הצעה לחוק (אי) גיוס חרדים

סוגיית גיוס החרדים כמו פיניקס חוזרת לחיינו מחדש אחת לכמה חודשים. יש לזה סיבות פוליטיות טובות (או ליתר דיוק רעות) כמובן. זה מתחיל ממעמד הביניים היצרני, שמשלם מיסים וחיי חיים אזרחיים רגילים כולל שירות סביר בצבא ושירות מוגזם ולא סביר במילואים, סובל ממצב כלכלי בעייתי ביותר ומכך שישראל הפכה בעשורים האחרונים למדינה המערבית עם הפערים הגדולים ביותר בחלוקת ההון. לרגע אחד בקיץ שעבר חשבנו שהמחאה החברתית עומדת לשנות פה את הפוליטיקה וליצור דיון פוליטי ראשוני בישראל על מדיניות כלכלית. אבל שנה עברה וקיבלנו שיח אחר: שיח אנרכיסטי נגד הפוליטיקה מחד (ראה אירועי ה"מחאה" האחרונים) ושיח "הפריירים" האנטי חרדי שלפיו אם רק נגייס את החרדים הכל יהיה בסדר. "לשאת בנטל" קוראים לזה – כאילו באמת יש נטל כמותני של שירות צבאי שאם רק נחלק אותו על פני יותר אנשים אז כל אחד יישא בו קצת פחות וזוגות צעירים יוכלו לקנות דירה. זה כמובן רחוק מהמצב: גם היום יש לצה"ל יותר מתגייסים ממה שהוא צריך. עובדה שצה"ל מוותר מרצונו על אלפי מתגייסים (ובעיקר מתגייסות) מידי שנה. בנוסף רבים מאלה שכן מתגייסים משרתים בתחומים שלמעשה נועדו רק להחזיק את כל המתגייסים הרבים. המחשבה כאילו גיוס אלים של קהילות שלא רוצות לעשות זאת ומתנגדות לכך נחרצות תשפר במשהו את מצבו של מעמד הביניים היא לא יותר ממשאלת לב אתנוצנטרית שלפיה אם לנו רע אז למה שהשונה מאיתנו לא יתנסה גם בחיינו. אגב אם החיים החרדיים כל כך טובים לפי החילונים, מדוע הם לא חוזרים בתשובה? אני חוזר על מה שכתבתי כאן בעבר יותר מפעם אחת: חרדיות איננה מוצא גנטי או אתני ואדם איננו יוצא מבטן אימו חרדי. כל חילוני שמאוד רוצה בכך יכול לעשות את השינוי והמאמץ ולהפוך לחרדי. אלה שהחילונים לא רוצים, בצדק, לחיות אורח חיים חרדי. הם רוצים להיות חילונים שהולכים לים, לקולנוע, לאוניברסיטה, חושבים חשיבה עצמאית, לא שומרים שבת נגיעה או כשרות, וכן גם מתגייסים. החיים החילוניים היום במדינת ישראל כוללים גם גיוס לצבא.

בואו נודה על האמת, חרדיות היא אורח חיים שממש, אבל ממש, לא מתאים לצבא. הצבא הוא גוף חילוני כמעט מעצם הגדרתו (והוא כזה ברוב מדינות העולם, גם הדתיות) – בהיררכיה הצבאית הכה חשובה אין מקום להיררכיה דתית מקבילה. שיקולים מקצועיים וחברתיים של מפקדים בצבא לא יכולים לקחת בחשבון גם שיקולים דתיים או שיקולים של אורח חיים סגפני חרדי. תחשבו מה חלילה יקרה אם מחר בבוקר יחליטו כל ראשי הישיבות שמעכשיו אלפי חרדים יתגייסו לצבא בכל מחזור. מה שיקרה זה שהצבא ייהרס לחילונים לחלוטין; החרדים לא יחזרו בשאלה בשביל להתגייס, הצבא לעומת זאת סביר מאוד שיאלץ לחזור בתשובה. במיוחד הדבר נכון למעמד הנשים בצבא, שגם ככה התחיל ממקום נמוך מאוד ורק בשנים האחרונות אחרי מאבקים ממושכים הצליח במשהו להשתפר ולהגיע לרמה סבירה (יש עוד מקום רב לשיפור) – אם יתגייסו כל החרדים אפשר להגיד שלום לכל ההישגים של השוואת תנאי האישה בצה"ל ולשכוח מנגיד זמרות בטקס יום הזכרון, לוחמות ביחידות מעורבות, או אלופות שתתנה פקודות לפקודים.

* ואחרי כל זאת צריך להגיד שבהחלט יש בעיה חמורה של אי-שיוויון באי הגיוס של חרדים לצה"ל. במדינה דמוקרטית שוויונית לא יתכן שיהיה חוק מיוחד שיחריג אוכלוסיה שלמה מחוקים שאמורים להיות אוניברסאליים רק בגלל שלאוכלוסיה הזו יש את הכוח הפוליטי להחריג את עצמה בחוק. נגד זה בדיוק יצא בג"ץ בביקורתו על חוק טל. על הכנסת לחוקק חוקים שוויוניים בבסיסם: כאלה שינוסחו בלשון נכונה לכולם  ויחריגו פרטים רק על בסיס אובייקטיבי ואוניברסאלי ולא קהילות שלמות ממניעים פוליטיים. המסקנות המסתמנות של ועדת פלסנר עומדות רק להחמיר את אי השיוויון ביחס לחקיקה מיוחדת לאוכלוסיה ויש לשער שאם יוגש בג"ץ נגדן, בעוד חמש עד עשר שנים גם "חוק פלסנר" ימצא את עצמו באותו מקום של חוק טל: תוקם ועדה חדשה, ואוהל מחאה חדש, וממשלה חדשה תקבל חוק מפלה חדש (והחרדים בכל מקרה לא יתגייסו).

אז מה עושים? הנה הצעת החוק הפשוטה שאני מציע שלא תזכיר את המילה חרדי או חילוני אפילו פעם אחת ותהיה שוויונית לכל, בלי ועדה, חינם:

1. כל אזרח רשאי להגיש בקשה לדחיית גיוס לשם לימודים גבוהים או מקצועיים (בכלל זה גם לימודי ישיבה "כולל" יחשבו לימודים גבוהים). בקשות תאושרנה אם הוכיח המבקש שהוא התקבל ללימודים במוסד מוכר בישראל ויתחיל את לימודיו מיד בתחילת תקופת הדחייה. דחיית הגיוס תהיה לתקופה של עד שלוש שנים ולא יאוחר מתום הלימודים בפועל. במקרים חריגים אפשר יהיה לקבל הארכה לארבע שנים.
2. כל אדם, ולא רק נשים כפי שהיום, רשאי לבקש בקשת שחרור משירות צבאי חובה במידה והתחתן לפני או במהלך השירות הצבאי.
3. אדם שיש לו ילדים מתחת לגיל 6 לא יזומן לתקופת מילואים רצופה שעולה על חמישה ימים ולא יותר מפעם בחצי שנה.

זהו, לא צריך יותר כלום. לא הגדרות של פטורים, לא סיבוכים של תורתו אמונתו, מכסות, מסלולים מיוחדים והמצאות משונות. שלושת הסעיפים הללו יפתרו עיוותים רבים שקיימים היום גם באפליה שבין נשים לגברים בצבא. אפליה שלא פוגעת רק בגברים כי אם גם בנשים שהשירות הצבאי של הגברים בעצם מכתיב להן את תפקידן במשפחה. החוקים המפלים בין גברים לנשים היום בגיוס ובמילואים נבנו למודל משפחה פטריאכלית מסורתית ולא מתאימים בעליל לחברה מודרנית מתוקנת ושוויונית.

החוק ישמור על מכסות הגיוס הקיימות פחות או יותר; יתן תמריץ לקבוצה של חיילים איכותיים להגיע לצבא משכילים ומוכשרים יותר (בדומה למסלול היום של עתודה אקדמית רק בלי מלגה מחד, ובלי תוספת שירות מאידך); כמעט ואף חרדי לא יאלץ להתגייס בעקבות החוק הזה – אך הדלת תישאר פתוחה למי שירצה בכך; הצבא יאלץ להתאים את סדר המילואים מחדש כך שנטל בלתי הגיוני של מילואים לא ייפול על משפחות צעירות;  והחשוב מכל, החוק יהיה שוויוני ואוניברסאלי, נכון לחילוני ודתי כאחד, גבר או אשה.