על איזה סיעות אפשר לותר?

על איזה סיעות הייתם אתם מותרים בכנסת? אחת מהטענות הרווחת ביותר המושמעות כנגד שיטת המשטר בישראל היא ריבוי המפלגות המוגזם שיש כאן. או ליתר דיוק, ריבוי הסיעות הנבחרות לכנסת. אכן ישראל היא מהמדינות עם הפיצול הפוליטי הגדול ביותר בעולם כולו. עם ממוצע של 11 מפלגות בפרלמנט ומספר אפקטיבי של מפלגות הגדול מ-7, ישראל היא מהדוגמאות הבולטות בעולם לשיטה מפוצלת ומשוברת (והמיטיבים יגידו פלורליסטית). יחד עם זאת, צריך לזכור שלא בהכל אשמה השיטה. ישנן שיטות בחירה יחסיות הדומות לישראל שעדיין מנפיקות מספר נמוך של מפלגות. שיטת הבחירות הישראלית מאפשרת ריבוי סיעות בפרלמנט, אך לא מחייבת זאת. הסיבה לפיצול הכה גדול בישראל טמונה קודם כל בפיצול פוליטי העמוק שקיים בחברה השסועה שלנו.

אם כן, לפני שבאים לקבוע חוקים שיגבילו ויקטינו בצורה מלאכותית את מספר המפלגות החברות בכנסת (עיין ערך אחוז חסימה ושות'), כדאי לשאול את עצמנו בכנות על איזה מפלגות בדיוק היינו מותרים:

* ראשית, על דוכן "הנאשמים", המפלגות הערביות. ישראל כפי שחוזרים ומזכירים לנו היא קודם כל  מדינה יהודית – כלומר מדינת הלאום של העם היהודי. מכיוון שכך, ישראל, ועל כך (לצערי) יש קונסנזוס רחב, מתנגדת בכל תוקף ליצירת לאומיות ישראלית אחידה; לאומיות אזרחית דוגמאת זו האמריקאית או הצרפתית פשוט לא באה כאן בחשבון. לאומיות אזרחית אחידה, שבה כל אדם בין אם הוא מהגר, דתי, אתיאיסט או בן מיעוטים, יכול להזדהות עם ערכים משותפים לכלל החברה – היא תנאי ראשון לאפשרות של קיום מערכת דו מפלגתית, "ימין ושמאל", במדינה. מכיוון שבישראל אין לנו הסכמה על לאומיות כזו (למעשה יש הסכמה רחבה נגדה) עלינו להכיר בכך שאין ברירה אלא לקיים מערכת מפלגתית נפרדת למיעוט האתני הגדול שחי כאן – היינו המיעוט הערבי.  בלי ייצוג ערבי הולם בכנסת לא נוכל לקרוא לעצמנו דמוקרטיה. גם היום, כאשר הציבור הערבי אמנם נבחר לכנסת אך מודר אוטומטית מכל מוסדות השלטון, הדמוקרטיה הישראלית נפגעת קשות ולמעשה נמצאת תמידית תחת סימן שאלה או לכל הפחות כוכבית.

על המפלגות הערביות לא ניתן "לותר". יתרה מזו, מכיוון שהציבור הערבי ראוי לייצוג מפלגתי משלו עליו גם לקבל את זכות הבחירה הסבירה מבין מבחר של אפשרויות. התביעה השטותית של חלק מהפוליטיקאים היהודים שכל המפלגות הערביות תתאחדנה למפלגה אחת, כאילו אין ביניהן הבדלים אידיאולוגים עמוקים, היא לא רק פטרנליסטית ושוגה בבורות עמוקה, היא גם למעשה תביעה למנוע מהערבים את זכות הבחירה. מפלגה ערבית אחת תייצג רק את עצם "הערביות" כאידיאולוגיה מתחרה לאידיאולוגיה "היהודית", לא תיתן לערבים זכות בחירה הוגנת ויכולת ויכוח אידיאולוגית, ותעקר את מושג הייצוג מכל משמעות זולת זו הדסקריפטיבית. התוצאה תהיה כמובן הקצנה נוספת של החברה הערבית לצד ניכור נוסף של הערבים מהמערכת הפוליטית היהודית.

אם יוחלט להעלות את אחוז החסימה, אפילו לרמה של שלושה אחוזים "בלבד", הסכנה של הכחדת המערכת המפלגתית הערבית תהיה מיידית. סביר להניח שבתוך מערכת בחירות אחת אכן תתאחדנה המפלגות הערביות והויכוח הפוליטי הפנים ערבי בישראל יעלם – לרעת הדמוקרטיה הישראלית. על כן, בתור אחד שחקר וחוקר את נושא אחוז החסימה אני ממליץ, ואני לא יכול להיות נחרץ יותר בהמלצה זו, לאמץ את החוק הסרבי לאחוז חסימה לפיו על מפלגות המוגדרות כמפלגות של מיעוט אתני מוכר  לא יחול חוק אחוז החסימה הארצי שחל על כל יתר המפלגות. החלה של חוק כזה היא לדעתי התנאי היחיד שבו בכלל אפשר להתחיל לשקול להעלות את אחוז החסימה בישראל לרמה של מעבר ל-2%.

* אם כן, (לפחות) על שלוש מפלגות ערביות אנחנו לא יכולים לותר. נשארנו עם כשמונה-תשע מפלגות "יהודיות". שנית, יעלו על דוכן הנאשמים המפלגות "החרדיות". בישראל קיימים שני שסעים פוליטיים מרכזיים ולא אחד – לצד השסע המדיני בטחוני המרכזי, קיים שסע פוליטי וחברתי עמוק סביב יחסי הדת במדינה. מכיוון שכך, מראשית ימי הציונות היו בארץ מפלגות דתיות-חרדיות שייצגו את החלקים האולטרה-דתיים בחברה. עם כל הכבוד לכל מי שלא אוהב את המפלגות החרדיות ואת מה שהן מייצגות, אני לא חושב שיכול מישהו לטעון שהן או מיותרות או שבכלל אפשר למצוא מנגנון שיבטל אותן ויכריח אותן להתמזג אל תוך אחת המפלגות הקיימות. וגם אם אפשר היה ליצור מנגנון כזה, האם הייתם רוצים שהשסע החרדי-חילוני יכנס וישתלט על המפלגות הגדולות? האם הייתם רוצים לראות מפלגה ימנית גדולה אחת שש"ס ומנהיגיה הם חלק בלתי נפרד מההנהגה שלה? בהנחה שהתשובה היא לא קטגורי, אז כנראה עצם הקיום של מפלגות חרדיות הוא לא "בעיה". אני גם בספק אם מישהו יצליח למצוא לי טיעון משכנע על למה הפיצול הפנים חרדי בין ש"ס לבין יהדות התורה הוא פיצול שלילי לדמוקרטיה הישראלית. מה מפריע לנו שהחרדים האשכנזים מצביעים למפלגה אחת והחרדים המזרחים מצביעים למפלגה אחרת? האם "הפיצול" הזה הפריע לאיזשהו ראש ממשלה בישראל לבנות קואליציה? אם כבר בדיוק ההפך הוא הנכון. הפיצול הזה מאפשר לש"ס, שמבחינת היחס למוסדות המדינה מעט יותר פתוחה מיהדות התורה, לשבת בקואליציה ובממשלה גם ללא אחיהם הליטאים. מה רע בכך?

* בימין אם כן נשארו לנו רק ארבע מפלגות מרכזיות: הליכוד, המפלגה הגדולה שמחזיקה בשלטון במדינה ברוב השנים מאז 1977, מפלגה ימנית דתית "מתנחלית" מימין לליכוד, עוד מפלגה ימנית קיצונית אנטי ממסדית שלרוב לא עוברת את אחוז החסימה (השנה מדובר היה בעוצמה לישראל שזכתה ב1.7% מקולות הבוחרים), ובשני העשורים האחרונים מפלגה "רוסית" גדולה שמייצגת לכאורה את ציבור העולים דוברי הרוסית בישראל. לקראת הבחירות האחרונות כידוע התאחדה ישראל ביתנו עם הליכוד, והיום בכנסת יש רשמית רק שתי מפלגות ימין: הליכוד ביתנו, והבית היהודי. ככה שבחזית הימין נראה על פניו שאין בעיה של פיצול יתר. אגב, שימו לב שכאן כבר אפשר להתחיל לראות מדוע כל השיח של פיצול יתר הוא לא באמת רלוונטי למספר המפלגות בכנסת. כי הבעיה של בנימין נתניהו הרבה יותר גדולה עם הסיעות השונות בתוך מפלגתו, ואני גם בטוח שבקרוב מאוד יגלה נפתלי בנט שהאיחוד שהוא עומד בראשו הוא לא בדיוק "איתן כסלע".

* אז מכל השיח על פיצול יתר של המפלגות בכנסת נשארנו עם הפיצול בגוש השמאל מרכז. אכן נראה שעל פניו שלוש מפלגות מרכז (קדימה, יש עתיד והתנועה) ושתי מפלגות שמאל (העבודה ומרצ) זה הרבה יותר מידי. אבל האם השיטה עצמה נפגעת מזה או בכלל אשמה בזה? או רק השמאל עצמו שנמצא במשבר זהות קשה? בואו נניח רגע בצד את השאלה התועלתנית מהסתכלות שמאלית על המפה הפוליטית ונשאיר רק את הטיעון "פיצול סיעות פוגע במשילות" על הפרק. האם הפיצול בגוש השמאל פוגע או מחזק את המשילות בישראל? תשאלו בבקשה את בנימין נתניהו האם יותר קל לו לקיים משא ומתן עם יאיר לפיד, ציפי לבני ושאול מופז לחוד, או שהוא היה מעדיף לקיים משא ומתן עם מפלגה אחת בת 28 חברים.

הבעיה של הפיצול בגוש השמאל (וזו בהחלט בעיה) היא בעיה של משבר זהות, לא בעיה של ריבוי מפלגות. כל עוד קיים משבר זהות זה לא משנה כמה מפלגות בפועל נבחרות בבחירות. תראו למשל את מפלגת קדימה שב-2009 זכתה ב28 מנדטים: האם הם תפקדו כמפלגה אחת? האם האחידות לכאורה עזרה לציפי לבני לקיים אופוזיציה יעילה וחזקה? או שבעצם האחדות המלאכותית והסיעתנות בתוך קדימה הן בדיוק אלו שהביאו לסופה המוקדם.

* כתמיד בישראל, אנשים נוטים להשוות אותנו לארה"ב ולהתקנא במערכת הדו מפלגתית שם. אבל מעבר להבדלים התהומיים בין שתי המדינות, הבדלים כה עמוקים שכל ניסיון להשוואה כלשהי הוא נסיון סרק מראש, צריך להבין שבארה"ב יש אמנם רק שתי "מפלגות" אך בפועל בקונגרס מכהנים 435 סיעות יחיד עצמאיות. כל אחד מהמחוקקים האמריקאים נבחר באופן אישי והוא מחויב אך ורק לבוחרים שבמחוז הבחירה שלו (ולתורמים הגדולים שלו כמובן). אם כבר מתעקשים להשוות לארה"ב אז תדעו שמצבנו טוב בהרבה מבחינת מספר הסיעות ויכולת "המשילות" הנגזרת ישירות מכך.

* אז על איזה מפלגות אתם הייתם מותרים? ואם כבר ויתרתם האם המנגנון שאתם מציעים להורדת מספר המפלגות בכנסת הוא אכן המנגנון שיוריד את המפלגות הנכונות? כי אם כבר ניגשים לשחק בחוקי המשחק עצמם, כדאי מאוד שנוודא קודם שהחוקים החדשים שאנחנו מציעים אכן ישפרו את המשחק לטובה ולא סתם ישברו אותו.

9 תגובות

  1. הבחירות הללו יצרו מפה אידיאלוגית דיי מדוייקת של המציאות הישראלית.
    עדין הייתי שמח אם שיטת הממשל היתה פולטת את מפלגת קדימה החוצה, ומאפשרת באיזה שהו אופן לקלוט את אותם מאות אלפי קולות שבוזבזו על מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.
    הרעיון של העלאת אחוז החסימה בלי להעלות אותו למיעוטים מוצא חן בעיני.
    תודה

  2. הבית היהודי – גרסת כלאיים של ישראל ביתנו וש"ס. הרעיון בסיעה – ניקח קצת מהימנים, קצת מהדתיים, והרבה רדיקליות ומתנחלים, וקיבלנו סיעה שתגנוב קולות מהקול הקצת יותר שפוי, בנימין נתניהו.

    יהדות התורה וש"ס אשר צריכות להתאחד. זה כמובן, מנקודת מבט של חילוני מובהק. מה ההבדל בין אשכנזים לספרדים, אני לעולם לא אדע. בהנחה שהם רוצים להביא את דעותם לעמדת כוח, ולקבל אפשרות להשפעה של ממש.

    התנועה, או יותר נכון המפלגה, חסרת הדעות הברורות. אם היא שמאלנית או מרכז, לא ברור. היא תנסה ללכת עם לפיד ולגנוב את מקומם של ש"ס בממשלה. אבל להרבה זמן היא לא תשאר. לקחת קולות מהעבודה, אחת מהמפלגות (אמנם חסרת יו"ר מתאים) ההגיוניות שמייצגות את דעות השמאל באופן ברור, בשביל דעות דומות, נראה לי לא הגיוני.
    קדימה מאותו רעיון (לא מקרי באותה פסקה). עצוב שבשביל שאדם בעל מוח אסטרטגי וניסיון בטחוני גדול, יהווה שר הביטחון, הוא יצטרך לשבת בכנסת. דרך אגב, המחסור בהפרדת הרשויות באה לכאן לביטוי. כל אחד מקבל קצת שרים במתנה מהליכוד, במקום שאנשים בעל נסיון תחומי ספציפי יותר רחב, ובתמורה מצביע לחוקים אותם הוא מציע, ובכך לא נותנים יכולת ביטוי אופטימלית לחברי האופוזיציה, שהם 40 האחוזים הנותרים של העם.

    המפלגות הערביות – שהן גם סיפור מוזר בשבילי דרך אגב, מאחר שאינן מייצגות את ערביי ישראל, אלא את הפלסטינים שבהם, ואת הפלסטינים שבחו"ל – צריכות להתאחד. כוח בא בכמויות של 11 מנדטים, כי מה נשמע יותר גדול, מפלגה בעלת 11 מנדטים או ארבע קטנות בעלות ממוצע של פחות מארבעה חברי כנסת.

    כך נותרו לנו בלבד מפלגות ממיקום ברור על הספקטרום הפוליטי. הליכוד בליברליזם (ספק בלאומיות), ישראל ביתנו בלאומיות הקיצונית, יש עתיד מתנדנד במרכז, העבודה כמפלגת שמאל מתונה ומרצ הסוציאליסטית.
    כמובן יש את מפלגות המיעוטים של הדתיים (יהדות התורה+ש"ס) ומפלגת הערבים המאוחדת.

  3. מעניין מאוד! תודה!

    כבר כמה זמן אני תוהה למה כל אלו שמציעים להעלות את אחוז החסימה לא מציעים במקביל לעשות מעין הסכמי עודפים בין מפלגות? כלומר אם מפלגה לא עוברת את אחוז החסימה אז כל הקולות שלה עוברים אוטומטית למפלגה אחרת.

    האם זה ישים? אם כן , האם זה קיים איפשהו?

    גיל.

    • אני לא מכיר כאלו, לא. בכלל כל הנושא של הסכמי עודפים הוא די ייחודי לישראל. יש גרסאות אחרות של העברת קולות בצורה של פתקים עם דירוג עדיפויות- כך שאם האפשרות הראשונה של הבוחר לא נבחרת או מנופה בשלב מוקדם, אז מסתכלים על העדיפות השניה שלו וכ"ו.
      הסכמי עודפים שיפעלו גם על מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה זה רעיון יפה, אך הוא לא יעבור בארץ כי הוא עומד בניגוד מוחלט לסיבה שבגינה ממילא יש אחוז חסימה: זה יתן תמריץ חיובי להצביע למפלגה זעירה. יוריד את הסיכון של הבוחר.

      • הסכם עודפים בישראל תקף רק אם המפלגה עברה את אחוז החסימה. לא יודע אם זה קיים איפשהו, אבל זה בהחלט ישים

  4. אמנם אתה דיברת על המפלגות בכנסת, אבל צריך מנגנון שיווסת את כמות המפלגות שהמתמודדות בכל בחירות. נכון שכל קבוצה או רעיון זכאים לייצוג, אבל לא יתכן שכל זב חוטם יקים מפלגה. חלק מהמפלגות שהתמודדו בבחירות האחרונות קיבלו פחות מ1000 קולות. פשוט אין הגיון במצב הזה, כי בסוף זה עולה לנו כסף.
    (3 מפלגות קיבלו פחות מ1000 קולות, ועוד 3 פחות מ2000).

    צריך להגיד שבסופו של דבר אין ריבוי מפלגות בישראל. יש ימין, שמאל, מרכז, חרדים וערבים. אם נתעלם מריבוי המפלגות במגזר הערבי, שאותו נמקת בכתבה, לכל מגזר שציינתי יש כ2 מפלגות. אוהבים להגיד על מפלגות המרכז שהן מפלגות ה'כלום ושום דבר' אבל בסופו של דבר כבר שנים שיש פה מפלגות מרכז שמקבלות 15-25 מנדטים.
    כל הזמן יש תמורות בתוך הגושים וקמות ונעלמות מפלגות, צריך להפסיק לקטר כל הזמן כי הכל בסדר בגזרה הזאת.

    • אכן נחוץ מנגנון לסינון מפלגות שרצות אבל הוא לא קשור לאחוז חסימה. למשל דרישה ל10,000 חתימות של תומכים. זה מאוד פשוט ומאוד ישים.

  5. למדינה אין זכות לוותר על אף מפלגה. אם העם בוחר להצביע למפלגות של 2, 3 מנדטים או מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, אז זו בחירה שיש לכבד. ביום שהעם יבחר להצביע לשתי מפלגות גדולות, אז זו תהיה המציאות.

  6. […] (כלכלי או מדיני) אנשים הולכים להצביע, ועל איזה סיעות אפשר לותר בהקשר של אחוז […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: