סידור עבודה

ביבי לא הרוויח שום דבר היום. בעצם כל מה שהיה היום זו הפתעה יחסית מבחינת העיתוי בלבד. לכל המאוחר בחודש יוני השנה היה צפוי להיקבע מועד לבחירת יו"ר חדש למפלגת העבודה. ברק, שהודיע בעבר כי אין לו כוונה להתמודד (ולהפסיד בטוח) בבחירות אלה היה צפוי לפרוש ולעבור לנתניהו עוד קודם. תסריט אחר דיבר על כך שבוז'י, ברוורמן ופואד, בלחץ הסקרים וליברמן, יכנסו את הועידה ויקבלו החלטה על פרישה מהממשלה.  גם את האירוע הזה לא היתה לברק כוונה לראות או ליישם. על כן הפרישה של ברק והמעבר ליכוד היה צפוי. אבל ברק שם לב לחוק שאם הוא רוצה לעבור לליכוד בלי מפלגת העבודה, הוא חייב או להתפטר מהכנסת או מתפקידו כשר. על מנת להימנע מרוע הגזירה הוא צריך להתפלג מהסיעה בכנסת עם שליש מחברי הסיעה. ברק הסתכל על המספרים וידע ששני חבריו הטובים- מתן וילנאי ושלום שמחון- מתכוונים לפרוש בקרוב מהכנסת לטובת קק"ל. אחרי הפרישה של אלה ברק יהיה במיעוט במפלגת העבודה. המהלך של פרישה מהמפלגה עכשיו, ביחד עם ארבעת חברי הכנסת שלו, היא צעד מתבקש- כמעט הכרחי מנקודת ראותו.

הטיעון שנשמע היום בתקשורת הוא שנתניהו זכה בניצחון חשוב היום כי הוא מנע בכך את התפרקות הממשלה הצפויה שלו כתוצאה מפרישה של מפלגת העבודה; וקיבל חמישה חברים נאמנים במיוחד ובחינם. אלא שהתזה הזו מתבססת על ההנחה השטותית שמפלגת העבודה, בכל גרסא שלא תהיה, יכלה לאיים על ממשלת נתניהו בכנסת הזו. נדמה לי שאחרי הקריסה הרשמית של תהליך השלום וההתרפסות של ביבי לש"ס ולליברמן כל שני וחמישי, היה כבר צריך להיות ברור לכל שאף אחד לא סופר את מפלגת העבודה. אפילו לא השרים של מפלגת העבודה. אם ממשלת נתניהו תיפול (ובשלב מסוים היא תיפול כי אנחנו חיים במשטר פרלמנטארי) היא תיפול מהימין. ליתר דיוק מצידו של ליברמן- ליברמן יפיל את ממשלת נתניהו, והשאלה היא רק מתי. סביר להניח כחצי שנה עד 9 חודשים לפני מועד הבחירות בחוק.

* מפלגת העבודה- המותג לא האנשים- היא המרוויחה הגדולה של היום. בעצם ברק הציל את מפלגת העבודה מעצמה. הפרישה שלו הכריחה את הרופסים והפחדנים בראשות הרשימה להסיק מסקנות מיידיות. עכשיו אין להם ברירה אלא לייצר אופוזיציה. אין להם ברירה אלא להקדים את תהליכי הבחירות והחלוקה במפלגה ולהבנות מחדש. הסיפור של היום גם מאלץ את כל גופי השמאל על המדף שאנחנו שומעים עליהם לבקרים, לקבל החלטות מהירות יותר ולהיערך. נדמה שאין מנוס מהשתלטות על מפלגת העבודה (בניגוד להקמת מפלגה חדשה).

* יש שאומרים שבעצם מפלגת העבודה היא כבר מניה שלא שווה שום דבר ועדיף להקים מערך שמאל חדש וחיצוני שיכלול גורמים שהיום הם חוץ פרלמנטרים ואת מרץ. אלא שזה לא נכון- יש רווח גדול בהשתלטות על מפלגת העבודה. נכון המותג לא משהו. אבל קל הרבה יותר לשקם מותג הרוס מאשר לבנות מותג חדש. תשאלו את ביבי: הוא הביא את הליכוד ל-12 מנדטים בלבד, ובמערכת בחירות עוקבת ל27. אבל יש סיבה אחרת, חשובה בהרבה: מפלגת העבודה הקימה את המדינה הזו- אין לזה שום ערך נוסטלגי אלקטורלי- אבל יש לזה ערך כלכלי אדיר. מפלגת העבודה היא פשוט מכרה זהב. יש למפלגת העבודה כמות נכסים אדירה בכל רחבי המדינה. רובם לא ידועים לציבור אפילו. הגרעון של המפלגה הוא רק גרעון במאזן תקציבי הבחירות. אבל הכסף נמצא שם, והסניפים נמצאים, והתפקידים השמורים לאנשי המפלגה בארגונים השונים, וכדומה. לא מותרים על "מורשת" כזו בקלות כל כך.

* שלי יחימוביץ היא היום האישה החזקה במפלגת העבודה. ראשית כי היא היחידה מבין חבריה שגם נשארו נאמנים למפלגה לכל אורך הדרך, וגם קראה את המפה נכון ושמשה אופוזיציה לברק ממזמן. שנית, כי כל הסקרים מראים שמבין חברי העבודה הנוכחיים היא זו שמביאה את מספר המנדטים הרב ביותר למפלגה. לבסוף, כנראה שהיא החכמה מבין חברי הכנסת של העבודה. לפי הבנתנו היא זו ששכנעה היום את בוז'י לפרוש מידית מהממשלה ובכך הוכרחו גם פואד וברוורמן ללכת בעקבותיו. שלי יחימוביץ גם מביאה בשורה אמיתית חדשה למפלגת העבודה ועל כן מבין חברי הסיעה הנוכחיים היא בלי ספק המועמדת הטובה ביותר לראשות המפלגה.

ובכל זאת הייתי מעדיף לראות את שלי יחימוביץ תומכת במועמד חיצוני חזק יותר והופכת למספר 2 אקטיבית במפלגת עבודה מחודשת וחזקה יותר. כי אם כל הכבוד לשלי, ויש הרבה כבוד, המטרה הסופית צריכה להיות יצירת אלטרנטיבה שלטונית אמיתית לימין. כרגע זה אולי נראה בלתי אפשרי אבל היו דברים מעולם. עם גישה נכונה ומנהיגות נכונה, עם אריה דרעי ויאיר לפיד ברשות מפלגות מרכז דמיקולו ועם נתניהו בראשות הליכוד, לא מן הנמנע שיווצר גוש חוסם משמאל לליכוד בבחירות הבאות.

* ומילה אחרונה על הצלחה של "אם תרצו" ודומיהם: אהוד ברק וחבריו אמרו היום בציניות שמפלגת העבודה הלכה שמאלה מידי לטעמם ובנשימה אחת האשימו את חבריהם ב"פוסט ציונות". זו היתה המטרה הגדולה של אם תרצו והימין הקיצוני- להפוך את עצם השמאלנות לפוסט ציוניות- ולכן ללא לגיטימית. הנה עכשיו אהוד ברק במהלך קלאסי של שריפת גשרים, מאמץ לחלוטין את הרטוריקה הזו. מעבר לזה שזה מגוחך (בוז'י ופואד לקחו את המפלגה שמאלה מידי? בדיחה עצובה) זה בעיקר מטריד. ככול שעוברים הימים ככה דוחק הימין את השמאל יותר ויותר מחוץ לקונסנזוס. השמאל מצידו לא עושה דבר למנוע זאת. מסוכן.

 

3 תגובות

  1. ארועי היום הם ממש לחם בשבילך ובשביל פוליטאה.
    מה שצריך עכשיו זה להתחיל להתפקד בהמונינו למפלגת העבודה , לחזק אותה ולהשפיע מבפנים … הלוואי היינו ירוחם!

  2. כל היום חיכיתי לקרוא משהו פה!
    כל הכבוד על מציאת הזמן ומקווה שבבחינה טוב מן הצפוי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: