בחירות 2013 – עוד 17 יום

ושוב כולם מדברים על גושים. בעקבות הכרזתה, מוטב מאוחר מלעולם לא, של שלי יחימוביץ על כך שלא תשב בממשלת הימין הבאה של נתניהו, יצאה ליבני ביוזמה של מפגש משולש עם יאיר לפיד ויחימוביץ להקמת גוש חוסם מול נתניהו. עבור מצביעי המפלגות הללו כבר מזמן קיים גוש כזה, ויפה שסוף סוף המפלגות מישרות קו עם ציבור המצביעים שלהן. אבל רגע מה זה בעצם גוש חוסם? קודם כל מוטב להוריד ממנו את המילה השניה; אלא אם יקרה נס בלתי יאמן, גוש השמאל לא יחסום אף אחד מהימין מהרכבת ממשלה. המשמעות של גוש חוסם במקרה זה היא תאורטית, הכרזה משותפת ששלוש המפלגות ההלו מעדיפות שותפות אחת עם השניה על פני שותפות עם ראש הממשלה נתניהו והקואליציה הימנית שלו. יאיר לפיד היה מעדיף לראות את שלוש מפלגות הגוש השמאלי מצטרפות יחדיו לקואלציה "חילונית" עם הליכוד ונגד בנט והחרדים. כנראה שגם ליבני היתה חותמת על עסקה כזו. זה כמובן לא יקרה, רק בחלומות של כמה פובליציסטים בעיתון תסריט כזה הוא אפשרי. זאת מסיבה פשוטה אחת: הליכוד, מפלגת השלטון שעתידה לזכות בבחירות, היא מפלגה (לפחות) חצי דתית וימנית מאוד מאוד. כאשר הליכוד תצטרך להכריע בין קואליציה ימנית בראשותה לבין קואליציה שמאלית הבחירה של הליכוד תהיה פשוטה מאוד. הבחירה של נתניהו עצמו תהיה לא פחות קלה – אם מישהו עדיין לא הפנים את העניין: נתניהו ימני (!). הוא אינו שמאלי בתחפושת, הוא אינו רוצה ולא יכול, לא שבוי בליכוד, אפילו לא רואה משם מה שלא רואים מכאן. הוא באמת באמת ימני. לא היתה, אין לו, ולא תהיה לו שום כוונה להקים קואליציה שמאלית ("מרכזית").   משמעות הגוש השמאלי אם כן היא קודם כל הצהרתית. גם זה חשוב, זה יכול לדרבן פעילים ומצביעים אדישים לחזור ולהתעניין קצת בבחירות. לבוחרים יש גם זכות לדעת אם קולם הולך בששון לקואליציה של נתניהו ואצל אילו מפלגות הוא בטוח לא ילך לקואליציית ימין צרה.  ביום שאחרי הבחירות, ההצהרות מעכשיו עתידות לרדוף את חלק מהפוליטיקאים, ובמיוחד את לפיד שכרגע נראה כחוליה החלשה ביותר בגוש.

אבל שכל זה לא יבלבל אף אחד. הליכוד עומדים לזכות בבחירות. הליכוד אמנם איבד כ-20% עד רבע מכוחו בשבועות האחרונים, אך כל האבדה נשארה עמוק בתוך גוש הימין. הסקרים, מאז חודש מאי נמצאים בקפאון מצב כמעט מדהים (בהתחשב בנסיבות). גוש הימין מוביל בהתמדה עם כ-55% מקולות הבוחרים. סדר המפלגות בתוך כל אחד מהגושים גם כן נשמר פחות או יותר, גם אם ההפרשים ביניהן מצטמצמים. בואו נסתכל על ממוצע הסקרים מהשבוע האחרון. הממוצע מבוסס על שבעה סקרים שהתפרסמו מאז יום שלישי. את הנתונים לקחתי מהפלוג של טל שניידר שאוספת בתמדה את הסקרים באתר שלה. להלן הממוצעים וסטיות התקן:

טבלה050113א

על פי ממוצע הסקרים הליכוד ביתנו נמצאת בשפל הגדול ביותר שלה מאז תחילת מערכת הבחירות – 33.8 מנדטים בלבד, כ-10 מנדטים פחות מהסקרים של חודש אוקטובר. אולם, גוש הימין נשאר ללא שינוי 66.29 מושבים. שימו לב שסטיית התקן עבור כל המפלגות נמוכה מאוד ומצביעה על הבדלים קטנים ביותר בין כל חברות הסקרים. בטבלה הבאה סיכמתי את ההפרשים (במנדטים מגוש הימין) של כל מכוני הסקרים מהממוצע:

טבלה050113ב

הטבלה מסודרת על פי ההפרש מהממוצע לטובת גוש הימין מהקטן לגדול). מכון הסקרים בעל ההטייה השלילית ביותר נגד הימין הוא מכון דחף של מינה צמח. זו לא הפעם הראשונה שאני בודק את זה ספציפית על מינה צמח ובאופן תמידי מאז תחילת מערכת הבחירות יש לה הטייה לטובת השמאל. מנגד עם הטייה משמעותית מאוד וחריגה ביותר לטובת הימין נמצא הסקר של אבי דגני לרשת ב'. יש לציין שבגלל חריגותו לא הכנסתי אותו לחישוב הממוצע הכולל (בסקר של דגני 'עוצמה לישראל' שבקושי עוברת את אחוז החסימה בסקרים האחרים מקבלת 6 מנדטים).

יחד עם זאת שימו לב, הטייה בסקרים אינה אומרת הטעייה. אנחנו לא יודעים בודאות מי צודק יותר. מבחינה סטטיסטית יש סיכוי רב יותר שסקרים שקרובים לממוצע הם סקרים מדויקים יותר. אולם, יתכן שמדובר במודלים שמרניים יותר שביום הבחירות יתבררו כלא נכונים. בכל מקרה, בהעדר מידע אחר (כמו ממה נובעים ההבדלים במודלים) אין לנו אלא להעדיף את הסקרים הממוצעים.

בטבלה האחרונה להיום ערכתי תחזית מנדטים על פי ממוצע הסקרים. את ממוצע המנדטים הפכתי לאחוזים, ומהם ערכתי סימולציה של כמות הקולות על פי 60 אחוזי הצבעה בבחירות מכלל בעלי זכות הבחירה. את המושבים חישבתי על פי שיטת תרגום הקולות למושבים בישראל על פי נוסחת ד'הונדט והסכמי עודפים (בדר-עופר). כמות המושבים הסופית שמתקבלת מוצגת בטבלה:

טבלה050113ג

נוסחת חישוב המושבים הישראלית (על שם המחוקקים בדר-עופר) נותנת יתרון בחלוקת הקולות למערכי מפלגות גדולים (בהסכמי עודפים) על פני מערכים קטנים יותר. על פי הסימולציה שערכתי הליכוד ביתנו שחתמו על הסכם עודפים עם הבית היהודי יקבלו ביחד תוספת של שני מנדטים. מפלגת העבודה תזכה גם כן במנדט נוסף וזאת בזכות הסכם העודפים החכם שערכה יחימוביץ עם יאיר לפיד. לא מצאתי בשום מקום הודעה על כך שש"ס ויהדות התורה חתמו על הסכם עודפים (אם מישהו מוצא שיגיד לי איפה, גם ועדת הבחירות המרכזית לא פרסמה את  ההסכמים באופן רשמי) אבל לצורך המודל הנחתי שהם חתמו על הסכם כזה – מכיוון שכך גם הם מקבלים מושב אחד נוסף. בסך הכללי מקבל גוש הימין 67 מנדטים.

זה נכון להיום ועל פי המודלים הקיימים בסקרים. זה לא אומר שאלו יהיו התוצאות ביום הבחירות. קיימות שלוש סיבות מרכזיות להבדלים בין סקרי בחירות לתוצאות אמת. הראשונה היא טעות שיטתית בדגימת הסקרים. הסוקר קמיל פוקס פרסם השבוע שיש אצלו הפרש מאוד גדול בין הסקרים הטלפונים לסקרי האינטרנט שהוא עורך לצרכי מחקר. המודל שלו עושה תיקונים לסקרי הטלפון בהתבסס על סקרי האינטרנט אבל תיקון קטן על פי מודלים ממערכות בחירות קודמות. יכול להיות, בדגש על יכול להיות, שהשנה התוצאות בפועל יתנהגו אחרת ויהיו יותר קרובות לאינטרנט. כך למשל הבית היהודי, עוצמה לישראל, מרצ ויש עתיד חזקות באינטרנט הרבה יותר מאשר בסקרי הטלפון. הליכוד לעומת זאת חלשה עוד הרבה יותר.

הטעות השניה האפשרית היא שיעור הצבעה סלקטיבי. אנחנו יודעים ששיעורי ההצבעה ביום הבחירות נמוכים בהרבה מכמות האנשים שאומרים בסקרים שהם יגיעו להצביע. השאלה היא עד כמה מוטת אי ההגעה לקלפי על פי נטיה פוליטית. נסיון מהעולם מלמד אותנו שככול שתוצאות הבחירות צפויות יותר (פחות תחרות או מתח) ככה שיעורי ההצבעה יורדים באופן דרמתי. כפי שכתבתי כאן בעבר, השנה צפויה להיות מערכת הבחירות הראשונה זה שנים שבהן זוכה הגוש השולט ביותר מנדטים מאשר היו לו בכנסת היוצאת. בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא וכולם יודעים זאת. מסיבה זו צפויים שיעורי ההצבעה להיות הפעם נמוכים במיוחד. במקרים אלה, מי שלא עומד לזכות בבחירות צפוי להפגע יותר.

לבסוף, הסקרים לא מנבאים במדויק את תוצאות הבחירות פשוט בגלל שאנשים משנים את דעתם ברגע האחרון. זה מה שמכונה הפתעת הבחירות. יש לא מעט אנשים שמרגישים מיאוס כל כך גדול ממערכת הבחירות ומהפוליטקאים הצפויים שהם הולכים לקלפי ומצביעים למישהו אחר – ככה רק בשביל להיות מיוחדים. הצבעת מחאה, הצבעת אופנה, הצבעת דוקא, הצבעת סתם, גימלאים – תקראו לזה איך שתרצו. זה הלחם והתקווה של המפלגות הזעירות. הפעם על הפרק: עם שלם של חיים אמסלם, ארץ חדשה של אלדד יניב, ואולי משומה קדימה של מופז. יחד עם זאת, אף אחד לא מבטיח שתהיה מפלגה כזו. יתכן בהחלט שהפתעת הבחירות תהיה התחזקות נוספת של הבית היהודי על חשבון הליכוד, או פריצה מפתיעה של אחת משלוש מפלגות השמאל על חשבון האחרות.

תחזית כזו תהיה הרבה פחות מדעית מצידי (אם כי אפשר להכניס גם מגמות לתוך המודל) אבל אולי יותר מעניינת. לא אעשה את זה הפעם, אבל אולי בפעם הבאה.

6 תגובות

  1. ניתוח מעניין, אבל לא חושב "מחוץ לקופסה". למה להכניס ישר את החרדים תחת גוש הימין? דרעי יותר קרוב בתפיסותיו לשלי מאשר לביבי, וכך גם רבים ביהדות התורה. חיים רמון עוד יכול לרקוח משהו בין לבני ושלי לבין דרעי. אם אכן יוקם אותו גוש – לשלוש המפלגות ביחד תהיה כמות מנדטים הרבה יותר משמעותית מאשר לליכוד ביתנו. בשלב הזה יתחיל המשא ומתן מול שס ויהדות התורה, ומי שיתן לה יותר יוכל להרכיב ממשלה. לכן, הקמתו של אותו גוש אכן יכולה לשנות את המפה הפוליטית. נכון, יהיה לכך מחיר כבד, אך יתכן שהוא שווה את החלפת נתניהו. נכון, החיבור בין שס ללפיד נשמע דמיוני, אבל ממילא שניהם יישבו בממשלה אחת אצל ביבי, אז למה לא אצל שלי?

    • כי אני חושש שכל המחקרים על תנועת ש"ס מלמדים אחרת. ש"ס לעולם לא יתנו את קולם בשביל להכריע קואליציה לטובת השמאל. הם יצטרפו לקואליציה של השמאל רק במידה וכל המפלגות שמשמאל לליכוד ירכיבו ביחד באמת גוש חוסם של 61 ח"כים – תרחיש שלא עומד לקרות בבחירות האלה.
      ראשית יש את עניין המצביעים – דרעי אולי שמאלי (או לפחות מרכזי) בעמדותיו המדיניות, וש"ס לכאורה שמאלית בעמדותיה הכלכליות, אבל מחקרים מלמדים שמצביעי ש"ס ימנים לא פחות (ולפעמים הרבה יותר) מהליכוד לפחות בתחום המדיני.
      שנית ש"ס היא תנועה קסנופובית ושמרנית חברתית שעל פי המישורים האלה צריך למקום אותה בימין הקיצוני בכלל. אפשר לזלזל בתחומים האלה אבל אלו בדיוק הדברים שהביאו את ש"ס (ויהדות התורה) למשברים קואליציונים בעבר.
      לבסוף, גם אם ההנחה (השגויה) לפיה ש"ס תלך לכל המרבה במחיר היתה נכונה, המחירים של ש"ס הם מחירים שלימין הרבה יותר קל לשלם. לפיד, ליבני, יחימוביץ (ומרצ?) לא יוכלו להציע מחיר שביבי לא לא יוכל בקלות פוליטית רבה יותר להציע יותר ממנו.
      מכל הסיבות הללו אין שום סיבה שלא לכלול את ש"ס אוטומטית בגוש הימין. "שותפים טבעיים" אחרי הכל.

  2. סחתיין על ההשקעה. נהניתי לקרוא.

  3. אני חושד כי אין דרך אחידה למכוני הסקרים לתרגם את תוצאות הסקרים למנדטים. זכור לי, למשל, סקר בו היו מעל 120 מנדטים – כי היה חשוב להם לפרסם גם את המפלגות שהתקרבו לאחוז החסימה. ברור גם שבסקרים רבים מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה כלל לא זכו לייצוג בסקר, לא משנה כמה התקרבו אליו. לכן אני חושש שגם אם החישוב שלך נכון לגבי חישוב היחס בין הגושים ואפילו לגבי חישוב הגודל היחסי של רוב המפלגות, הרי שהוא חסר ערך לגבי המפלגות הגבוליות – כל עוד אין לך את תוצאות הסקרים המקוריות, לפני תרגומם למנדטים. ובכ"ז, אני מפנטז על מי שישיג את התוצאות המקוריות של המכונים, ויצליח לחשב את התנודות האמיתיות של המפלגות הגבוליות, ואז נדע איזו מפלגה ממש מגרדת את אחוז החסימה, ואיזו סתם נהנית מסטיות תקן מזדמנות.

    • הו בהחלט. הלוואי. עיתון הארץ (קמיל פוקס) כן התחילו לפרסם בשבועיים האחרונים גם נתונים גולמיים (אם כי חלקיים, במיוחד בכל הקשור לתרגומי המנדטים) של הסקרים, ושבוע שעבר הם נתנו ספציפית את המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה באחוזים. יחד עם זאת אין לנו מספיק סקרים בשביל לבסס מגמות. וכאשר מדובר על מספרים כל כך קטנים (1% הם כחמישה אנשים ברוב הסקרים, פחות מזה אנחנו כבר מדברים על שניים שלושה משיבים) שהם כמעט בהגדרה בתחום הטעות הסטטיסטית. אין לנו שום יכולת לדעת מסקר אחד שהתוצאה של מפלגה שמתקרבת לחסימה לכאורה היא מקרית או לא. בכל מקרה מהסקר של הארץ המפלגה שהיתה הכי קרובה לחסימה היא מפלג קדימה עם 1.2% שהם כשישה משיבים בסקר של 500 איש. האם לקדימה יש סיכוי להיות הפתעת הבחירות ולהשיג כ90 אלף מצביעים? אני בספק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: