המרוץ לנובמבר 2012 – עדכון יולי

* הערה: בשעה זו מודיע שאול מופז לקדימה שלדעתו צריך לפרוש מהממשלה, ואולי הייתי צריך לכתוב על זה פוסט. אבל אני לא מאמין לשאול מופז בכלל, בשום דבר יותר, לעולם. אז אני אאמין שהוא פורש אחרי שמכתב ההתפטרות שהוא יגיש לראש הממשלה יכנס לתוקף. בינתיים, בואו נדון בארה"ב:

* עובדה ראשונה: המצב הכלכלי בארה"ב לא משהו. נתונים אחרונים מראים האטה בקצב ההתאוששות הכלכלית, האטה בתוספת מקומות העבודה וירידה בתחזיות הצמיחה. המצב באירופה אפילו פחות טוב. אם אירופה תיפול למשבר כלכלי נוסף היא עלולה לגרור את ארה"ב למיתון ואולי משבר כלכלי חמור שני בתוך ארבע שנים עוד לפני הבחירות בנובמבר. במצב (כרגע היפותטי) כזה קשה לראות נשיא אמריקאי כלשהו מנצח בחירות.

עובדה שניה: הקמפיין של אובמה מדשדש. הם לא מצליחים, ואולי לא ממש מתאמצים, למכור לציבור האמריקאי את מדיניות הפנים של ברק אובמה. אבד לחלוטין הקסם מהקמפיין הקודם שבו ברק אובמה הצליח להסביר ולהחדיר לקהל גדול במסרים פשוטים וישירים אמת כלכלית וחברתית דמוקרטית שמנוגדת למצע הדורסני של המפלגה הרפובליקאית היום. זה לא שאין לאובמה עם מה לעבוד: ג'ורג' בוש ושמונה שנות שלטונו אשמים במצב הכלכלי בארה"ב היום. המדיניות של בוש היא זו שהביאה לגרעון הענק של ארה"ב, המדיניות של בוש היא זו שהביאה להורדת הרגולציה על וול סטריט והבנקים שהביאה למשבר המשכנתאות ב-2008. בתקפותו של בוש נכנסה ארה"ב למיתון. ברק אובמה אמר בכנות כבר בנאום ההשבעה שלו שהיציאה ממיתון כלכלי ומשבר כאלה היא משימה ארוכה ואיטית ולא בטוח שתושלם בקדנציה אחת. פרנקלין ד. רזוולט נכנס לתפקידו בתחילת 1933, שלוש וחצי שנים אחרי תחילת המשבר הכלכלי הגדול של 1929 – הוא נבחר שנית ב1936אף על פי שבקדנציה הראשונה שלו המשיכה אווירת המשבר וארה"ב לא יצאה מהמיתון. מעטים מזכירים שהניו-דיל הראשון נחשב בהתחלה לכישלון יחסי. למעשה רק בניו-דיל השני, שהתחיל מיד עם הקדנציה השניה של פד"ר ב1937, החלו לראות את ניצני ההצלחה. חופשי מלחצים של בחירות ולאחר שביסס איתן את מעמדו, הניו דיל השני של פד" הרשה לעצמו להיות מקיף ואמיץ בהרבה ביישום המדיניות הקנטיאנית של רוזוולט. מה שארה"ב צריכה עכשיו זה ניו-דיל שלישי, ואובמה צריך להיות זה שמוכר את זה בהתלהבות ומרץ לציבור האמריקאי. בינתיים הוא לא עושה זאת.

למעשה הקמפיין הנוכחי של אובמה נכנסת למלכודת בניסיונות כמעט פתטיים לצבוע את המציאות הנוכחית בורוד מצד אחד, ובנסיון להשחיר את הרקורד המקצועי של מיט רומני מהצד השני. הרעיון שמטה אובמה מנסה להכתיב לציבור האמריקאי הוא שגם אם עכשיו לא משהו, זה יחסית טוב, ואצל רומני יהיה הרבה יותר גרוע כי הוא עשיר ומנותק. זה מסר פשוט ופשטני שלא בטוח שהציבור האמריקאי יקנה אותו. במקום להבטיח תקווה חדשה בכהונה השניה של אובמה, הם בעצם מבקשים מהציבור להסתפק "בסביר" ולפחד מהלא נודע בדמות רומני. כל שנותר לרומני הוא לטעון שאובמה טועה בהערכתו אליו, ולהבטיח שאצלו יהיה יותר טוב, ובמינימום לא יותר גרוע.

עובדה שלישית: רומני הוא מועמד חלש מאוד. עם כל הצרות בקמפיין של אובמה והרעת המצב הכלכלי היינו יכולים לצפות שבשלב הזה רומני יוביל, אם לא בבטחה אז לפחות בהיסוס, על פני אובמה ברוב הסקרים והתחזיות. אבל זה לא המצב: נכון להיום בקול הפופולארי בכלל ארה"ב אובמה מוביל הובלה קטנה מאוד אך עקבית. במצב האלקטורים (אותם צירים נבחרים שכל מדינה שולחת כבלוק ושבוחרים בפועל את נשיא ארה"ב) אובמה כבר מוביל הובלה משמעותית. הוא המועמד המוביל לזכיה בכמעט כל המדינות המתנדנדות. הוא עתיד להפסיד בחלק מהן כמובן (פלורידה היא דוגמא בולטת בה יש כמעט תיקו בסקרים עם הובלה קטנה לאובמה, אבל בגלל המושל הרפובליקני שעושה כל שביכולתו להמריץ מצביעים רפובליקנים ולמנוע הצבעת מועמדים דמוקרטים – אפשר להמר שרומני ינצח שם) אבל הוא לא זקוק לכולן בשביל לזכות. ניצחון באוהיו למשל, המדינה המתנדנדת הגדולה ביותר אחרי פלורידה, יביא לאובמה כמעט בוודאות את הניצחון בבחירות. אובמה כאמור מוביל בסקרים באוהיו, ובמדינות מפתח נוספות. נייט סילבר, מהבלוג הסטטיסטי המעולה 538 תחת הניו יורק טיימס, נותן לאובמה, על סמך המודל שלו שמתחשב בסקרים ובתחזיות כלכליות עכשוויות, 68% סיכויי הבחרות מחדש בנובמבר.

אין ספק שמועמד רפובליקני כריזמטי יותר, בעל חיבור טבעי יותר לאנשים, בעל קסם אישי כלשהו, בעל מסרים לא זגזגניים – היה מנצח ביתר קלות או לפחות נמצא בעמדה טובה יותר מול אובמה מאשר רומני היום. אחת מהדרכים של רומני לגשר על החולשה הזו היא לבחור מועמד לסגן נשיא איש כריזמטי מאוד כזה. מארק רוביו, סנאטור צעיר ומרשים מאוד מפלורידה, הוא הבחירה המתבקשת ועל פי רוב ההערכות הבחירה הטובה ביותר שרומני עתיד לעשות בחודש הקרוב. אני ממליץ על ראיון ארוך בשלושה חלקים שערך איתו ג'ון סטיוארט (כנראה המראיין הטוב ביותר שמשדר כיום בארה"ב) למי שרוצה להתרשם.

אבל הבעיה המרכזית של רומני היא לאו דוקא העדר הכריזמה שלו, אלא ההססנות והפחד שהוא מפגין מפני גרעין המפלגה הרפובליקאית השמרני והקיצוני; נדמה שרומני עוד לא התגבר על הטראומה של הפריימריז הארוכים והמפרכים מבחינתו והוא ממשיך להתחנף ולנסות למצוא חן בעיני אנשי מסיבת התה והרפובליקנים הקיצוניים. ממועמד שרוצה לזכות בנשיאות היה מצופה שישבור חזק למרכז מיד אחרי הבטחת מועמדותו, אבל רומני לא עושה זאת. מצד אחד זה משפר את הסיכויים של אובמה מולו וזה לדעתי טוב, אבל מצד שני זה מדאיג מבחינת נשיאותו הצפויה (אם תהיה) של רומני – אם ימשיך במגמה זו כנשיא.

השערה אחרונה: אם המצב ימשיך פחות או יותר כמו שהיום אל תוך הסתיו אז סביר להניח שמה שיכריע את המרוץ הצמוד הם סדרה של שלושה עימותים שנקבעו לחודש אוקטובר בין אובמה לרומני. בעימותים הללו יתגלה אם אובמה יחזור לעצמו ויצליח למכור אג'נדה ברורה ונחרצת לעתיד של אמריקה תחת כהונתו השניה; אם מיט רומני יצליח להתעלות ולנצח את אובמה בעימות על דעת הקהל האמריקאית; אם מישהו יעשה טעות מביכה שתפיל את הקמפיין שלו; אם מישהו מהמועמדים ייתפס כמחובר יותר לאזרח הפשוט, או לחילופין מנותק.

עד העימותים באוקטובר צפויות שתי הועידות הגדולות של המפלגות שבהן תהינה כל ההכרזות המפתיעות (או לא), תמרוץ הפעילים המרכזי ובעצם ההתחלה של השלב האחרון בקמפיין לנשיאות 2012. הועידה הרפובליקאית תתחיל ב27/8, והדמוקרטית שבוע אחריה ב3/9.

6 תגובות

  1. תודה על הפוסט!
    ושתי הערות:
    1. לפי מה שאני זוכרת, הניו-דיל השני התחיל עוד בקדנציה הראשונה של רוזוולט, ב-1935. ומה שעזר לו להעביר את זה היה הגידול בכוח של הדמוקרטים בקונגרס בבחירות האמצע.
    בנוסף, פד"ר לא היה לגמרי משוחרר מלחצי בחירות, שכן הוא התמודד לכהונה נוספת ב-1940 (ואח"כ ב-1944), כך שזה לא כמו שאומרים היום שהנשיא משוחרר מכל לחצים מהסוג הזה בקדנציה השניה. אבל ברור שאחרי ניצחון שני יש לו מומנטום ומרחב תמרון.
    2. ראיתי שתיקנת את התואר של ג'ון סטיוארט. כל הכבוד 🙂

  2. רומני הוא מועמד חלש מאוד? באמת? אם הוא כל כך חלש שלדעתך אז איך אתה "הייתה יכול לצפות שבשלב הזה רומני יוביל"? ועוד שלטענתך גם "פרנקלין ד. רזוולט דישדש בכהונתו הראשונה"?!
    אני חושב שהמצב מאוזן יותר. רומני הוא מועמד מעולה, איש עם רקורד של עשייה וניסיון שהצליחו מאוד (למרות ניסיונותיו הנואשים של אובמה להכפיש אותו), ואילו אובמה דמות חסרת היסטוריה ועשייה שנערצת ע"י שוליים שמאליים (לאחרונה השמאל הקיצוני התאכזב ממנו ומאיים להחרים אותו) שמביעים בו אמון שיתקן את דרכו בקדנציה השניה ויוביל את אמריקה ליותר סוציאליזציה של החברה.

    באוהיו השניים בתיקו, בפלורידה רומני לוקח בהפרש של אחוזים בודדים. רומני לא צריך לשבור למרכז כי הוא תמיד היה במרכז. זו היתה אחת הטענות נגדו בפריימרי'ז במפלגה שמנע משמרנים קשים לתמוך בו. רומני כיום מצליח לחדור יותר למרכזי הכוח של הדמוקטים – השחורים וההיספאנים. אם רומני מצליח במגזר אחד בלבד הוא לוקח בגדול ברוב המדינות הגדולות. נקודת חולשה של רומני היא הצעירים עד גילאי 30 ונשים צעירות עד גיל 40 שרובם תומכים בהפלות, בניגוד לעמדת הרפובליקנים (אם כי רומני מראה ככל יכולתו שזו לא תהיה הבעיה הקשה בה הוא יצטרך להחליט במידה וייבחר, אלא שכיום הוא רק רוצה למנוע סדקים בתוך המפלגה שלו). רומני לא מתתחנף לאנשי מסיבת התה אלא הוא תומך בתביעתם העיקרית לסגור את גבולה של ארה"ב עם מקסיקו.
    בינתיים ארה"ב לא מצליחה להתאושש מהמשבר הכלכלי הנמשך שרק החריף בגלל צעדיו של אובמה. רומני צריך למצוא דרך להביך את אובמה בויכוחים בינהם כדי לגרום לו להתבלבל ולגמגם. צריך לזכור שבויכוחים האלה הכל דינמי ושובמה לא יכול לדקלם מטלפרומפטר שכה הוגרל אליו.
    לטובת אמריקה יש לקוות שרומני ינצח. לטובת ישראל – גם.

  3. רז, ניתוח מעניין! (אני מכור לסדרה)
    שלוש הערות:
    א. כתבת "המדיניות הקנטיאנית של רוזוולט". אני מניח שהתכוונת לקיינסיאנית.
    ב. רומני אכן מועמד חלש, אולם התחושה שלי היא שהוא מתחזק (או שאובמה נחלש). כפי שציינת, יהיו עוד הפתעות עד הבחירות, אולם דבר אחד צריך לעורר תשומת לב: התקציב של הרפובליקנים יהיה גדול יותר (כנראה משמעותית) מהתקציב של הדמוקרטים. ראינו איך זה השפיע על בחירות ה-recall בויסקונסין.
    ג. מנקודת המבט של ישראל, אני לא בטוח שזה כ"כ משנה מי ינצח. נתניהו מעדיף את רומני, אולם דווקא הרפובליקנים הם היחידים שבאמת יכולים ללחוץ על נתניהו. ההיסטוריה מלמדת שלחץ אמריקני הגיע דווקא מהרפובליקנים (אייזנהאור, ניקסון/קיסינג'ר, בוש האב).

    • תודה יניב,
      א. אופס 😛 (למרות שיש קשר פרוגרסיבי בין הדברים).
      ב. נתוני הכספים מתפרסמים באיחור של חודשיים ע"י ועדת הבחירות הפדרלית של ארה"ב. לפי הדו"ח האחרון מחודש מאי ברק אובמה גייס מתחילת הקמפיין 200 מיליון, ומיט רומני 112 מיליון דולאר. כל המועמדים הרפובליקנים ביחד גייסו 250 מיליון מתחילת הקמפיין, אבל צריך להבין שרוב הכסף הזה בוזבז במערכת הפריימריז הפנימיים, כסף שאובמה לא בזבזב. זה נכון שבחודשיים האחרונים מיט רומני קיבל הרבה תרומות שבודאי הדביקו את הפער מאובמה. אבל גם אובמה מקבל תרומות וכאמור הוא התחיל מנקודה גבוהה הרבה יותר. אני לא חושב שיהיה הפרש מספיק משמעותי לאחד מהצדדים בשביל שזה יהיה מה שיכריע את הבחירות הפעם. השאלה תהיה יותר טקטית – מי השקיע איפה והאם ההשקעה השתלמה.
      ג. אני לא חושב שהדוגמאות ההיסטוריות כאן מאוד רלונטיות – אלה היו נסיבות שונות לחלוטין ומפלגה רפובליקאית שונה. אני מתקשה לראות את מיט רומני מפעיל הרבה לחץ בקדנציה ראשונה על המצב במזרח התיכון. הוא בקושי מזכיר את מדיניות החוץ בהכנה לבחירות והוא לא ימדד בהצלחה שלו מחוץ לארה"ב. בגלל קירבתו לנתניהו ולתרומות של שלדון אדלסון קשה להאמין שהוא יעשה לביבי חיים קשים. ברק אובמה לעומת זאת, בכהונה שניה וחסרת דאגות הבחרות מחדש, יכול להיות מעניין יותר.

      • איכשהו קיבלתי את הרושם שהמיליארדים מתגייסים לטובת רומני, אבל לא התעסקתי במספרים. אני מקווה שאתה צודק.

        ולגבי סוגיית הלחץ על ישראל, אתה צודק שזו מפלגה רפובליקנית שונה. אבל צריך לזכור שהרפובליקנים בסה"כ *משתמשים* בישראל כדי לנגח את אובמה, ונתניהו ואייפאק מנצלים את קשריהם בשביל לעודד את הניגוח הזה. אם רומני יהיה בבית הלבן, דווקא הסוג הזה של הלחץ לא יוכל להיות מופעל. אני מזכיר שהיסודות של הרפובליקנים הם במדיניות בדלנית, ונדמה לי שקולות כאלה גם עולים מתוך מסיבת התה עקב המציאות כלכלית קשה. רוצה לומר שפוטנציאל הלחץ על ישראל הוא דווקא הרבה יותר גבוה מצד הרפובליקנים – לתשומת לב כל אלו המאמינים שרומני יתקוף את איראן ויעביר את השגרירות לירושלים.

      • אה לא, הוא לא יעביר את השגרירות וסביר להניח שהוא גם לא יתקוף באיראן אם היא לא תסכן את מחיר הנפט של ארה"ב. הבעיה לדעתי היא בדיוק הבדלנות. אני פוחד ממדיניות חוץ בדלנית של ארה"ב ומזה שלמיט רומני פשוט לא יהיה אכפת מה קורה כאן (הוא יתן לידידו הטוב נתניהו לקבוע, פחות או יותר כלשונו). מה שכן, וכאן אנחנו כבר ממש נכנסים לספקולציות פסיכולוגיות, יכול להיות שהסיכוי למתקפה ישראלית עצמאית נגד איראן פוחת תחת משטר רפובליקני. ביבי יקבל "לאו" מנשיא מיט רומני יותר בהבנה מברק אובמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: