע את תיק הפנים שיישאר בידי הליכוד בשנת בחירות מקומיות. אבל חוץ מזה נראה לי שההימורים שלי עדיין סבירים בהחלט.

* אבל היום בבוקר נפגשה שלי יחימוביץ שוב עם ראש הממשלה נתניהו לשיחה בארבע עיניים בביתו. במפלגת העבודה מקפידים להדגיש שהם לא יושבים למו"מ קואליציוני עם הליכוד. אבל מה זה השיחה הזו, בפעם השלישית, אם לא מו"מ קואליציוני? בהודעת הדוברות של מפלגת העבודה נאמר: "הפערים הגדולים בהשקפת העולם נותרו כשהיו ואין שנוי בעמדתה של מפלגת העבודה" – כלומר יש משא ומתן ועדיין לא גישרו על הפערים שיאפשרו שינוי בעמדת העבודה, היינו כניסה לממשלה. לכל הפחות היום כבר אי אפשר להגיד שלא מדובר באופציה שעומדת על הפרק.

עכשיו אני רוצה להבהיר, לדעתי גם נתניהו וגם יחימוביץ משחקים במשחק מלוכלך שנועד להלחיץ את לפיד ותו לא. לשניהם יש אינטרס שלפיד יכנס לממשלה מוחלש וימתן את שאיפותיו לעתיד. אבל כמו שאמרתי קודם, לפעמים גם לטיפוס על עצים יש תוצאות מפתיעות שהשחקנים לא התכוונו אליהם. הדינאמיקה יכולה להיות כזו שתיצור קרע אמיתי וסופי בין נתניהו לבין בנט-לפיד והלה עוד יכול באמת להציע ליחימוביץ את תיק האוצר ומונופול על ענייני הכלכלה של מדינת ישראל. אני כאמור לא חושב שזה יקרה, אבל בואו רגע נגיד שכן: האם הצעה כזו היא הצעה מספיקה מוסרית ופוליטית בשביל לחזור מההתחייבות המפורשת של יחימוביץ לבוחרים לא לשבת בקואליציה של נתניהו? אני טוען שלשיטתה של יחימוביץ התשובה היא חד משמעית כן. יחימוביץ טוענת שהדבר המרכזי שמעניין אותה (ואת הציבור לטענתה) הוא המדיניות הכלכלית של ישראל. על זה היא נבחרה ליושבת ראש העבודה, על זה היא רצה בבחירות, ואת זה היא הדגישה בכל פלטפורמה. אם נתניהו מציע לה לקבל את המדיניות הכלכלית של ישראל לשיטתה לא רק שמוטב לה להסכים – היא חייבת להסכים. אז תעמוד במבחן הגדול ביותר שיכול להיות לפוליטיקאי: הזדמנות להגשים את כל משאלותיה ולשנות בצורה רדיקאלית את המדיניות הכלכלית בישראל.

הבעיה היא שסביר להניח שגם אם תקבל יחימוביץ את תיק האוצר מנתניהו (אולי בתיווכו ותמיכתו של עופר עייני), הוא לא יעשה את זה בלי להיות בטוח שבפועל לא יהיה כל שינוי במדיניות הכלכלית של ישראל. צחוק הגורל יהיה שיחימוביץ תהיה זו שחתומה על תקציב הגזירות של נתניהו. היא בטח תמתן את הפגיעות בהסתדרות וביחד עם עייני יטענו שהתקציב הוא שינוי מהפכני. אך בפועל יגלגלו את הפגיעות למעמדות הנמוכים שאינם מאוגדים בארגון העובדים הענקי. בכך תאושר התזה השמאלית שתוקפת את יחימוביץ על כך שהיא למעשה  טובה רק בדיבורים אך בפועל לא מציעה שום דבר חדש מחד, ומאידך רוב הציבור יקבל שוב את התפיסה לפיה קיימת רק מדיניות כלכלית נכונה אחת ועובדה שגם "הסוציאליסטית" עושה בדיוק אותו דבר בשליחות נערי האוצר. כי פשוט אין ברירה.

עכשיו אני לא אומר שזה יקרה, ואני בדרך כלל לא אוהב לבקר אנשים על דברים שהם עדיין לא עשו. אבל נראה לי שהביקורת הזו מתחייבת נוכח המו"מ שמקיימת יחימוביץ עם נתניהו. כי האמת היא שבעוד שלשיטתה כאמור אין שום סיבה לא להצטרף לממשלת הליכוד במידה ומציעים לה את האוצר, הבעיה היא בדיוק בזה שזו שיטתה. כי במציאות אי אפשר להפריד את המדיניות הכלכלית הלא שוויונית והחזירית במדינה הזו מהדיון בצד הלא אזרחי של המדינה, באזרחים המופלים קבוע של המדינה, ובהעדר חתירה לפתרון מדיני. כי שינוי יסודי של המדיניות הכלכלית בישראל הוא לא שינוי טכני בתקציב שנשלט ממשרד האוצר כי אם שינוי בעצם הסמכויות האבסולוטיות של האוצר על הכנסת ועל משרי הממשלה האחרים. כי מפלגת העבודה צריכה להציג אלטרנטיבה שלטונית מלאה לשלטון הליכוד: אלטרנטיבה שהדרך היחידה להשיג אותה היא דרך משרד ראש הממשלה. מתי תפסיק מפלגת העבודה בתשוקה הילדותית שלה לחלוקה קטנה מכוח השררה ותסמן יעד אחד ויחיד: החזרת השלטון?

למזלה, יש לי הרגשה שלא תאלץ באמת לעמוד במבחן הזה.

תגובה אחת

  1. דברי טעם. יחימוביץ' אינה ראויה להיות אלטרנטיבה לרה"מ. היא אינה בנויה לחשיבה המתחייבת מגודל התפקיד, והיא לעולם תקבל את ההחלטה הגרועה ביותר שתקבע את האג'נדה שלה. השבוע היא עסקה בעיקר בגלידה של ביבי. נכון, זה מעצבן. זה מעצבן עד כדי כך שציבור גדול עסק בגלידה הזו, עד שביבי נאלץ להקפיא אותה עמוק בפריזר. אבל מנהיגת מפלגה גדולה, שמוזכרת כמנהיגת האופוזיציה, שטוענת לכתר רה"מ, אינה יכולה להרשות לעצמה לעסוק בגלידה הזו. מה לעשות. לנו מותר, ואף רצוי. לה אסור. היא חושבת בקטן, היא חוברת לוועדים הלא נכונים, והיא לא מפסיקה לטעות. גם אוויל מחריש לחכם יחשב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: