כשלונות

* האמת שתכננתי לכתוב פוסט על גלעד שליט, אבל היום בבוקר קראתי פוסט מצוין של יוסי מלמן (פרשן מעיתון הארץ, הפוסט פורסם בדמרקר קפה) שפשוט כותב את כל מה שתכננתי לכתוב. אז אין לי אלה לקשר ולהגיד שאני מסכים עם כל מילה. ובמיוחד עם הפרשנות בסוף של מדוע העסקה לא תקרה ובאיזה סיטואציה (לא סבירה) כן תקרה. רק אוסיף דבר קטן והוא הוכחה פוליטית לנכונות הדברים: ביבי יכול לעשות עסקה בקלות, אין לו שום מניעה מפלגתית, קואליציונית או ציבורית לזה. בציבור יש רוב די גדול לעסקה, ואם בנימין נתניהו יעמוד מאחוריה הרוב הזה רק יגדל. אף אחד מהמחנה השמאלי לא יתנגד לעסקה בגלוי ולפחות חצי מהימין המתון תומכים בה. מפלגות הקואליציה יתמכו בעסקה ולא נראה שיש מפלגה כלשהי שמתנגדת. היחיד שיכול לעשות בעיות זה ליברמן, אבל חוסר העניין שלו בנושא ניכר היטב ולא נראה שהוא יעשה מזה סיפור. בבית בתוך הליכוד יש רוב לעסקה, בוגי יעלון הוא היחיד שמתנגד בפומביות אבל הוא לא יעשה משהו רדיקלי נגד נתניהו דוקא בנושא הזה. מבחינה מדינית עסקה עם חמאס תוריד מבנימין נתניהו קצת לחץ מדיני בטווח הקצר ותסיט את תשומת הלב המדינית מההכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר . בקיצור אם ביבי רוצה, פוליטית הוא יכול בקלות רק להרוויח מזה.

אז מה המסקנה? פשוט שביבי לא רוצה. מכל הסיבות שמלמן מזכיר ולא אחזור עליהן כאן. המסקנה השניה של מלמן נכונה גם כן, שרק מחאה ציבורית נרחבת יכולה לשנות את התמונה. כלומר במקום תמריץ חיובי על הגדלת התמיכה במקרה של עסקה, מחיר שלילי באי ביצועה. וזו מחאה שונה לחלוטין מזו הנוכחית. רק מחאה כזו שתתחיל לפגוע בנתניהו באלקטורט שלו (ולא, זה לא אומר הפגנות במרכז תל אביב עם סלבריטיז שמאלנים) תתחיל להוות מחאה אפקטיבית. הסיכוי לכך כרגע נראה די קלוש.

* ומקמפיין כושל אחד לאחר, הקמפיין של מצנע לראשות מפלגת העבודה לא יכול להיות יותר גרוע. רק לפני שבועיים כתבתי כאן שהדרך למצנע פחות או יותר סלולה והוא רק צריך להימנע מטעויות, והנה בשבוע שעבר הוא עשה את כל הטעויות הללו יחד. תקף את עמיר פרץ (במה שנתפס כהתבטאות גזענית), יצא נגד המפקד והגיש בקשות ערער על שחיתות (בשביל מה? אתה יוצא נגד המפלגה שאמורה להצביע לך? ואתה משדר פאניקה במקום בטחון), והגיב בחריפות כלפי תקיפה נגדית של עמיר פרץ. זה אולי הדבר החמור מכל – מצנע קיבל על עצמו את התפיסה שפרץ הוא היריב שלו. טעות קשה. ראשית כי פרץ אינו היריב שלו, וזה כבר הסברתי בפוסט הקודם. ושנית, כי עמיר פרץ הוא הסיכוי הטוב ביותר של מצנע להפוך את מפלגת העבודה למפלגת שלטון עתידית; בארה"ב רצים נשיא וסגן נשיא על מה שמכונה "כרטיס", כרטיס של מצנע ופרץ בארץ היה יכול להיות כרטיס מנצח. שניהם מה שמכונה חברתיים ובאים מעבודת שטח בעיירות פיתוח. מאחורי שניהם פעילות ביוזמות שלום וקשר עם מנהיגות מתונה בצד הפלסטיני. שניהם בדיוק באותן עמדות מדיניות. מצנע בראש הכרטיס מביא איתו את התדמית הביטחונית, נקי הכפיים ויכול לשמור על המרכז המסורתי. ביחד עם פרץ, בקמפיין חכם, הם יכולים לסחוף את הארץ עם קמפיין חברתי כלכלי מול פערי השכר ועליות המחירים. מצנע צריך היה לחבק את פרץ, או לפחות להשאיר מספיק מקום לחיבוק כזה מיד אחרי הבחירות על ראשות העבודה. מה שהייתי רוצה לראות אחרי ספטמבר זה את מצנע ופרץ הולכים יד ביד מעיירה לעיירה, כפר לכפר, עיר לעיר ומכוונים לא ל-20 מנדטים, כי אם לראשות הממשלה.

מצנע לא צריך לדבר על פרץ, מצנע צריך מהבוקר ועד הערב לדבר על ביבי ורק על ביבי. הקמפיין הטוב ביותר למישהו שמגיע מעמדת הזינוק של מצנע הוא כאילו להתעלם מהקמפיין הפנימי ולהתחיל בפועל את הקמפיין הארצי. בהעדרה של אופוזיציה מצד קדימה, מצנע צריך לתפוס את המשבצת הריקה ופשוט להתבטא בכל נושא שעולה על סדר היום. לשלוח הודעה לעיתונות כל יום ועל כל נושא. השבוע היינו צריכים לשמוע אותו על גלעד שליט ועל המשט לעזה. להציג עמדות נחרצות וחדשות, או לפחות לתקוף את הממשלה. לא משנה על מה. ככה כל יום. התודעה צריכה להיות כזו שמי שחושב על אופוזיציה לביבי חושב על דבר אחד בלבד – עמרם מצנע. קמפיין כזה יביא לו את מפלגת העבודה על מגש, הוא לא צריך לדאוג. ואחר כך ישמש כנקודת זינוק טובה נגד קדימה. ביחד עם עמיר פרץ הם כבר יכולים להתחיל לתקוף את מעוזי הליכוד היחידים שיכולים לעבור למפלגת העבודה – המעוזים החברתיים כלכליים. אבל עצות לחוד ומציאות לחוד, בפועל מצנע טובע בתוך הביצה של מפלגת העבודה, וראשות המפלגה (ובוודאי שהשלטון במדינה) מתרחקים.

5 תגובות

  1. קראתי את הפוסט של מלמן.
    לא מצאתי שום דבר משכנע במיוחד, וכל הטיעונים שלו ידועים וברורים זמן רב. כמו כן, גם הטיעונים של "הצד השני", שטוען שאסור לשחרר את גלעד שליט, אינם משכנעים אותי במיוחד.
    בשורה התחתונה, אני חושב שהכל מסתכם בסעיף הראשון של מלמן: "זו חובתה המוסרית לחייליה." ובסעיף האחרון: "כי ישראל היא מדינה חזקה שיכולה להרשות לעצמה לקחת סיכונים. אבוי לנו אם אנו חוששים לביטחוננו בגלל שחרור 450 מחבלים."

    באשר למצנע- עד שהוא לא יחליף את כל היועצים הפוליטיים שלו לא תגיע הישועה. מספיק לראות את הניסוח העילג של המייל שנשלח בשמו למתפקדי העבודה כדי להבין את גודל הצרה. אולי תציע לו את מועמדותך 🙂
    מאכזב מאוד, אבל עדיין- הוא האופציה הטובה ביותר כיום.

  2. הדברים שכתבת הם כל כך נכונים ומצערים. הסלבריטאים ב"צינוק" היה פרוייקט מביך וגרוע כל כך. מי האידיוט שחשב שלשים את אלירז שדה ומשה פרץ וכו' בתפאורה מטופשת אמור לשכנע מישהו למשהו בעל חשיבות? מה זה, ריאליטי חדש? השתגעו לגמרי.
    באופן כללי, קמפיין המחאה (ואני בהחלט חושבת שנדרשת מחאה חזקה וחמורה להחזרת שליט) , על ניסיונותיו השונים והמשונים ובעיקר המיותרים, גורם לזילות איומה של המטרה החשובה והדחופה הזו: בואו להצטלם עם צבעי כחול-לבן כמו גלעד! בואו לסמס לגלעד! בואו לשיר שיר בשפת הסימנים לגלעד! בואו תראו את עוז זהבי חושב על גלעד!
    צריך לקרוא לילד בשמו. לדרוש, גם בכוח ואיומים, לחתום על עסקה. בוודאי שהייתי מצפה את זה
    מצד מטה המאבק של המשפחה, שנפלה לבור של יחצני בדרנים. והפכה את הנושא לעוד משהו לדבר עליו באספרסו בר: קוטג', האח הגדול, גלעד שליט 5 שנים, וואוו זה נורא, היכל התהילה, דלק, פחות קצף בקפה, איי פון.
    מה יהיה?
    אם דבריי נשמעים ציניים, זה רק בגלל שאני ממש ממש עצובה וחרדה לגורל כולנו…
    רז, מתי תהיה כבר יועץ של מישהו שיכול להזיז כאן משהו? זקוקים לעצות שלך!

  3. אני לא מקבל את הניתוח של מלמן. ניתוח זו מילה קצת גדולה על זה – אד הומינם אחד גדול. מוזר לי שסטודנט למדע המדינה מקבל הסבר כזה פסיכולוגיסטי בגרוש על תהליך קבלת ההחלטות של פוליטיקאי.

    לא תהיה עסקה, אבל לא בגלל שנתניהו פחדן או חלש, אלא בגלל שתי סיבות פשוטות: א' התנגדות עקרונית (מלמן מדבר על זה, אבל הוא מתאר את זה כאילו עקרונות זה דבר רע). ו-ב' בגלל שזה רע בטווח הארוך. כל התיאור שנתת כאן מתייחס לטווח הקצר. אבל בטווח הארוך יותר, כל היתרונות הללו ישכחו. אף אחד לא יזכור לנתניהו את החזרת שליט אחרי שיחטף עוד חייל בשביל עוד כמה מחבלים. אף אחד לא יזכור שהוא תמך בעסקה כשאחד המחבלים המשוחררים יהיה אחראי לפיגוע שיהרגו בו עשרות ישראלים.
    וגם מבחינה פוליטית – שחרור שליט לא יוריד מעל נתניהו שום עול. להפך, שליט משמש הסחת דעת מצויינת עבור הציבור, ותירוץ מצויין עבור הימין לקדם את האידאולוגיה שלו בכסות "מרכזית". שליט כיום משמש כהסוואה להרבה טענות ימניות שמזדחלות לתוך השיח המרכזי בישראל (כמו סוגיית זכויות האסירים). למה לנתניהו לוותר על זה? ברמה הכי צינית והכי תועלתנית, גלעד שליט בשבי שווה לנתניהו הרבה יותר מאשר גלעד שליט בחוץ, במיוחד כשהוא הגיע לשם במשמרת של מישהו אחר.

    (אני גם לא מסכים עם הניתוח שלך לגבי מצנע בעבודה, אבל לא משנה).

  4. אני מסכים עם דובי, שהנקודה הראשונה של מלמן – ההתנגדות העקרונית – היא הכי חשובה.
    יש אישיות פוליטית בכירה אחת בישראל שהתבטאה בצורה מאוד מפורשת נגד עסקאות חילופי שבויים כבר מזמן, וחזרה על ההתנגדות הזו שוב ושוב ושוב. ואז בבחירות – כשכבר יש חייל חטוף, ומתווה כללי לעסקה – הציבור בוחר באישיות הזו דווקא לראשות הממשלה. או שזה אומר שהציבור תומך בעמדתו של ביבי, או שזה אומר שזה לא אכפת מספיק לציבור כדי להשפיע על הצבעתו. בכל מקרה, נראה לי מאוד סביר שביבי לא ילך על עסקה.

    • אני מסכים לחלוטין. זה בדיוק מה שהתכוונתי שאמרתי שביבי לא רוצה. יש לו אכן התנגדות עקרונית לעניין. התנגדות אידיאולוגית אם תרצו (שאגב אין מניעה שתנבע גם מסיבות פסיכולוגיות, ככה או ככה זה לאו דוקא מסיבות רציונליות של העניין גרידא). זה לא טוב ולא רע, זה המצב. אפשר להסכים איתו ואפשר להתנגד. ואני מסכים גם שלציבור זה לא מספיק חשוב. זה נושא לשיחה, ויש תמיכה עקרונית, אבל זה לא ישנה את דפוס ההצבעה של אף אחד. זה בדיוק מה שניסיתי להגיד. תחת ההנחה שרוצים לשחרר את שליט (אפשר להתוכח על זה, אבל זה לא הנושא של הפוסט) אז הקמפיין הציבורי לשחרורו נכשל. הוא נכשל בגלל שזה קמפיין שמכוון לדעת הקהל, אותה הם ניצחו, במקום להיות מכוון לשחרור שליט. בשביל זה צריך לפעול פוליטית ולא בידורית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: