האקבי לא רץ

מייק האקבי, כומר אוונגליסטי שהתמודד על הכרטיס הרפובליקני לנשיאות ארה"ב ב-2008, הודיע במפתיע כי הוא החליט שלא להתמודד על התפקיד ב-2012. מדובר בהפתעה גדולה שכן האקבי היה אחד המועמדים הבולטים ביותר בסקרים ובזירה התקשורתית. האקבי נחשב כמועמד מבטיח ביותר שכן הוא נחשב שמרן בנושאי חברה לא פחות משרה פאלין (מה שמחבב אותו על אנשי מסיבת התה), אך שלא כמו פאלין הוא נתפס גם כחביב, חכם, ולא מרחיק את המרכז באישיותו. לפי הסקרים, מבין כל המועמדים הרפובליקנים הפוטנציאלים, האקבי פיגר בהפרש הקטן ביותר אחרי אובמה. האקבי היה פעיל מאוד בחודשים האחרונים בתקשורת האמריקאית ולמעשה החל כבר את הקמפיין לנשיאות לכל דבר ועניין. הוא אפילו הוציא ספר שפורש את משנתו. החלטתו שלא לרוץ בסופו של דבר לכן יותר ממפתיעה. ומדוע בעצם הוא החליט זאת? כנראה שהוא הבין שהסיכוי שלו לנצח את הפריימריז הרפובליקנים לא מספיק ודאי מצד אחד, ומצד שני הסיכוי שלו לנצח את אובמה נמוך עוד יותר. במילים אחרות, האקבי לא רצה להשקיע משאבים וכוחות רבים כל כך בפריימריז רפובליקנים, רק בשביל להפסיד לאובמה בנובמבר.

האקבי באמת אדם נחמד מאוד, או כך לפחות הוא מצטייר בראיונות בתקשורת (לפני חודשיים או שלושה הוא ביקר בארץ ואמר כמה מילים חמות על ישראל וגם התקשורת הישראלית התאהבה בו). בדיוק מסיבה זו אבל, הוא אחד האנשים המסוכנים. שכן מאחורי כל הנחמדות הזו צריך לזכור שמדובר בכומר אוונגליסטי בעל דעות שמרניות קיצוניות ביותר. גם אהבתו לישראל היא מתוך תפיסה נוצרית משיחית על מלחמת הר מגידו, גוג ומגוג ושות'. ובכל זאת היום אני אומר עליו דברים טובים על תבונה פוליטית, ועל יושר אישי ברמה גבוהה; במיוחד על המשפט הבא שליווה את הודעתו: "I'm not a megalomaniac. I don't think I'm the only person who can save America. I wouldn't vote for someone who was that full of themselves."

מתי בפעם האחרונה שמעתם פוליטקאי שאומר משהו כזה? מעניין להשוות את זה למועמדים הרבים על ראשות מפלגת העבודה — מפלגה במשבר שהסקרים חוזים לה פחות מעשרה מנדטים (למעט אם יעמוד בראשה המועמד היחיד הראוי באמת לתואר). לפחות ארבעה מהמועמדים הכריזו על מועמדותם, חסרת הסיכוי ככול שתהיה, בגלל שרק הם מסוגלים לשקם את המפלגה, את השמאל, ואת המדינה בכלל. עמיר פרץ אפילו הגדיל להצדיק את חזרתו לזירה הציבורית (לא שפורמאלית הוא עזב אותה)  בכך שהמוני ישראל מבקשים ממנו לחזור. הוא מרגיש את זה ברחוב… וכנראה גם באויר; גם איש ההיי טק אראל מרגלית, שהסקרים חוזים לעבודה בראשותו שני מנדטים, הודיע על התמודדותו בגלל ש"לא יכולתי עוד לשבת מנגד כאשר ישנה הידרדרות חברתית בארץ וישראל מבודדת ברמה הבינלאומית". כאילו שהדרך הפוליטית היחידה "לא לשבת מנגד" היא להתמודד על ראשות מפלגה; שלי יחימוביץ הכריזה על מועמדותה בלי לספר לנו מה עמדותיה המדיניות, כאילו שזה לא חשוב לראש מפלגת השמאל בישראל; יותר מכל בוז'י הרצוג שעובד על מפקד ומועמדות כבר שנים ולכן יש לו סיכוי אמיתי לזכות. ומה אז? הוא יוביל את מפלגת העבודה לתבוסה הגדולה בתולדותיה. היה שווה?

מדוע לא נמצא המועמד הרציני, כן הוא חייב להיות רציני, שיגיד לא הפעם. אני מותר על מועמדות וחושב שיש עוד אנשים ראויים לתפקיד מלבדי. אין בי שום דבר נדיר עד כדיי כך שמחייב אותי דוקא לגאול את המדינה. אני נשאר ואעזור לכל מי שיבחר. ורצוי לבחור את בעל הסיכויים הטובים ביותר למקסם את הפוטנציאל של המפלגה בבחירות. לא, אין האקבי כזה בישראל.

* עדכון 16.5 : גם דונאלד טראמפ הודיע היום שהוא פורש מהמירוץ לבית הלבן. אבל הסיבה של טראמפ היא כי אישרו לו עונה חדשה לתוכנית הריאלתי שלו "המתמחה". ואולי גם לגריל שהוא חטף במסיבה לכבוד כתבי הבית הלבן לפני שבועיים היה משהו לתרום לזה. בכל מקרה, ברוך שפתרנו וכ"ו…

תגובה אחת

  1. נו, תמיד יש את פואד. לא רק שהוא נשאר ויעזור לכל מי שייבחר, הוא אפילו ראה את האור, אז הוא בכמה רמות מעל כולם, ולמרות זאת הוא לא מתמודד. נשמה אמיתית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: