על מה לפיד צריך להילחם? (פוסט אורח)

פוסט אורח מאת: עידן פרומקין*

כשמסתכלים על תוצאות בחירות 2013 מנקודת המבט של גוש המרכז-שמאל, הן בהחלט משמחות מאוד. רק קולות החיילים מנעו תיקו בין גושי, ומפלגתו של יאיר לפיד, יש עתיד, אמורה להוות את העוגן של כל קואליציה עתידית. אחרי ארבע השנים הנוראיות של ממשלת הימין, קולו של הרוב השפוי עתיד להישמע ביתר שאת בממשלה ה-33. לא עוד כניעה בפני החרדים, לא עוד התבטלות בפני הימין הקיצוני.

האמנם? אני נמנה על אילו שחושבים שצריך לתת הזדמנות אמיתית ליאיר לפיד בדרכו החדשה בתור שר בממשלת ישראל, ורף הצפיות שלי מן הממשלה הבאה עלה פלאים. לשמחתי, אנשיו של לפיד, בעיקר הרב שי פירון והעיתונאי לשעבר עופר שלח, חוזרים חדשות לבקרים על התנאים של יש עתיד לכניסה לקואליציה: ראשית, חוק גיוס שיוויני, או מה שנקרא שיוויון בנטל. שנית, ממשלה קטנה של 18 שרים בלבד (בניגוד ל-30 שרים וסגני שרים שיש בממשלה היוצאת). ואחרון, חזרה למשא ומתן על פתרון קבע עם הפלשתינאים. אין ספק שאם יתמלאו שלושת התנאים הללו, ובמיוחד הסעיף האחרון והחשוב ביותר, ניתן יהיה לומר שישראל חוזרת לשפיות. אך האם אלו התנאים אשר יממשו את האידיאולוגיה העומדת בבסיסה של יש עתיד, הדאגה למעמד הביניים הישראלי?

השיוויון בנטל הגיוס לצה"ל הוא כמובן מטרה ראויה, אך כפי שרז כתב כאן בעבר – יותר מועיל היה אילו השליטה של הרבנים החרדים על בני הישיבות הייתה מבוטלת והם היו מורשים לצאת למעגל העבודה. כמו כן, הדרישה להקטנת מספר השרים בממשלה היא חיובית אמנם, אך גם פופוליסטית. העלות השנתית של ממשלה גדולה היא בערך 60 מיליון שקלים בלבד. כן, בלבד, מכיוון ש- 60 מיליון שקלים הם כסף קטן מתוך התקציב השנתי של מדינת ישראל העומד על כ-300 מיליארד שקלים. יש לי תחושה שיאיר לפיד ילמד בקרוב שפוליטיקה היא אמנות הפשרה, וכי לפעמים צריך להקריב מטרות קטנות כדי להשיג חשובות יותר. אז על מה אם כן על יאיר לפיד להילחם מתוך הקואליציה?

הריכוזיות במשק הישראלי הינה אולי הרעה החולה הגדולה שבו. על פי דו"ח של הבנק העולמי משנת 2009 12%~ משווי השוק הישראלי מוחזק בידי פירמידות שליטה, ו-23%~ משווי השוק הישראלי מוחזק בידי חברות החזקה. ריכוזיות זו באה לידי ביטוי בענפי הבנקאות, שוק הרכב, המזון ועוד. מכיוון שעודף ריכוזיות מוביל להעדר תחרות ולעליית מחירים לא מוצדקת, תופעה זו נושאת על גבה את עיקר יוקר המחייה בישראל שהוציא מאות אלפי אנשים לרחוב בקיץ 2011.

כתוצאה מקמפיין אינטנסיבי של עיתון דה מרקר, הוקמה באוקטובר 2010 הוועדה להגברת התחרותיות במשק, או בשמה העממי יותר- ועדת הריכוזיות. כפי שנכתב בדו"ח הסופי של המלצותיה להלן המנדט שניתן לה:

"על הוועדה הוטל לבחון את מבנה המשק הנוכחי ואת מידת השפעתו על רמת התחרותיות והיעילות בפעילות המשק; היציבות הכלכלית וצמיחת המשק. בכתב המינוי נתבקשה הוועדה לבחון את סוגיית התחרותיות הענפית והמשקית במובנה הרחב, לאור התפתחותן של קבוצות עסקיות בישראל ולהמליץ לאור בחינה זו על  צעדי מדיניות אפשריים, על מנת להפוך את המשק לתחרותי ומשוכלל יותר וזאת בהתחשב בסטנדרטים  המקובלים בעולם."

בדו"ח הסופי כותבת הועדה על חשיבותה של התחרות להקטנת יוקר המחייה הישראלי והגדלת יציבותו של המשק, ומכריזה כי המלצותיה "צפויות לקדם את התחרותיות במשק, לשפר את יעילות הקצאת המקורות, לתרום תרומה חיובית ליציבותה של המערכת הפיננסית ולתמוך בצמיחה של המשק ורווחת הציבור בטווח הבינוני והארוך".

את המשמעות של תחרות אמיתית ראינו אך לאחרונה בענף הסלולר. בזכות הרפורמות של השר היוצא משה כחלון, אשר הגדילו את התחרותיות פלאים והיטיבו עם הלקוח, משפחה ישראלית ממוצעת עם 4-5 מכשירים סלולרים חוסכת מאות שקלים בשנה. ובכן, דין החשמל, הבנקים והמזון כדין הסלולר- ויישומן של המלצות הועדה אמור להגביר את התחרות ולהוריד את יוקר המחייה. כעת, תקועות המלצות ועדת הריכוזיות בכנסת והן עדיין לא הפכו לחוק. לא קשה לדמיין את הלובי האינטנסיבי של הטייקונים למיניהם כנגד הפיכת המלצות הועדה לחוק מחייב, והדבר כרוך בישומו של כוח פוליטי משמעותי. מכיוון שהממשלה מתחלפת, יש סיכוי סביר שההמלצות יזרקו לפח, ובכך אחד הכלים לשיפור המשק הישראלי ייגזל מן האזרח.

במצע הכלכלי של יש עתיד, כפי שמופיע באתר המפלגה, נכתב: '"יש עתיד" תומכת במסקנות ועדת הריכוזיות וקוראת לקיצור ההליך להפרדת הנכסים הריאליים מן הנכסים הפיננסיים בחברות הפירמידה'. אם כן, מדוע לפיד שם בראש סדר העדיפויות שלו את הקטנת הממשלה (כאמור, חסכון של 60 מיליון שקלים בשנה) לעומת חקיקה סופית של המלצות הועדה לריכוזיות אשר תוביל לחסכון של אלפי שקלים בשנה לכל משפחה בישראל, תגדיל את הצמיחה ותצמצם את הפערים החברתיים? מדוע לא שמענו את לפיד מדבר על ועדת הריכוזיות בשלל הראיונות שהעניק לתקשורת?

כדי להבין את מידת המחויבות של אנשי יש עתיד כלפי נושא זה, שלחתי באמצעות הפייסבוק שאלה לשי פירון ולעופר שלח בזו הלשון: "מהי עמדת יש עתיד בנוגע להמלצות ועדת הריכוזיות הממתינות על שולחנה של הכנסת לצורך הפיכתן לחוק?" שלח עוד לא ענה לי, בעוד שהתשובה של שי פירון הסתכמה ב:"שלום, אני לא בקיא בסוגיה זו." אמנם הח"כ העתידי פירון לא יכול להיות בקיא בכל הנושאים הציבוריים שעל הפרק, ואני מניח שעוד מספר רב של אנשים שולחים לו שאלות בכל יום, עדיין הייתי רגוע יותר אם מספר 2 במפלגה של לפיד היה חושב שנושא זה מצדיק את התעמקותו.

אל תטעו, מבחנה האמיתי של יש עתיד הוא העברת המלצות הועדה לריכוזיות בכנסת, כמקשה אחת וללא שינוים, כחוק מחייב. יאיר לפיד רוצה להיבחר לראשות הממשלה בבחירות הבאות, ובבואנו להחליט האם הוא הצליח או לא ביישום הבטחותיו לבוחר- זהו אחד הקריטריונים העיקריים למדידת הצלחתו.

* עידן מסיים בימים אלה תואר מסטר בביולוגיה במכון ויצמן.

2 תגובות

  1. לגבי מספר השרים בממשלה:
    לא כל ערך אידאולוגי צריך להיות מתורגם לכסף – שר ללא תיק = שידרוג מעמד של ח"כ תמורת אתנן פוליטי. או במילה אחת שוחד!
    אתה מבין שהיה צריך להביא נגרים כדי להגדיל את שולחן הממשלה בשל "פיצץ אוכלוסין"??
    אז אפשר אולי להתווכח ולהגיד שזה עוזר למשילות וכו', אבל להמציא תיקים, בין אם ללא תיק ובין אם תיקים מופרכים כמו 'שר לעניינים אסטרטגיים' 'שר ההסברה' 'שר לשיפור הקשר עם הבוחר' וזאת רק רשימה חלקית, היא מידת מוסר של הממשלה. ופני הממשלה כפני הציבור.
    מדובר על נורמה התנהגותית ובממשלה צריכים להוות דוגמא.
    ועוד נקודה – אם כבר מהווים דוגמא, והממשה מקצצת 40 מיליארד ש"ח מהכסף שאמור להגיע אלי ואליך, אני מצפה שהם יעשו גם בדק בית ויקצצו במשרות המיותרות שלהם.

    ולעניין הערך הכספי – החישוב שלך לא נכון. העלות של 9 שרים ללא תיק ולענייני כלום שנוספו בקדנציה הנוכחית והקודמת (אולמרט) ו8 סגני השרים (לא כולל סגן שר הבריאות) היא 127.6 מיליון ש"ח לשנה, ולמשך הכהונה האחרונה הסכום מסתכם בכחצי מילארד ש"ח. אתה יודע מה היה אפשר לעשות בחצי מילארד ש"ח???
    נעזרתי בנתונים מפה:
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1269443
    אבל הכרתי את הנתונים ממקום אחר

    • בוודאי שעדיפה הסיטואציה שבה ישנה ממשלה קטנה. אבל אם צריך ממשלה גדולה כדי לייצר שקט תעשייתי במערכת הפוליטית שמאפשר להעביר דברים גדולים כמו ההתנתקות או הסכמי שלום- האם זה לא עדיף?

      תודה על התיקון המספרי. ועדיין, חצי מיליארד שקלים מתוך תקציב 4 שנתי של 300 מיליארד שקלים כפול 4 = טריליון ומאתיים מיליארד שקלים, זה לא המון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: