המרוץ לנובמבר 2012 – עדכון ספטמבר

בדיוק חודשיים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב אפשר כבר לומר בביטחון שברק אובמה הוא המועמד המוביל לזכייה בתקופת כהונה שניה בבית הלבן. בשבועיים האחרונים גם הרפובליקאים וגם הדמוקרטים קיימו את הועידה השנתית שלהם ולשני המחנות היו ועידות מוצלחות יחסית,לפחות במבט ראשון. במבט שני ובמבחן התוצאה הועידה הרפובליקאית הייתה מאוד לא מוצלחת מבחינתם. מיט רומני נכנס לועידה הרפובליקאית בפיגור קל אחרי אובמה. הוא, יותר מאובמה, נזקק לועידה בשביל להחזיר את המומנטום לקמפיין שלו. בזה הוא ככול הנראה כשל. אומנם בסקרים הכללים רומני פיגר אחרי אובמה  באחוזים בודדים בלבד והצליח לעלות ליתרון מזערי אחרי הועידה, אך בבדיקת המדינות המתנדנדות המצב של רומני נראה עגום בהרבה והועידה הדמוקרטית מחקה את היתרון האפסי ואף יצרה יתרון משמעותי יותר לברק אובמה . אובמה מוביל, גם אם באחוזים בודדים, בכל המדינות המתנדנדות למעט צפון קרולינה. ברק אובמה לא זקוק לכל המדינות הללו. בספירת האלקטורים הבטוחים ברק אובמה מוביל בבטחה. ברק אובמה צריך לזכות בממוצע רק בשלוש מדינות מתוך 8 מתנדנדות בשביל לזכות בבחירות. כרגע הסקרים חוזים לו נצחון ב-7 מתוכן.

* הרפובליקאים קיימו את הועידה שלהם בפלורידה. מדינה מתנדנדת בעלת מספר גבוה של אלקטורים. בשנת 2000 הכריעו האלקטורים של פלורידה את הבחירות לטובת ג'ורג' בוש בניגוד לקול הפופלארי הכללי שנתן לאל גור יתרון קל. בלי פלורידה למיט רומני אין סיכוי לזכות בבחירות (אובמה יכול לזכות גם בלי נצחון בפלורידה). נכון לעכשיו ברק אובמה מוביל בסקרים בפלורידה באחוזים בודדים אבל עקביים. אף על פי כן, אני מעריך היום שבסופו של דבר מיט רומני יזכה בפלורידה. המושל הרפובליקאי בשיתוף מחוקקים רפובליקאים ברמת המדינה דואגים בשורה של חוקים ותקנות בחירות להקשות על מיעוטים ובוחרים במחוזות דמוקרטים לממש את זכותם הדמוקרטית להצביע, ומקלים על אוכלוסיות שנוטות להצביע רפובליקאים. בשנת 2000 טקטיקה מלוכלכת דומה הביאה להם את הבחירות הכלליות. אובמה להערכתי זקוק ליתרון אמיתי של 4 נקודות ויותר בסקרים בפלורידה בשביל להשיג יתרון דחוק ולזכות במדינה ביום הבחירות.

הדמוקרטים מצידם קיימו את הועידה שלהם בעיר שרלוט בצפון קרולינה. צפון קרולינה היא מדינה שנמצאת גם גיאוגרפית וגם אידיאולוגית בדיוק בין הצפון הדמוקרטי לדרום הרפובליקאי. בבחירות האחרונות ב-2008 ברק אובמה ניצח שם אחרי שנים רבות של שליטה רפובליקאית. בבחירות הנוכחיות אובמה כנראה לא יצליח לשחזר את הישגו, אבל הוא גם לא ממש זקוק לו; הסיכוי שצפון קרולינה תהיה המדינה שתכריע את הבחירות נמוך מאוד. יחד עם זאת, היום צפון קרולינה, המדינה המתנדנדת היחידה שנוטה לכיוונו של רומני, היא גם המדינה שהמודלים והתחזיות הכי לא בטוחים בתוצאה הסופית שלה. במילים אחרות, לאובמה יש יותר סיכוי לזכות גם בצפון קרולינה מאשר לרומני יש לזכות בכל מדינה מתנדנדת אחרת.

המצב של רומני אם כן מסתמן השבוע כלא פחות מגרוע. מה שהביא את רוב הפרשנים הפוליטיים בארה"ב להכריז רשמית על אובמה כמועמד המוביל לזכייה אם לא תהיינה הפתעות בלתי צפויות או שינוי כיוון דרמתי ואפקטיבי בקמפיין של רומני. כמובן ששלושת העימותים המתוכננים בעוד חודש יכולים גם הם לשנות את התמונה. אבל אני בספק אם מישהו חושב שרומני יצליח להשפיל את אובמה בעימות טלוויזיוני. במצב הכי טוב רומני צריך לקוות לתיקו מכובד. תיקו בעימותים במצב כמו היום לא יספיק לרומני לזכות בבחירות.

 *  מה הם הדברים הזכורים מהועידה הרפובליקאית? בראש ובראשונה הנאום של קלינט איסטווד בפני הכסא הריק. איסטווד ניסה לעשות אימפרוביזציה קומית בשידור חי ולנהל שיחה משועשעת וביקורתית עם ברק אובמה דמיוני. זה היה יכול להיות חינני ולדעתי קלינט איסטווד , שחקן טוב ובימאי מצויין, הצליח לעשות אימפרוביזציה לא רעה (הוא ממש לא נראה סנילי כמו שהיו מי  שטענו) – אלא שאתה לא עושה אימפרוביזציה קומית (אם כי לא מצחיקה במיוחד), בלי פאנצ' ליין או מסרים ברורים, בנאום מפתח שמוצג כהפתעה גדולה, בפריים טיים, מול אולם ועידה עם קהל של למעלה מעשרת אלפים איש, רבע שעה לפני שהמועמד שלך לנשיאות ארה"ב עולה לדבר, ועל חשבון הזמן שלו. התוצאה: אנשים זוכרים ועוד ידברו על הפדיחה הלא מתוכננת של הכסא הריק הרבה יותר מאשר דיברו על הנאום של רומני. מי זוכר בכלל את הנאום של רומני? או של פול ריאן, המועמד לסגן הנשיא, שנאם יום קודם לכן נאום סולידי מאוד שלא הציג שום תוכנית כלכלית מגובשת (בניגוד לציפיות ממנו). במקום שרומני יהיה מסמר הערב ושיחת היום, כולם דיברו על כסא ריק.

* למרבה הפלא גם בועידה הדמוקרטית הנאום של ברק אובמה היה כנראה הנאום המשמעותי הכי פחות זכור. אבל זה בגלל שהאפיל עליו נאום יוצא דופן ואדיר של ביל קלינטון. הנאום של קלינטון, שחרג ב-20 דקות מהזמן המתוכנן ונמשך 49 דקות, הצליח גם לשלהב את הקהל, גם לתקוף את הרפובליקאים וגם לרענן במשהו חדש: עובדות וטענות. קלינטון, בשינוי מרענן מפוליטיקה בת זמננו, בנה את הנאום שלו כסדרה של תשובות והצגת נתונים בתגובה לכל הטענות הרפובליקאיות חסרות התימוכין מהשבוע הקודם. בדרכו הייחודית הוא הצליח להפוך את המספרים והתוכניות לנאום פוליטי מלהיב. לא פלא שכל הפרשנים מנתחים היום את הסקרים כ-לפני הנאום של קלינטון, ואחריו. אם אובמה יקבל מומנטום חיובי ומקפצה בסקרים של השבוע, לפחות חצי ממנה שייכת ישירות לנאום של קלינטון אם לא יותר. אם לא ראיתם אף נאום בשבועיים האחרונים ובא לכם לראות רק אחד, זו לבטח הבחירה הטובה ביותר.

* לדמוקרטים גם היתה פאשלה מזהירה שתזכר היטב. אני מדבר על השמטת המילים "אלוהים" ו"ירושלים בירת ישראל" ממצע המפלגה ואז הנסיון הטיפשי, הפתטי, וההזוי להכניס את זה חזרה בזמן הועידה מול אולם ספורט מלא בפעילים. מי שלא ראה את הקטע הקצר הזה חייב לראות. זה אדיר. אני לא חושב שזה יפגע באובמה יותר מידי אם בכלל: לרפובליקאים אין שום אינטרס להפוך את מערכת הבחירות לנושא של אלוהים בעד ונגד ולא הכלכלה, וממילא לא ברור כמה חזק יצליחו לקשור בין אובמה לבין הפאשלה הזו. אבל זו עדיין דוגמא נפלאה לפוליטיקה מטופשת ולמה לא צריך לעשות ברגע מבוכה. הנפגע העיקרי הוא היו"ר הנבוך שעמד והקריא מהטלפרומפטר "לדעת היו"ר שני שליש הצביעו בעד" למרות שברור לכל שלא על דעתו ולא בדעתו של איש היה להחלטה רוב. הצירים הדמוקרטים אגב לא התנגדו לירושלים. אני בספק כמה אכפת להם בכלל מהנושא. הם התנגדו לסעיף שנגע להכנסת אלוהים למצע ולמה שנתפס בצדק ככניעה מהירה וחלטוריסטית של ממסד המפלגה הדמוקרטית לתעמולה הזולה של הרפובליקאים בהנהגת פוקס-ניוס. למי אכפת כמה פעמים מוזכרת המילה אלוהים במצע? למה להתרפס למי שממילא לא יצביעו דמוקרטים ולא יהיו מרוצים בכל מקרה? היה רשום על האירוע הזה "טעות אחת גדולה" מתחילתו ועד סופו.

* לעומת זאת, הדמוקרטים השקיעו בהצלחה מרובה לדעתי בדבר הרבה יותר חשוב: חיזוק קואליציית המיעוטים שמהווה את הבסיס הדמוקרטי המודרני מאז ימיו של פרנקלין  ד. רזוולט. נציגי הועידה הדמוקרטית בבגדים צבעוניים ומכל הדתות והמוצאים נראו כקונטרסט חד וברור לועידה הרפובליקאית בשבוע שעבר בה בשביל להסתכל על הקהל רצוי היה להשתמש במשקפי שמש (גברים לבנים מאוד בגיל העמידה, ונשותיהן צבועות הבלונד). השינויים הדמוגרפים בארה"ב הם התקווה הגדולה ביותר של הדמוקרטים לשנים הבאות. ארה"ב מדינה שבנויה על אתוס ההגירה והחלת האחר לתוך לאומיות אזרחית אמריקאית, עברה תמיד ועוברת גם עכשיו שינויים דרמתיים של כוחות באוכלוסייה. אנשי מסיבת התה הרפובליקאים, הפונדמנטליסטים הנוצרים והשמרנים הקיצונים, הם לא יותר מתגובת נגד חזקה אך רגעית לשינויים בלתי נמנעים שעתידים להפוך אותם למיעוט  חסר חשיבות בטווח הבינוני.

הדמוקרטים פתחו את הועידה שלהם בנאום מרשים של ראש עיר צעיר היספאני מטקסס, ג'וליאן (או חוליאן) קסטרו. האוכלוסיה ההיספנית היא זו שאולי תביא לאובמה נצחון בבחירות הקרובות בפלורידה, מדינה עם שיעור לטיניים הולך וגדל.  הלטינים אמנם לא מצביעים לדמוקרטים בשיעור מוחץ כמו השחורים, אבל בבחירות הנוכחיות על פי רוב ההערכות הקהילה הלטינית תצביע לדמוקרטים באחוזים ניכרים. מערכת בחירות בדגש על כלכלה (בניגוד לערכי משפחה או דת נגיד, שמה חלק גדול מהלטינים קרוב לרפובליקאים השמרנים מעט יותר) בצירוף "חוק החלום" של אובמה שמבטיח מסלול אזרוח למהגרים לטינים בלתי חוקיים שמעוניינים ללמוד ו/או לשרת בצבא ארה"ב, צפויים לחזק את ההצבעה הלטינית לדמוקרטים השנה ובשנים הבאות. ג'וליאן קסטרו הוא דוגמא מצוינת לעתיד המפלגה הדמוקרטית. השאיפה היא שקסטרו, או מישהו כמוהו, יוכל לזכות במושלות טקסס כבר בשנים הקרובות. ממושלות טקסס המרחק לא גדול מלהפוך את טקסס למדינה מתנדנדת ואולי תומכת דמוקרטים בבחירות לנשיאות (ג'וליאן קסטרו עצמו הוא מועמד פוטנציאלי לנשיאות בעוד שמונה או שניים עשר שנים). טקסס היא המדינה עם מספר האלקטורים השני בגודלו בארה"ב אחרי קליפורניה הדמוקרטית. כבר יותר משלושים שנה שמדובר במדינה רפובליקאית בטוחה, כזו שמצמיחה מועמדים רפובליקאים (כמו הבושים), ושמהווה את מדינת התשתית של המפלגה. בלי טקסס המפלגה הרפובליקאית כפי שהיא היום פשוט לא תוכל לזכות בבחירות – נקודה. הכשלון של הרפובליקאים השבויים בידי אנשי מסיבת התה הקיצונים  לעשות צעדים לקראת הקהילה ההיספנית היום עשויים לעלות להם ביוקר ולא רק במערכת הבחירות הקרובה.

* הקטע המרגש ביותר בשתי הועידות לדעתי שייך גם כן לדמוקרטים כאשר גבריאל גיפורדס, חברת הקונגרס שנורתה בראשה בנסיון התנקשות לפני שנתיים ועברה שיקום ממושך , עלתה על הבמה על רגליה ובחיוך גדול ולקול תשואות הקהל שיצא מגדרו קראה את קטע שבועת האמונים של הועידה. ככה בונים גיבורים אמיתיים.

* אם אובמה אכן יבחר לכהונה שניה בנובמבר הוא צריך לזכור שזה למרות הטעויות הרבות והפניית העורף במקרים רבים לשמאל שבחר בו לפני ארבע שנים. יש לקוות שאובמה של הכהונה השניה יהיה נחוש ומדויק הרבה יותר מזה של הכהונה הראשונה. הנה קישור לסרטון מעולה של הדיילי שואו שמבקר את כהונתו של אובמה ביקורת שמאלית. הקריינות, הקסם, וחלק גדול מהבדיחות בתרומתו של הגאון הקומי האחד והיחיד, לארי דיויד!

תגובה אחת

  1. אתה כותב על הטיות פוליטיות במאגר הבוחרים של פלורידה בכזו טבעיות כאילו מדובר במחוז נידח ברוסיה. כשדברים כאלה קורים בארץ, אנחנו מצקצקים בלשון וטוענים בלהט טיעון כלשהו שמתחיל במילים "בכל מדינה מתוקנת".
    ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות.
    קשה לדמיין איך היה נראה העולם כיום אילו בוש לא היה זוכה בזכות הפרש כה קטן בפלורידה..
    אחלה פוסט!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: