הסוד טמון באופוזיציה

האמת היא שבשביל לדבר על מה שקורה במצרים צריך להיות מזרחן. הפוליטיקה במדינות ערב מסובכת וכפופה לחוקיות אתנית ודתית מסוימת שבלעדיה קשה להבין את מה שקורה. אבל גם המזרחנים טעו, וממילא כולם מדברים אז גם אנחנו. אבל מזווית קצת אחרת וכללית יותר:

ברמה העקרונית אנחנו לא אמורים להתפלא שבמדינה אוטוקרטית עם למעלה מ-20% אבטלה ואינפלציה גואה, תהיינה התקוממויות ערב חילופי שלטון. השאלה היא לאיזה תוצאות יביאו ההתקוממויות. בינתיים אנחנו יכולים לדבר על פתרונות רצויים (לעומת מצויים) ברמה הנורמטיבית למצב ולשלטון האוטוקראטי של מובארק (שימו לב שאני לא משתמש במילה דיקטטורי או חלילה טוטליטרי. אוטוקראטי זו ההגדרה הניטראלית ביותר- שלטון של איש אחד).

דמוקרטיזציה היא הפתרון המערבי הקלאסי. אלא שדמוקרטיזציה כמעט ואף פעם לא הצליחה מחוץ למערב. הסיבה טמונה באופוזיציה- או יותר נכון בהעדרה; שלטון אוטוריטארי מטבעו לא מעודד אופוזיציה. אם האוטוקרט הוא נאור, או לפחות שולט בסבירות, אז גם שנות שלטונו יהיו סבירות ועקרונית אין סיבה לקבוע שהוא בהכרח רע מדמוקרטיה. הבעיה בשלטון אוטוקראטי היא שהוא לא מאפשר לאופוזיציה ממסדית להתקיים. ללא אופוזיציה ממסדית, האלטרנטיבה היחידה לשלטון היא בהכרח אנטי ממסדית ולרוב רדיקלית. כל עוד הכל טוב במדינה אין בעיה. אבל לשלטון אוטוקראטי הרבה יותר קשה להתמודד עם משבר שלטוני עממי. בדמוקרטיה יש לציבור יכולת להביע את דעתו ואת אי שביעות רצונו, אחת לכמה שנים בבחירות. את השלטון אפשר להעניש בכך שבוחרים באופוזיציה וזו מצידה עומדת שוב למבחן הציבור. חילופי שלטון סדירים, תכופים ובדרכי שלום– זו ההגדרה הממצה והטובה ביותר לדמוקרטיה. עצם קיום הבחירות לא אומר שום דבר, גם קיומן של בחירות חופשיות לחלוטין לא מבטיח דמוקרטיה- דמוקרטיה מתגלה בחילופי השלטון עצמם.

לאוטוקרטיה אין את הלוקסוס הזה. מכיוון שאף אדם לא חי לנצח, במוקדם או במאוחר צפוי משבר באוטוקרטיה- משבר חילופי השלטון. לצערו של מובארק שנת חילופי השלטון הגיע בזמן של משבר כלכלי וחברתי קשה. וגם כמובן תחת סיטואציה בינלאומית אזורית בעייתית. הציבור לא מרוצה, הוא אינו רוצה שינחיתו עליו את בנו של מובארק כיורש והציבור המצרי יוצא לרחובות. הדרישה של הציבור היא אחת: שינוי, רפורמה. הציבור רוצה להשמיע את קולו והוא רוצה לראות ביטוי פוליטי לקול הזה. אם היתה במצרים אופוזיציה ממסדית אפשר היה פשוט להעביר אליה את השלטון בבחירות ולתת לאופוזיציה את ניסיון הנהגת המדינה. בכך אפשר היה לפרוק את המתחים של הציבור. אבל המערכת האוטוקראטית לא בנויה לשינויים מובנים. על כן, גם אם ייפול המשטר, האופוזיציה המאורגנת היחידה שקיימת במצרים היא קבוצה דתית, קיצוני ורדיקלית. הציבור רוצה שינוי, והדבר היחיד שמציעים לו הוא רדיקליזציה אסלאמית.

האם ניתן לפתור את המשבר? אולי. דווקא הגישה האמריקאית מבטאת כיוון נכון (אם כי לא בטוח שהדרך האמריקאית תגשים אותו). האמריקאים מציעים לערוך רפורמות דמוקרטיות נרחבות- אבל שמובארק יהיה האיש שיישם אותן. זה אכן הצעד הנכון. האוטוקרט צריך לבנות בעצמו את המשך השלטון המתון במצרים על ידי חיזוק מפלגת השלטון וניקויה מהשחיטות שפשטה בה. אבל- מצד שני ולא פחות חשוב (ואולי אפילו יותר)- לבנות אופוזיציה חזקה לא פחות של מתונים. אופוזיציה רעיונית שתציע מצע מפלגתי שונה מזה של השלטון.

אחרי זה (או תוך כדיי) מומלץ לבנות שיטת בחירות כזו שתתגמל ותיתן תמריצים לפוליטיקה מתונה. אזורי בחירה קטנים-בינוניים עם פתקי דירוג עדיפויות הן הדרך הטובה ביותר לתמרץ מתינות פוליטית באמצעות שיטת בחירות [אבל את זה אני עוד צריך להוכיח לכם כאן בבלוג. אני מקווה מאוד שבקרוב אני אמצא את הזמן לעשות את זה]. רק קיומה של אופוזיציה חזקה, מתונה ושיטתית, תבטיח את קיומה של מצרים כרפובליקה ערבית מתונה (ואולי אפילו דמוקרטית) לאורך זמן.

* ומילה קצרה מאוד על גלנט (כי נדמה לי שהכל כבר נכתב): הדבר הבעייתי ביותר שהתגלה בפרשת גלנט הוא אישיותו הכוחנית. עוד אחד שטוען שהוא לא נחמד, לא סחבק, לא סימפטי, מנהיג! אני דווקא חושב שמנהיגים אמיתיים חייבים להיות סימפטיים או לפחות אמפאטיים. הם צריכים להיות אנשים הגיוניים, אכפתיים, שמודעים לסביבתם. כי יש הבדל בין אגו למנהיגות אמיתית.

2 תגובות

  1. מה זה אומר עלינו? דמוקרטיה? כנראה לא ממש. איפה האופוזיציה, איפה תפישת החשיבות של עצם קיום האופוזיציה ? הן בעיני הציבור והן בעיני ה"נבחרים"….
    כנראה שאנחנו לא כאלו "מערביים", "דמוקרטיים" , אמריקאים" , "מתקדמים" …כמו שאנחנו אוהבים לחשוב על עצמינו

    • המ.. דוקא הפעם לא כיוונתי לישראל בכלל. צריך להבדיל בין אופוזיציה לא משהו לבין אופוזיציה לא קיימת. בישראל יש ריבוי מפלגות וישנם חילופי שלטון תקינים לעיתים מזומנות. כל 3 שנים אנחנו מחליפים ממשלה. ככה שבמישור הזה אנחנו מסודרים. זה לא אומר שאנחנו לא רואים בישראל בשנים האחרונות הקצנה הולכת וגוברת של הכוחות הפוליטיים. וזה אכן קשור בשיטת הבחירות שלנו בין השאר, אבל זה כבר סיפור אחר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: