דמוקרטיה: של, על ידי, למען

* הטענה הדמוקרטית עומדת למשפט בימים האחרונים נוכח המפנה שחל במשטרים החדשים שיצאו מהאביב הערבי. כולנו גדלנו בסביבה מערבית תומכת דמוקרטיה שלימדה וטיפחה את האידיאליזציה של הדמוקרטיה כמשטר המתקדם והטוב בעולם. מנגד, משבגרנו נחשפנו גם לגישה שאומרת שדמוקרטיה איננה משטר שמתאים לכולם, ושצריכים לקרות תהליכי עומק חברתיים מוקדמים לפני שאפשר להתנסות בה. האתנוצנטריים שבינינו הסיקו שהדמוקרטיה היא פרי שרק העולם המערבי "הנאור" יכול לאכול ממנו ושהוא אינו מתאים "תרבותית" לעמי אפריקה והמזרח. אני חושב שבכל אחת מהטענות הללו יש גרעין מסוים של אמת ליד הרבה שקר והטעיות. בשביל לבאר אתחיל קודם בהגדרה נכונה יותר של מהי דמוקרטיה:

דמוקרטיה כמו שכל נער יודע לדקלם היא שלטון העם. אברהם לינקולן בנאום גטיסבורג היטיב מכולם להגדיר את המשמעות המודרנית האידיאית של דמוקרטיה: "ממשל של העם, על ידי העם, למען העם". באנגלית זה נשמע יותר טוב; באנגלית המילה היא the people שהמשמעות שלה היא גם עם אבל גם אנשים או אוכלוסיה והיא נבדלת מהותית מ- nation אומה או לאום. ההגדרה הזו היא המבחן הטוב ביותר שאנחנו יכולים למצוא לשלטון מדיני: אחד, השלטון צריך להיות של האוכלוסיה, כלומר האוכלוסייה עליה השלטון שולט היא מקור הלגיטימציה היחיד של השלטון (ולא כוח חיצוני כזה או אחר). שתיים, השלטון צריך להיות מוחזק על ידי האוכלוסייה. כלומר במדינה מודרנית גדולה האוכלוסייה צריכה להיות זו שבוחרת את נציגי השלטון מתוכה. שלוש, ואולי החשוב מכולם, השלטון צריך לפעול בלבדית למען האוכלוסייה – לטובת כל האוכלוסייה. שלטון כזה, ורק כזה, יהיה דמוקרטיה טהורה. כזו שעשינו לה אידיאליזציה במערב. כזו שבאת אפשר להגיד עליה שהיא המשטר הטוב ביותר שכן לוגית זה המשטר היחיד שממקסם את השגת המטרות הפילוסופיות של קייומו של משטר בעולם החיי (שלא אכנס לזה כאן מחוסר מקום).

אלא שמכל הדברים הללו נדמה שהדבר היחיד שאנחנו בוחנים בבואנו להכריז על דמוקרטיה הוא הסעיף השני – צורת בחירת הנציגים, או במילים אחרות קיומן של בחירות חופשיות. מקור הטעות הוא זה שמוביל גם למסקנות המוגזמות בדבר המוכנות לדמוקרטיה: אחת מההנחות החזקות במחקר הפוליטי היא ההנחה שהתחרות על מקורות הכוח הפוליטי יביאו את הפוליטיקאי לשרת את המקור. זוהי הנחה קפיטליסטית כמעט שאומרת שאם הפוליטיקה היא שוק חופשי של היצע וביקוש, מוכרים ולקוחות, אזי תחרות חופשית היא הדרך הטובה ביותר להבטיח שירות איכותי ומחיר יעיל לכל הצדדים. במדינה הלאומית המודרנית, ממשיך הטיעון, הלקוחות הם האזרחים (שבמקרים רבים חופפים לאומה אבל לא נכנס כאן לויכוח הזה), המוכרים הם הפוליטיקאים או האליטות, ותחרות חופשית היא דמוקרטיה. תחת אותו הגיון, דיקטטורה זה שיש מונופול לאחד המוכרים על השוק ועל כן הצרכן, האזרח, מקבל גם שירות רע וגם במחיר גבוה.

לגרסא הזו יש קסם רב, היא אינטואיטיבית להבנה ומתאימה ביותר לחברות מודרניות וקפיטליסטיות (על כל גווניו) הרווחות בעולם המערבי. אבל מסקנה מוטעית שלפעמים מסיקים ממנה היא שאם ניקח חברה, כל חברה, ורק נפתח אותה לתחרות חופשית על השלטון במקום מונופול אישי שקיים בה, אזי נקבל משטר דמוקרטי מלא. הפער הזה, שהתגלה כבר במחצית השניה של המאה הקודמת בין הרצוי למצוי בניסיונות שונים וכושלים להחדרת דמוקרטיה לעולם השלישי, הביאה גישה חדשה של מחקרים. אלה טענו שבשביל לבסס דמוקרטיה יש צורך בתהליך ארוך ומוקדם של התבססות, קונסולידציה, דמוקרטית. מהקדמה של מוסדות דמוקרטיים, דרך ערכים דמוקרטיים ועד תרבות דמוקרטית, בשביל שהמנגנון הסופי של בחירות כלליות יצמיח אכן דמוקרטיה. הויכוח בין החוקרים נשאר על סדר הזמנים: מה צריך קודם ומה יוביל למה – מוסדות שיובילו לתרבות שתוביל לערכים או להיפך.

ההסתכלות שלי מעט אחרת (אם כי לא פוסלת על הסף את המסקנה של גישות הקוסלודיציה), אני חושב שלמנגנון הבחירות יש מעט מאוד קשר לדמוקרטיה אם בכלל. נכון שבחירות הן מאפיין בולט שנמצא כמעט בכל דמוקרטיה, אך זה לא הופך אותו למאפיין בולט של הדמוקרטיה עצמה. דמוקרטיה כפי שהבהרתי קודם היא שלטון של העם, בידי העם ולמען העם. כמה מהמדינות החדשות כמו מצרים ועיראק לא עונות אפילו על סעיף אחד מאלה. מנגנון של בחירות חופשיות לא מבטיח אף אחד מהסעיפים. הוא לכל היותר מחזק את הסעיף הראשון שיוצר קשר בין הלגיטימיות של השלטון לבין העם.

אחת מהבעיות הקריטיות ביותר במדינה מודרנית היא בסעיף השני – בידי העם. בסופו של דבר בכל מדינה גדולה צריכים לבחור מיעוט קטנטן שיקיים את השלטון בפועל. מה שמכונה אליטה פוליטית. בדמוקרטיה האתונאית העתיקה מטרת השלטון שהוקם על ידי קלייסתנס היתה העברת השלטון בתורות בין האליטות הקיימות ללא צורך בשפיכות דמים. זוהי הדמוקרטיה הבסיסית ביותר והמטרה הראשונה של מנגנון בחירה: החלפת שלטון סדירה בין אליטות בדרכי שלום. מדובר למעשה בהסכם פשרה שבא לגשר בין אינטרסים שונים של בעלי עוצמה. באתונה העתיקה ערכו הגרלה בין בעלי הרכוש האתונאים בשביל לקבוע מי ישרת בשלטון, במדינה המודרנית מקיימים בחירות. אבל כל זה לא מבטיח לנו דמוקרטיה במובן העכשווי האידיאלי. השאלה המהותית היא אם האליטות הנבחרות רואות עצמן כמייצגות, וגם מייצגות בפועל, את העם או לא. אם כלל האליטה הנבחרת לשלטון רואה עצמה כמייצגת של קבוצה אתנית אחת בלבד בתוך העם, או מעמד כלכלי אחד, או דת, או כוחות קוסמיים – אזי נופל הכלל השני של שלטון בידי העם ולא משנה אם העם בחר בבחירות חופשיות אם לאו.

השלב השלישי, שלטון למען העם, הוא כבר מבחן אולטימטיבי לתוצאות המשטר. אבהיר, ייתכן משטר אוטוריטארי בלתי נבחר ובלתי מייצג, שבכל זאת יפעל למען כל העם. זה מה שמכונה מלך נאור. זו לא דמוקרטיה, משטר כזה אינו יציב לאורך זמן ומסתכן בקריסה כואבת במיוחד לכולם, אך בכל זאת זה טוב על פני רודנות.   מנגד אפשרי גם משטר שיהיה של העם ובידי העם אך יפעל שלא לטובת כל העם. מקרה כזה אף עלול להגמר בצורת השלטון הגרועה ביותר שידעה האנושות – השלטונות הטוטליטריים של המאה הקודמת שבמטרתם לשרת את תורת הגזע, המלחמה, המעמד או המפלגה, ביטלו לחלוטין את מושג האדם והכפיפו את כל האוכלוסייה לחיי רדיפה ופחד.

טוב, עד כאן הדיון האנליטי בדמוקרטיה להפעם. נכון לא הצגתי פתרונות למצב האקטואלי. זה לא אומר שאין כאלה. פשוט לי כרגע אין אותם בשלוף, אני לא מזרחן ואני לא רוצה לדבר סתם. המטרה של המאמר הנוכחי היא רק לספק מסגרת לשיח הדמוקרטי, שהפך לשיחת סלון בהרבה בתים בעולם בשבועות האחרונים, ולהציע מה הנקודות החשובות שעליהן כדאי לדבר ובהן להתרכז. אולי אם נסתכל על הדברים הנכונים, אז גם נמצא את הפתרון הנכון או לפחות את מקומנו שלנו בדרך לפתרון כזה.

*זהו מאמר מסגרת להגדרה של דמוקרטיה ומה היא מייצגת. הוא נכתב בהקשר האקטואלי של האירועים בעולם הערבי סביב המשטרים החדשים. למאמרים נוספים שכתבתי בעבר בנושא דמוקרטיה, במיוחד על ישראל, אפשר להכנס לקישור הבא או ללחוץ בתגים על "דמוקרטיה".

4 תגובות

  1. הקריטריון השלישי בעיניי הוא הבעייתי ביותר, ומרבית המרקסיסטים יטענו שקיומו הולך ודועך עם הצטברות העושר במרבית הדמוקרטיות המערביות, ובמיוחד בארה"ב. מה דעתך?

    • על רגל אחת, הטענה המרקסיסטית פשוט מנוגדת לטענה הדמוקרטית והיא באה ממסורת ביקורתית לליברליזם. אין ספק אבל שהקריטריון השלישי הוא זה שהכי נתון ל"פרשנות". אני מעדיף את הגרסא המינימליסטית הליברלית שלו, כי היא זו שמשיגה לדעתי את מקסימום התוצאה.

  2. אובמה בנאום בעצרת האו"ם אתמול:

    "we believe that freedom and self-determination are not unique to one culture. These are not simply American values or Western values; they are universal values. And even as there will be huge challenges to come with the transition to democracy, I am convinced that ultimately government of the people, by the people, and for the people is more likely to bring about the stability, prosperity, and individual opportunity that serve as a basis for peace in our world." Barack Obama, sep, 2012.

  3. […] את גורל הפוליטיקה שלהם (אם כי קיום בחירות כשלעצמו אינו מבטיח דמוקרטיה). תוצאות הבחירות חשובות, יש הבדל בין מועמדים, וזכיה של […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: