האסטרטגיה של יחימוביץ

אני חוזר ממפגש והרצאה שארגנו תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית עם יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ. במפגש דיברה יחימוביץ על השקפת עולמה הכללית, ועל המקום שהיא רואה למפלגת העבודה בראשותה בישראל כיום. כמו כן היא ענתה לשאלות רבות מהקהל. אני הגעתי לכינוס במיוחד בשביל להתרשם מתפקודה של יחימוביץ כיושבת ראש והאם משהו השתנה מאז נבחרה לראשות המפלגה. לצערי הרב גיליתי שכלום. שלי חברת הכנסת, הייתה אותה שלי המועמדת והיא אותה שלי כראש מפלגת העבודה. לא שאני אומר חלילה שהיא צריכה לשנות את תפיסת עולמה או השקפותיה. אבל חילופי תפקיד בהחלט מחייבים שינויי אסטרטגיה  והתנהלות פוליטית.

בדבר אחד יש שינוי קל – יחימוביץ מוכנה לענות על שאלות מדיניות – ושאלות רבות כאלו אכן נשאלו על ידי הקהל המתעניין.  יחימוביץ ענתה על כל השאלות אם כי ניכר שהיא אינה נלהבת לעסוק בנושאים אלו והיא דנה בהם בקצרה ובחוסר עניין מופגן. גבולות 67, גינוי לאלימות, הסכם ידוע לכל, עניין של החלטה ומנהיגות וכדומה. בנושאים הכלכלים היא שולטת טוב בהרבה ומוכנה לדון בהם באריכות ובהתמודדות מעמיקה.

אבל עם כל הכבוד לנושאים המדיניים והכלכליים (המוכרים היטב לכל, לא?) הנושא המעניין ביותר שעלה פה ושם לאורך כל הדיון הוא האסטרטגיה הפוליטית של מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ. בגדול, אין שום שינוי בעמדתה מהתקופה בה התמודדה לראשות מפלגת העבודה לפני המחאה החברתית ועד היום. וזו האסטרטגיה של שלי יחימוביץ כפי שאני מסכם מדבריה:

א.      מפלגת העבודה הפכה ללא רלוונטית בעקבות ההתמקדות בנושא המדיני בלבד. נושא שזוכה לקונסנזוס פוליטי רחב היום ומה שחסר בו זה רק רצון כן ומנהיגות.

ב.      היא מסרבת לנהוג על פי שסעים קיימים ולתקוף ציבורים ואוכלוסיות על בסיס של שנאה. אסטרטגיה שהיא מודה שהימין משתמש בה היטב ושהיא אסטרטגיה קלה להשגת כוח אלקטוראלי, במיוחד בקרב אוכלוסיות חלשות יותר.

ג.       מפלגת העבודה בראשותה תתמקד ביצירת סדר יום כלכלי-חברתי. דבר שיחזיר לה רלוונטיות פוליטית.

ד.      המטרה היא לאגור כוחות למפלגת העבודה. זו נקודה חשובה. יחימוביץ הדגישה יותר מפעם אחת שהמטרה שלה היא לא לחזק את הגוש שמשמאל לליכוד כי אם לחזק את מפלגת העבודה. היא אף ציינה שמכיוון שלדעתה אין סיכוי להחליף את השלטון, המטרה שלה היא [רק] להפוך למפלגה הגדולה ביותר של הגוש.

ה.      האתגר של מפלגת העבודה הוא להחזיר בעיקר את המצביעים ממעמד הביניים שעזבו לקדימה – מפלגה שאין לה מה להציע לציבור. אם מפלגת העבודה תציע היצע אידיאולוגי מגובש טוב יותר הבוחרים שעברו ממפלגת העבודה לקדימה יחזרו לעבודה. במילים אחרות (בהתחבר לסעיף הקודם) המטרה היא לאכול מקדימה [ואני מוסיף גם לחסל את מרץ] ולהפוך למפלגה המשמעותית היחידה משמאל לליכוד. כל זה בעוד שמודים מראש בכך שהליכוד ימשיך לשלוט לפחות בבחירות הבאות.

עכשיו צריך להיות הוגנים ולהגיד שאולי צריך להוסיף כאן סעיף שישי שלא נאמר והוא מה יקרה במערכת הבחירות לא הבאה, כי אם זו שאחריה. אם אכן מפלגת העבודה תהפוך למפלגה הגדולה באופוזיציה (יחימוביץ דברה נחרצות נגד ישיבה בממשלת ימין, אם כי לא פסלה את האפשרות של ישיבה בממשלה אחרת שבה למפלגת העבודה תהיה "השפעה אמיתית"…) אזי אולי היא תהפוך לאלטרנטיבה שלטונית לקראת הבחירות שלאחר הבאות. חשיבה לטווח ארוך.

אני לא קונה את האסטרטגיה הזו. היא נראית לי שגויה מהיסוד – מהסעיף הראשון. העובדה שהנושא המדיני זוכה ל"קונסנזוס" ציבורי רחב היא בדיוק הכישלון הגדול של מפלגת העבודה. מפלגת העבודה, על ידי ישיבה בממשלות ימין שלא קידמו את הנושא המדיני מתוך אמונה כי אם מתוך ניסיון למשוך זמן, הביאה לכך שהציבור לא מבין את ההבדל התהומי והמהותי שצריך להיות בין הימין הלאומני לשמאל הריאליסטי. מבחינתו של הציבור, וגם מבחינתה של שלי יחימוביץ כך מסתבר, אין הבדל בין התפיסה המדינית של ביבי לזו של קדימה לזו של מפלגת העבודה – השאלה היא רק ברצון ובמנהיגות. אבל העדר הרצון אצל הימין לא נובע מתוך הרגשה סתמית, כמו עצלות, הוא נובע מתוך תפיסה אידיאולוגית. תפיסה שמפלגת העבודה לא הצליחה ליצר לה מתחרה אידיאולוגית מתעדכנת.

מנגד הרעיון כאילו תפיסה כלכלית תביא באורח פלא בתוך שתי מערכות בחירות את השלטון לשמאל מנותק מהמציאות. ראשית מכיוון שמפלגת העבודה כבר רצה בעבר הלא רחוק (2006) על כרטיס כלכלי וזה לא עזר לה הרבה. ושנית, וזו הנקודה החשובה, בגלל שהצד השני (הימין) לא קופא על השמרים; בזמן ששלי יחימוביץ מחזקת ובונה את מפלגת העבודה בתוך הגוש, הימין של נתניהו נוגס בין הגושים. מיום ליום הופך הציבור הישראלי ליותר ויותר ימני והשמאל ככלל הופך לפחות ופחות רלוונטי. יתכן מאוד ששלי יחימוביץ תמצא את עצמה בעוד שתי מערכות בחירות ככוח הגדול ביותר משמאל לליכוד, אבל הליכוד עצמו יהיו הכוח הגדול משמאל לחציון הישראלי שיהיה בין ימין רגיל לימין קיצוני.

לבסוף, שלי יחימוביץ אולי מדברת על מפלגת העבודה ככלל, אבל בפועל היא הכוח היחיד שפועל מבחינה פוליטית על פי האסטרטגיה הזו. אי אפשר לבנות מפלגה חזקה ורלוונטית כמו מפלגת העבודה על סמך אדם אחד שיודע להסביר את המדיניות שלה.   שלי יחימוביץ יוצאת להגנת העבודה המאורגנת בישראל ותוקפת את ההפרטה נהדר. אין כמוה בדברים הללו. אבל היא לבד. גם אם היא תצליח בפריימריז לקדם כמה מועמדים משלה הסיכוי שזה יהיה מספיק בשביל לשנות לחלוטין את אופייה של מפלגת העבודה הוא אפסי. בלי שיתוף פעולה אמיתי מצד גורמים נוספים בעבודה, כולל כאלה שרוצים ויכולים לדבר על נושאים אחרים מלבד הסוציאליזם באותה התלהבות, לא תצליח יחימוביץ לבנות מפלגה רלוונטית מחדש.

* מה כן לעשות?   כתבתי כבר מספיק להיום אבל רק אזכיר בקצרה שכדאי להסתכל על הקמפיין הפוזיטיבי של ברק אובמה לראשות המפלגה הדמוקרטית ב2007-2008. אובמה התחיל מאחוזי תמיכה בודדים ומשיעור רקוגניציה נמוכים במיוחד. היום הוא נשיא ארה"ב.

2 תגובות

  1. […] הרלוונטיות למפלגה לשנים רבות? עוד מוקדם לקבוע, בינתיים נראה ששלי יחימוביץ דורכת מעט במקום וקולה באופוזיציה אינו […]

  2. […] שעבר הייתי בחוג בית עם שלי יחימוביץ. זו לא הפעם הראשונה שאני נמצא במפגש עם יחימוביץ, בשנה שעברה שמעתי אותה […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: