המפלצת של אחוז החסימה

[*שובו של הפוסט האבוד, לכבוד הפריימריז בבית היהודי. מחר נגיד כמה מילים על הבחירות בארה"ב]

כתבתי בעבר על כך שאחוז החסימה הגבוה בישראל לא משרת בהכרח את המפלגות הגדולות ושהעלאה נוספת שלו עלולה אף להזיק להן ולמערכת הפוליטית בכלל. אני מעוניין לחזור על הדברים לאור קריאות בתקשורת ל"שינוי השיטה", שחלק מהמפלגות החדשות מעלות על נס, והצעה מפורשת של יאיר לפיד להעלות את אחוז החסימה ל6%.  מכיוון שהרעיון שאחוז חסימה גבוה דוקא מזיק למפלגות הגדולות הוא רעיון קשה לעיכול ולא אינטואיטיבי, אנסה הפעם להסביר אותו בקצרה באמצעות דוגמא פשוטה: מפלגת הבית היהודי.

הבית היהודי, או בשמם הישן מפד"ל, שממש היום (6.11) בוחרת יו"ר חדש, היא המפלגה הציונית הקטנה ביותר בכנסת היוצאת. היא נבחרה עם 96 אלף מצביעים המהווים 2.87% מכלל קולות הבוחרים בבחירות. היא אחת משתי המפלגות הקרובות ביותר לאחוז החסימה הלגאלי בישראל, העומד על 2%, שהצליחה להיכנס לכנסת (קטנה ממנה בל"ד עם 2.48% מהקולות). אם אחוז החסימה היה עולה ל3% הבית היהודי לא היו עוברים אותו ונשארים מחוץ לכנסת. הבית היהודי קיבלה ב2009 שלושה מנדטים, אחותה הקיצונית האיחוד הלאומי קיבלה מנדט אחד יותר – 4. במה הפריעה הבית היהודי לבניית הקואליציה של נתניהו? אני טוען שלא רק שהיא לא הפריעה, קיומה של הבית היהודי עזר לנתניהו בבניית הקואליציה:

במצב הנוכחי לאלקטורט שמימין לליכוד יש בחירה בין שתי אלטרנטיבות: אלטרנטיבה מתונה יותר המעוניינת להגן על האינטרס המתנחלי מתוך הקואליציה (הבית היהודי), ואלטרנטיבה קיצונית יותר ואנטי ממסדית שמציעה לבוחריה אופוזיציה אידיאולוגית (האיחוד הלאומי). מה יקרה אם יעלו את אחוז החסימה וימנעו מהבית היהודי להיכנס לכנסת? למעשה אין צורך להעלות את אחוז החסימה, המפגש המסוכן של הבית היהודי בבחירות 2009 עם אחוז החסימה הספיק להם – הם לא ייקחו סיכון נוסף ב-2013; יממה לפני תוצאות הפריימריז על ראשות הבית היהודי אך כבר די ברור שהכיוון הוא ללכת לאיחוד כוחות עם האיחוד הלאומי מיד לאחריו. על פי הסקרים השונים שנעשו ביחד, האיחוד הלאומי-בית יהודי, צפויים להביא אותו מספר מנדטים כ-7 ונדמה שכל המטרה היא למנוע מצב שבו הבית היהודי לא עוברת את אחוז החסימה וקולותיה הולכים לאיבוד.

זה במצב של אחוז חסימה נמוך לכאורה העומד על 2%. צריך לציין שאותו אחוז חסימה "נמוך" הוא האחוז שהביא מלכתחילה ליצירת האיחוד הלאומי. איחוד של מפלגות מולדת, תקומה וחירות ושהיום כוללת גם נציג של המפלגה הגזענית כ"ך. אחוז החסימה מחייב את כל האישים הללו לשבת ביחד למרות שגם בהם יש קיצונים יותר וקיצונים פחות. המעניין במפלגות השוליים הוא שדווקא קולם של הקיצונים יותר נוטה להשתלט על הקו המפלגתי כולו. מפלגה כזו תהיה קיצונית כחבר הקיצוני ביותר שבה, ולא כממוצע של כל הדעות בה. קיצוניות אגב שעתידה להתגבר ממערכת בחירות למערכת בחירות שכן הקולות הקיצוניים יהיו הבולטים יותר ויזכו לחשיפה גדולה יותר בציבוריות הישראלית.

הקואליציה של נתניהו

כאשר בנימין נתניהו הקים קואליציה ב-2009 הוא עשה זאת בהסתמך על גוש חוסם שיצר הימין כולל האיחוד הלאומי, אבל לא היתה לנתניהו שום כוונה להכניס את האיחוד הלאומי לתוך הקואליציה שלו. כניסה של האיחוד הלאומי הייתה ממצבת את נתניהו כסמן השמאלי בממשלה שלו עצמו . יתרה מזו, האיחוד הלאומי שבנויה כמפלגת אופוזיציה אנטי ממסדית קלאסית הייתה מרגישה מאוד לא בנוח בתוך ממשלה שנאלצת לפעמים להיות גם פרגמאטית, לגשר בין מרכיביה השונים ובין ישראל לעולם. אבל נתניהו למזלו יכל להימנע מכך, האיחוד הלאומי קיבלה רק ארבעה מנדטים, מנדטים שנתניהו יכל להסתדר בלעדיהם – היה לו גוש חוסם ימני גם בלי האיחוד. הדבר אפשר לנתניהו להקים קואליציה עם כל שותפות הימין המתונות, כולל הבית היהודי כמובן, ואף לצרף מפלגה מרכזית שמאלית כמו העבודה בראשות אהוד ברק.

הבית היהודי היו השותף הקואליציוני הטוב ביותר בקואליציה של נתניהו. שלושה ח"כים שקטים ומנומסים, בעלי השקפות אידיאולוגיות לא רחוקות מאוד לליכוד, בלי דרישות כלכליות גבוהות מידי, ועם שר זוטר אחד ויחיד בממשלה – שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ. עכשיו תארו לכם מה היה קורה אם במקום הבית היהודי על שלושת חבריה הייתה בכנסת רק מפלגת איחוד לאומי אחת עם 7 מנדטים. נתניהו היה חייב להכניס את האיחוד הלאומי הגדולה לתוך הקואליציה. קשה לראות מצב, במיוחד כאשר קדימה בראשותה של ציפי ליבני קיבלה ב-2009 מנדט אחד יותר מהליכוד, שנתניהו היה מצליח להקים קואליציה עם מפלגה שמאלית ובלי רוב אבסולוטי של הימין. עכשיו נתניהו חייב היה לחיות עם סיעה בינונית של שבעה ח"כים שחלקם קיצוניים שבקיצונים, אידיאולוגים ולא מוכנים לפשרות, ועוד לסיעה הזו הוא היה צריך לחלק לפחות שני תיקים – אחד מהם בכיר. במצב כזה יעקוב כצלה היה שר לבטחון פנים (או משהו בסגנון).

זה כלל הברזל: מעטים הקולות שהולכים באמת לאיבוד – המערכת הפוליטית מתאימה את עצמה לשיטה. מהצבעה אסטרטגית, דרך חלוקת משאבים שונה, ועד נראות תקשורתית – יש הרבה סיבות ודרכים אבל התוצאה תמיד דומה, התאמת המערכת לשיטה. עבור עליה באחוז חסימה הדבר הטבעי ביותר שקורה הוא איחודי מפלגות דומות. הבעיה היא שבדרך כלל מפלגות דומות הן לא מפלגה גדולה מאוד ומפלגה קטנה מאוד. מפלגות גדולות מטבען הן כוללניות ומאפשרות לזרמים שונים בתוכן. מצביעים שמעוניינים בהבטחה של מפלגה גדולה מצביעים ממילא למפלגה הגדולה. בשיטה יחסית יש ויהיה תמיד אלקטורט גם למפלגות נישה, סקטור, זרם אידיאולוגי, או תפיסה אנטי ממסדית. אלו בוחרים שבהעדר מפלגה קטנה אחת יחפשו את המפלגה הקטנה הבאה בתור. על כן איחוד בין שתי רשימות קטנות על מנת להקים רשימה בינונית אחת סביר הרבה יותר מספיגה מלאה (של חברי מפלגה ובוחרים) בתוך מפלגה גדולה. אם מרצ והעבודה יתאחדו למשל, חלק לא מבוטל ממצביעי מרצ יעברו לשינוי או חד"ש. במידה ואחוז החסימה יעמוד על 6% כמו שיאיר לפיד מפנטז (אחוז החסימה האבסולוטי- ללא הגבלות- הגבוה ביותר שהעולם הדמוקרטי ידע איי פעם) האם הצפייה היא שהאיחוד הלאומי יתחברו לליכוד?

התוצאה אם כן היא לא חיזוק של המפלגות הגדולות; התוצאה היא יצירה וחיזוק של מפלגות בינוניות. ומפלגות אלה מסוכנות למערכת הפוליטית הרבה הרבה יותר ממפלגות זעירות של 2-3 אנשים. גם בדוגמא הקטנה יחסית של איחוד לאומי בת 7 חברים – מפלגה זו תזכה לחשיפה וכוח רב הרבה יותר משתי מפלגות בנות 3 ו4 חברים שמתוכן רק אחת יושבת בקואליציה. מפלגה חזקה יותר כזו תתחיל להוות תחרות לליברמן (וזו אולי אחת מהסיבות שבגינן בחר להצטרף לליכוד). בהמשך תנסה גם לשאוב מנדטים מאלקטורט הליכוד ולהתחזק עוד יותר. לא מדובר במדע בדיוני, זה בדיוק התהליך שעשה ליברמן עצמו בעשר השנים האחרונות ממפלגה בת ארבעה מנדטים בבחירות 99 ועד האיחוד הנוכחי והשתלטות על לפחות שליש מהליכוד.  התופעה שאנחנו רואים בשנים האחרונות היא תופעה של התחזקות המפלגות הבינוניות והחלשות הגדולות, לא תופעה של שברי מפלגות קטנות. האם יאיר לפיד או מי מחובבי התיאוריה של אחוז החסימה חושבים שבמצב כזה המערכת הפוליטית הישראלית היא בריאה ויציבה יותר? נסו לדמיין קואליציה יציבה המורכבת משלוש סיעות בנות 21 מנדטים כל אחת שאחת מהן היא מפלגת ימין (או שמאל) קיצונית. אנחנו בדרך לשם.

6% חסימה הם אסון בל יתואר לדמוקרטיה הישראלית, אבל אני לא חושב שיש חשש אמיתי שזה יקרה בשנים הקרובות. יותר סביר שלפיד אומר עכשיו שש וינסה בהסכם קואליציוני עתידי לסגור על שלוש או ארבע. גם זו תהיה טעות קשה כפי שניסיתי להמחיש. כל זה בלי שהתייחסתי בכלל לסוגיית ייצוג המיעוטים ולבעיות דמוקרטיות של בזבוז קולות. גם על זה יש מה להגיד וגם כאן הניסיון מהעולם מלמד שהמקרה הישראלי הוא קיצוני וההצעות לשינוי קיצוניות אף יותר. אסכם רק בזאת: את אחוז החסימה הלגאלי לא רק שלא צריך להעלאות, צריך לשקול ברצינות להוריד אותו ולאפשר גם למפלגות זעירות יותר לנסות את מזלן שלא במסגרת איחוד מלאכותי למפלצות פרנקנשטיין פוליטיות. בהעדר שינוי מבורך בשיטת הבחירות עצמה (כמו הכנסת רכיבים המחזקים את הקשר שבין נבחר לבוחר), דוקא אחוז חסימה נמוך לא רק שלא יזיק למלאכת הרכבת הקואליציה, הוא אף עשוי להועיל במשהו במערכת הפוליטית הישראלית.

3 תגובות

  1. […] התשובה לשאלה עד כמה מנגנון זה מחזק, אם בכלל, את עקרון הייצוגיות הפרסונאלית נשארת בשלב זה פתוחה. אני מבקש לטעון שבניגוד לירידה בעוצמת המחוז (שמעלה את אחוז החסימה הטבעי), אחוז חסימה לגאלי גבוה אינו מחזק את הייצוגיות הפרסונאלית כי אם מחליש אותה. מכיוון שכך מדובר במנגנון שלמעשה מחליש הן את הייצוגיות הדסקריפטיבית והן את הייצוגיות המהותית ועל כן הוא מנגנון אנטי ייצוגי מובהק שתועלתו הדמוקרטית לעיתים מוטלת בספק. יתרה מכך, במאמר אני מראה שגם ההנחה לפיה אחוז החסימה הלגאלי יחזק לכל הפחות את עקרון המשילות ויכולת הרכבת הקואליציה אינה נכונה בהכרח; במצבים מסוימים עלול אחוז החסימה הלגאלי להזיק ולפגוע גם בעקרון זה ורק להחליש את המערכת הפוליטית. לקריאה נוספת בנושאים אלו ראו פוסטים קודמים שלי בפוליטון ובפולטיאה. […]

  2. […] רלוונטי למספר המפלגות בכנסת. כי הבעיה של בנימין נתניהו הרבה יותר גדולה עם הסיעות השונות בתוך מפלגתו, ואני גם בטוח שבקרוב מאוד […]

  3. […] * הנושא המרכזי שקצת חבל לי שאני לא כותב עליו יותר הוא כמובן אחוז החסימה. כזכור אני מתנגד חריף של העלאת אחוז החסימה הנוכחית ובכלל תומך בהורדת אחוז החסימה בישראל לאפס. למי שעוד היו לו ספקות אז נדמה לי שהבחירות הנוכחיות מוכיחות חדשות לבקרים את התזה שלי (לא כביטוי, באמת כתבתי על זה תזה) על אחוז חסימה כנותן תמריץ למפלגות בינוניות חזקות ובכך פוגע ביכולת המשילות של הממשלה ותורם לשבריריות הרשות המחוקקת. למי שלא מכיר ולא רוצה לנבור בכל מה שכתבתי בנושא בעבר, אני ממליץ על הפוסט הקצר (יחסית) על המפלצת של אחוז החסימה. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: