רגע ההכרעה: פנטסיה ומציאות

התיישבתי לכתוב פוסט על איראן, ונזכרתי שכבר את הכל כתבתי לפני שנה כאן וכאן, ולפני שנתיים גם. שוב שנת הכרעה, ממש ממש אחרונה (להבדיל משנה שעברה שהיתה שנת ההכרעה הדרמתית, ולפני שנתיים שהייתה שנת המפנה הגורלי). דעתי על ביבי, המתקפה באיראן והאיום האיראני בכלל, כבר נכתבה יותר מפעם אחת ובאמת שאין לי שום דבר חדש להוסיף. מה שהיה הוא שעדיין. אני מאמין שביבי מאוד רוצה לתקוף באיראן. הוא מדמיין את עצמו בערבים לפני השינה עם סיגר יושב בבור מול אלופים במדים ונותן את ההוראה. מתקשר לשרה, שנמצאת באזור המגורים של הבור הממשלתי, מעדכן אותה שהוא הרגע נתן את הפקודה, שתמסור נשיקה לילדים בשמו. בדיוק כשיניח את השפופרת יקשרו אותו עם הבית הלבן. "אדוני הנשיא" הוא יפנה אליו בטון הרציני ביותר שאובמה שמע: לא השארתם לי כל ברירה, מטוסים ישראלים  בדרך להפציץ את איראן. מצאתי לנכון לעדכן אותך בעצמי רגע לפני שתשמע על כך מהמוצבים שלכם במפרץ. לא ניתן לעצור את הפעולה. בסיום השיחה יפנה למסכי המחשב ויחכה לעדכונים. בנתיים ישנן בראשו את הנאום המוכן לאומה אותו ישא בעוד שעתיים ממקום לא ידוע אך ממלכתי. כן, ביבי מפנטז על מתקפה, על בגין, על טרומן, על צ'רצ'יל, על בן חור, על דוד, על משה. במוחו הוא גם מזכיר לעצמו ששלי (שלדון אדלסון הפטרון, לא יחימוביץ) יהיה ממש מרוצה ממנו. במיוחד בגלל שבפעולה הזו הוא ישפר את סיכוייו של חברו הטוב להיבחר למשרה החשובה בעולם. אם הוא עצמו לא יכול להתמודד, בגלל התיקון המעצבן בחוקה שמונע ממי שלא נולד בארה"ב להתמודד לנשיאות, אז לפחות שמיט יזכה. זה גם מה ששלי חושב. המזל של כולנו הוא שכאשר ביבי מפנטז, הוא בדרך כלל לא עושה כלום.

ברק זה סיפור אחר. ברק מפנטז לא פחות מביבי רק שברק אוהב להגשים פנטזיות. לא תמיד על הצד הטוב ביותר, אבל העיקר לנסות. בגלל זה ביבי נסמך כל כך על ברק. הוא מקווה שברק יתן לו את המשענת לעשות את מה שהוא כל כך רוצה כראש ממשלה ומנהיג העם היהודי לעשות – ושימותו כל הקנאים (פשוטו כמשמעו?).  המזל של כולנו הוא שיש לנו דמוקרטיה, ובדמוקרטיה הישראלית דרושה החלטת קבינט רשמית בשביל לצאת למלחמה.

שרי הממשלה יצביעו בהתאם למה שביבי יגיד להם. או לפחות רובם, בצורה כזו שתבטיח שמה שביבי רוצה יתגשם. אלא שלא בטוח כלל שביבי יגיד להם משהו לפני ההצבעה. ככה הוא עושה ועשה לא אחת. ראשית יהיה דיון ארוך עם הרבה כסת"ח. אף אחד לא יותר על ההזדמנות להגיד את כל מה שצריך להכתב בפרוטוקול בשביל לנקות את עצמו בפני ועדת חקירה עתידית. אחרי הדיבורים כולם יסתכלו על ביבי, ביבי יסתכל על ברק, וברק בפסקנות אופיינית יגיד שהגיע זמן החלטה והוא מבקש מחברי הקבינט להצביע בעד הצעתו (בכל זאת שר בטחון). שוב המבטים יופנו לביבי, ברק יחייך וישען אחורה בכסא. אלא שאז ביבי יפתיע אותו ויגיד שהוא יצביע בסוף ויפנה לרמטכ"ל אם יש לו עוד משהו להוסיף. המזל של כולנו הוא שיש לנו מערכת בטחון מקצועית.

כל ראשי מערכת הביטחון הביעו התנגדות למתקפה באיראן. ראש השב"כ וראש המוסד היוצאים ממש נשכבו על הארץ לפני הגלגלים ועוברים מפורום לפורום מזהירים מפני ההחלטה חסרת האחריות. הרמטכ"ל הנוכחי, כך למדנו מהתקשורת, שותף לדעתם. כך כנראה גם יורשיהם ברמה כזו או אחרת. בישיבת הקבינט הגורלית (אם תהיה כזו, כן) יתחילו אלה בדבריהם. כל אחד מהם יגיד בתורו שמבחינה מבצעית הפעולה מסובכת מאוד אך עם זאת אפשרית. כוחות הביטחון עובדים על תוכנית מגירה כזו כבר שנים, בזמן דיונים על תקציב הביטחון אף אחד מהם לא יעז להגיד שצה"ל לא ערוך לפעולה בסדר גודל כזה ושזה גדול עלינו. הם כן יגידו שהפעולה מסוכנת במיוחד, ואף אחד מהם לא יסכים להתחייב על מאה אחוזי הצלחה. לא לפעולה עצמה, לא להישגיה ולא לתגובות היום שאחרי. בסוף הישיבה, אחרי שברק ידבר קצרות ויחייך, הרמטכ"ל יוסיף רק זאת: אם שואלים את דעתו המקצועית, הוא חושב שעדיין לא בשלו התנאים.

שקט בחדר למעט קולות המקלדת שרושמת את דברי הרמטכ"ל האחרונים. הדברים נרשמו בפרוטוקול. אף אחד לא יוכל להגיד לא ידעתי. ביבי עדיין לא אומר דבר. אולי הוא בכלל לא רוצה? רק ברק בעד? כולם יודעים שלברק יש שגעון גדלות ואפס כוח פוליטי. הנה ברק עצמו כבר לא מחייך. פניו של ביבי לא מסגירות כלום, למעט טיפות זיעה קטנות שמבצבצות על מצחו. אך מה הזיעה אומרת? בני בגין יפרוץ את מחסום השתיקה: אני נגד, שמענו את ראשי מערכת הבטחון, עדיין לא בשלה השעה. דן מרידור יוסיף במהירות בקול משתנק: גם אני מתנגד. הצבעה מהירה שיאסוף מזכיר הקבינט תגלה שיש רוב למתנגדים. ביבי, מעט יותר רגוע, יוסיף לפרוטוקול שגם הוא מתנגד בשעה זו (תרתי משמע) ושיש לבדוק את הדברים מחדש. ברק ההמום, ולא בפעם הראשונה, יתרגז מעט ויצא החוצה. הישיבה הסתיימה. אפשר לחזור לישון. ישיבה נוספת לא תהיה. התנאים לא יבשילו, הם יישארו ירוקים ועפיצים.

השאלה האמיתית היא אם מישהו בציבור יבוא בדין וחשבון עם נתניהו על הולכת השולל הגדולה שבה שרויים חיינו בכל קיץ וסתיו בארבע השנים האחרונות. האם מישהו יסלק את הילד ההיסטרי והמתסיס שצועק זאב, ויחליף אותו במבוגר אחראי שיגן מפני הזאבים ויאפשר לעיר לנהל את ענייניה החשובים בלי דרמות מיותרות ומשחקי הפחדה? אני מתנגד למתקפה באיראן ולא הצבעתי לביבי, אבל לא יתכן שכל מי שהצביע לביבי בגלל ההבטחה שאיראן היא משימת חייו וכל מה שהוא עושה ולא עושה הם כהכנה לרגע הגורלי הזה, ימשיכו לקנות הסחורה המשומשת הזו שנה אחר שנה. כמה שנים הן שנות הכרעה? ואם ביבי שולט רק בשביל רגע ההכרעה, האם רגע ההכרעה הזה הופך לנצחי או שהגיע הזמן להציב לו תפוגת זמן? פנטזיה, פחד, תוכנית, גורל, מספיק.

2 תגובות

  1. פוסט מעניין וכתיבה יפה!
    שנינו ממשיכים לשמור על מסורת התיאום בינינו, ורק לפני שבוע כתבתי פוסט על איראן, שעוסק בעיקר בהערכת הסיכויים שישראל תתקוף (וגם יש התייחסות להשפעות התקיפה על הכור העיראקי ב-81). http://arbitrarylife.wordpress.com/2012/07/31/nuclear-iran-july-update/

    ולגבי הפוסט שלך, אני מסכים איתך שנתניהו יוכל להתפרנס מהאיום האיראני עוד זמן מה, וכנראה אף אחד לא ישים לב, אבל יש לי שתי הערות:

    א. התסריט שתיארת, שבו החלטה כזו עולה לשולחן הדיונים ונופלת, נראה לי בדיוני. אין סיכוי שדבר כזה לא יודלף (וביבי הוא חשדן, כידוע), והדלפה כזו רק תפגע, הן בכושר המנהיגות של נתניהו (כפי שיצטייר בהדלפה) והן באמינות האיום שנתניהו וברק מייצרים כאמצעי לחץ על איראן. ביבי לא יעלה את ההחלטה להצבעה אלא אם כן תאושר.

    ב. כל שנה היא "שנת הכרעה", כידוע, אבל נראה לי שדווקא השנה, ערב הבחירות בארה"ב, יותר מכריעה מהאחרות, לא בגלל קצב ההתקדמות האיראנית, אלא מהסיבה הפשוטה שאובמה לפני הבחירות יוכל בפחות קושי להיות מסונדל ע"י פעולה ישראלית מאשר לאחר הבחירות.

  2. מעולם לא הצבעתי לביבי או לקודמיו, ואני די סולד ממנו אישית. אבל מה אם הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים? מה אם מדובר בתרגיל מתוחכם שנועד ללחוץ על סוויץ' הסנקציות האמריקאיות והאירופיות? אתה כותב בכשרון רב, ואני מקנא באנשים שיש להם דעה ברורה ומגובשת כמוך. באמת. מתפלל שהוא יקבל את ההחלטה הנכונה, ואני מתחייב לצעוק "היידה ביבי" בכיכר, אם נצא מזה בשלום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: