פוליטון 3, בעיות ממשל והצעת חוק פרוגרסיבית למספר החברים בממשלה

גיליון שלישי של פוליטון, עיתון הסטודנטים של המחלקה למדע המדינה בירושלים, יצא היום רשמית לאור. כמו בגיליונות הקודמים, היה לי הכבוד לערוך ויזואלית את האתר והכתבות ולהיות שותף בהוצאת העיתון. אני יודע ממקור ראשון שבכל הכתבות הושקעה עבודה רבה ואני חושב שהתוצאה היא מרשימה ומעניינת. בהקשר האקטואלי של דברים שדיברתי עליהם גם כאן בבלוג בשבועות האחרונים, אני רוצה להמליץ במיוחד על הכתבה של נטע משה על האספקטים הכלכליים של הגירת עבודה לאירופה. אני חושב שבכל הדיון הישראלי על מהגרי העבודה יש לנו הרבה ללמוד מהנסיון האירופי בשנים האחרונות (בניגוד לטענה של כמה פוליטיקאים ישראלים לפיה לאירופאים יש מה ללמוד מאיתנו).

* בנוסף יש בעיתון גם מאמר שלי, שממשיך את הסדרה של מאמרים בפוליטיקה אלקטוראלית ישראלית מהגיליונות הקודמים. הפעם אני דן בסוגיה הכללית יותר של "בעיית המשילות" בישראל: אני מסביר כיצד התפיסה הרווחת רואה את הבעיה ומדוע אני חושב שתפיסה זו מוטעית מיסודה. בחלק השני של המאמר אני דן בבעיות האמיתיות, לדעתי, שעומדות בבסיסה של השיטה הישראלית ומזכיר בקצרה ממש כמה דרכים חיוביות שכדאי ללכת בהן. בקצרה, אני חושב שבניגוד לטענה הרווחת לפיה ראשי ממשלה בישראל הם חלשים מידי ורשויות הממשל הביורוקרטיות לא מתפקדות, לדעתי ראשי הממשלה בישראל הם דוקא חזקים מידי ולא מרוסנים או מפוקחים על ידי הרשות המחוקקת. עליבות הכנסת ורוב חבריה והתרפסותם בפני הממשלה מביאים לכך שהמנגנונים הביורוקרטים נאלצים להשתלט על תהליכי קביעת המדיניות לצד יישומה. תיקון אמיתי של בעיית הממשל בישראל לדעתי צריך להיות ע"י חיזוק מוסדות הרשות המחוקקות, חיזוק עצמאותה מול הממשלה, והגברת יכולת הפיקוח שלה על הראשות המבצעת.

* הצעת חוק: גודל ממשלה פרוגרסיבי

אני רוצה לנצל את הבמה שלי כאן בבלוג בשביל לתת דוגמא לחוק פשוט יחסית שאני חושב שיכול לשפר בצורה יפה את חוזקה של הכנסת, מבלי לפגוע יותר מידי בממשלה. אני מתייחס כאן לסוגיה של גודל הממשלה: קיימים שני טיעונים עיקריים נגד גודלן המנופח של ממשלות בישראל. הטיעון הראשון הוא טיעון הבזבוז. שרים עולים יותר כסף מחברי כנסת, הלשכות שלהם עולות יותר כסף, ומי צריך לזרוק כל כך הרבה כסף על שרים לשום כלום ושום דבר. זה טיעון פופוליסטי שאני לא אוהב אותו בכלל. קודם כל בגלל שהוא מעצים בעיה שלא קיימת. יאיר לפיד למשל מדגיש בנאומי הבחירות שלו (וישבתי בשורה שניה באחד כזה מתחילתו ועד סופו כשהוא הגיע לאוניברסיטה) את בזבוז הכספים על שרים ללא תיק כאילו מדובר היה בבזבוז הכספים הכי גדול שקיים במדינה (כדאי ליאיר לפיד לבדוק שוב את המספרים שלו). בפועל לשרים ללא תיק יש לשכה גדולה רק במעט מכזו של חבר כנסת, ובדרך כלל אין להם תקציב משרד עצמאי לנהל. הבעיה האמיתית היא דוקא עם משרדים מומצאים שהוקמו בדיוק בשביל להתמודד עם התדמית הבעייתית בציבור של שרים ללא תיק וניתנו להם תקציבים גדולים ללא הצדקה אמיתית. בשביל להתמודד עם הטענה הזו ההצעה היא בדרך כלל להגביל את מספר השרים בחוק יסוד הממשלה ל-18 בלבד.

הטענה השניה רצינית הרבה יותר ואיתה אני מסכים לגמרי והיא שראשות מבצעת מנופחת באה על חשבון כוחה של הכנסת. כאשר חצי ויותר מחברי הקואליציה יושבים בממשלה זה משאיר מעט מאוד חברי קואליציה שפנויים לעבודת הכנסת. מעט החברים שנשארים צריכים להתפרש על פני כל הועדות בהן מתבצעת עיקר עבודת הכנסת. בנוסף, חברי הקואליציה שנשארים מחוץ לממשלה מנופחת הם בדרך כלל מהספסלים האחוריים ביותר של הקואליציה, אנשים בעלי משקל פוליטי נמוך, שהדרך היחידה שחלקם מוצא להתבלט היא על ידי הזניית העבודה הפרלמנטארית עוד יותר בדמות הצעות חוק קיקיוניות וקיצוניות, התבטאויות הזויות, או התנהגות בלתי הולמת שמגיעה לכותרות החדשות.

גם כלפי הבעיה הזו יש מי שמציעים את הגבלת מספר חברי הממשלה ל-18 בלבד מחד, או אימוץ החוק הנורבגי לפיו כל חברי הממשלה מוחלפים בפרלמנט ולא מכהנים כחברי כנסת (כאילו התפטרו מהכנסת) עד עזיבתם את הממשלה. הבעיה בחוק הנורבגי היא שהוא מקיף מידי ויוצר הפרדה מלאכותית בין חברי הפרלמנט לחברי הממשלה. אני חושב שזה נכון שיהיה קשר במשטר פרלמנטארי בין חברות בממשלה וחברות בכנסת. אי אפשר לפתור את כל השרים מחובת ההצבעה עם הקואליציה על רצפת המליאה. זה לא בריא ולא טוב למשטר פרלמנטארי תקין.

עקרונית אין לי בעיה עם החוק להגבלת מספר החברים בממשלה ל-18, אלא שהסיכויים של חוק כזה להיות מיושם בפועל נמוכים מאוד. צריך לזכור שזה היה החוק בעבר, אבל החוק שונה כאשר קמה ממשלת אהוד ברק ב1999. ברק גילה שהוא זקוק ליותר שרים על מנת לייצב את הקואליציה שלו ופשוט מאוד, ההחלטה הראשונה שהעבירה הקואליציה הייתה לבטל את מכסת השרים ל-18 בלבד. היה משהו בנימוקים של מתנגדי ההקצבה: מדוע 18 שרים? מדוע לא 19 או 17 או 15 או 30? יש משהו שרירותי מאוד במספר 18 שרים שאינו בהכרח מתאים לכל קואליציה. בנוסף מסבירים המתנגדים, יציבות קואליציונית במשטר פרלמנטארי היא ערך חשוב, קואליציה גדולה ומגוונת זקוקה ליותר שרים מקרב חברי הכנסת על מנת להגדיל את המחויבות שיש לסיעות הבית להישאר בקואליציה. השררה עוברת בארץ דרך חברות בממשלה ועל כן כל השותפים הקואליציוניים ירצו, בצדק מבחינתם, חלק מהכוח הזה בשביל לתמוך לאורך זמן בממשלה.

* אז מה אני מציע: אני מציע לחוקק סעיף בחוק יסוד הממשלה לפיו: "מספר חברי הכנסת החברים בממשלה לא יעלה על שליש מחברי הקואליציה".   החוק בעצם יקבע את המפתח המקסימאלי לחברי סיעות המכהנים בממשלה – חבר ממשלה אחד על כל שלושה חברי כנסת. ככה לא משנה מה גודל הקואליציה, תמיד יהיו לפחות שני שליש מחבריה פנויים לעבודת הכנסת. בקואליציה מינימאלית מנצחת של 61 חברי כנסת המספר יהיה 18 חברי ממשלה בדיוק (אני מדבר כאן על חברי ממשלה שכוללים שרים וסגני שרים). ככול שהקואליציה תגדל כך יוכל ראש הממשלה להוסיף על המספר הזה שרים וסגני שרים נוספים בצורה פרופורציונאלית.

היתרון הנוסף של החוק הזה הוא שהוא ייתן תמריץ חיובי למספר קטן של מינויים אישיים מקצועיים. זאת בגלל שבעוד שהחוק מגביל את חברי הכנסת החברים בממשלה, הוא לא אומר שום דבר על תוספת חברים שלא מחברי הכנסת. ככה ראש ממשלה יוכל לפתות מפלגות אחרות, או בתוך המפלגה שלו, למנות מינויים חיצוניים של אנשים מקצועיים למספר תפקידים רלוונטיים. מהצד השני, שלא כמו החוק הנורבגי או הצעות קיצוניות אחרות, מדובר בתמריץ למספר מצומצם של מינויים מקצועיים לצד רוב של מינויים מקרב חברי הכנסת, ולא חוק כולל שמפריד לחלוטין בין האחריות הפרלמנטארית והממשלתית.

 זוהי דוגמא קטנה לחשיבה יצירתית יותר לעניות דעתי בנושאים של שינוי שיטת ממשל שמנסה לטפל בבעיות ממשל אמיתיות מבלי לשפוך את התינוק עם המים מרוב התלהבות לשנות משהו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: