הפרקליטות זכאית מהדחת אולמרט

אתמול הורגשה בישראל רעידת אדמה בינונית. אני אישית לא הרגשתי בה. היום בבוקר לא הייתה רעידת אדמה, מקסימום גל הדף קטן. אני מדבר כמובן על זיכויו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בסעיפי האישום שהיו נגדו בתיק טלנסקי וראשונטורס הבוקר בבית המשפט המחוזי בירושלים. הטענה שנשמעה מאז על ידי מקורביו, ואומצה במלואה בתקשורת היא שבית המשפט הפיל את התיק שבגללו הודח אהוד אולמרט מראשות הממשלה. הגרסא החמורה יותר של הטענה אומרת שהפרקליטות בראשות משה לדור ומני מזוז למעשה עשתה פוטש משפטי באהוד אולמרט והדיחה אותו מראשות הממשלה בהגשת כתב אישום בתיק משפטי שלא היה בו כלום. בעודי כותב את הדברים הללו הכותרות בווי-נט אומרות: "סיכול ממוקד – כך הופל ראש ממשלה בישראל", "אולמרט זכאי לקמבק"; בהארץ כותב יוסי ורטר:  "התקשורת והפרקליטות עשו מעשה מגונה בדמוקרטיה" (ורטר משתמש בביטוי "מעשה מגונה" לזכר העבירה שבה הורשע חיים רמון ושהייתה הראשונה שזכה לביקורת נוקבת מצד התקשורת נגד הפרקליטות); אמנון דנקנר, חברו האישי הקרוב של אולמרט ושהיה העורך הראשי של מעריב בזמן כהונתו, אמר הבוקר בבית המשפט שפרקליט המדינה משה לדור לא צריך להתפטר, "הוא צריך להתאבד".

אלא  שאני חושב שהזכרון ההיסטורי הקולקטיבי קצר והניתוח הפוליטי מוטעה מיסודו. אהוד אולמרט לא הודח בגלל פרשת טלנסקי, הוא בטח שלא סיים את הקריירה הפוליטית שלו בגלל פרשה זו, וממילא הוא היה עתיד לסיים את תפקידו כראש ממשלה בשנת 2008 או תחילת 2009 לכל המאוחר. הפרקליטות אם כן, זכאית: זכאית מחמת הספק בהגשת כתב אישום מיותר שלא צלח להרשיע ראש ממשלה לשעבר, וזכאית מחוסר אשמה בנסיון הפלת ראש ממשלה מכהן על ידי פוטש משפטי.

ראשית למישור הראיות הטכניות. מבחינה חוקית אהוד אולמרט חייב היה להתפטר רק במידה והוחלט סופית על הגשת כתב אישום נגדו על ידי הפרקליטות. טכנית הפרקליטות לא הדיחה את אהוד אולמרט כלל. מני מזוז הודיע על כוונתו להעמיד לדין את אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי בכפוף לשימוע ב-1 למרץ 2009 – כלומר חודש אחרי הבחירות הכלליות בהן ניצח בנימין נתניהו. כתב האישום עצמו הוגש בסופו של דבר באוגוסט 2009, לפני שלוש שנים, עת היה אהוד אולמרט אזרח מהשורה וראש ממשלה לשעבר בלבד.

לא היתה חובה חוקית על אהוד אולמרט להתפטר. בזמן שבו הודיע אהוד אולמרט על התפטרותו העתידית תיק טלנסקי היה בשלב חקירה בלבד. על פי חוקי מדינת ישראל הנוכחיים הפרקליטות חייבת לחקור חשדות כבדים שמונחים לפתחה ונדמה לי שאיש לא חולק על כך שהחשדות שהועלו כנגד אהוד אולמרט, בין השאר על ידי העד מטעם המדינה משה טלנסקי, היו חשדות שחייבו חקירה. בנוסף לכך, החקירה בפרשת טלנסקי היא תולדה של חקירה אחרת בפרשת מרכז ההשקעות. בפרשה זו הורשע אהוד אולמרט בבית המשפט היום בעבירות פליליות של הפרת אמונים. החקירה אם כן גם היא, בדיעבד, היתה מוצדקת ואפילו השיגה הרשעה בעבירה פלילית בבית המשפט.

אכן, הטריגר הרישמי להדחתו של אולמרט היה העדות המוקדמת של משה טלנסקי במאי 2008 בבית המשפט המחוזי. עדות שזכתה לאישורו של אותו הרכב בית משפט שזיכה את אולמרט היום.  בעקבות העדות כינס אהוד ברק מסיבת עיתונאים שבה הודיע שמפלגת העבודה תתמוך בהצעות אי האמון להפלת הממשלה אם אהוד אולמרט לא יודח מתפקידו. הסיבה הרשמית לפי ברק: "אני לא חושב שראש הממשלה יכול לנהל במקביל את הממשלה ולנהל את הנושא האישי שלו". בעקבות האולטימאטום של אהוד ברק הגיעו קדימה והעבודה לסיכום לפיו יוכרזו פריימריז מוקדמים בקדימה בחודש ספטמבר, פריימריז בהם אהוד אולמרט לא ישתתף, ולאחריהם יתפטר אולמרט וייתן הזדמנות למחליפו להרכיב ממשלה. כפי שכולם יודעים מחליפתו, ציפי ליבני, לא הצליחה להקים ממשלה, נקבע מועד לבחירות כלליות, ואהוד אולמרט נשאר בתפקידו עד חודש מרץ 2009 בו הרכיב נתניהו ממשלה חדשה. אהוד אולמרט לא השעה את עצמו אפילו לא ליום אחד וזה גם לא הפריע לאף אחד – בטח שלא לאהוד ברק. במהלך החודשים הללו בסוף שנת 2008 ניהל אולמרט משא ומתן אינטנסיבי עם אבו מאזן, עם חמאס על שחרור גלעד שליט, ואף יצא למלחמה בעזה (עופרת יצוקה) ביחד עם אהוד ברק. טענתו של אהוד ברק לפיה ראש הממשלה לא מתפקד ולא יכול לכהן בתפקידו במקביל לפרשיות התבררה עובדתית כלא נכונה – וגם שקרית שכן אהוד ברק לא דרש מאולמרט להשעות את עצמו מידית.

מדוע אם כן הודח אהוד אולמרט? מה הסיבה האמיתית לכך? הסיבה היא מלחמת לבנון ביולי 2006 ואובדן האמון הציבורי באהוד אולמרט. למערכת הפוליטית לקח קצת זמן, אבל מהרגע שמערכת הבחירות נראתה באופק הרחוק התהליך היה בלתי נמנע והשחקנים הפוליטיים החלו להתנער מהרעל הפוליטי שנקרא אהוד אולמרט.

שיעור היסטוריה קצר : בזמן המלחמה עצמה נעו אחוזי התמיכה של אהוד אולמרט כראש ממשלה באזור שבין 70% ל 80%. הדבר היה נכון עד יומה האחרון של המלחמה ממש. אולם מיד לאחריה חלה צניחה דרמתית בתמיכה באהוד אולמרט. המלחמה נתפסה ציבורית ככשלון ושום דבר שאולמרט, דן חלוץ, או עמיר פרץ אמרו לא עזר. הציבור יצא להפגין ודרש ועדת חקירה ממלכתית. אולמרט מסמס את רצון הציבור, השאיר את הממשלה ללא שינוי, והכריז על ועדת בדיקה ממשלתית אותה הוא מינה. בתחילת חודש ספטמברהיו אחוזי התמיכה באולמרט באזור 20% בלבד. הועדה הוקמה ב-17 לספטמבר ובתחילת חודש נובמבר כבר הראו סקרי דעת הקהל על תמיכה של פחות מ-15% בראש הממשלה. בחודשים שעברו התפטר דן חלוץ מתפקיד הרמטכ"ל, מיד לאחר שועדות הבדיקה הצהליות סיימו את עבודתן. עמיר פרץ התבצר בתפקידו עד שהפסיד לאהוד ברק בפריימריז לראשות מפלגת העבודה ביוני 2007. ורק אהוד אולמרט נשאר. אחרי דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד באפריל 2007 התפטר יושב ראש הקואליציה אביגדור יצחקי מתפקידו וקריאות להתפטרות אהוד אולמרט נשמעו מכל עבר. חברי הועדה עצמם הודו מאוחר יותר כי לא חשבו שאהוד אולמרט ישאר בתפקידו אחרי דו"ח הביניים. הדו"ח הסופי של הועדה הוגש ב-30 לינואר 2008. בשלב זה היו אחוזי התמיכה של אולמרט כבר מתחת ל10%. במסקנות הועדה התפתלו ראשי הועדה ואמרו הכל רק לא ישירות את המילים שעל ראש הממשלה להתפטר. בראיונות אמרו שהפעם חשבו שהמסר יהיה ברור לחלוטין ושהמערכת הפוליטית תדע לקבל את ההחלטות הנכונות. המסר אכן היה ברור לחלוטין, אך אהוד אולמרט סירב להתפטר. כל עוד לא מכריחים אותו חוקית, הוא נשאר. המערכת הפוליטית לעומת זאת התחילה להתעורר והסיעות כבר החלו להערך לבחירות שהופיעו באופק. אחוזי התמיכה באהוד אולמרט בחלק מהסקרים היו אפסיים 2-3%.

התובנה הפוליטית הפשוטה היא שאהוד אולמרט איבד לחלוטין את הלגיטימיות הציבורית שלו הרבה לפני פרשות השחיתות הכבדות, ומסיבה ברורה לחלוטין – המלחמה. בדמוקרטיה פרלמנטארית ראש ממשלה לא יכול לתפקד לאורך זמן עם אחוזי תמיכה בודדים. לא כאשר סגניתו וממלאת מקומו נהנית מתמיכה של סביבות ה-50% ומנהיג האופוזיציה, בנימין נתניהו דאז, משלש את כוחו האלקטוראלי בסקרים. ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו התחילו ללחוץ על הקואליציה של אולמרט הרבה לפני ובלי קשר לטלנסקי. הם זיהו את חולשתו של אולמרט והתחילו לגשש כיצד להשיג הישגים פוליטיים עכשיו, או עתידיים בממשלה אחרת. לכל המערכת הפוליטית היה ברור שאולמרט הוא גופה פוליטית מהלכת. זה היה ברור סיבתית הרבה לפני שמישהו שמע את השם טלנסקי. כאשר אהוד ברק כנס את מסיבת העיתונאים שלו והציב אולטימאטום לאולמרט, טלנסקי היה רק תירוץ. אהוד ברק הבין, מה שהבינה כל המערכת הפוליטית, שנוכחותו של אולמרט מזיקה לכל אחד ואחת שמשתף איתו פעולה. אם טלנסקי לא היה קורה, סיבה אחרת היתה מביאה להפלת הממשלה לפני ספטמבר 2008. אהוד אולמרט לא היה מצליח להעביר תקציב חדש, עם או בלי משה לדור, מני מזוז, שולה זקן ומשה טלנסקי באותו קיץ שאחרי הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד. הבשורות על החייאתו הפוליטית מחדש היום או על רעידת אדמה משפטית, היו לא במקומן.

3 תגובות

  1. […] בדמוקרטיה (לא פחות) שלא היה ולא נברא (כתב על כך רז בפוסט מצוין), שכחנו של מי האמונים שהפר אולמרט. אז כדאי להזכיר: […]

  2. […] ביולי השנה זיכה במפתיע בית המשפט את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מכל העבירות […]

  3. […] ביולי השנה זיכה במפתיע בית המשפט את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מכל העבירות […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: