הצינון של לפיד

יאיר לפיד פרש ממהדורת החדשות של ערוץ 2 והודיע על כניסה לפוליטיקה, בכך עשה לפחות דבר חיובי אחד ומנע (כנראה) את חוק צינון העיתונאים עליו עבדו בקדחתנות בכנסת. חוק צינון העיתונאים היה חוק פרסונאלי, אנטי חוקתי, ורע מאוד שנועד לגרום ליאיר לפיד לשקול שנית את כניסתו לפוליטקה או לפחות להקדים את מועד כניסתו. אך זולת פחדם של חברי הכנסת השונים מלפיד, אין לחוק שום היגיון או הצדקה. העיקרון החשוב ביותר בדמוקרטיה פרוצדוראלית הוא הזכות של כל אדם להיבחר לבית הנבחרים. בזכות הזאת יש לפגוע רק במקרים קיצוניים ולמטרה ראויה. צינון עיתונאים לא עונה על ההגדרה הזו.

מודל הצינון מבוסס על צינון גנרלים בצבא וגורמים מדיניים בכירים נוספים בשירות הציבורי. אך אין שום קשר בין ההיגיון שמנחה את שני סוגי הצינון. צינון אנשי צבא לא נועד להגן על הפוליטיקאים מפני אנשי צבא– הוא נועד בראש ובראשונה להגן על הצבא מפני שיקולים פוליטיים. לא היינו רוצים ששר בטחון שממנה רמטכ"ל יעשה זאת מתוך מחשבה על הישגים הפוליטיים הצפויים של המועמד הנכנס והיוצא; לא היינו רוצים ששיקולים מפלגתיים ינחו את רמטכ"ל או אלוף שנמצאים בשנתם האחרונה; לא היינו רוצים שאנשי בטחון ששירתו את כל הציבור והיו כפופים לפוליטיקה, יכנסו ישירות לצמרת הפוליטית יום לאחר פרישתם, מבלי שבילו דקה אחת באזרחות, משל משרד ממשלתי הוא דרגה נוספת בקריירה צבאית; יש לזכור שאלופים שמשתחררים מצה"ל נמצאים בסוף הקריירה הצבאית שלהם ממילא. לא נדרשת מהם כל הקרבה קרייריסטית. הצבא משלם להם פנסיה מלאה (ונדיבה) ואף מממן להם לימודים. הצינון לא פוגע בעיסוק שלהם או בזכויות האזרחיות שלהם כלל.

התקשורת אינה צבא ואין שום צורך להגן עליה מהפוליטיקה. פוליטיקאים למרבה המזל אינם ממנים אנשי תקשורת לתפקיד; עיתונאים רבים הם על תקן פובליציסטים ועמדתם בעניינים פוליטיים ידועה וחשופה לכל בהגדרת התפקיד; אנשי תקשורת לא נדרשים להסתיר דבר מהשקפתם המדינית. המעבר לחיים פוליטיים על פי רוב אינו מסוכן לא לעיתונאי, לא לכלי התקשורת, ולא לציבור. הסכנה היחידה אם כן היא רק לפוליטיקאים המכהנים שמפחדים מתרגום פופולאריות של עיתונאי מהתקשורת לזירה הפוליטית. אך האם התרגום הזה הוא דבר פסול מיסודו שמצדיק חוק במדינת ישראל? גם רופא כריזמטי, מרצה באוניברסיטה, בדרן, או דוגמנית יכולים לנצל את הפופולאריות שלהם באותה הדרך. הדבר היחידי שמפריד את העיתונאי, או חלקם לפחות, הוא שהפולאריות שלהם נובעת בין השאר מעמדתם הפוליטית החשופה בתקשורת. אולם טבעי זה לגמרי לתרגם פופולאריות כזו לזירה המדינית. מדוע להגביל זאת? חמור מכך, החוק שהוצע ביקש תקופת צינון של שנה וחצי מעיתונאים. המשמעות היא כי כמעט אף עיתונאי (למעט אולי יאיר לפיד עצמו למרבה האירוניה) לא יוכל יותר להיכנס לפוליטיקה לעולם. איזה אדם יוותר על משרתו ועל הקריירה שלו בשביל להתמודד בפריימריז שנה וחצי (לכל הפחות) אחרי כן. וזאת כאשר מועד הבחירות אינו ידוע, המערך המפלגתי אינו ידוע, ומי יעמוד בראשות איזו מפלגה אינו ידוע.

בכך היה פוגע חוק צינון העיתונאים בשני חוקי יסוד במדינת ישראל: בחוק יסוד הכנסת המתיר לכל אזרח בגיר להתמודד לכנסת, ובחוק יסוד חופש העיסוק שאוסר על פגיעה בחופש העיסוק של אדם (גם עיתונאי) שלא לצורך ראוי ובצורה מידתית. מזל שיאיר לפיד חסך מאיתנו את הסאגה המביכה שבהבאת חוק פרסונאלי ומביש כזה לפתחו של בית המשפט העליון לביקורת שיפוטית והתנגשות בלתי נמנעת נוספת בין הרשויות בישראל.

* ואחרי שאמרתי זאת, אז אגיד גם שהתנהלותו של יאיר לפיד לא הייתה בסדר ושבצדק הכעיס עליו את חברי הכנסת. חוק הצינון  אומנם היה תרופת רעל, אך המחלה היתה אמיתית. יאיר לפיד ידע כבר לפני שנתיים ואולי יותר על כוונתו להיכנס לפוליטיקה. יתרה מזו, הוא ידע שאם יכנס לפוליטיקה הוא יעשה זאת בראשות מפלגה חדשה שיקים בעצמו ולא יצטרף ככוח עזר לגוף פוליטי קיים. ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, לקח על עצמו יאיר לפיד תפקיד של מגיש מהדורת החדשות המרכזית ביום שישי בערב בערוץ המסחרי הגדול בישראל. לא מדובר בתפקיד של פרשן או פובליציסט ואפילו לא כתב שטח. מדובר במנחה של תוכנית חדשות ומגזין הנצפית ביותר בשבוע, בראש צוות של בכירי הפרשנים של הערוץ – תפקיד כמעט ממלכתי ובודאי אחד היוקרתיים ביותר שיש לערוץ ציבורי להציע. לשבת על כסא כזה ומשם לתכנן קריירה פוליטית זה באמת לא יפה, כמעט מלוכלך. ההתמודדות עם זה הייתה צריכה להיות במישור האתי. עורכי המהדורה ובכירי חברת החדשות של ערוץ 2 היו צריכים לקרוא ללפיד אחרי שהבינו שכוונתו לרוץ לכנסת ולהציב לו אולטימאטום- או פוליטיקה או הנחיה של מהדורת החדשות. אולי מעט מאוחר, אך זה בדיוק מה שקרה בפועל בשבוע שעבר שחברת החדשות סיכלה את תוכניתו של לפיד לפרוש "רגע לפני הבחירות הבאות" כפי שאמר בראיון לאילנה דיין.

* תגידו ששלי יחימוביץ וטומי לפיד עשו את זה קודם, לפניו. אך כמו בכל ענייני האתיקה, ההבדל כאן הוא בפרטים הקטנים. דעותיה של שלי יחימוביץ היו ידועות וגלויות לכל. היא לא הסתירה את תמיכתה בעמיר פרץ ובערכים סוציאל דמוקרטים. היא שמשה פרשנית לענייני פוליטיקה חברה וכלכלה, ופגוש את העיתונות אותה הנחתה לא דומה למהדורת חדשות יום שישי בערב. שלי יחימוביץ לא הצטרפה לפוליטיקה ללא הקשר, היא הצטרפה מיד לאחר שעמיר פרץ בו תמכה נבחר לראשות מפלגת העבודה. התזמון נבע מהמחשבה שאז נפתחה הזדמנות לשינוי פניה של מפלגת העבודה והשפעה בכיוונים שהיא תומכת בהם. שלי יחימוביץ התמודדה בפריימריז רגילים לחלוטין במפלגת העבודה – היא נבחרה במקום 7. אחרי הבחירות לא בקשה תפקיד שרה או סגנית שר בממשלת אולמרט. במקום זה בחרה לשמש חברת כנסת מן המניין והצטיינה בחקיקה. אחרי חמש שנים, שתי מערכות בחירות, ושלושה יושבי ראש נבחרה בצדק וביושר לכהן כיו"ר המפלגה.

טומי לפיד לעומתה באמת הוצנח ישירות לראשות מפלגת שינוי על מנת להחזיר אותה מתהום הנשייה ללב הפוליטיקה הישראלית. אך כאן נגמרת ההשוואה בין טומי לפיד האב לבן. טומי לפיד היה פובליציסט, הוא היה אחד המשתתפים הבולטים בתוכנית צעקות והבעת דעות פוליטיות. למעשה הוא היה פוליטיקאי לכל דבר ועניין, רק שאת עמדותיו הגיש בתוכנית פאנל בטלוויזיה במקום בכנסת. המעבר לזירת הפוליטיקה המעשית היה טבעי, ישיר ולא ניצל לרעה את מעמדו אפילו לא קצת.

* עכשיו יאיר לפיד חייב להצטנן בפועל ממילא. כך בא הכול על מקומו בשלום והצדק נעשה. הנה ההזדמנות של יאיר לפיד לתקן את הרושם שביטאתי כאן קודם, את חוק הצינון הגרוע הוא כבר מנע – עכשיו יש לו הזדמנות שנה, שנה וחצי, לבנות מפלגה מאפס; להביע דעות פוליטיות שלא מתוך המערכת; להוכיח שיאיר לפיד הפוליטיקאי שווה את הפוטנציאל שתולים בו אנשים לראשות מפלגה בינונית בישראל.

* מישהו שבטח לא צריך צינון הוא נועם שליט שהודיע היום על כוונתו להתמודד ברשימת מפלגת העבודה בכנסת. שליט חבר מפלגת העבודה מאז 1996. בחמש השנים האחרונות היה חשוף לזירה הציבורית כמו שמעטים חשופים לה. הוא נפגש עם מנהיגי תבל, התמודד על בסיס יומי, שעה שעה, עם התקשורת ועם פוליטיקאים. עכשיו הוא מוכן לתרום מכישוריו, שנרכשו שלא בטובתו, לטובת הציבוריות הישראלית. הוא יתמודד בפריימריז, וכולי תקווה שיזכה למקום יפה בכנסת ישראל. במקום חיי עיון בחר נועם שליט בחיים המדיניים, יש לברך אותו על כך ולאחל לו בהצלחה רבה.

3 תגובות

  1. יפה מאוד. מזדהה עם כל מילה.
    חכם אתה

  2. לא ממש ירדתי לסוף דעתך במשפט "לשבת על כסא כזה ומשם לתכנן קריירה פוליטית זה באמת לא יפה, כמעט מלוכלך."
    איזה יתרון יש לו כמגיש מהדורת חדשות, על פני כל "סלב" אחר
    החל מכדורגלן מפורסם ועד אחרון הפליטים מהאח הגדול או הישרדות.
    ההבדל היחידי שהם כלומנקיים והוא בחור מוכשר ואינטלגנטי , ואנחנו פחות או יותר יודעים את האג'נדה שלו. בעצם מה רצית שהבחור ישב 4 שנים לפני הבחירות מובטל כי זה לא מריח לך טוב ,
    נו באמת.

    • לא, כמו שכתבתי כאן יותר מבמקום אחד, אין לי בעיה עם פרשנים, כתבים או כותבי תורים שעושים מעבר ישיר לפוליטיקה. הבעיה ספציפית בעמדה של מגיש חדשות. שלא כמו תפקידי עיתונאיים אחרים, ממגיש חדשות מתבקשת רמה גבוהה יותר של אוביקטיביות, כמעט ממלכתיות. מגיש החדשות הוא זה שעובר מכתבת לכתב, מעדכן את חדשות היום, עושה סדר בין המראויינים, ובמקרה של לפיד גם אחד מהעורכים הראשיים של המהדורה. לא לחינם קבעה מועצת העיתונות שלתפקיד מגיש החדשות רגישות מיוחדת המחייבת אותו בשמירה קפדנית במיוחד על כללי אתיקה. הבעיה שלי עם לפיד היא לא במומנטום שהוא צבר לעצמו לפוליטיקה, שיהיה לו לבריאות, הבעיה האתית היא כלפי מקצוע העיתונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: