בר אילן 2

שנתיים אחרי ההצלחה המסחררת של החלק הראשון בסדרה, אנו מתבשרים שבקרוב נוכל לצפות בהמשכון המצופה- "נאום בר אילן 2: ביבי מכה שנית".

העיתונים מבטיחים לנו שביבי עובד במרץ על "תוכנית מדינית חדשה" אותה הוא צפוי להציג בנאום פורץ דרך- נאום בר אילן 2. על פי הערכות הכתבים (אותם הזינה לשכת ראש הממשלה כמובן) הוא צפוי לשאת את הנאום בקונגרס האמריקאי, לא פחות.

הפרשנים חלוקים בדעתם באשר למהלך. הגרסא הקלאסית אומרת ששביבי, שלא ידוע בקור רוחו, פשוט נכנע ללחץ בינלאומי. השיחה עם אנגלה מרקל, אומרים השפיע עליו קשה. הכתף הקרה מארה"ב והחרם מצד כל שאר העולם, זאת לצד ההפיכות בעולם הערבי, השאירו חותם על ביבי והביאו אותו למסקנה שאין ברירה ועליו להיכנע לעולם קצת, במקום למתנחלים. הגרסא הזו לא רעה לדעתי, אבל מציגה תמונה חלקית בלבד.

פרשנות אופטימית יותר, שלמרבה הפלא די הרבה פרשנים בכירים שותפים לה, היא שבנימין נתניהו הבין סוף סוף, את מה ששרון הבין לפני כמעט 10 שנים: בקצב הנוכחי מדינת ישראל תהפוך למדינה דו לאומית. מדינה דו לאומית היא אסון לתפיסה הציונית הקלאסית ועל כן הסטאטוס קוו הוא בלתי נסבל. המסקנה המתבקשת מכך היא שקיפאון מדיני הוא דבר שמזיק לישראל ובאינטרס של כולנו להשיג התקדמות כלשהי. הבל- הפרשנות הזו מגוחכת כל עוד ליברמן הוא שר החוץ וביבי ממשיך לציין מעל כל במה שהפלסטינים הם שמכשילים את השלום. זה לא מראה על שום שינוי בתפיסת האינטרסים של ישראל אצל ביבי.

ואפרופו ליברמן, הפרשנות הצינית ביותר אומרת שביבי פשוט מנסה להקדים את ליברמן בשביל לא לצאת טמבל. ליברמן מגבש בעצמו "תוכנית מדינית" לצרכי פנים וביבי לא היה רוצה שליברמן יזכה לפרסם את תוכניתו לפניו.

טוב אז את דעתי על ביבי א' מול ביבי ב' הבהרתי כבר בעבר. אני חוזר ואומר שהתפיסה שלי איננה צינית כלפי ביבי. להיפך, אני חושב שביבי הוא כן ונאמן למצביעיו. ביבי באמת ובתמים ימני. הוא חושב שהסטאטוס קוו הוא המצב הטוב ביותר לישראל וכל מטרתו היא לשמר את הסטאטוס קוו ככל הניתן. אם אפשר לבנות במקביל בהתנחלויות חדשות, בעיקר במזרח ירושלים, ובכך לסנדל את מי שלא חושב כמוהו- מה טוב. ביבי רוצה להפעיל את המדיניות הכלכלית הניאו שמרנית שלו ככול הניתן, בלי להרגיז את הציבור, ובמקביל לתחזק את הסטאטוס קוו. העולם לוחץ עליו כבר שנתיים, הלחץ עכשיו אולי חריף, אבל כבר היו לביבי תקופות של לחץ דומות. הבעיה של ביבי היא שהלחץ הבינלאומי מתחיל לחלחל פנימה לישראל.

ביבי מסתכל בסקרים ורואה איך התמיכה בו יורדת. לא שהציבור נהיה שמאלני פתאום. אבל ראש ממשלה בישראל נשפט במידה רבה על התמודדותו בזירה המדינית- הקיפאון במו"מ והלחץ הבינלאומי יוצרים תחושה בציבור שביבי לא עושה כלום. הוא עומד חסר אונים מול עולם עוין. זה כמה חודשים שהתמיכה האישית בביבי הולכת ויורדת בסקרים. בשבוע שעבר הוא הגיע לשפל חדש- 32% תמיכה בלבד בסקר של ערוץ 10 משבוע שעבר. בסקרי מנדטים הוא מגלה שבמידה ודרעי אכן יתמודד בבחירות הבאות, גוש הימין מפסיד לקדימה בגדול.

אז ביבי מזמן אליו כמה עיתונאים ומספר להם, כממתיק סוד, שהוא מתכנן נאום בר אילן 2. אין שם ראוי מזה. כי מה זה בסופו של דבר נאום בר אילן? נאום בר אילן הראשון היה נאום להשתקת לחץ בינלאומי ועיתונות ישראלית; לא נאמר בו שום דבר משמעותי ; העיתונות היללה את ביבי על כך שהעלה על שפתיו את המילים מדינה פלסטינית כאילו שאף ראש ממשלה לא אמר זאת לפניו; מלבד שתי המילים הללו שאר הנאום היה מופע מביך של הסברה חלשה למדיניות בדלנית שלא מאמינה באמת במשא ומתן או באינטרס הישראלי בסיום הכיבוש; בעקבות הנאום לא קרה שום דבר. נאום שלא צורפה אליו שום מדיניות אופרטיבית. שנתיים אחרי כלום לא קרה- ושום דבר גם לא השתנה, לא במדיניות הממשלה בפועל, ולא בעמדתו של ביבי אישית. נאום בר אילן 2? כנראה שכבר מהשם אנחנו יכולים ללמוד על כוונתו- אותו שום כלום.

הערה אחרונה על מיקום הנאום בקונגרס. ביבי כנראה חושב, בצדק אולי, שהקונגרס האמריקאי זה הגוף הידידותי ביותר בעולם לעמדותיו. הנאום הזה לא ישיג לו תמיכה בשום מדינה באירופה, וגם אובמה כנראה כבר הבין שאי אפשר לסמוך על ביבי. נאום אחד לא יתקן את היחסים בין ביבי לממשל האמריקאי ובטח שלא עם שאר העולם. רק פעולה ממשית תצליח להחזיר חלק מהאמון שאבד. ביבי אבל יודע שהקונגרס הנוכחי נשלט על ידי הרפובליקנים ואלה שונאים את אובמה אפילו יותר ממנו. אז ביבי חושב שהוא נואם במגרש ביתי. אבל הוא שוכח שאובמה הוא עדיין הנשיא- והנשיא האמריקאי הוא זה שאחראי על מדיניות החוץ ולא הקונגרס. ועדת החוץ של הקונגרס, הועדה החשובה ביותר אולי, עדיין נשלטת על ידי הדמוקרטים ואנשי אמונו של אובמה. אם ביבי משיג את תמיכת הקונגרס הרפובליקני הוא צריך להזהר שלא ירגיז עוד יותר את אובמה. ובמידה ולא יצא שום דבר מהנאום הזה הוא יכול עוד להרגיז את שני הצדדים ולהישאר קירח מכאן ומכאן- במיוחד אם הרפובליקנים יחשבו שרימו אותם. ביבי יכול למצוא את עצמו בעוד שנתיים, אם עדיין יהיה ראש ממשלה, מול נשיא אמריקאי שנבחר לכהונה שנייה, שיהיה כועס, חדור מוטיבציה לפעולה ולא מחויב לאיש.

3 תגובות

  1. תודה רבה רז על הפוסט. חשבתי שהוא יציף בי תחושות מחלוקת, אולם ההיפך קרה. הלוואי ובתקשורת היו מציגים את ראש הממשלה נתניהו באופן רציני כמו שאתה עושה זאת.

  2. הכל נכון, אבל יש דבר אחד שלא הזכרת- ההקפאה. שאכן הייתה חסרת תקדים וצעד ממשי.
    לעג לרש, אבל יותר מסתם נאום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: