הצעת ליברמן לביטול הדמוקרטיה הפרלמנטארית בישראל

היום אפשר היה לקרוא, בתחתית הידיעות על המשא ומתן הקואליציוני, על כך שליברמן בשקט בשקט מגניב למשא ומתן הצעה רדיקאלית לשינוי שיטת המשטר בישראל. על פניו אפשר להתבלבל ולחשוב שההצעה של ליברמן לא משנה הרבה: לא את שיטת הבחירות לכנסת, לא את סמכויות בית המחוקקים, לא את מספר החברים או את אופי המשטר הפרלמנטארי. כל מה שההצעה של ליברמן מבקשת היא "בסך הכל" להגדיר מחדש את האופן שבו מתמנה ממשלה בישראל. אלא שבפועל, אם תתקבל, תשבור הצעתו של ליברמן לחלוטין את האיזון הדמוקרטי (השביר ממילא בארץ) ותקרב אותנו יותר מתמיד לדגם המשטר האוטוריטארי.

קיימים שני דגמים מרכזיים של דמוקרטיה מודרנית: הראשונה היא דמוקרטיה פרלמנטארית. בדמוקרטיה כזו הפרלמנט נבחר ישירות על ידי הציבור ומכיל ריבוי סיעות המשקפות, פחות או יותר, את הזרמים בחברה שבחרה אותו. מתוך הפרלמנט עצמו יוצאת הממשלה הפועלת מתוכו, זקוקה לאמונו התמידי, ומפוקחת תמידית על ידי הרכב הבית. לרוב בשיטות אלו, הממשלה הנבחרת היא תולדה של פשרה – יצירת קואליציה בין כמה סיעות שאף אחת מהן לא מספיקה על מנת להחזיק רוב בפרלמנט. הפשרה בין הסיעות השונות היא זו שאמורה לבטא את "הרוב" הציבורי שמעניק לממשלה המכהנת לגיטימציה. בנוסף, הפשרה הקואליציונית מאזנת את שחקני הממשלה כל הזמן ומונעת משחקנים בודדים לפעול בצורה דיקטטורית.

מנגד, קיימת שיטת הדמוקרטיה הנשיאותית. שיטה זו קיימת בדרך כלל במדינות גדולות (אולי גדולות מאוד) המורכבות לרוב מכמה וכמה רמות ממשל נפרדות. מטרת מוסד הנשיאות הוא להוות מורה-על ומייצג הרמה האחידה במדינה (לכל הפחות כלפי חוץ). הנשיא בדמוקרטיה נשיאותית נבחר בדרך כלל ישירות על ידי העם בבחירות, כאשר ברוב שיטות הבחירה נדרש המנצח לזכות בסוג של רוב מוחלט מקולות הבוחרים (50%). יחד עם זאת, הנשיא הנבחר איננו מלך. רחוק מזה, דמוקרטיות נשיאותיות השכילו להגביל מאוד את סמכויותיו של נשיא נבחר, לאזן ולבלום אותו בחוקה נוקשה המגדירה את סמכויותיו. בארה"ב למשל, הדמוקרטיה הנשיאותית הידועה בעולם, כל שינוי ומינוי שעורך הנשיא (מחבר קבינט ועד יועץ משפטי) חייב לעבור שימוע מקיף, חקירה ואישור בסנאט. בנוסף, לנשיא כמעט ואין כל יכולת חקיקה עצמאית. לא אחת נדרש הבית הלבן לקיים משא ומתן עם כל חברי הקונגרס (אחד אחד לפעמים)  על מנת להעביר חקיקה שבה חפץ הנשיא. גם הכרזת מלחמה אסורה על הנשיא והוא חייב לקבל עליה אישור מהקונגרס. כל העברת כספים לצבא (שהנשיא האמריקאי הוא זה שרשמית עומד בראשו) זקוקה לאישור ועדת הביטחון של הקונגרס. את נשיא ארה"ב אמנם כמעט ובלתי אפשרי להדיח בנסיבות רגילות במהלך קדנציה, אבל הוא נאלץ להתמודד אחת לשנתיים בבחירות אמצע שמחליפות את בית הנבחרים ולא אחת משמשות מאין משאל עם על מדיניות הממשל.

ומה מציע לנו ליברמן? ליברמן מציע להישאר לכאורה בדגם המשטר הפרלמנטארי, אבל להעניק לראש הממשלה צורת מינוי ויכולת שרידות נשיאותית. המשמעות היא מעבר לשיטה נשיאות שבה הנשיא גם לא נבחר ישירות על ידי העם, וגם למעשה לא נבלם או מאוזן על ידי הפרלמנט שממנו הוא יוצא או על ידי חוקה. על פי הפרסומים, ליברמן מציע להשאיר את שיטת הבחירות בארץ על כנה, אבל להוסיף שני סעיפים לפיהם: אחד, ראש הסיעה הגדולה ביותר יתמנה אוטומטית לראשות הממשלה (ללא רוב קואליציוני המחייב פשרה) ושתיים, לא ניתן יהיה להדיח אותו (אפילו לא בהצעות אי אמון או באי העברת תקציב). כן, איך שלא תקראו את הצעותיו של ליברמן, בפועל זה בדיוק מה שהוא מבקש.

המשמעות היא קודם כל שיוכל להיבחר כאן ראש ממשלה שזכה בקושי בשליש או רבע מקולות הבוחרים בבחירות. ראש ממשלה זה לא יהיה מחויב לשום דבר, בטח שלא לקואליציה או כלפי כלל הציבור שרובו לא בחר בו. כמובן, לפחות כרגע, שראש הממשלה יאלץ להרכיב קואליציות אד הוק על מנת להעביר חוקים – אבל המשמעות היא גם כאן ביטול מימד האחריות הקואליציונית ולמעשה שבירה סופית ומוחלטת של מוסד האופוזיציה. ראש ממשלה נשיאותי כל יכול, שלא נבחר על ידי הציבור, לא ניתן להפיל אותו, ואין שום חוקה שבולמת אותו או מגבילה את סמכויותיו. במדינה שבה התרבות הפוליטית גם ככה, אם לומר זאת בעדינות, לא מאוד "תרבותית" ומוסד האחריותיות ממילא בקושי מתקיים, מעבר לראש ממשלה נשיאותי "ליברמן סטייל" תהיה לא פחות מאסון דמוקרטי.

ובשביל מה? בשביל לחזק את המשילות? את היציבות? הממשלה היוצאת כיהנה ארבע שנים בהצלחה מרובה. מלחמות, התנתקות, אפילו שלום לפעמים נעשים כאן כמעט בלי שום קושי אם רק מאוד רוצים. בשם מה לקיים שינוי כה רדיקאלי בשיטת המשטר? מה הצידוק? מה הטיעון? עוצמה? כוח? חוזק? עוצמה על מי? נגד מי? התשובה היא נגדנו כמובן. עוצמה נגד העם, נגד האופוזיציה, נגד חופש הביטוי, נגד הפלורליזם, נגד הדמוקרטיה.

עם הדמגוגיה של יאיר לפיד שבעצמו מדבר על שינוי שיטת המשטר (ומציע הצעות שחלקן דומות ולא פחות מזיקות להצעתו של ליברמן) – ההצעה של ישראל ביתנו למשא ומתן הקואליציוני עוד עלולה להתקבל.

6 תגובות

  1. אני חלוק עלייך. לדעתי התוצאה הכמעט-הכרחית של השינויים שליברמן מציע היא דווקא פגיעה אנושה בכוחו של ראש הממשלה.
    הרי בשיטת ליברמן, ראש המפלגה הגדולה הוא זה שיבחר, והוא יצטרך קואליציה של 41 ח"כים (כי צריך 80 ח"כים לאי-אמון). ועדיין, כדי להעביר חוק הוא יצטרך רוב. כלומר, באופן אינהרנטי תהיה כאן קואליציה שלא יכולה להעביר חוקים.
    ואני לא מאמין ב'קואליציות אד-הוק'. הדבר האחרון שמפלגה באופוזיציה צריכה זה לתמוך בחוקים של הקואליציה, שמטבעם בדרך כלל גם פוגעים בציבורים מסויימים. למה לי לתמוך בתקציב, ולהירשם כמי שחתום על הקיצוצים, אם אין לי שום הטבה קואליציונית לצד זה?

    ההרגשה שלי היא שכמו בבחירה הישירה, הניסיון לחזק את ראש הממשלה יסתכם בהחלשתו.

  2. שלום רז,
    אנני מכיר את הבלוג שלך. נתקלתי בו דרך פרסום על הקיר של חבר בפייסבוק שהפנים את הרשומה שלך וכעת מפציר "לשמור על יאיר לפיד שלא ייגרר אחרי ליברמן להפוך את המדינה לדיקטטורה "בטעות"".
    אני חושב שאתה, עם כל השכלתך, עושה מעשה לאחראי. אתה מסלף ברשומה הזו את העובדות בצורה מאוד חדה ומגיע למסקנות שגויות. אנשים שלא ממש מבינים יכולים לקרוא את הדברים ועוד להאמין להם.
    נדלג לרגע על ההסבר של שני הדגמים המרכזיים של דמוקרטיה מודרנית, שהוא טוב בסה"כ. מייד לאחר מכן אתה מספר לנו שליברמן מציע שתי הצעות מרכזיות:
    (1) ראש הסיעה הגדולה ביותר יתמנה אוטומטית לראשות הממשלה (ללא רוב קואליציוני המחייב פשרה).
    (2) לא ניתן יהיה להדיח אותו (אפילו לא בהצעות אי אמון או באי העברת תקציב).

    בכך אתה טועה ומטעה:
    (1) הפשרה מגיעה עוד לפני הבחירות כאשר סיעות דומות מתאחדות לרשימה אחת כדי לשפר את סיכוייהן להפוך לסיעה הגדולה – כמו שעשו נתניהו וליברמן, וכמו שהיה קורה במשולש לפיד-לבני-יחימוביץ' אילו היה להם את התמריץ הנכון (להלן סעיף 1 – התמריץ הנכון). מעבר לכך, כאשר מוטלת על ראש הסיעה הגדולה הרכבת הממשלה לא מובטחת לו הצלחה אלא אם יגיע לפשרה עם הסיעות הקטנות יותר.
    (2) מוצע תהיה אפשרות הדחה אבל ברוב מיוחס של 80 ח"כים. זה הרבה, אבל עדיין אם ראש הממשלה מוביל פועולת שפוגעות בעם פר אקסלנס, הכנסת יכולה לעצור אותו. בדרך זו יש לראש הסיעה הגדולה סיכוי ליישם את המדיניות שלו בקדנציה אחת בלי להיות נתון לסחטנות ולעסוק ללא הרף בהישרדות פוליטית.

    בהמשך אתה מתריע לגבי המחסור בחוקה שלא יאפשר לעצור את ראש הממשלה. איך מישהו עם השכלה כמו שלך יכול לומר זאת כאשר יש לנו חוקי יסוד שמשמשים כפרקים בחוקה שעוד לא נכתבה במלואה. הרי בפועל בית המשפט העליון מבקר את הכנסת, ואפילו יש אומרים יותר מידי, באמצעות אותם חוקי יסוד משנת 1992 ואילך. יש להניח כי שמעת על המהכפכה החוקתית, אבל לא כולם מכירים, אז למה להטעות את האנשים ולומר שאין שום יכולת ביקורת?
    ולסיום אתה תוהה – "בשביל מה? בשביל לחזק את המשילות? את היציבות? הממשלה היוצאת כיהנה ארבע שנים בהצלחה מרובה. מלחמות, התנתקות, אפילו שלום לפעמים נעשים כאן כמעט בלי שום קושי אם רק מאוד רוצים."
    תגיד, אתה אמיתי? אתה חי במדינת ישראל? יש לנו ממשלה שלראשונה מזה הרבה זמן כיהנה ארבע שנים ולא עשתה זאת בהצלחה מרובה כלל, אלא אם אתה קורא לשיתוק בכל הנוגע לרפורמות משמעותיות תוך כדי הישרדות פוליטית הצלחה מרובה. "ההתנתקות נעשתה בלי שום קושי כי מאוד רצו"? זה כבר גובל בשקר גס. בשביל להוציא אל הפועל את ההתנתקות ראש הממשלה היה צריך להתנתק ממפלגתו ולהקים מפלגה אחרת בראשותו. לא היה כדבר הזה בשום דמוקרטיה מודרנית. בגלל הקושי להעביר את ההתנתקות בממשלה הזו היו חילופי שרים ברוב המשרדים. רוב הסיעות שנכנסו לכנסת כיהנו בממשלה בשלבים שונים. לא יודע מה איתך אבל אני קורא לזה שיתוק מערכתי.

    בסופו של דבר, גם אם אני ואתה יכולים להסכים על אי חיבתנו לליברמן, אי אפשר להתכחש לכך שהוא מציע רפורמה במתכונת דומה לעמותות כמו "יש סיכוי" ו-"ישראלים להצלת הדמוקרטיה" שלא ניתן להאשימן בחתירה לדיקטטורה פסאודו-דמוקרטית בסגנון פוטין. כנס לאתרי האינטרנט שלהם ותיוכח בעצמך. בנוסף מציע לך לקרוא את הספר של אמנון רובינשטיין "באין ממשלה" כדי לקבל את הרקע העובדתי למצב החמור שאנחנו נמצאים בו מבחינת משילות. גם שם תראה הצעות לשינוי שאינן רחוקות ממה שמציע ליברמן.
    אני אישית מייחל לשינויים האילו.

    • אני חושב שהבעיה העיקרית של התגובה שלך היא שאתה מניח את המבוקש. אתה מאמין שהרפורמות האלה הכרחיות ולכן מניח שיש צורך בהן. זה כנראה, כי יש לך את אותה תפיסה של דמוקרטיה כמו ליברמן, כאמצעי לקבלת החלטות בלבד, וכי אתה לא עוצר לדקה וחושב על המציאות הפוליטית בישראל אל מול ההשפעה של השינויים או על האידיאולויגה של ליברמן עצמו.
      בקיצור ובהפשטה גמורה האידיאולוגיה שליברמן מחזיק בה היא ניאו-שמרנית בטבעה. על פי התפיסה הזאת יש ערך שכלעצמו בחיזוק כוחו של המנהיג על מנת לאפשר לו לעשות את שליחותו ולשלוט (ראה חזון "ישראל ביתנו"). יש שיחלקו על ההפשטה והרידוד הזה לדמוקרטיה.
      לא בכדי יש 11 סיעות בכנסת ישראל. החברה הישראלית מקוטבת ומשוסעת. לא בטוח שלכפות על כולם אחידות זה הפתרון למצב החברתי הזה. לטובת המערכת הנוכחית היא שהיא מחייבת פשרות והכלה של מגוון הקבוצות והאינטרסים הקבוצתיים. חוץ מזה, שהאחדה שכזאת תפגע בעיקר במפלגות אידיאולוגיות כמו הבית היהודי או מרצ, כמו גם באפקטיביות של המפלגות הערביות.
      נכון להיום אין חוקי יסוד שמתייחסים לזכויות אזרח שהם גם משוריינים, כלומר מחייבים יותר מרוב רגיל כדי לשנות אותם. המהפכה החוקתית היא יותר מורכבת ממה שציירת אותה – ולא בכדי הכנסת הקודמת דחפה שורה של הצעות לחוקי יסוד. בהיעדר אופוזיציה נראה את חוקי היסוד משתנים חדשות לבקרים
      לגבי ההצעות של "ישראלים למען הדמוקרטיה" או של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" אז שכחת כנראה את הנדבך החשוב ביותר בהן – חיזוק המשטר הפרלמנטרי, בדמות העלאת מספר חברי הכנסת וכתיבת חוקה.
      הטענות על חוסר משילות הן ספין. הכנסת האחרונה הייתה קואליציה כוחנית ש"שלטה". הבחירות המוקדמות היו החלטותו הבלעדית של ראש הממשלה. הממשלה הוגבלה, לא עלינו, על ידי בג"ץ מידי פעם ועל ידי שיקולים קואליציונים, אך מעולם לא על ידי הכנסת. ואם אתה חושב ששום דבר לא משתנה פה זה כי ההפרטה, הליברליזציה של המשק, השינויים במערכת החינוך פשוט עברו לך מתחת לאף.

      המשילות, שדמויות אוטוריטריות כמו ליברמן, ביבי ולפיד, מדברים עליה היא שלטון לא מוגבל ולא מתנצל, פשרות הן חלק מדמוקרטיה וצריך להפסיק להסתכל על הפוליטיקה כמשחק-סכום-אפס. אפשר לשאוף למשילות כזאת, אבל צריך לדעת עד כמה אנחנו מפסידים מהדמוקרטיה.

      • אחרי שקראתי את דעתו של רז על שינוי שיטת הממשל אני מבין שיש לו תפיסת מציאות שונה לחלוטין והוא מצליח לשחק עם אותן העובדות שמעלים המצדדים בשינוי שיטת הממשל כדי להגיע למסקנות שונות בתכלית (פרט לנושא של מרכיב אזורי בבחירות). אני בא מתחום ההנדסה והמדעים המדויקים אז אין לי יכולות וירטואוזיות כאילו. אני מבין את הפשט – הנתונים ההשוואתיים לעולם מצביעים על נטייה משמעותית לכיוון הייצוגיות על ציר משילות-ייצוגיות וחלק מפתרון הבעיות שלנו יגיע מאיזון טוב יותר בין השניים (כלומר, חיזוק המשילות).
        אנני חושב שההפסד לדמוקרטיה יהיה משמעותי אם ניתן סיכוי לדרך מסוימת 4 שנים בלי תזיזתיות יתר. למעשה אני חושב שמדינת ישראל לא תצליח להתקיים לאורך זמן במתכונת דמוקרטית מתפקדת ללא שינויים מסוג זה. אתה יכול להביןמשמה של עמותת "ישראלים להצלת הדמוקרטיה" שאנני היחיד שבסבור כך.

        אני חושב שאילו שינויים נחוצים, אבל אין לכך נגיעה לחוסר האמת בטענות של רז. השתדלתי להפריד את דעתי לסתירת הטענות השגויות שמובואות ברשומה כעובדות, ואת השגוי ראוי לתקן.

    • כן ע"פ הצעת ליברמן אפשר יהיה להפיל ממשלה ברוב (קונסטורקטיבי?) של 80 ח"כים. מספר דמיוני שכמו שכתבתי, המשמעות שלו בפועל היא שלא ניתן להפיל ממשלה. אגב, מתי הפעם האחרונה שהצליחו להפיל ממשלה ברוב של 61 ח"כים? בכל מקרה מי שרוצה לקרוא את עמדתי בנושא "בעיית המשילות" שלא קיימת בישראל מוזמן לקרוא בפוליטון.

    • אני לא יודע מה בנוגע ל"יש סיכוי", אבל ההצעה של "ישראלים להצלת הדמוקרטיה" מדברת על *זכות ראשונים* של ראש הסיעה הגדולה להקמת ממשלה. הוא לא הופך אוטומטית לראש ממשלה- אלא הוא הראשון שמוטל עליו להקים ממשלה, בלי הצורך בקרנבל ההמלצות לנשיא. אותו ראש סיעה עדיין צריך להקים קואליציה ועדיין צריך לקבל את אמון הכנסת.
      מבחינת הצעת אי אמון, לא מדובר כאן ב"סתם" הצעה להדיח את ראש הממשלה שתקבל 80 מנדטים, אלא הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית. דהיינו, יידרשו 80 ח"כים שימליצו על אחד/ת מראשי הסיעות כראש ממשלה. נניח שהחוק כבר היה קיים והליכוד-ביתנו היו מקימים ממשלה לבדם. האם כל המפלגות בכנסת (הבית היהודי ובל"ד ויש עתיד וש"ס וכו'…) היו מצביעות עבור מועמד מסויים (לפיד או יחימוביץ') שי/תחליף את נתניהו? לא נראה לי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: