המירוץ לנובמבר 2012 – אוקטובר 2011

* בינתיים באמריקה המרוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב מתחמם. מאז אוגוסט נערכו לא פחות משמונה עימותים בין המועמדים הרפובליקנים לנשיאות. אפשר רק להעריך ולקנא במסורת הותיקה הזו של עימותים – מסורת שקיימת כמעט מיום הקמתה של ארה"ב. העימותים סיפקו כמה הפתעות ותהפוכות בשבועות האחרונים. המפתיעה ביותר היא עלייתו של הרמן קיין בסקרים. קיין, מועמד שחור, ללא עבר במשרה ציבורית וכמעט ללא תמיכה של הממסד הרפובליקני, מטפס בסקרים. הוא פרץ לשלישיה המובילה לפני כשלושה שבועות וכיום הוא מוביל בסקרים לפני כל המועמדים האחרים. הביוגרפיה של קיין לא מבטיחה טובות: ניסיונו הניהולי הוא בניהול רשת פיצריות בינונית; את נסיונו הפוליטי צבר בהיותו לוביסט ראשי – ראש שדולת המסעדנות בושינגטון בשנות ה-90; כלוביסט תמך בתעשיית הסיגריות, לחם נגד החמרת ההגבלות על שתיית אלכוהול, והתנגד לרגולוציות על ענף המזון. בקמפיין לנשיאות הנוכחי הספיק להכחיש את אשמת האדם בהתחממות גלובלית, האשים את המובטלים עצמם במצבם (לעומת העסקים הגדולים שרק מיצרים עבודות לדידו), הביעה דעה לפיה הומוסקסואליות היא בחירה ועוד. תוכניתו הכלכלית הפשטנית, 999, מציעה מס אחיד לכל (9% מס הכנסה, 9% מס חברות, 9% מס מקומי) והיא בבחינת רגרסיה של כמעט 100 שנה ללפני ההמצאה של מס פרוגרסיבי. נוכח העובדות הללו, מפתיעה עוד יותר העובדה שהוא לא המועמד הרפובליקני הקיצוני ביותר לנשיאות ארה"ב: ריק פרי ומישל באקמן קיצוניים ממנו, ולזה הראשון יש גם סיכוי ממשי לזכות במועמדות המפלגה.

* ריק פרי, מושל טקסס הנוכחי, יורש בוש וכומר אונגליסטי שארגן תפילות המוניות נגד אובמה, נכנס למרוץ בסערה בתחילת אוגוסט. היו כבר מי שהכתירו אותו כמועמד הוודאי לזכייה. אך מאז שהצטרף פרי לעימותים הוא החל רק לרדת בהתמדה בסקרים. לעומת ריק פרי הנלהב והמכשף (את מי שאוהב את הסגנון) של הדרשות ההמוניות בטקסס, ריק פרי של העימותים נראה כמועמד משעמם שלא מצליח לשמור על מסרים קוהרנטיים ולהתבלט מול יריבו הברור מיט רומני.

* ואכן הזכיה של הרמן קיין או ריק פרי במועמדות המפלגה, או בבחירות הכלליות, עוד רחוקה. המועמד המוביל לזכיה (להבדיל מהובלה בסקרים כאמור) הוא עדיין מיט רומני. מועמד מתון יחסית שנחשב מומחה בכלכלה ונהנה לתמיכת מרבית הצמרת הממסדית הרפובליקנית. הוא גם עשיר כקורח מה שלא מזיק אף פעם בקמפיין לנשיאות בארה"ב. שני החסרונות הגדולים שלו בהתמודדות הפנימית בתוך המפלגה, היותו מורמוני ורפורמת הבריאות אותה העביר במדיתנו מסצ'וסטס, יהפכו ליתרונות בהתמודדות הארצית מול אובמה. בעבר נחשב כאפור ולא כריזמטי במיוחד. זה אולי עדיין נכון, אבל העימותים האחרונים שיפרו במשהו את התפיסה הזו; רומני הצטיין בעימותים, הוא נראה מקצועי ומיודע יותר ממתחריו, וגם הצליח לעקוץ אותם בנלהבות לא פעם.

* אז מי יזכה? אין לדעת בשלב זה. הכל תלוי באיווה וניו המפשיר, שתי המדינות שיקימו פריימריז ראשונות בתחילת ינואר. איווה תהיה הראשונה לבחור ב-3 לינואר. אם מיט רומני יזכה באיווה, ניצחונו בניו המפשיר (מדינה מתונה יחסית) יובטח וכך נראה גם המועמדות בנשיאות. אם מועמדים מובילים עם כסף רב זוכים בהתחלה כבר אי אפשר לעצור אותם. איווה היא לכן המבחן הגדול ביותר של ריק פרי והרמן קיין: אם אחד משניהם יזכה באיווה כל העיניים יהיו נשואות לניו המפשיר שבוע בדיוק אחר כך. נצחון נוסף בניו המפשיר יבנה מומנטום שיאפשר המשך מירוץ צמוד מול רומני שיישאר בודאי עד הסוף (עם כל המזומנים שברשותו). אפשר להעריך שאחרי הפריימריז בניו המפשיר, המועמדים האחרים והלא חשובים לראשות המפלגה (יש לא פחות מ-10 מועמדים בשלב זה) יתחילו לפרוש בזה אחר זה. פרישתם והתייצבותם מאחורי אחד המועמדים המובילים יביאו גם כן לבניית מומנטום לעבר נצחון. בסוף ינואר יתקיימו פריימריז בפלורידה, מדינה גדולה שהקדימה השנה את הפריימריז שלה למועד מוקדם מיתר המדינות הגדולות שיבחרו בחודש מרץ. הצפי הוא שאחרי הפריימריז בפלורידה כבר יתבהר סופית מי המועמד שעתיד לזכות במועמדות המפלגה. כך יתחיל המרוץ הארצי לבית הלבן שנה שלמה לפני מועד השבעת הנשיא בינואר 2013.

* ומה עם אובמה? כנשיא מכהן הוא עדיין המועמד המוביל לזכיה בנובמבר 2012. אבל לאובמה יש בעיה רצינית – הכלכלה טמבל! אוי הכלכלה האמריקאית. אובמה נבחר לתוך המשבר הכלכלי החמור ביותר שידעה ארה"ב מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. משבר שנוצר על ידי החברות הפיננסיות הגדולות ולאחר שמונה שנים של דה רגולציה בהנהגת בוש והרפובליקנים. המצב בארה"ב עדיין גרוע וכלכלנים בכירים חוזים משבר עולמי חמור עוד יותר בשנים או בחודשים הקרובים. החמור מכל, מבחינתו של אובמה, הם אחוזי האבטלה הגבוהים בארה"ב ואי יכולתו להעביר בקונגרס תוכניות שיעזרו לזה. ההישגים הלא מבוטלים במישור החוץ לא מעניינים את האמריקאים, גם לא העובדה שמי שמונע מאובמה להעביר תוכניות כלכליות הם הרפובליקנים; רוב הציבור האמריקאי מאשים את הממשל האמריקאי הנוכחי באחריות למצב הכלכלי. גרוע עוד יותר, רוב הציבור האמריקאי (אידיוט) ולא חושב שהטייקונים הפיננסים הגדולים אשמים במצב או שצריך לפקח עליהם. הרפובליקנים מצליחים למכור לציבור את המסר שהממשלה היא הבעיה ולא הפתרון. זה לא אומר שאובמה יפסיד בטוח, מצבו עדיין סביר והוא בהחלט יכול להתאושש ולסחוף את הבחירות בעוד שנה. אבל אם המצב הנוכחי ימשיך והקמפיין של אובמה לא ישתנה לטובה הוא בהחלט יכול להפסיד. תרחיש שנדמה היה בלתי סביר לפני שנתיים.

עדכונים נוספים בעתיד. מאמר ראשון בסדרה.

7 תגובות

  1. א. ה-9 השלישי של קיין הוא מס מכירה (מע"מ, בעברית), לא "מס מקומי" – לנשיא ארה"ב אין סמכות לקבוע מה המס המקומי בכל מדינה. זו אחת המכשלות הגדולות של התוכנית שלו: כרגע אין מע"מ פדרלי כלל בארה"ב, וזה מס בלתי פופולארי בעליל, בגלל שרואים אותו כל פעם שקונים משהו, והוא נחשב פוגע בצריכה, ולכן פוגע ביצירת מקומות עבודה.

    ב. "כנשיא מכהן הוא עדיין המועמד המוביל לזכיה"? מאיפה הבאת את זה? זה שמישהו הוא נשיא מכהן ממש לא נותן לו עדיפות אוטומטית לנצחון. זה יותר קל לנשיא מכהן לנצח, אבל כל האינדיקטורים מצביעים על הפסד של אובמה, עם כ-45%-47% מהקולות – לא לפי הסקרים, אלא לפי הניבויים הסטנדרטיים של הבחירות האמריקאיות על פי הפרמטרים החשובים – כלכלה ובטחון (ראה http://douglas-hibbs.com/Election2012/2012Election-MainPage.html לדוגמא). יש מספיק נשיאים שלא נבחרו מחדש (לדוג': קרטר, בוש האב, פורד).

    • אני לא בטוח שהרמן קיין עצמו מבין את התוכנית הכלכלית שלו. כמו שאמרת בארה"ב אין מע"מ פדרלי והרמן קיין נתן מסרים סותרים ולא ברורים באשר לשאלה אם ה9 האחרון במשוואה שלו הוא 9% של מס חדש, מע"מ פדרלי, או שהוא יקבע בצורה פדרלית את המס המקומי שכיום משתנה ממדינה למדינה. בלי להיות מומחה גדול בכלכלה התוכנית שלו נראית לי לא מגובשת עד הסוף, וקצת הזויה.

      זה שיש דוגמאות לנשיאים של כהונה אחת עדיין לא סותר את העובדה שלנשיאים מכהנים יש יתרון מובנה במירוץ. זה נכון גם בארה"ב בהסתכלות היסטורית וגם במבט השוואתי בינלאומי. אובמה אכן בצרות כפי שהדברים נראים עכשיו, אבל צריך לזכור שעל אף המצב הגרוע הוא עדיין מוביל ברוב הסקרים (אם כי לא בכולם) על פני כל אחד מהמועמדים הרפובליקנים לנשיאות. כמו כן הוא עדיין נהנה ממאזן תמיכה- התנגדות חיובי. אם כי הפערים מצטמצמים מיום ליום. ויתרון נוסף שיש לו, וכאן מתבטא הכוח שלו כנשיא, הוא נהנה מכמות התרומות הגדולה ביותר שתאפשר לו להתחיל קמפיין מוקדם ובשיא העוצמה לאורך זמן. אבל בכל מקרה, בשביל לזכות בכהונה שניה הוא חייב לשנות את המגמה הנוכחית בסקרים ולעשות שינוי רדיקלי בקמפיין.

      • כאמור, לנשיא מכהן יש יתרון, אבל זה לא הופך את ההימור על בחירה מחדש לאוטומטי. רחוק מכך.
        אני חושש שאתה מייחס יותר מדי חשיבות לקמפיין ולסקרים. אתה מכיר את המאמר של גלמן וקינג? כל תהפוכות הקמפיין רק מקרבות את הסקרים לתוצאה שניתן לחזות מראש 6-9 חודשים לפני הבחירות. למעשה, מה שהקמפיין עושה הוא לגלות לציבור את ההעדפות האמיתיות שלהם, כלומר, את הדרך בה היו מצביעים אילו היה להם מידע מלא על מצב הכלכלה.
        אובמה לא צריך "לעשות שינוי רדיקלי בקמפיין" – זה כשכוש בכלב. אם אובמה יכול לעשות משהו, זה לשנות את המציאות – והוא התחיל לעשות את זה, עם ההכרזה המתוזמנת היטב על הסגת הכוחות מעיראק (נסיגה שנקבעה כבר על-ידי בוש ב-2008, אבל אובמה מציג את הדברים כהישג אישי שלו). גם מותו של קדאפי זו תוספת נחמדה. נטרול שני המוקדים הללו בהחלט עוזר לסיכוייו של אובמה. אם הכלכלה תצליח להראות סימנים של התעוררות בחודשים הקרובים זה עשוי לשנות את התמונה עוד יותר. אבל בהנחה שלא יהיו שינויים מהותיים בכלכלה, סיכוייו של אובמה להבחר די נמוכים, בלי קשר לזהות המועמד הרפובליקני ובוודאי שבלי קשר לקמפיין של אובמה.

      • האחת מהטענות המקובלות הן שהיתרון המשמעותי ביותר של נשיא מכהן הוא היכולת שלו לשנות דברים בפועל כחלק מהקמפיין, לא בטוח שזה תמיד עוזר אבל. הנסיגה מעיראק היא דוקא דגמא טובה לכך, מי שמתעלמים מכך שמדובר בתוכנית של בוש הם דוקא הרפבלקנים, בעוד שהשמאל באמריקה דוקא לא נותן לו קרדיט על זה. לפחות לא בעיתונות. בכל מקרה אני לא חושב שזה, החיסול של קדאפי, או החיסול של אוסמה בן לאדן ישנו משהו בעוד שנה. הבחירות הבאות יהיו על כלכלה. הדבר היחיד שהצעדים המדיניים הללו עשו זה להוריד סופית את הנושא של בטחון ויחסי חוץ מסדר היום האמריקאי לבחירות בשנה הבאה. דבר נוח לכולם בהתחשב בזה שאף אחד מהמועמדים הבולטים במפלגה הרפובליקנית לא מפורסם במדיניות החוץ שלו או בעבר בטחוני עשיר.
        אני מיחס חשיבות לקמפיין במובן של העברת המסר לציבור, שנה לפני הבחירות ואובמה לא מצליח נכון לעכשיו למכור את המסר שלו לציבור שמי שאשם במצב זה לא הממשל כי אם העסקים הגדולים שנלחמים ברפורמות של אובמה. אני ממש לא מסכים עם הקביעה שלא משנה מי המועמדים בשני הצדדים ושרק המצב האוביקטיבי קובע את תוצאת הבחירות. לא שאין למצב השפעה קריטית על הבחירות, אבל לזהות המועמדים ולאופי הקמפיין בהחלט יש חלק באיך הציבור תופס את המצב.

      • הכוונה ב"אין חשיבות לזהות המועמדים" אינה שהרפובליקנים ינצחו גם אם יעמידו פדופיל מורשע בראש המפלגה שלהם, אלא שהמערכת בדרך כלל מתפקדת, ומי שיגיע לקו הסיום הוא מועמד ראוי, פחות או יותר, והאישיות שלו לא תעמוד במרכז הדיון בשום מקרה (אם בוש הבן הצליח להתגבר על הבעיה הזו, אז כל אחד יכול).
        לדמוקרטים תמיד יש עדיפות במצבים שבהם הכלכלה היא הנושא המרכזי, בעוד שלרפובליקנים יש "בעלות" על נושאי חוץ ובטחון. וזה, שוב, לא קשור לביוגרפיה האישית של המועמד, אלא לתפיסות ציבוריות רחבות יותר. לכן, הורדת הנושא הבטחוני מעל סדר היום בהחלט פועלת לטובתו של אובמה.

        אתה שוב ושוב חוזר לרעיון שמישהו צריך "למכור" משהו למישהו. זה פשוט לא נכון. שום טריק שיווקי לא ישנה את המציאות, והמציאות היא שתקבע. לזהות המועמדים ולקמפיין שהם מובילים יש משמעות רק בשוליים, כשהפערים קטנים. לא זה המצב כיום.

  2. אין לי הרבה ידע בנושא, כי זה לא התחום שלי, אבל בגדול אני יותר מסכימה עם הטיעונים של רז בנושא הצגת המציאות, בגלל שהבנת המציאות היא בעצם פרשנות, ופרשנות מוטה מאוד משיווק.
    באופן כללי הייתי שמחה לדעת שיש מקום כלשהו בעולם שבו פוליטיקאים נבחרים בשל המציאות, ולא בשל הספין הנוכחי עליה. אצלנו בארץ, למשל, זה אחד המאפיינים החסרים ביותר בדרכו של הישראלי אל הקלפי.

  3. ממשל שהבסיס שלו דת קיצונית מסוכן לעמו ולעולם שייך לעולמות אפלים וחשוכים אין כמו הדמוקרטיה ואיש באמונתו יחיה ללא כפיה. ולגרורות של האנשים האלה שנמצאים בישראל כדוגמת מנו קלישר ומשפחת מאיירס. נוצרים משיחים שמבקשים לנטוע את דת ובונים כתות ארסניות יגיע הזמן שהחוק יפקח את עניו ויבין שדי לא רוצים יותר ויציב גבולות ברורות יותר. חוק נגד חממה של כתות מסיונריות אכזריות פנטיות קיצוניות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: